סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּישֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל וְאָכְלָה בִּתְרוּמָה מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינָהּ מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַחוֹמֶשׁ וּמִיתָתָהּ בִּשְׂרֵיפָה נִיסֵּת לְאֶחָד מִן הַפְּסוּלִין מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ וּמִיתָתָהּ בְּחֶנֶק דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ מְשַׁלֶּמֶת [אֶת] הַקֶּרֶן וְאֵינָהּ מְשַׁלֶּמֶת [אֶת] הַחוֹמֶשׁ וּמִיתָתָהּ בִּשְׂרֵיפָה אָמַר רַב יוֹסֵף מַחְלוֹקֶת בִּנְתִינַת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּבְשִׁינּוּיֵי דְּשַׁנִּינַן אֲבָל נְתִינָה דְּעָלְמָא דִּבְרֵי הַכֹּל כְּזַיִת גּוּפָא תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר כֹּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּסָךְ יֶשְׁנוֹ בְּבַל יִיסָךְ וְכׇל שֶׁאֵינוֹ בְּסָךְ אֵינוֹ בְּבַל יִיסָךְ אֲמַר לֵיהּ שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ לֹא יִיסָךְ כְּתִיב וּקְרִי בֵּיהּ לֹא יַסִּיךְ תָּנֵי רַב חֲנַנְיָה קַמֵּיהּ דְּרָבָא מִנַּיִן לְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁנָּטַל מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁעַל רֹאשׁוֹ וְנָתַן עַל בְּנֵי מֵעָיו מִנַּיִן שֶׁהוּא חַיָּיב שֶׁנֶּאֱמַר עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי מַאי שְׁנָא מֵהָא דְּתַנְיָא כֹּהֵן שֶׁסָּךְ בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה בֶּן בִּתּוֹ יִשְׂרָאֵל מִתְעַגֵּל בּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ אֲמַר לֵיהּ הָתָם וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ כְּתִיב כֵּיוָן דְּחַלְּלֵיהּ הָא אִיתַּחַיל אֲבָל גַּבֵּי שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה כְּתִיב כִּי נֵזֶר [שֶׁמֶן מִשְׁחַת] אֱלֹהָיו עָלָיו שֶׁמֶן מִשְׁחָה קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא דְּאַף עַל גַּב דְּאִיתֵיהּ עָלָיו לָא אִיתַּחַיל עַל אֵלּוּ חַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כּוּ' קָתָנֵי חוּץ מִמְּטַמֵּא מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו מִמַּאי מַפֵּיק לֵיהּ הָכִי קָתָנֵי חוּץ מִמִּטַּמֵּא מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו שֶׁאֵין מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי וְנִיתְנֵי נָמֵי חוּץ מִמִּי שֶׁעָבַר עָלָיו יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁאֵין מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כִּי קָתָנֵי הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ לַחֲטָאֵהּ וְרַחֲמָנָא פַּטְרֵיהּ עָבַר עָלָיו יוֹם הַכִּיפּוּרִים לֵיתֵיהּ לַחֲטָאֵהּ דְּקָא כַפַּר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בִּמְבַעֵט דְּקָאָמַר אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר דְּאִי הָדַר בֵּיהּ בָּתַר יוֹם הַכִּיפּוּרִים בָּעֵי לְאֵיתוֹיֵי אָשָׁם תָּלוּי וְרֵישׁ לָקִישׁ סָבַר מְבַעֵט נָמֵי מְכַפַּר עֲלֵיהּ יוֹם הַכִּיפּוּרִים וּבִפְלוּגְתָּא הָאוֹמֵר לֹא יִתְכַּפֵּר לִי חַטָּאתִי אַבָּיֵי אָמַר אֵינָהּ מְכַפֶּרֶת רָבָא אָמַר מְכַפֶּרֶת הֵיכָא דְּאָמַר לֹא תִּיקְרַב דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא מְכַפְּרָה דִּכְתִיב יַקְרִיב אוֹתוֹ לִרְצוֹנוֹ כִּי פְּלִיגִי דְּאָמַר תִּיקְרַב וְלֹא תְּכַפֵּר אַבָּיֵי אָמַר אֵין מְכַפֶּרֶת דְּהָא אָמַר לֹא תְּכַפֵּר רָבָא אָמַר מְכַפֶּרֶת כֵּיוָן דְּאָמַר תִּיקְרַב כַּפָּרָה מִמֵּילָא (אָתֵי) [הָוְיָא] וַהֲדַר בֵּיהּ רָבָא כִּדְתַנְיָא יָכוֹל יְהֵא יוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפֵּר עַל שָׁבִין וְעַל שֶׁאֵין שָׁבִין וְדִין הוּא וּמָה חַטָּאת וְאָשָׁם מְכַפְּרִין וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר מָה חַטָּאת וְאָשָׁם אֵין מְכַפְּרִין אֶלָּא עַל הַשָּׁבִין אַף יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל הַשָּׁבִין לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּחַטָּאת וְאָשָׁם שֶׁאֵין מְכַפְּרִין עַל הַמֵּזִיד שׁוֹגֵג תֹּאמַר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁמְּכַפֵּר עַל הַמֵּזִיד כַּשּׁוֹגֵג וְהוֹאִיל וּמְכַפֵּר עַל הַמֵּזִיד כַּשּׁוֹגֵג מְכַפֵּר עַל שָׁבִין וְעַל שֶׁאֵין שָׁבִין תַּלְמוּד לוֹמַר אַךְ חָלַק מַאי שָׁבִין וְשֶׁאֵין שָׁבִין אִלֵּימָא שָׁבִין שׁוֹגֵג לֹא שָׁבִין מֵזִיד הָא קָתָנֵי לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּחַטָּאת וְאָשָׁם כּוּ' אֶלָּא כִּי הָא דְּעוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָכַל חֵלֶב וְהִפְרִישׁ קׇרְבָּן וְנִשְׁתַּמֵּד וְחָזַר בּוֹ הוֹאִיל וְנִדְחָה יִדָּחֶה נְהִי דְּאִידְּחִי קׇרְבָּן גַּבְרָא בַּר כַּפָּרָה הוּא אֶלָּא שָׁבִין דְּאָמַר יְכַפֵּר עָלַי חַטָּאתִי שֶׁאֵין שָׁבִין דְּאָמַר לֹא תְּכַפֵּר עָלַי חַטָּאתִי שְׁמַע מִינַּהּ וּרְמִינְהִי יָכוֹל לֹא יְהֵא יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר אֶלָּא עַל שֶׁנִּתְעַנָּה בּוֹ וְלֹא עָשָׂה בּוֹ מְלָאכָה וּקְרָאוֹ מִקְרָא קוֹדֶשׁ לֹא נִתְעַנָּה בּוֹ וְעָשָׂה בּוֹ מְלָאכָה וְלֹא קְרָאוֹ מִקְרָא קוֹדֶשׁ יָכוֹל לֹא יְהֵא יוֹם כִּיפּוּרִים מְכַפֵּר תַּלְמוּד לוֹמַר יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא מִכׇּל מָקוֹם וְתַרְוַיְיהוּ סְתָם סִיפְרָא הוּא קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי אָמַר אַבָּיֵי לָא קַשְׁיָא הָא רַבִּי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה הָא רַבִּי אַלִּיבָּא דִּידֵיהּ דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר כׇּל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה בֵּין עָשָׂה תְּשׁוּבָה וּבֵין לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר חוּץ מִפּוֹרֵק עוֹל וּמְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה וּמֵפֵר בְּרִית בָּשָׂר שֶׁאִם עָשָׂה תְּשׁוּבָה יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר וְאִם לָאו אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר רָבָא אָמַר הָא וְהָא רַבִּי אַלִּיבָּא דְּנַפְשֵׁיהּ וּמוֹדֶה רַבִּי בַּעֲבֵירוֹת דְּיוֹם הַכִּפּוּרִים גּוּפֵיהּ דְּלָא מְכַפַּר דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי כָּרֵת דְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְרַבִּי כֵּיוָן דִּבְכֹל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא מְכַפַּר הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ וּמַאי קוּשְׁיָא דִּילְמָא דַּעֲבַד עֲבִידְתָּא כּוּלֵּי לֵילְיָא וּבַהֲדֵי עַמּוּד הַשַּׁחַר מִית דְּלָא הֲוָה יְמָמָא דִּלְכַפַּר לֵיהּ תִּינַח כָּרֵת דְּלֵילְיָא כָּרֵת דִּימָמָא הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ וּמַאי קוּשְׁיָא דִּילְמָא בַּהֲדֵי דְּקָאָכַל נַהֲמָא חֲנַקְתֵּיהּ אוּמְצָא דְּלָא הֲוָה לֵיהּ שְׁהוּת בִּימָמָא דִּלְכַפַּר לֵיהּ אִי נָמֵי דַּעֲבַד עֲבִידְתֵּיהּ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה אִי נָמֵי בַּהֲדֵי דְּעָבֵיד עֲבִידְתֵּיהּ פַּסְקֵיהּ מָרָא לְשָׁקֵיהּ וּמִית דְּלָא הֲוָה לֵיהּ שְׁהוּת בִּימָמָא דִּלְכַפַּר לֵיהּ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַף הַמְגַדֵּף כּוּ' מַאי אַף הַמְגַדֵּף שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה רַבָּנַן שְׁמַעוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּתָנֵי בַּעַל אוֹב וְלָא תָּנֵי יִדְּעוֹנִי אֲמַרוּ לֵיהּ מַאי שְׁנָא דְּלָא מַיְיתֵי קׇרְבָּן מִשּׁוּם דְּלֵית בֵּיהּ מַעֲשֶׂה מְגַדֵּף נָמֵי לֵית בֵּיהּ מַעֲשֶׂה תָּנוּ רַבָּנַן מְגַדֵּף מֵבִיא קׇרְבָּן הוֹאִיל וְנֶאֱמַר בּוֹ כָּרֵת דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְאוֹמֵר וְנָשָׂא חֶטְאוֹ וּכְלָלָא הוּא כֹּל הֵיכָא דִּכְתִיב בֵּיהּ כָּרֵת מַיְיתֵי קׇרְבָּן וְהָא פֶּסַח וּמִילָה דִּכְתִיב בְּהוּ כָּרֵת וְלָא מַיְיתֵי קׇרְבָּן


רש"י

שנשאת לישראל. ואינה משלמת חומש. דלא זרה שהרי לא נתחללה שאם ימות בעלה ותנשא לכהן אוכלת או אם זרע אין לה הדרא לתרומה: משלמת כו'. אשם ל''ג: ומיתתה בחנק. ורבי מאיר לטעמיה דאע''ג דמעיקרא לאו זרה היא השתא מיהא זרה הויא: אחת זו כו'. דבעינן זר מתחלתו: וחכמים. היינו רבי יהודה בר פלוגתיה: ובשנויי דשנינן. דטעמיה דר''מ משום דאיתקש לסיכה: אבל נתינה דעלמא. כגון לא יתן עליה לבונה דמנחת חוטא בכזית דילפינן מונתן לכהן את הקדש (ויקרא כב) והכי מפרשא בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות נט:): לא ייסך כתיב. בשני יודין שדי חדא לתוך התיבה וקרי לא יסיך דמשמע מי שמצווה שלא יסיך לא לעצמו ולא לאחרים מצווה אחר עליו שלא לסוכו ועובד כוכבים לאו בר מצוה הוא: כהן שסך בן בתו ישראל מתעגל בו כו'. ופי' כהן שסך את עצמו שמן יכול בן בתו ישראל לבא להתעגל בו ואפילו גדול ושף עצמו באבי אמו ואינו חושש אלמא כיון דבטלה בהתירא בטלה והכי תניא בהדיא בתוספתא דמסכת תרומות (פרק י') סך כהן את עצמו שמן של תרומה ומביא בן בתו ישראל ומעגלו על גביו ובן בתו ישראל דנקט משום דרגיל אצלו והוא הדין לאחריני: שאינו מביא אשם תלוי. שאין אשם תלוי בא אלא על ספק חטאת קבועה כדמפרש בפ' בתרא (לקמן כה.): מתני' במבעט. ביוה''כ דאמר לא תכפר עליו משום הכי לא תני ליה: ודין הוא. שלא יכפר: אלא על השבין. דלרצונו בעינן: אשם לאו דוקא נקט דהא אשכחן אשם אמזיד בפרק שני (לקמן ח:) ד' מביאין על הזדון: אך בעשור לחדש יוה''כ הוא: חלק יום כפור לשבין ולא לשאינן שבין: מאי שבין. דקתני אין מכפרין אלא על השבין: הא קתני לא אם אמרת כו'. וא''כ מאי קאמר היינו הך: אלא כי הא כו'. והיינו דקאמר חטאת אינו מכפר אלא על השבין ששבין משעת הפרשה עד שעת הקרבה ולא שהמיר דתו בינתיים והתם בעי למילף יוה''כ דאם המיר דת קודם יוה''כ וחזר בו אחר יוה''כ תו לא מכפר עליה יום הכפורים אחר על עבירותיו שמקמי המרתו: אמאי נהי דבקרבן אמרינן הואיל ונדחה לאחר הפרשה ידחה מעל המזבח אבל גברא לגבי יוה''כ בר כפרה הוא כישראל מעליא: ורמינהו. אהא דתני לעיל יוה''כ אינו מכפר אלא על השבין: מקרא קדש. בתקון סדר התפלה: ה''ג לא קשיא הא ר' יהודה הא רבי: פורק עול. של כל המצות: מגלה פנים. דורש באגדות של דופי כגון מנשה שהיה אומר מה היה לו למשה לומר ותמנע היתה פילגש: ברייתא דקתני יוה''כ מ''מ רבי היא: מודה רבי בעבירות דיוה''כ. דהא דקתני לא התענה בו מכפר אעבירות דכל השנה אבל ההיא עבירה דעינוי לא מכפר ואך חלק נמי דקתני לעיל בעבירות דיומיה קאמר: יום הכפורים אינו מכפר אלא היום כדכתיב (ויקרא טז) כי ביום הזה: כרת. הולך ערירי בלא בנים ואם יש לו מתים: אי נמי דעביד עבידתא סמוך לשקיעת החמה. דלא הוה שהות לכפורי: א''נ בהדי דעביד עבידתא פסקיה מרא. דרפיק בה לשקיה ומית מיד דלא הוה שהות לכפורי: ה''ג מאי אף המגדף: שמעו לר' עקיבא. דמתני' ר''ע היא כדמפרש לקמן מגדף מביא קרבן דברי ר' עקיבא ואמרי אף מגדף נמי כידעוני תימה לי ולר' יוחנן דאמר לעיל (דף ג:) הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו מאי אף דקתני במתניתין: ואומר חטאו ישא. מפרש לקמן דכרת דמגדף איירי בקרבן עבודת כוכבים: אתיא לרבנן (רבנן קאמרי ליה הגירסא הכתובה בספרים אינה כפי שיטת הש''ס וכך היא בעיני)

תוספות

קרי ביה לא יסיך. ואפי' מאן דלית ליה מסורת בעלמא הכא אינו מוסיף על התיבה אלא מסרס התיבה להטיל יו''ד בין סמ''ך לכ''ף: מנין לכ''ג שנטל משמן המשחה כו'. תימה אמאי לא קאמר לעיל דהוי שמן המשחה שני כתובים הבאים כאחד וי''ל דלא חשיב נעשית מצוותו אלא לאחר שניגב השמן כדמסיק שמן משחת אלהיו עליו איקרי אע''ג דאית עליו לא איתחיל: ובפלוגתא. פי' כי היכי דפליגי ר''י ור''ל במבעט בי''כ ה''נ פליגי אביי ורבא במבעט בחטאת לא בעי למימר דרבי יוחנן ור''ל פליגי נמי במבעט בחטאת כמו במבעט ביום הכיפורים דאיכא למימר עד כאן לא אמר ר''ל אלא ביום הכיפורים שמכפר על המזיד כשוגג ואי הוה פליגי אביי ורבא נמי ביה''כ א''כ כי הדר ביה רבא ה''מ דהדר ביה מחטאת אבל מיה''כ לא הדר ביה וסבר כר''ל וכאידך ברייתא דיה''כ הוא מ''מ וא''כ קשה הילכתא אהילכתא דקי''ל כרבי יוחנן לגבי ר''ל וקי''ל כרבא לגבי אביי אלא נראה דלא פליגי ביה''כ ועוד דסבירא לן כרבנן דפליגי ארבי ואמרי דיה''כ לא מכפר אלא על השבין דהילכתא כרבי מחבירו ולא מחביריו. והדר ביה רבא מהא דתניא כו'. דליכא למימר דלא שמיע ליה ברייתא דהא לקמן מתרץ לה: תאמר ביה''כ שמכפר על המזיד כו'. תימה דלימא ד' דברים שמביאין על הזדון יוכיח שאין מכפרין אלא [על] השבים ואריב''ן דמה להנך שאין מכפרין על חייבי כריתות ועוד א''ר דנהי דיש חטאות מכפרין על המזיד מ''מ כמה חטאות אין מכפרין על המזיד משא''כ ביה''כ: הואיל ונדחה ידחה. אע''ג דקי''ל כל שבידו לא הוי דיחוי ה''מ שאינו נדחה מחמת פסולי כמו שקיבל הדם ונתנו לשמאלו דהוי כאילו נתנו על הרצפה שיחזור ויטלנו אבל האי נדחה מחמת פסול הגוף ודמי לדאמרינן בזבחים מזבח שנפגם כל קדשים שהיו שם פסולים אע''ג דבידו למלאות הפגימה: וקראו מקרא קדש. פי' בכסות נקייה כדאמר במכילתא מקרא קדש וכו': ומודי רבי בעבירה דיומיה. ולה''ק בברייתא קמייתא דלא מכפרי והא דיליף עבירות דיומיה מחטאת ואשם דלא מכפרי ולא יליף מיה''כ גופיה דמכפר בלא תשובה אשאר עבירות משום דיליף עבירות דיומיה שיה''כ נקבע עליהם מחטאת ואשם שקבועין על אותו חטא דהכי מסתבר טפי למילף ועי''ל דה''נ קאמר תאמר ביה''כ כו' ואדילפת מחטאת ואשם תיליף ליה מיה''כ גופיה: דחנקתיה אומצא. מכאן דקדק ריב''א דכרת אין זרעו נכרתים דהא הכא זרעו לא נחנקו ואתא יה''כ ומכפר עלייהו ואכתי לא משכחת לה כרת בבניו ואמר רבי כיון דבעוד הבשר בין שיניו חרה בו אף ה' ונפרע ממנו קודם שמצא שהות למצוא כפרה לא נמחל העון ונכרתין גם זרעו דליכא למימר להם נמחל שהרי הם לא חטאו: דלית ביה מעשה. היינו לר''ל דלעיל אבל לר''י ה''ק ליה רבנן כי היכי דפסח ומילה לא אתי קרבן דשב ואל תעשה נינהו ה''נ מגדף:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר