סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אוֹצִיא דַּם שְׁרָצִים שֶׁאֵין בָּהֶם טוּמְאָה חֲמוּרָה אוֹצִיא דַּם בֵּיצִים שֶׁאֵין מִין בָּשָׂר דַּם דָּגִים דַּם חֲגָבִים שֶׁכּוּלּוֹ הֶיתֵּר
לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה אִי מָה עוֹף שֶׁאֵין בָּהּ כִּלְאַיִם אַף בְּהֵמָה שֶׁאֵין בָּהּ כִּלְאַיִם תַּלְמוּד לוֹמַר וְלַבְּהֵמָה
אִי מָה בְּהֵמָה שֶׁאֵינָהּ בְּאֵם עַל הַבָּנִים אַף עוֹף שֶׁאֵינוֹ בְּאֵם עַל הַבָּנִים תַּלְמוּד לוֹמַר לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה
וְאֵימָא כׇּל דָּם כָּלַל עוֹף וּבְהֵמָה פָּרַט כְּלָל וּפְרָט אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט עוֹף וּבְהֵמָה אִין מִידִּי אַחֲרִינָא לָא
נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל כׇּל דָּם חָזַר וְכָלַל כְּלָל וּפְרָט וְכָלַל אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט
וְהָא לָא דָּמֵי כְּלָלָא בָּתְרָא לִכְלָלָא קַמָּא כְּלָלָא קַמָּא לָאו כְּלָלָא בָּתְרָא כָּרֵת
הַאי תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל [בְּרִיבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי וּ]כְלָלֵי וּפְרָטֵי דָּרְשִׁינַן מִן הָדֵין גַּוְונָא וְאַף עַל גַּב דְּלָא דָּמֵי כְּלָלָא בָּתְרָא לִכְלָלָא קַמָּא
אָמַר מָר כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טוּמְאָה קַלָּה וְטוּמְאָה חֲמוּרָה וְיֵשׁ בָּהֶ[ן] אִיסּוּר וְהֶיתֵּר וְיֵשׁ בָּהֶן מִין בָּשָׂר אַף כׇּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טוּמְאָה קַלָּה וְטוּמְאָה חֲמוּרָה וְכוּ'
אַף כֹּל דְּקָתָנֵי לְאֵיתוֹיֵי מַאי
אָמַר רַב אַדָּא בַּר אָבִין לְאֵתוֹיֵי דָּמוֹ שֶׁל כּוֹי מַאי קָסָבַר אִי קָסָבַר כּוֹי סְפֵיקָא הוּא אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמֵיסַר סְפֵיקָא אֶלָּא קָסָבַר כּוֹי בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא
אַשְׁכְּחַן דָּמוֹ חֶלְבּוֹ מְנָלַן מִכׇּל חֵלֶב נִבְלָתוֹ מְנָלַן מִכׇּל נְבֵלָה
גִּיד הַנָּשֶׁה מְנָלַן בְּכַף הַיָּרֵךְ תַּלְיֵהּ רַחֲמָנָא וְהָא אִית לֵיהּ כַּף הַיָּרֵךְ
טוּמְאָתוֹ וּשְׁחִיטָה מְנָלַן סְבָרָא מִדִּלְכֹל מִילֵּי רַבְּיֵיהּ רַחֲמָנָא כִּבְהֵמָה טוּמְאָתוֹ וּשְׁחִיטָתוֹ נָמֵי כִּבְהֵמָה
אָמַר מָר אוֹצִיא דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן טוּמְאָה חֲמוּרָה וְאֵין בָּהֶן טוּמְאָה קַלָּה וּרְמִינְהִי הַחוֹתֵךְ מִן הָאָדָם צָרִיךְ מַחְשָׁבָה וְהֶכְשֵׁר
וְקַשְׁיָא לַן מַחְשָׁבָה לְמָה לִי תֵּעָשֶׂה חֲתִיכָה שֶׁלּוֹ מַחְשָׁבָה וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ בְּחוֹתְכוֹ לַכֶּלֶב וּמַחְשָׁבָה לַכֶּלֶב לָאו מַחְשָׁבָה הִיא
וְלָא וְהָתְנַן כְּלָל אָמְרוּ בְּטוּמְאָה כֹּל הַמְיוּחָד לֶאֱכוֹל אָדָם טָמֵא עַד שֶׁיִּפָּסֵל מֵאֲכִילַת כֶּלֶב
הָהוּא לְאַסּוֹקֵי טוּמְאָה מִינֵּיהּ דְּכֵיוָן דְּמֵעִיקָּרָא הֲוָה חֲזֵי לְאָדָם לְאַסּוֹקֵי מִטּוּמְאָה עַד שֶׁיִּפָּסֵל מֵאֲכִילַת כֶּלֶב הָכָא לְאַחוֹתֵי לֵיהּ טוּמְאָה אִי חֲזֵי לְאָדָם חֲזֵי לְכֶלֶב אִי לָא חֲזֵי לְאָדָם לָא חֲזֵי לְכֶלֶב
מִכׇּל מָקוֹם קָתָנֵי מַחְשָׁבָה וּמַחְשָׁבָה לְטוּמְאָה קַלָּה הִיא הָנֵי מִילֵּי מֵחַיִּים אֲבָל לְאַחַר מִיתָה טָמֵא הוּא טוּמְאָה חֲמוּרָה
דִּכְווֹתַהּ גַּבֵּי בְּהֵמָה לְאַחַר מִיתָה אִי בָּשָׂר מְטַמֵּא טוּמְאָה חֲמוּרָה וְאִם דָּם מְטַמֵּא טוּמְאָה חֲמוּרָה
דִּתְנַן דַּם נְבֵילוֹת בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִין וּבֵית הִלֵּל מְטַמְּאִין
לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לִכְדִתְנַן נִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה בְּכׇל מָקוֹם נִבְלַת [הָ]עוֹף הַטָּהוֹר בַּכְּפָרִים צָרִיךְ מַחְשָׁבָה וְאֵין צָרִיךְ הֶכְשֵׁר
נִבְלַת בְּהֵמָה טְהוֹרָה בְּכׇל מָקוֹם וְנִבְלַת עוֹף טָהוֹר וְחֵלֶב בַּשְּׁוָקִים אֵין צְרִיכִין לֹא מַחְשָׁבָה וְלֹא הֶכְשֵׁר
וַאֲמַר לֵיהּ רַב לְרַבִּי חִיָּיא מַחְשָׁבָה לְמָה לִי לְטוּמְאָה קַלָּה הִיא גּוּפַהּ טוּמְאָה הִיא אֲמַר לֵיהּ כְּגוֹן דְּאִיכָּא פָּחוֹת מִכְּזַיִת נְבֵילָה וְצֵרְפָהּ לְפָחוֹת מִכְּבֵיצָה אוֹכָלִין דְּהַאי וְהַאי הָוֵי כְּבֵיצָה
אִי הָכִי לִיבְעֵי נָמֵי הֶכְשֵׁר דְּהָא תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל עַל כׇּל זֶרַע [זֵרוּעַ] אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ מָה זְרָעִים מְיוּחָדִין שֶׁאֵין סוֹפָן לְטַמֵּא טוּמְאָה חֲמוּרָה וְצָרִיךְ הֶכְשֵׁר אַף כֹּל שֶׁאֵין סוֹפָן לְטַמֵּא טוּמְאָה חֲמוּרָה צָרִיךְ הֶכְשֵׁר
אֲמַר לֵיהּ הָנֵי מִילֵּי בָּאוֹכָלִין דְּעָלְמָא דְּלֵית בְּהוּ פָּחוֹת מִכְּזַיִת נְבֵלָה אֲבָל הָכָא דְּאִיכָּא בְּגַוֵּיהּ פָּחוֹת מִכְּזַיִת נְבֵילָה כֵּיוָן דְּאִילּוּ מְצָרֵף לֵיהּ כְּזַיִת לָא בָּעֵי הֶכְשֵׁר [הַשְׁתָּא נָמֵי לָא בָּעֵי הֶכְשֵׁר]

רש"י

אוציא דם שרצים שאין בהן טומאה חמורה. שאין שרצים מטמאין אדם לטמא בגדים: שכולו היתר. מפרש לקמן (ע''ב): לעוף ולבהמה. למה נאמרו שניהם שהרי מאחד מהן הייתי דן כעין הפרט: אי מה עוף כו'. כלומר אם לא נאמר אלא עוף הייתי אומר מה עוף שאין בו כלאים מפרש לקמן כלאי הצמר דנוצת העוף אין בהן משום כלאים: אף בהמה שאין בצמרה כלאים. כגון שור ועז חייבין על דמן אבל לא על דם צאן שהרי בצמרן כלאים: אף עוף שאינו באם על הבנים. כגון עוף טמא שאינו טעון שילוח חייבין על דמו אבל עופות טהורין לא: דבי ר' ישמעאל דדייני כללי ופרטי כי האי גוונא. בשלהי אלו טרפות (חולין סו.) ואף על גב דלא דמי כללא קמא לכללא בתרא: לאתויי כוי. וחיה לא איצטריך לרבות דחיה בכלל בהמה בפרק בהמה המקשה (שם עא.) כדמפרש רבי יוחנן לקמיה: איצטריך קרא למיסר ספיקא. בתמיה דלמאי מדמינן ליה אי לחיה דמה אסור אי לבהמה דמה אסור: נבלתו מנלן. איסור אכילת נבלתו מנלן: בכף הירך תלייה רחמנא. דכל דאית ליה כף שקורין פולפ''א נוהג בו גיד הנשה והאי דאינו נוהג בעוף בפרק גיד הנשה (שם דף צב:) מפרש דלא עגיל כף דידיה: טומאתו. שתטמא נבלתו: צריכין מחשבה והכשר. גרסינן במסכת עוקצין: תעשה חתיכה שלו מחשבה. דכיון דחתכיה אחשביה דאי נגעה ביה טומאה מקבל טומאה: נבלת בהמה בכל מקום. ואפילו בשווקים שיש שם רוב עם צריכה מחשבה לאכילה לקבל טומאת אוכלין הואיל דאין דרך לאוכלה: וכן נבלת עוף טהור בכפרים. שהעם מועטים צריכין מחשבה לטומאת אוכלין: ואין צריכין הכשר. משום דמטמאין טומאה חמורה דנבלת בהמה מטמאה במשא ונבלת עוף טהור מטמא בגדים אבית הבליעה ואמרינן לקמן דכל שסופו לטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר: הכא לא גרסינן והחלב ואף על גב דתנינא לה גבי שווקים דמשמע הא בכפרים צריך מחשבה לא תנן ליה ברישא דלא מיתני ליה אינו צריך הכשר דאי בחלב נבלה צריך הכשר דאינה מטמאה טומאה חמורה ואי בחלב דשחוטה כיון דבכפרים קאי לא מיתכשר בדם שחיטה דהכשר דקודם מחשבה לאו הכשר הוא כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין קכח.) עולשין שליקטן לבהמה ונמלך עליהן לאדם צריכים הכשר שני משנה זו בשילהי מסכת עוקצין: נבלת בהמה טהורה בכל מקום. ואפילו בכפרים שהעם מועט אינן צריכין מחשבה דסתמא למאכל עובדי כוכבים עומדת וכן נבלת עוף טהור: וחלב בהמה וחיה בשווקים. שהעם מרובין: אינן צריכין מחשבה ולא הכשר. דנבלת בהמה ועוף מטמאין טומאה חמורה וחלב בחלב שחוטה קמיירי שהרי הוכשר בדם שחיטה: והא היא גופה טמאה היא. טומאת נבילות: בפחות מכזית. ליכא טומאת נבילות וכי חשיב עליה לאכילה מצטרף לבהדי אוכלין פחות מכביצה לטומאת אוכלין: אי הכי. דפחות מכזית הוא ולא אתי לעולם לידי טומאת נבילות ניבעי נמי הכשר דהא תנא דבי רבי ישמעאל כו':

תוספות

אוציא דם שרצים שאין בהן טומאה חמורה. ואף על גב דמטמא במגע במשא מיהא לא מטמא ולא בגדים: אוציא דם ביצים של עוף שאינו מין בשר. תימה לרבינו ברוך דלא מיירי הכל בחד צד ויש בהן איסור והיתר ודם ביצים וחגבים הוה מצי למעט שאין בהן טומאה חמורה אלא האי פשוט יותר להם להיתר שאומר הש''ס: כוי בריה בפני עצמה. בפרק אותו ואת בנו (חולין פ.) דקתני כוי בריה בפני עצמה היא ולא הכריעו חכמים אי מין חיה או מין בהמה היא וההיא בריה לא הוי כמו בריה דהכא שהרי בריה דהתם הוי או מין בהמה או מין חיה מדקאמר ולא הכריעו בו חכמים כו' אבל הכא רוצה לומר בריה בפני עצמה שאינה לא חיה ולא בהמה דאי הוי או בהמה או חיה לא איצטריך לרבויי דמו וכן ההיא (יומא דף עד.) כל חלב לרבות כוי וחצי שיעור וקאמר כוי בריה בפני עצמה אינו אומר שיהא ספק או חיה או בהמה דאם כן לא צריך קרא לאסור חלבו: בחותכו לכלב. הוא הדין דהוה מצי לשנויי בחותכו לרפואה אלא הא קא משמע לן דאפילו בחותכו לכלב בעי מחשבה: כגון דאיכא פחות מכזית נבילה וצירפה. אבל כזית וצירפה ליכא למימר ומהניא מחשבה שיטמא האי כביצה אוכלין אחרים אפילו לא יגעו האוכלין רק בצירוף ולא צריך שיגעו בנבילה דא''כ לא מיישב מה בהמה שיש לה טומאה קלה דמשמע שיש נבילה שאין עליה רק טומאת אוכלין ואי הוה בה כזית הוה ביה טומאה חמורה ועוד יש לומר דמשמע דנקט במתניתין דמייתי עלה בהמה כו' בכ''מ ונבלת עוף טהור כו' משמע נבלת בהמה דומיא דנבלת עוף כלומר דצריכה מחשבה כמו על עוף ולכך נקט פחות מכזית:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר