סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

רש"י

הניחא למ''ד אבנטו של כ''ג לא זהו אבנטו של כהן הדיוט. אבנטו של כ''ג בשאר ימות השנה דדברי הכל של כלאים לא זהו אבנטו של כהן הדיוט דאותו של כ''ג הוה דכלאים ושל הדיוט לא הוה דכלאים שפיר: אלא למ''ד זהו אבנטו של כהן הדיוט. נמי היה דכלאים כמו של כ''ג מאי איכא למימר: וכי תימא כלאים בלבישה והעלאה הוא דאסור אבל מימך תותיה שרי. מותר להציעו ולישן על גביו: שמא תיכרך נימא על בשרו. ונתחמם ופסיק רישא הוא ובגד שארוג בו כלאים מצד שני אפילו מצד האחד אסור ליהנות ממנו דכולו הוו דכלאים ואסור לישן עליהם חומרא דכלאים הוא ומסתמא הכא לא התירו הואיל ולא לצורך עבודה הוא: אלא ש''מ נגד ראשיהן. וכיון שלא כנגד ראשיהן היו נתונים ליכא חומרא דכלאים דכולי האי לא מחמרינן שיש היכר לדבר ולא אתו לידי איסורא: ואיבעית אימא באותן שאין בהו כלאים. לא תימא ה''נ מסתברא דאי נתנו ליהנות בהן משום כלאים ליכא דבהנך דלית בהו כלאים קאמר דמניחין תחת ראשיהן ובסדר יומא בפרק בא לו (דף סט.) לא גרסינן להאי ואיבעית אימא: רב אשי אמר בגדי כהונה קשין. ואין מחממין ואנן בעינן העלאה דומיא דלבישה דאית בהו הנאה הילכך אי לאו הכי משום דלא ניתנו ליהנות בהן משום כלאים ליכא למיחש: נמטא. פלטר: גמדא. קשה: דנרש. מקום: שריא. דקשה הוא ואינו מחמם ובפרק בא לו ביומא פירש הרב רבינו ש''י פי' אחר ואינו נראה דפי' תפלין מן הצד שריין ולא חיישינן שמא יפיח בהן דשמא יפיח בהן לא שייך אלא בשעה שהוא לבוש בהם ותדע מדקא פריך נהי דניתנו ליהנות בהו ותיפוק ליה משום איסורא דכלאים היה לו להקשות נהי דניתנו ליהנות בהן תיפוק ליה משום שמא יפיח הואיל ואיסור שמא יפיח הוי אם הם כנגד ראשו ובסוף יומא אין כתוב בספרים ולא חיישינן דילמא מיגנדר ונפיל עלייהו לכך פירשו הרב משום איסור שמא יפיח בהם והשתא לפי פירוש מורי אתיא שמעתא שפיר דהכי פירושו ש''מ מדקא שרינן איסור דאורייתא כלומר דבר שיוכל לבא לידי איסורא דאורייתא כ''ש דאית למישרי דבר שאינו יכול לבא אלא לידי איסורא דרבנן דאם באו תפלין כנגד ראשו אין כאן אלא משום בזיון וביומא (שם) מוכיחים מברייתא אחת שמביא הש''ס לשם דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן: במחילה ההולכת מסייע ליה לר' יוחנן דא''ר יוחנן מחילות לא נתקדשו. מש''ה תיקנו לו מחילות לצאת דרך שם ובפסחים בפרק כיצד צולין (דף פו.) בסופו מוכיח דהא דא''ר יוחנן מחילות לא נתקדשו ה''מ במחילות שתחת הר הבית אבל מחילות שתחת עזרה אם הם פתוחין לעזרה נתקדשו בקדושת עזרה ואם הם פתוחין להר הבית לא נתקדשו כלום אפילו בקדושת הר הבית ומותר לזב ולבעל קרי ליכנס לשם הילכך עשו הכא מחילה ופתוחה להר הבית לחצר בית המוקד הבנוי בהר הבית לצאת לו לבעל קרי דרך שם למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדפרישית במתני': ובעל קרי משתלח. הני תרי מילי שמעינהו מרביה כי הדדי אמרינהו: חוץ לשתי מחנות גרס וכן מוכח באלו דברים (פסחים סז:) דאמר התם זב וכל זב לרבות בעל קרי וזב משתלח חוץ לשתי מחנות מצורע חוץ לג' ואמרינן התם מסייע ליה לר' יוחנן דאמר רבי יוחנן כו': רב ספרא הוה יתיב בבית הכסא. ולא הוה ביה בפתח דלת אלא זה היה מנהגו אדם שרוצה ליכנס שם היה נוחר ואם היה שם אדם היה נותר כנגדו וזה חוזר לאחוריו ורב ספרא לא עשה כן אלא רבי אבא נחר ואמר לו רב ספרא ליעול מר והיה לו לנחור כנגדו לכך השיב לו רבי אבא לאחר שיצא משם: ע''כ לא סליקת לשעיר וגמרת מילי דשעיר. כלומר עדיין לא עלית לשם ואתה מתנהג במעשיהם שאינך צנוע כמותם אבל פרסיים צנועים הם כדאמרינן בברכות בפ''ק (דף ח:) בג' דברים אני אוהב את הפרסיים שצנועים בבית הכסא וכו': למימרא דלא איבעי ליה למיעל. ולא היה לו לומר בא אדוני אלא היה לו לנחור כנגדו: עמוד החוזר. כשאדם צריך לפנות ומשהא את נקביו ומחזירם בבטנו: סילון החוזר. אדם הצריך להטיל מים ומשהא את עצמו. גבי הטלת מים שייך לומר סילון: חשיך ותקין נפשך קדום תקין נפשך כי היכי דלא תרחק. כלומר למד עצמך שאפילו אינך צריך לנקביך חזק עצמך ליפנות בב' פרקים ולא תצטרך ליפנות ביום שבני אדם מצויים אלא ביציאת היום בתחלת הלילה וגם קודם שתצא הלילה שבני אדם מצויין בבית ותוכל ליפנות סמוך לבית ומתוך שתלמוד את עצמך בשני פרקים אלו לא תצטרך ליפנות ביום בשעה שבני אדם מצויין בדרכים ולא תצטרך להתרחק מביתך שבתי כסאות שלהם היו בשדות ואם תצטרך ליפנות ביום פעמים שתצטרך להתרחק ותשהא נקביך ותסתכן: תוב וגלי כסי וקום. וכשאתה נפנה שב תחלה ואח''כ גלי ותעשה צרכך ואל תגלה מעומד וזהו צניעות שלא יראוך: כסי וקום. קודם שתעמוד עצמך כסה לאחר שעשית צרכך: שטוף ושתי שטוף ואחית. ואע''ג דאין אדם שותה אלא א''כ שוטף את הכוס כדאמר שטוף ושתי אפ''ה לאחר שתשתה שטוף ואחית דלמא איקרי ושתי בלא שטיפה ונמצא בולע רוקו: וה''ג וכשאתה שותה מים שפוך מהן ואחר כך תן לתלמידך. כלומר הא דבעינן שטיפה לאחר שתיה ה''מ ביין שאינך יכול לשפוך ממנו ותעביר הרוק בשפיכה משום בזיון אוכלין אבל במים שאין כאן בזיון שפוך מהן וטוב לעשות יותר: ואחר כך תן לתלמידך. שפוך מהן תחלה קא סלקא דעתך הואיל ותלמידו הוא לא אנינא דעתיה קמ''ל: כל מידי לא תפלוט קמי רבך בר מקרא דכפתילה של אבר דמי. כל מידי דבר שאכלת ובא רוק בפיך לא תרוק בפני רבך דאמרינן (עירובין דף צט.) הרק בפני רבו חייב מיתה בר אם אכלת קרא ודייסא שאם בא רוק בפיך אל תחזירהו לאחוריו דסכנה היא: דכפתילה של אבר דמי. ששורפין את הגוף כפתילה של אבר: תנן התם. במסכת מדות: איש הר הבית. שר כמו (משלי ח) אליכם אישים אקרא כל לילה ולילה היה מחזר על כל משמר ומשמר והיו לו מפתחות הר הבית ואבוקות דולקות לפניו: וכל משמי. בשעה שהיה בא אצל המשמר כל משמר שאינו עומד כנגדו

תוספות

אין פירוש לקטע זה
עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר