|
טקסט הדף מנוקד
הֵן וּמִגְרְשֵׁיהֶן הֵן וּמִגְרְשֵׁיהֶן לְמִיסְתְּרִינְהוּ קָיְימִי אָמַר רַב אָשֵׁי אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא אַדְּמִסְתַּתְּרִי מִסְתַּתְּרִי אִי מִיזְדַּבְּנִי לִיחַלְטוּ קָא מַשְׁמַע לַן
תָּנוּ רַבָּנַן כִּשְׂדֵה הַחֵרֶם לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחֻזָּתוֹ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר מִנַּיִן לְכֹהֵן שֶׁהִקְדִּישׁ שְׂדֵה חֶרְמוֹ שֶׁלֹּא יֹאמַר הוֹאִיל וְיוֹצָא לַכֹּהֲנִים וַהֲרֵי הִיא תַּחַת יָדִי תְּהֵא שֶׁלִּי וְדִין הוּא בְּשֶׁל אֲחֵרִים אֲנִי זוֹכֶה בְּשֶׁל עַצְמִי לֹא כׇּל שֶׁכֵּן תַּלְמוּד לוֹמַר וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיֹּבֵל קוֹדֶשׁ לַה' כִּשְׂדֵה הַחֵרֶם וְכִי מָה לָמַדְנוּ מִשְּׂדֵה הַחֵרֶם מֵעַתָּה הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד מַקִּישׁ שְׂדֵה חֶרְמוֹ לִשְׂדֵה אֲחוּזָּה שֶׁל יִשְׂרָאֵל מָה שְׂדֵה אֲחוּזָּה שֶׁל יִשְׂרָאֵל יוֹצָא מִתַּחַת יָדוֹ וּמִתְחַלֶּקֶת לַכֹּהֲנִים אַף שְׂדֵה חֶרְמוֹ יוֹצָא מִתַּחַת יָדוֹ וּמִתְחַלֶּקֶת לְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים אָמַר מָר בְּשֶׁל אֲחֵרִים אֲנִי זוֹכֶה מִי דָּמֵי הָתָם זוֹכֶה בְּעָלְמָא הָכָא קָא שָׁקֵיל לֵיהּ אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּכְתִיב וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ הָא נָמֵי כִּי קֳדָשָׁיו דָּמְיָא מִי דָּמֵי קֳדָשָׁיו לָאו בִּרְשׁוּתוֹ הָכָא בִּרְשׁוּתוֹ אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּכְתִיב כִּי אֲחוּזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם הָא נָמֵי אֲחוּזָּתוֹ הִיא קָא מַשְׁמַע לַן אֲחוּזָּתוֹ אֲחוּזָּתוֹ אִין חֶרְמוֹ לָא הֲדַרַן עֲלָךְ הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ וּסְלִיקָא לָהּ מַסֶּכֶת עֲרָכִין רש"יהן ומגרשיהן. כשהן מוקפות חומה: והא למיסתרינהו קיימי. כדאמר (לעיל דף לג:) אין עושין אותן טירין וכרכים: סד''א אדמסתתרי. כל זמן שלא נסתרו אם מכרום קודם סתירתן ליחלטו קמ''ל: מה ת''ל כשדה החרם. מה בא שדה החרם ללמד על שדה היוצאת לכהנים ביובל: שדה חרמו. שדה שהחרים ישראל והגיעה לחלקו: הואיל ויוצאה לכהנים. אם לא יגאלנה שהרי היא שלו כשדה אחוזה ועכשיו הרי היא תחת ידי כו': בשל אחרים אני זוכה. אם היה שדה אחוזת ישראל יוצאה לכהנים ביובל היה לי חלק בה: מה שדה אחוזה של ישראל. אם גאלה כהן מיד הקדש יוצאה מידו ביובל ומתחלקת לכל אחיו הכהנים כדאמר באידך פירקא בפרק אין מקדישין (לעיל דף כה:) אף זו כו': הכא קא שקיל ליה כו': ואיש את קדשיו לו יהיו. ודרשינן ליה בהגוזל בב''ק (דף קט:) מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה אם יש עליו להביא חטאת או התנדב עולה או שלמים אין צריך לתתם לאנשי משמר אלא הוא עצמו מקריב ויטול העור ואוכל הבשר ת''ל ואיש את קדשיו לו יהיו: קדשיו לאו ברשותו. ולאו מכח דידיה קא שקיל להו אלא מקריב אימוריהם: הכא ברשותו. כלומר מכח דידיה קא שקיל להו ולא משלחן גבוה בשכר עבודה: אלא אמר ר''נ להכי איצטריך למכתב החרם דסד''א כו'. והאי נמי אחוזתו היא ואם הקדישה ולא גאלה לא תצא לכהנים ביובל אלא יהא לו רשות לגאלה לעולם: קמ''ל. היקש דאיתקש שדה החרם לשדה אחוזתו של ישראל דתצא מתחת ידו ותתחלק לכהנים דאחוזתו היא דיש לה גאולת עולם אבל חרמו לא הויא כאחוזה ליגאל לעולם: תוספותהן ומגרשיהן למיסתרינהו קיימי. וא''ת מאי נפקא מינה אם נסתרו כיון שהיו מוקפות חומה מעיקרא דהא תניא לעיל אשר לו חומה ואע''פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן ושמא י''ל דאתיא כרבי אלעזר בר' יוסי ושאני הכא כיון שהם ראויות שלא יהא להם חומה לא תועיל להם קדושת חומה שהיה קודם לכן כאילו לא היתה מעולם: מי דמי התם זוכה. והכא נמי הוי מצי למיפרך כשהוא זוכה בשל אחרים והוי במשמר שלו אבל הכא רצה לזכות משמר אחר והיא אינה מתחלקת לכהנים של משמר אחר כדפי' לעיל (דף כה.) אלא דעדיפא מינה פריך שאפילו באה משמרתו כשיוצאה לכהנים אין לזכות מהאי קל וחומר: אמר רמי בר חמא איצטריך כו' [אלא] אמר רב נחמן [איצטריך] ס''ד כו'. ואם תאמר מאי היא דנאמר ודין הוא והלא אין לנו לומר שזוכה בו מטעם קל וחומר אלא מטעם דכתיבי קראי דאיש כי יקדיש לרמי בר חמא ולאחוזת עולם לרב נחמן וי''ל דמכל מקום ניחא ליה לאיתויי קל וחומר כך מסברא: הא קא משמע לן אחוזתו אחוזתו אין חרמו לא. ואם תאמר הא לעיל ילפינן מהקישא דמקיש שדה חרמו לשדה אחוזה לישראל ואמאי דריש ליה הכא מאחוזתו ויש לומר דהכי פירושו קא משמע לן מאחוזתו של כהן דאחוזתו דוקא יש לה גאולת עולם ואינה מתחלקת לכהנים ביובל אבל שדה חרמו מתחלק לכהנים ביובל מהיקשא דמקשינן ליה לשדה אחוזה של ישראל ולא הויא כשדה אחוזתו ליגאל לעולם וכן פרש''י: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|