|
טקסט הדף מנוקד
אַף הַתְּשִׁיעִי אֵינוֹ קָדוֹשׁ אֶלָּא אִם כֵּן נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי הֵימֶנּוּ וְהַדִּין נוֹתֵן
וּמָה אַחַד עָשָׂר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה קְדוּשָּׁה לִיקְרַב אֵינוֹ קָדוֹשׁ אֶלָּא אִם כֵּן נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי הֵימֶנּוּ תְּשִׁיעִי שֶׁאֵין עוֹשֶׂה קְדוּשָּׁה לִיקְרַב אֵינוֹ דִּין שֶׁאִם נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי הֵימֶנּוּ אִין אִי לָא לָא הִיא הַנּוֹתֶנֶת אַחַד עָשָׂר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה קְדוּשָּׁה לִיקְרַב אִי נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי הֵימֶנּוּ אִין אִי לָא לָא תְּשִׁיעִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה קְדוּשָּׁה לִיקְרַב אַף עַל גַּב דְּלָא נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי הֵימֶנּוּ אִי נָמֵי אַחַד עָשָׂר דְּאִיבָּרַר לֵיהּ עֲשִׂירִי אִי נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי הֵימֶנּוּ אִין אִי לָא לָא תְּשִׁיעִי דְּאַכַּתִּי לָא אִיבָּרַר לֵיהּ עֲשִׂירִי וְאַף עַל גַּב דְּלָא נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי הֵימֶנּוּ תּוּ לָא מִידִּי אָמַר רָבָא מִנְיָן הָרָאוּי פּוֹטֵר מְנָא לֵיהּ לְרָבָא הָא אִילֵּימָא מֵהָא דִּתְנַן קָפַץ אֶחָד מִן הַמְּנוּיִין לְתוֹכָן כּוּלָּן פְּטוּרִין מְנוּיִין גּוּפַיְיהוּ דְּאִיפְּטַרוּ לָאו בְּמִנְיָן הָרָאוּי וְדִלְמָא דְּעַשַּׂר עִילָּוַיְיהוּ הָהִיא לָא מָצֵית אָמְרַתְּ הָא תָּנֵי מִן הַמְעוּשָּׂרִין לְתוֹכָן וְדִלְמָא מַאי מְעוּשָּׂרִין מַעֲשֵׂר דַּוְקָא דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי יִרְעוּ אֶלָּא אָמַר רָבָא אָמַר קְרָא יַעֲבוֹר וְלֹא שֶׁכְּבָר עָבַר מַאי שֶׁכְּבָר עָבַר אִי דְּעַשַּׂר עִילָּוַיְיהוּ צְרִיכָא לְמֵימְרָא אֶלָּא לָאו דְּאִיפְּטַרוּ לְהוּ בְּמִנְיָן הָרָאוּי שְׁמַע מִינַּהּ תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרָבָא הָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה טְלָאִים וְהִכְנִיסָן לַדִּיר וּמָנֶה חֲמִשָּׁה וּמֵת אֶחָד מֵהֶם אִם מִן הַמְּנוּיִים מֵת מוֹנֶה וּמַשְׁלִים עֲלֵיהֶם וְאִם מִשֶּׁאֵינָן מְנוּיִים מֵת מְנוּיִים פְּטוּרִין וְשֶׁאֵינָן מְנוּיִים מִצְטָרְפִין לַגּוֹרֶן אַחֵר וְאָמַר רָבָא הָיוּ לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר טְלָאִים וְהִכְנִיסָן לְדִיר וְיָצְאוּ שִׁשָּׁה בְּפֶתַח זֶה וְאַרְבָּעָה בְּפֶתַח זֶה וְאַרְבָּעָה נִשְׁתַּיְּירוּ שָׁם אוֹתָם אַרְבָּעָה אִם בְּפֶתַח הַשִּׁשָּׁה יָצְאוּ נוֹטֵל אֶחָד מֵהֶם וְהַשְּׁאָר מִצְטָרְפִין לְגוֹרֶן אַחֵר וְאִם לָאו שִׁשָּׁה פְּטוּרִין וְאַרְבָּעָה אַרְבְּעָה מִצְטָרְפִין לְגוֹרֶן אַחֵר יָצְאוּ אַרְבָּעָה בְּפֶתַח זֶה וְשִׁשָּׁה בְּפֶתַח זֶה וְנִשְׁתַּיְּירוּ שָׁם אַרְבָּעָה אִם אוֹתָם אַרְבָּעָה בְּפֶתַח הַשִּׁשָּׁה יָצְאוּ נוֹטֵל מֵהֶם אֶחָד וְהַשְּׁאָר פְּטוּרִים וְאִם לָאו אַרְבָּעָה וְשִׁשָּׁה פְּטוּרִים וְאַרְבָּעָה מִצְטָרְפִין לְגוֹרֶן אַחֵר יָצְאוּ אַרְבָּעָה בְּפֶתַח זֶה וְאַרְבָּעָה בְּפֶתַח זֶה וְנִשְׁתַּיְּירוּ שָׁם שִׁשָּׁה אִם אוֹתָן שִׁשָּׁה יָצְאוּ בְּפֶתַח אֶחָד נוֹטֵל מֵהֶם אֶחָד וְהַשְּׁאָר פְּטוּרִים וְאִם לָאו אַרְבָּעָה פְּטוּרִים וְשִׁשָּׁה מִצְטָרְפִין לְגוֹרֶן אַחֵר מַאי קָא מַשְׁמַע לַן דְּמִנְיָן הָרָאוּי פּוֹטֵר וְהָאַמְרַהּ רָבָא חֲדָא זִמְנָא מַהוּ דְּתֵימָא וַדַּאי מִנְיָן הָרָאוּי אָמְרִינַן סְפֵק מִנְיָן הָרָאוּי דַּחֲזֵי לְהָכָא וְדַחֲזֵי לְהָכָא לָא אָמְרִינַן קָא מַשְׁמַע לַן וְאָמַר רָבָא הָיוּ לוֹ חֲמִשָּׁה עָשָׂר טְלָאִים לֹא יֹאמַר אֶבְרוֹר עֲשָׂרָה וְאַכְנִיסֵם לַדִּיר וְאֶטּוֹל מֵהֶם אֶחָד וְהַשְּׁאָר פְּטוּרִים אֶלָּא כּוֹנְסָן לַדִּיר וּמוֹצִיא עֲשָׂרָה וְנוֹטֵל מֵהֶם אֶחָד וְהַשְּׁאָר מִצְטָרְפִין לְגוֹרֶן אַחֵר תַּנְיָא נָמֵי הָכִי הָיוּ לוֹ חֲמִשָּׁה עָשָׂר טְלָאִים רש"י
אף התשיעי. דכי היכי דאם קרא לאחד עשר עשירי אינו קדוש אלא א''כ נעקר שם מעשר מן העשירי שלא קרא לעשירי עשירי אלא תשיעי וכדאמרינן לקמן במתניתין זה הכלל כל שלא נעקר וכו' ובסיפא דהך ברייתא מפרש טעמא משום דאחד עשר עושה קדושה ליקרב א''נ אחד עשר דאיברר כו' אף תשיעי אם קראו עשירי לא יהא נאכל אלא במומו אא''כ נעקר שם העשירי מן העשירי כגון שקראו תשיעי ולהכי הכא דלא נעקר אמרינן דהתשיעי חולין והדין נותן גבי תשיעי נמי בעינן דליהוי נעקר שם עשירי ממנו כלומר מן העשירי עצמו: ליקרב. כדאמרינן לקמן שאם קרא לאחד עשר עשירי קרב שלמים ומפקינן מקרא ואע''פ שהוא חמור כל כך אינו קדוש אלא א''כ נעקר מן העשירי שם עשירי כגון שקרא לעשירי תשיעי וכדאמרי' לקמן זה הכלל כו': תשיעי שהוא קל כל כך שאינו עושה קדושה ליקרב. אע''פ שקראו עשירי אינו קרב אלא קדוש להא מלתא גרידא דאינו נאכל אלא במומו כדלקמן אינו דין וכו': אי לא לא. ליהוי קדוש כלל: היא הנותנת. מהדר הש''ס דודאי גבי תשיעי דין הוא דאע''ג דלא נעקר שם עשירי הימנו דלהוי חל עליה קדושה שלו משום דגבי אחד עשר דין הוא דאי נעקר אין אי לא לא משום דקדושה שלו חמורה היא שהרי קרב כדלקמן ולכך דין הוא דבעינן עקירה עד דתיחול על ההיא קדושה חמורה: אבל תשיעי דקדושתו קלה דאינו קדוש לקרב. אלא שלא יהא נאכל אלא במומו דין הוא דההיא קדושה קלה תיחול בדבר קל כגון דקראו עשירי ואע''ג דלא נעקר שם מעשר מן העשירי עצמו: אי נמי. איכא למימר טעמא אחרינא: י''א דאיברר ליה עשירי. שכבר יצא העשירי קודם שיצא האחד עשר ונברר מעצמו שהוא מעשר ולהכי דין הוא דלא ליהוי אחד עשר קדוש אע''פ שקראו עשירי אא''כ נעקר שם מעשר מן העשירי דלאחר עשירי גמור היכי אפשר עשירי אחר בסמוך לו: אע''ג דלא נעקריה. ואזיל וקראו עשירי לזה: תו לא מידי. ליכא למימר בהאי דינא דקאמר היא הנותנת דודאי דין הוא דתיהוי קדוש אע''ג דלא נעקר: מנין הראוי פוטר. שאם היה לו עשרה טלאים והכניסן לדיר ומנה תשעה או שמונה ומת אחד מן הנשארים בדיר או יצא בפתח אחר שלא נתקדש העשירי פטורין אלו שמנה כבר משום דהוו מנין הראוי דבשעה שמנאן היו ראויין אלו שבדיר לצאת ולהתעשר העשירי עם אלו למנין דהשתא משמע לן דהיינו מאותו מנין שלא גמר עדיין שלא מנה אלא תשעה או שמנה כדפרישנא לעיל: לתוכן. בדיר כולן פטורין משום דאיערב דהנהו שמנוין כבר פטורין אע''פ שעדיין לא עישר עליהן: ודילמא דעישר עלייהו. והיינו מן המנויין כלומר מאותן שמנה ועישר עליהן: מעשר. כלומר מן המעשרות עצמן: ירעו. משום דכל חד וחד איכא לספוקי דהיינו הוא המעשר: אלא לאו דאיפטרו וכו'. דהכי משמע ולא שכבר עבר בראוי דבשעה שעבר היה ראוי להתעשר מאלו שבדיר דההוא ודאי משום דאיפטר במנין הראוי: ומנה חמשה. לאו דוקא נקט ה': מנויין פטורין. משום דהוו מנין הראוי: בפתח זה. שהיה לדיר שני פתחים: נוטל אחד מהם. דהואיל ויצאו עשרה באותו פתח: והשאר. הארבעה שיצאו בפתח אחר מצטרפין לגורן אחר דבמנין הראוי לא אפשר למפטרינהו להני משום שבשעה שיצאו בפתח אחד לא היה מנין ראוי דלא נשתיירו בדיר אלא ד' וד' לא אפשר לאיצטרופי לד' דליהוו בני עשורי: ואם לאו. שלא יצאו הארבעה בפתח הששה אלא או נשתיירו בדיר או יצאו בפתח הארבעה אחרים: ארבעה ראשונים והששה פטורין. משום דכי יצאו הארבעה תחלה הוו מנין ראוי דאכתי אישתייר בדיר עשרה שראוין להצטרף להם ולעשר עליהם וארבעה אחרונים שנשתיירו או יצאו בפתח שלישי מצטרפין לגורן אחר: אם אותן ששה שנשתיירו יצאו בפתח אחד מהן. כלומר בפתח הארבעה הראשונים או בפתח הד' האחרונים: נוטל אחד מהם. דהוו י' בפתח אחד: ואם לאו. שלא יצאו לא בפתח אלו ד' ולא בפתח אלו ד' אלא בפני עצמן או נשתיירו בדיר: ארבעה ראשונים וארבעה אחרונים פטורין. דכל ד' וד' שיצאו הניחו אחרים כדי להצטרף להן ולהתעשר עליהן דהנהו ששה שנשתיירו שדינן בין להכא בין להכא: ודאי מנין הראוי. כגון שמנה ה' או ו' ונשתיירו בדיר כדי לצרף להן וליכא בדיר אלא אותו פתח דוודאי הוא דאותן שנשתיירו ראויין לצאת דרך אותו פתח עצמו ולהתעשר עם אלו שמנה כבר: אבל ספק מנין הראוי. כגון שיצאו בשני פתחים ארבעה בפתח זה וארבעה בפתח זה דהנך ששה שנשתיירו ליכא למיקם עלייהו אי יצאו בפתח זה או בפתח זה וכיון דספק הוא אימא דלא אמרינן מנין הראוי למישדינהו בין להכא בין להכא לפטור את כולן קמשמע לן. ענין אחר הא דחזו הנך להכא ולהכא דשדינן להו בין להנך ארבע בין להנך ארבע היינו חשוב ספק ומפי המורה: ט''ו טלאים. לא נקט משום דווקא אלא אורחא דמילתא לצרופי חמשה בהדי חמשה:
תוספות
אין פירוש לקטע זה
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|