|
טקסט הדף מנוקד
מְחַתֵּךְ בְּבָשָׂר הוּא אָמַר רַבָּה לֹא נִצְרְכָה לְהָבִיא סַכִּין דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים
וּמַאי קָמַשְׁמַע לַן דְּמִסְּפֵיקָא מְחַלְּלִינַן שַׁבְּתָא תְּנֵינָא מִי שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפּוֹלֶת סָפֵק הוּא שָׁם סָפֵק אֵינוֹ שָׁם סָפֵק חַי סָפֵק מֵת סָפֵק נׇכְרִי סָפֵק יִשְׂרָאֵל מְפַקְּחִין עָלָיו אֶת הַגַּל מַהוּ דְּתֵימָא הָתָם הוּא דַּהֲוָה לֵיהּ חֲזָקָה דְּחַיּוּתָא אֲבָל הָכָא דְּלָא הֲוָה לֵיהּ חֲזָקָה דְּחַיּוּתָא מֵעִיקָּרָא אֵימָא לָא קָא מַשְׁמַע לַן הָאִשָּׁה שֶׁנֶּהֶרְגָה וְכוּ' וְאַמַּאי אִיסּוּרֵי הֲנָאָה נִינְהוּ אָמַר רַב בְּאוֹמֶרֶת תְּנוּ שְׂעָרִי לְבִתִּי אִילּוּ אָמְרָה תְּנוּ יָדִי לְבִתִּי מִי יָהֲבִינַן לַהּ אָמַר רַב בְּפֵאָה נׇכְרִית טַעְמָא דְּאָמְרָה תְּנוּ הָא לֹא אָמְרָה תְּנוּ גּוּפַהּ הוּא וּמִיתְּסַר וְהָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא דְּבָעֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא שְׂעַר נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת מַהוּ וְאָמַר רָבָא בְּפֵאָה נׇכְרִית (לָא) קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ כִּי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא דִּתְלֵי בְּסִיכְּתָא הָכָא דִּמְחַבַּר בַּהּ טַעְמָא דְּאָמְרָה תְּנוּ הָא לֹא אָמְרָה תְּנוּ גּוּפַהּ הוּא וּמִיתְּסַר קַשְׁיָא לֵיהּ לְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק וְהָא דּוּמְיָא דִּבְהֵמָה קָתָנֵי מָה הָתָם גּוּפַיהּ אַף הָכָא נָמֵי גּוּפַיהּ אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן זוֹ מִיתָתָהּ אוֹסַרְתָּהּ וְזוֹ גְּמַר דִּינָה אוֹסַרְתָּהּ תָּנֵי לֵוִי כְּווֹתֵיהּ דְּרַב תָּנֵי לֵוִי כְּווֹתֵיהּ דְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק תָּנֵי לֵוִי כְּווֹתֵיהּ דְּרַב הָאִשָּׁה שֶׁיּוֹצְאָה לֵיהָרֵג וְאָמְרָה תְּנוּ שְׂעָרִי לְבִתִּי נוֹתְנִין מֵתָה אֵין נוֹתְנִין מִפְּנֵי שֶׁהַמֵּת אָסוּר בַּהֲנָאָה פְּשִׁיטָא אֶלָּא שֶׁנּוֹיֵי הַמֵּת אָסוּר בַּהֲנָאָה תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק הָאִשָּׁה שֶׁמֵּתָה נֶהֱנִין בִּשְׂעָרָהּ בְּהֵמָה שֶׁנֶּהֶרְגָה אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה וּמָה הֶפְרֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה זוֹ מִיתָתָהּ אוֹסַרְתָּהּ וְזוֹ גָּמַר דִּינָה אוֹסַרְתָּהּ הֲדַרַן עֲלָךְ הַכֹּל מַעֲרִיכִין מַתְנִי' אֵין נֶעֱרָכִין פָּחוֹת מִסֶּלַע וְלֹא יָתֵר עַל חֲמִשִּׁים סֶלַע כֵּיצַד נָתַן סֶלַע וְהֶעֱשִׁיר אֵינוֹ נוֹתֵן כְּלוּם פָּחוֹת מִסֶּלַע וְהֶעֱשִׁיר נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סֶלַע הָיוּ בְּיָדָיו חָמֵשׁ סְלָעִים רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא אַחַת וַחֲכָמִים אוֹמְרִים נוֹתֵן אֶת כּוּלָּן אֵין נֶעֱרָכִין פָּחוֹת מִסֶּלַע וְלֹא יָתֵר עַל חֲמִשִּׁים סֶלַע גּמ' אֵין נֶעֱרָכִין פָּחוֹת מִסֶּלַע מְנָלַן דִּכְתִיב וְכׇל עֶרְכְּךָ יִהְיֶה בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ כׇּל עֲרָכִין שֶׁאַתָּה מַעֲרִיךְ לֹא יְהוּ פְּחוּתִין מִשְׁקָל וְלֹא יָתֵר עַל חֲמִשִּׁים סְלָעִים דִּכְתִיב חֲמִשִּׁים הָיוּ בְּיָדָיו חֲמִשָּׁה כּוּ' מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר כְּתִיב חֲמִשִּׁים וּכְתִיב שֶׁקֶל אוֹ חֲמִשִּׁים אוֹ שֶׁקֶל וְרַבָּנַן הַהוּא לְכׇל עֲרָכִין שֶׁאַתָּה מַעֲרִיךְ לֹא יְהוּ פְּחוּתִים מִשְׁקָל הוּא דַּאֲתָא הֵיכָא דְּאִית לֵיהּ אָמַר קְרָא אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנּוֹדֵר וַהֲרֵי יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְרַבִּי מֵאִיר הָהוּא יַד הַנּוֹדֵר וְלֹא יַד הַנִּידָּר הוּא דַּאֲתָא וְרַבָּנַן לָאו מִמֵּילָא שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ דְּהֵיכָא דְּיָדוֹ מַשֶּׂגֶת שְׁקוֹל מִינֵּיהּ אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה הָיוּ בְּיָדָיו חָמֵשׁ סְלָעִים וְאָמַר עֶרְכִּי עָלַי וְחָזַר וְאָמַר עֶרְכִּי עָלַי וְנָתַן אַרְבַּע לַשְּׁנִיָּה וְאֶחָד לָרִאשׁוֹנָה יָצָא יְדֵי שְׁתֵּיהֶן מַאי טַעְמָא בַּעַל חוֹב מְאוּחָר שֶׁקָּדַם וְגָבָה מַה שֶּׁגָּבָה גָּבָה בְּעִידָּנָא דְּיָהֵיב לַשְּׁנִיָּה מְשַׁעְבַּד לְרִאשׁוֹנָה בְּעִידָּנָא דְּיָהֵיב לָרִאשׁוֹנָה תּוּ לֵית לֵיהּ רש"ימחתך בבשר בעלמא הוא. ואין חיוב אלא בחובל בחי דמוציא דם: (נהנין בשערה. רגילות היו נשים כששערן מועט לקשור שיער נשים נכריות לשערן והוא פיאה נכרית): פיאה. קליעה: מת אסור בהנאה. דכתיב ותמת שם מרים וגמר שם שם מעגלה ערופה במסכת ע''ז באין מעמידין (דף כט:): בפיאה נכרית. לאו שערה ממש קאמר אלא שהיתה לה פיאה משיער אשה אחרת קשורה לשערה [דרגילות היו נשים כששערן מועט לקשור שיער נשים נכריות לשערן והוא פיאה נכרית] ואמרה תנו אותה לבתי וקמ''ל מתני' דאע''ג דקשורה לה כיון דאמרה תנו גליא דעתה דלא ניחא לה דתיהוי כגופה לאיתסורי בהדיה וכנטולה מחיים דמיא: שער נשים צדקניות. של עיר הנדחת שלא הודחו עמה מהו ואמר רבא התם בחלק (דף קיב.) פיאה נכרית שקשרה הצדקת לשערה קא מיבעיא ליה אי כגופה היא וניצול אי כממונה וקי''ל (שם) צדיקים שבתוכה יוצאין ממנה ערומים וכל ממונם נשרף דכתיב ואת כל שללה תקבוץ וגו' אלמא מספקא ליה אי כגופה אי לאו כגופה ותיפשוט ליה מהכא דגופה הוא דטעמא דאמרה תנו כו': קשיא ליה לר''נ. הא דמוקמינן למתניתין בפיאה נכרית והא דומיא דבהמה קתני וכו': אלא א''ר נחמן. לעולם שערה ממש ודקשיא לך איסורי הנאה נינהו ל''ק דשיער המת לא מיתסר בהנאה דלא דמי לשיער בהמה שנהרגה דאשה מיתתה אוסרתה ושיער לאו בר מיתה הוא שאין עשוי להשתנות אבל בהמה גמר דינה אוסרתה כדאמר בפסחים בפ' כל שעה (דף כב:) ממשמע שנאמר סקל יסקל השור איני יודע שהוא נבילה ואסורה באכילה ומה ת''ל לא יאכל את בשרו מגיד שאם שחטו לאחר גמר דינו אסור ואין לי אלא באכילה בהנאה מנין כו' והילכך כל דמחובר בה בשעת גמר דין מיתסר בהדה: תני לוי כוותיה דרב. דמוקים לה בדאמרה תנו ובפיאה נכרית: מתה. ולא אמרה תנו אין נותנין כו': פשיטא. דמש''ה אין נותנין שהמת אסור בהנאה אלא ודאי ה''ק שנויי המת כגון פיאה נכרית אסורין בהנאה ולהכי קתני להאי מפני משום דקא בעי לגלויי עלה דלאו בשערה ממש קא מיירי: בהמה שנהרגה אסורה בהנאה. אפי' שערה: מתני' אין נערכין פחות מסלע. שאפי' עני הנדור בהשג יד לא יתן פחות מסלע: ולא יותר על חמשים. דזהו גדול שבערכין הכתובין בפרשה: נתן סלע. בן עשרים שערכו חמישים והיה עני ונתן סלע לערכו דעני נידון בהשג יד והעשיר פטור: נותן חמשים. דבנתינה קמייתא לא יצא ידי ערכו ועדיין ערכו עליו ועני המעריך את עצמו והעשיר קודם נתינה נותן ערך עשיר כדילפינן לקמן בפ' השג יד (דף יז:): היו בידיו חמש סלעים. עני בן עשרים שהעריך עצמו והיה לו ה' סלעים: גמ' ההוא לכל ערכין שאתה מעריך הוא דאתא. שאפי' עני שבעניים לא יתן פחות ומיהו היכא דאית ליה טפי יהיב דכתיב על פי אשר תשיג: יד הנודר ולא יד הנידר. שעני שהעריך את העשיר נותן ערך עני: לאו ממילא שמעינן מינה כו'. אע''ג דקרא להכי אתא ולא יד הנידר מיהו על פי אשר תשיג כתיב וממילא שמעת דהיכא דידו משגת שקול מיניה: ונתן ד' לשניה. על פי כהן יצא ידי שניהן ואפי' לרבנן הואיל ויהב לשניה ברישא: מה שגבה גבה. והילכך כי יהיב לראשונה כל מה דאית ליה יהיב לה ולשניה ליכא למימר אמאי לא יהב כולהו חמש משום דבעידנא דיהב לשניה משתעבד לה לראשונה דהא אפילו מאי דיהיב לה לאו דידה הוא: תוספותאין נערכין פחות מסלע וכו'. פחות מסלע והעשיר לאו דווקא פחות מסלע אלא אפי' נתן כל הערך חוץ מסלע אחד מגלגלין עליו את הכל: ההוא יד הנודר ולא יד הנידר. ואם תאמר מה לי לרבויי נידר דאיצטריך קרא למעוטי וי''ל כיון דכתיב קרא (חמשים) (ויקרא כז) וכל ערכך יהיה בשקל הקדש דלא יהא ערך פחות משקל ואשכחן ערך חמשים ס''ד דהאי טעמא משום השג יד ידעינן מסברא ואזלינן בתר הנידר קמ''ל קרא דאשר תשיג יד הנודר דלא אזלינן בתר הנידר: בעידנא דיהיב לראשון לית ליה. תימה דבעידנא דנדר לראשון היה לו ה' סלעים ואיך מפטר. כשנתן להם אחת התנן פרק השג יד (לקמן דף יז:) היה עשיר פי' בשעת הנדר והעני כשבא לפרוע לכהן או עני כשנדר ולא נתן כלום והעשיר נותן ערך עשיר ואומר רבינו דהך דלקמן דוקא שהעריכו הכהן בעודו עשיר ולכך כשהעני שוב נותן ערך עשיר אבל אם נדר כשהוא עשיר ולא הוערך והעני נותן ערך עני ובשמעתין הכי הוא נתן ד' לשניה שהכהן העריכו תחילה על השניה וחזר והעריכו על הראשון ונתן על פיו אחד על הראשון ולכך נפטר ממנה דלא הוערך עליה בעוד שהיו בידו החמש סלעים: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|