|
טקסט הדף מנוקד
מְחַשְּׁבִין עַל הָאָבוּד וְעַל הַשָּׂרוּף
וְהָא אָבוּד וְשָׂרוּף לָא אִיתִינּוּן בָּעוֹלָם וַאֲפִילּוּ הָכִי קָתָנֵי מְחַשְּׁבִין וּמִי אָמַר רַב אַסִּי הָכִי הָא בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן חִישֵּׁב לַנִּשְׁפָּכִין לְמָחָר מַהוּ אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא כְּבָר שָׁנִיתָ לָנוּ אָלָל אַלְמָא הַאי אָלָל כֵּיוָן דְּלֵית בֵּיהּ מְשָׁשָׁא לֹא קִיבֵּל טוּמְאָה הָנֵי נִשְׁפָּכִין נָמֵי כֵּיוָן דִּלְאִיבּוּד אָזְלִי בְּהוּ מַחְשָׁבָה לָא מַהְנְיָא אֶלָּא דְּקָתָנֵי עַל הָאָבוּד וְעַל הַשָּׂרוּף קַשְׁיָא אָמַר רָבָא אֵימָא עַל הָעוֹמֵד לְאִיבּוּד וְעַל הָעוֹמֵד לִישָּׂרֵף אָמַר רַב פָּפָּא לָא אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא זְרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא אֶלָּא שֶׁיָּצָא בָּשָׂר אֲבָל דָּם אֵין זְרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא תַּנְיָא נָמֵי הָכִי שָׁחַט בִּשְׁתִיקָה וְיָצָא דָּם אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וּזְרָקוֹ לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים מוֹעֲלִין בּוֹ בְּקָדָשִׁים קַלִּים אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא הָא זֶה לְמָה דּוֹמֶה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כִּי אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא בְּבַת אַחַת אֲבָל בְּזֶה אַחַר זֶה לֹא אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא תַּנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן כְּשֶׁהָלַכְתִּי לִכְפַר פָּאנִי מְצָאַנִי זָקֵן אֶחָד וְאָמַר לִי אוֹמֵר הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא זְרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא אָמַרְתִּי לוֹ הֵן וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי דְּבָרִים לִפְנֵי חֲבֵירַי שֶׁבַּגָּלִיל אָמְרוּ לִי הֲלֹא פָּסוּל הוּא הֵיאַךְ מְרַצֶּה עַל הַפָּסוּל וּכְשֶׁיָּצָאתִי וְהִרְצֵיתִי דְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לִי בְּנִי אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן וַהֲרֵי הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת מוֹעֲלִין בִּשְׁתֵּיהֶן שְׁחָטָן וַהֲרֵי דָּמָן מוּנָּח בְּכוֹסוֹת מוֹעֲלִין בִּשְׁתֵּיהֶן רש"י
מחשבין על האבוד ועל השרוף. שאם נשרפו האימורים וחישב בזריקה ע''מ להקטירן חוץ לזמנן הוי פגול שהאוכל מן הבשר או שאם נמצאו האוכלן חייב כרת: והא אבוד ושרוף דלא איתנהו בעולם ואפילו הכי קתני מחשבין. דמהניא בהו מחשבה בזריקה לשוייה הבשר פגול הכא נמי אע''ג דיצא כולו דכמאן דליתיה דמי תיהני ליה זריקה לאפוקיה מידי מעילה: ומי אמר רב אסי הכי. דכי יצא כולו מהניא ליה זריקה: והא בעא מיניה רב אסי מר' יוחנן חישב לנשפכין למחר מהו. נשפכין שירי הדם שהיה שופך ליסוד המזבח וקא מיבעיא ליה חישב בשעת שפיכת השיריים ע''מ לאכול כזית חוץ לזמנו דהיינו למחר מהו מי חשיבא הא מחשבה דנשפכין לפגל כמו מחשבה דזריקה עצמה או לא. ע''א אמר המורה חישב לנשפכין למחר שבשעת זריקה חישב לשפוך השיריים למחר ליסוד חשיבא הא מחשבה דנשפכין כאילו חישב בזריקה עצמה שחישב לזרוק מקצתו למחר חוץ לזמנו דמפגל ליה או לא: ואמר ליה ר' זירא כבר שנית לנו אלל. דתנן בהעור והרוטב הקיפה והאלל מצטרפין לטומאת אוכלין אבל לא לטומאת נבלות דכיון דלית ביה מששא לא מטמא טומאת נבלות: הני נשפכין נמי דלאיבוד אזלי. ליסוד ולא ע''ג המזבח לא מהניא בהו מחשבה לפגולי הא נמי שיצא כולו לאיבוד קאי לשרפה וכמאן דליתיה כלל דמי ובדין הוא דלא מהניא ליה זריקה לאפוקי ממעילה: אלא הא דקתני מחשבין על האבוד ועל השרוף. כלומר והא משמע מהא ברייתא דמהניא מחשבה דזריקה לאבוד ושרוף לפגולי אף על גב דליתנהו בעולם ה''נ דין הוא דתהני זריקה לכשיצא כולו אע''ג דדמי כמאן דליתיה בעולם: אמר רבא אימא מחשבה על העומד ליאבד ועל העומד לישרף. דכיון דבשעת זריקה כשחישב אכתי הוו קמן אע''ג דשוב נאבדו או נשרפו מהניא בהו מחשבה אבל הכא הבשר יצא כולו לפני זריקה כמאן דליתא דמי בשעת זריקה אין זריקה מועלת לבשר להוציאו מידי מעילה והא דקאמר עומד ליאבד ולישרף לא אמר שדינן הוא ליאבד ולישרף אלא שנאבדו השתא או נשרפו אע''ג דהוו קמן בשעת זריקה הוכיח סופן על תחלתן שהיו עומדין ליאבד ולישרף: אבל יצא דם. אע''פ שחזר והכניסו וזרקו אין זריקה מועלת ליוצא אין זריקה של אותו דם שיצא מועלת להוציא הבשר מידי מעילה: שחט בשתיקה. בכשרות שלא חישב בה שום פסול ושוב יצא הדם חוץ לעזרה אע''פ שחזר וכו' מועלין בו דהאי זריקה אינה מתרת הבשר לכהנים ואם הן קדשים קלין אין מועלין באימורין משום זריקה זו דהאי זריקה לאו כלום היא: א''ר אלעזר לא אמר ר''ע. כשם שדמה פוטר את בשרה כך פוטר את בשר חברתה: אלא ששחט שניהן בבת אחת. כגון ששחטום שני כהנים כאחת דכחד גופא דמי דלא קדמה שחיטה של אחת לשל חברתה: אבל בזה אחר זה לא אמר ר''ע. משום דבשעה ששחט הראשונה מיד נעשית השניה מותר חטאת והתם אין זריקת דם של אחת פוטרת בשר של חברתה: א''ל. בלשון שאלה: אומר היה ר''ע וכו'. דהכי משמע במתני': והלא פסול הוא. שיצא: אי אתה אומר כן. שתהא זריקה מועלת ליוצא אף על פי שהוא פסול: והרי המפריש וכו' והרי דמן מונח בכוסות. כל זמן שלא נזרק מועלין בשתיהן דבשר קדשי קדשים לפני זריקה מועלין בו:
תוספות
חישב לנשפכין למחר מהו. אין לפרש שחישב בשעה ששופך שיריים ליסוד ע''מ לאכול מן הזבח למחר דהא פשיטא דלא פיגל כדתניא פ''ק דזבחים (דף יג.) דקתני יצאו שפיכת שיריים והקטרת אימורים שאין מעכבין וגם לא קבעי במחשב בזריקה ע''מ לשפוך שיריים למחר דהא נמי פשיטא ליה דפיגל כדקאמר נמי התם וטעמם משום דבעינן שיחשב בארבע עבודות בדבר שהוא אכילת אדם או אכילת מזבח ושפיכת שיריים אכילת מזבח היא אך לא ד' עבודות היא אלא נראה לר''י דקבעי במחשב בשעת זריקה על מנת לזרוק הדם שנשפך מן הכלי למחר דתנן זבחים (דף כה. ודף לב.) נשפך (מן) הרצפה ואספו פסול מן הכלי ואספו כשר מי אמרינן הא חזי דאם ירצה יאספנו ויזרקנו או דלמא הואיל ואין מצוה לאוספו הוה ליה הולך לאיבוד: אמר ליה רבי זירא לרב אסי רבי כבר שנית לנו אלל. בזבחים פרק כל הפסולין (דף לה.) השוחט את הזבח ע''מ לאכול מן האלל אין חייבין עליו משום פגול ואלל הוא גיד הצואר כדמפרש בהעור והרוטב (חולין דף קכא.) אלמא האי אלל כיון דלית ביה מששא לא מהני ביה מחשבה פירוש שאינו חשוב ודבר ההולך לאיבוד הוא לא מיפגל ואע''ג דאם רצה לאוכלו אוכלו (הנך) [הני נשפכין] נמי וכו' וברוב ספרים גרסינן האי אלל כיון דלית ביה מששא לא מקבל טומאה ואם כן מייתי מההיא דהעור והרוטב ושיבוש דטפי אית ליה לאיתויי מההיא דפיגול גופיה מלאיתויי מפני הטומאה: אלא דקתני על האבוד ועל השרוף קשיא. פי' וא''כ קשיא מרב אסי לרב אסי דלעיל קאמר מחשבין והכא פשיטא דאין מחשבין בנשפכים דכאבוד דמי אמר רבא אימא על העומד לאיבוד כו' כלומר הא דקאמר מחשבין על האיבוד לאו באבוד כבר קאמר אלא בעומד לאיבוד כגון שמחשב בשעת קבלה על דבר העומד לישרף וליאבד קודם זריקה ובשעת מחשבה עדיין לא אבד כגון שזרק [חתיכת בשר וחתיכת אימורים] בפי כלב ובפי כבשן ועדיין לא הגיע [בפי כלב או בפי כבשן] בשעת מחשבה ומכל מקום מדמי ליה לעיל ליצא כולו לגירסא דגרסי אמר ליה רב אסי לר''י כיון דאבד ונשרף קודם זריקה: לא אמר ר''ע אלא ששחט כו'. כלומר לא אמר ר' עקיבא בההיא חטאת שאבד כו' דזריקה של אחת מהן פוטרת בשר חברתה מן המעילה אלא ששחט שתיהן בבת אחת יש להסתפק אי ר''ל בסכין ארוכה במשמע או אפילו בזה אחר זה וקרי לה בבת אחת דכשר ליזרק בבת אחת כגון . שחט זה אחר זה וקיבל זה אחר זה קודם שיזרוק כלל דרצה מזה זורק רצה מזה זורק אבל בזה אחר זה כגון שקבל דמה של זו וזרקו עד שלא קיבל את האחרת לא אמר ר''ע ומודה בכי ה''ג דאינו פוטר הדם הנזרק בשר האחרת מן המעילה: אבל דם. פירוש שיצא דם וזרק אותו דם עצמו שיצא מודה ר''ע דאין זריקה מועלת ליוצא: לכפר פאני. שם מקום ואמר לי אומר היה ר''ע זריקה מועלת ליוצא תמיה היה הזקן על דברי ר''ע אמר לו הן וכשבאתי והרציתי דברים כלומר שהגדתי לו תמיהת הזקן אמר לי ואתה אי אתה אומר כן בתמיה כלומר כשאתה מרצה לפני דברי הזקן כמדומה שאתה מגמגם על דברי ויש ספרים גורסים אחר שאמר לו הן אמר לו והלא פסול הוא או שהשיב לו כך הזקן והיינו הא דקאמר דכשהרציתי דברים לפני ר''ע שהקשה לו הזקן כך א''ל ר''ע ואתה אי אתה אומר כן כלומר מדוע שתקתה לו וכי אינך אומר כמותי: תשובה גנובה. פי' עלומה ומכוסה כי יש להשיב עליה ולא בא לסתור התשובה שהשיב ר''ע לר''ש דודאי יפה השיבו אלא הלשון אינו מיושב יפה דנקט בבת אחת דכיון דפסל הוא השני ואפילו הכי קאמר ר''ע דזריקת הכשר פוטרתו מידי מעילה א''כ סבירא ליה לר''ע דחשבינן ליה כזבח אחד וכיון דחשבינן כזבח אחד מה לי בזה אחר זה אמר ליה ר' יוחנן לריש לקיש ואתה אי אתה אומר כן בתמיה כלומר והא ודאי דבבת אחת בעינן דכחד לא חשיב להו דהא אילו הפריש שני אשמות לאחריות ושחט שתיהן וקדם והעלה אימורים של אחד מהם קודם זריקה אי אתה מודה שירדו הכי גרסינן ה''פ קדם והעלה אימורים של אחד מהם קודם זריקת חבירו ואחר כך זרק חבירו שלא העלה אימורים אי אתה מודה שירדו האימורים של אותו שהעלה בלא זריקת דמו ואי ס''ד חד גופא הוא אם כן הוה לאחשובי הני אימורין כאילו היו מאותן שזרק דמן ולא הוה ליה למימר ירדו דהאמר עולא אימורי קדשים קלים כו' והא דנקט קדשים קלים לרבותא נקט וכ''ש קדשי קדשים דקדשי טפי וקליט להו מזבח וכן לעיל דנקט אשמות כ''ש חטאות:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|