סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִישּׁוֹם מֵחַיִּים לָא גְּזוּר רַבָּנַן וּבְיַתְמֵי אוֹקְמוּהָ רַבָּנַן אַדְּאוֹרָיְיתָא
וְאַף רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק סָבַר לַהּ לְהָא דְּרָבָא דְּאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מִנַּיִן לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה שֶׁל יְתוֹמִים שֶׁמּוֹכְרִים אוֹתוֹ כְּדַרְכּוֹ
שֶׁנֶּאֱמַר רַק בְּכׇל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ בְּרָכָה מֵחַיִּים אֶלָּא לְאַחַר שְׁחִיטָה הֱוֵי אוֹמֵר זֶה מַעְשַׂר בְּהֵמָה
אִיבַּעְיָא לְהוּ מַהוּ לְהַבְלִיעוֹ בַּעֲצָמוֹת רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי חַד אָמַר מַבְלִיעוֹ וְחַד אָמַר אֵין מַבְלִיעוֹ
וְלָא פְּלִיגִי הָא בְּדַקָּה הָא בְּגַסָּה
וְאִיבָּעֵית אֵימָא אִידֵּי וְאִידֵּי בְּגַסָּה וְלָא פְּלִיגִי מָר כִּי אַתְרֵיהּ וּמָר כִּי אַתְרֵיהּ
גּוּפָא בִּבְכוֹר הוּא אוֹמֵר לֹא יִפְדֶּה וְנִמְכָּר בְּמַעֲשֵׂר נֶאֱמַר לֹא יִגָּאֵל וְאֵינוֹ נִמְכָּר לֹא חַי וְלֹא שָׁחוּט וְלֹא תָּם וְלֹא בַּעַל מוּם מְנָא הָנֵי מִילֵּי
אָמַר רַב חִינָּנָא אָמַר רַב וְכֵן אָמַר רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן נֶאֱמַר לֹא יִגָּאֵל בְּמַעֲשֵׂר וְנֶאֱמַר וְלֹא יִגָּאֵל בַּחֲרָמִים מָה לְהַלָּן מְכִירָה עִמּוֹ אַף כָּאן מְכִירָה עִמּוֹ
אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ מַפְנֵי דְּאִי לָא מַפְנֵי אִיכָּא לְמִפְרַךְ מָה לַחֲרָמִים שֶׁכֵּן חָלִים עַל הַכֹּל
לָאיֵי אַפְנוֹיֵי מַפְנֵי לֹא יֵאָמֵר וְלֹא יִגָּאֵל בַּחֲרָמִים וְיִגְמַר מִמַּעֲשֵׂר מָה מַעֲשֵׂר קָדוֹשׁ וְאֵינוֹ נִגְאָל אַף חֲרָמִים קְדוֹשִׁים וְאֵינָם נִגְאָלִין וְלֹא יִגָּאֵל דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי לְאַפְנוֹיֵי
אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְמַעֲשֵׂר שֶׁכֵּן קָדוֹשׁ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו
אֶלָּא לֹא יֵאָמֵר לֹא יִגָּאֵל בַּחֲרָמִים וְיִגְמַר מִבְּכוֹר מָה בְּכוֹר קָדוֹשׁ וְאֵינוֹ נִגְאָל אַף חֲרָמִים קְדוֹשִׁין וְאֵינָן נִגְאָלִין לֹא יִגָּאֵל דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי לְאַפְנוֹיֵי
אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לִבְכוֹר שֶׁכֵּן קְדוּשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם
אֶלָּא לֹא יֵאָמֵר לֹא יִגָּאֵל בְּמַעֲשֵׂר וְיִגְמַר הַעֲבָרָה הַעֲבָרָה מִבְּכוֹר מָה בְּכוֹר קָדוֹשׁ וְאֵינוֹ נִגְאָל אַף מַעֲשֵׂר קָדוֹשׁ וְאֵינוֹ נִגְאָל לֹא יִגָּאֵל דִּכְתַב רַחֲמָנָא בְּמַעֲשֵׂר לְמָה לִי לְאַפְנוֹיֵי
וְאַכַּתִּי בְּמַעֲשֵׂר נָמֵי לָא מַפְנֵי דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ כִּדְפָרְכִינַן
וְהַעֲבַרְתָּ קְרָא יַתִּירָא הוּא
בְּכוֹר נָמֵי נֵילַף גְּאוּלָּה גְּאוּלָּה מֵחֲרָמִים דְּמַעֲשֵׂר מַפְנֵי דִּבְכוֹר לָא מַפְנֵי
וּמַאי חָזֵית דְּלֹא תִפְדֶּה דִּבְכוֹר לְגוּפֵיהּ וּדְמַעֲשֵׂר לְאַפְנוֹיֵי וְאֵימָא דְּמַעֲשֵׂר לְגוּפֵיהּ דִּבְכוֹר לְאַפְנוֹיֵי
דָּנִין גְּאוּלָּה מִגְּאוּלָּה וְאֵין דָּנִין פְּדִיָּיה מִגְּאוּלָּה
מַאי נָפְקָא מִינַּהּ הָא תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְשָׁב הַכֹּהֵן וּבָא הַכֹּהֵן זוֹ הִיא שִׁיבָה זוֹ הִיא בִּיאָה
הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלֵיכָּא דְּדָמֵי לֵיהּ אֲבָל אִיכָּא דְּדָמֵי לֵיהּ מִדְּדָמֵי לֵיהּ יָלְפִינַן
וְלֵילַף בְּכוֹר הַעֲבָרָה הַעֲבָרָה מִמַּעֲשֵׂר דְּהָא מַעֲשֵׂר נָמֵי גָּמַר גְּאוּלָּה גְּאוּלָּה מֵחֲרָמִים
מִיעֵט רַחֲמָנָא גַּבֵּי חֲרָמִים הוּא הוּא וְלֹא בְּכוֹר וְאֵימָא הוּא וְלֹא מַעֲשֵׂר מַעֲשֵׂר גְּאוּלָּה כְּמוֹתוֹ
רָבָא אָמַר לֹא יִגָּאֵל דַּחֲרָמִים לָא צְרִיךְ דְּאִיתַנְהוּ הֵיכָא אִי בֵּי בְעָלִים הֶקְדֵּשׁ נִינְהוּ אִי בֵּי כֹהֵן חוּלִּין נִינְהוּ
דְּתַנְיָא חֲרָמִים כׇּל זְמַן שֶׁהֵן בְּבֵית בְּעָלִים הֲרֵי הֵן כְּהֶקְדֵּשׁ לְכׇל דִּבְרֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר כׇּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה' נְתָנָן לְכֹהֵן הֲרֵי הֵן כְּחוּלִּין לְכׇל דִּבְרֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר כׇּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה לֹא

רש"י

ושאינו נישום מחיים. כגון העור והגידין שחשיבות שום דמי הבהמה אינו בשביל העור הלכך בהבלעה שרי אפי' דגדול וביתמי משום השבת אבידה אוקמוה אדאורייתא דלאחר שחיטה מוכרו כדרכו: סבר לה להא דרבא. דמעשר לאחר שחיטה דאורייתא שרי למכור: רק בכל אות נפשך. מוקמינן בספרי דבפסולי המוקדשין מישתעי וכתיב תזבח ואכלת: איזהו דבר שאין בו ברכה מחיים. שאין נהנין מהם מחיים דהא שאר קדשים אם נפל בהן מום פודן ויכול למוכרן מחיים לכל מי שירצה: אלא זה מעשר בהמה. דכתיב ביה לא יגאל דאינו נמכר מחיים וכתב דלאחר זביחה איכא ברכה וההוא ברכה מכירה היא דדומיא דברכה שאסר לך מחיים התיר לך לאחר שחיטה ומה ברכה היתה ראויה בו מחיים מכירה אלמא לאחר שחיטה נמכר מדאורייתא והא דתני אינו נמכר שחוט דרבנן הוא הילכך ביתמי מוקמינן אדאורייתא: מהו להבליע. דמי בשר מעשר בהמה של גדול עם דמי העצמות: דקה. אין העצמות ראויים לכלום ואין מבליעין: גסה. ראויין העצמות לקתתא דנגרי וחציני ומבליעין: באתריה דמר. עושין כלים מעצמות ובאתריה דמר אין עושין כלים מעצמות ואין מבליעין: מנא ה''מ. דמעשר אינו נמכר דמאי משמע מכירה מלא יגאל: בחרמים. כתיב (ויקרא כז) לא ימכר ולא יגאל כל חרם קדשים וגו': מפני. שצריך שיהו תיבות הללו לא יגאל מופנין לדרשא זו: שכן חלין על הכל. שאם החרים את הקדשים חל חרם עליהן ונותן לכהן כפי טובת הנאה שיש לו בהן כדאמר בערכין בפ' המקדיש שדהו (דף כח:) תאמר במעשר שאינו חל אלא על החולין ועוד חרם חל על כל העדר ומעשר אינו אלא עשירי: איכא למיפרך. דאיצטריך לא יגאל דחרמים דממעשר לא גמירי דמה למעשר שכן קדש לפניו ולאחריו שאם קרא לעשירי תשיעי ולתשיעי עשירי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשים: דאיכא למיפרך. במעשר כדפרכינן גבי חרמים מה לבכור שכן קדושתו מרחם תאמר במעשר שאין קדושתו מרחם ולהכי איצטריך לא יגאל דמעשר: והעברת קרא יתירא הוא. ומופנה לגזירה שוה ללמד העברה העברה על מעשר שלא יגאל ואין משיבין עליה הילכך לא יגאל דמעשר מופנה הוא ומאי טעמא האי קרא יתירא דמצי למכתב כל פטר רחם לה' כדכתיב קרא אחרינא (שמות יג) כל פטר רחם לה' והעברת למה לי ש''מ קרא יתירא הוא: בכור נמי נילף גאולה גאולה מחרמים. דלא ימכר דאע''ג דלא כתב בבכור גאולה כתב ביה פדייה (שם) והיא היא: גאולה דמעשר מפני. כדאמרן הלכך דיינינן ליה גזירה שוה מחרמים אבל פדייה דבכור לא מפני דאיצטריך לגופיה ולאגמורי נמי אמעשר בהעברה העברה: ומאי חזית. דפדייה דבכור לגופיה ולאגמורי אמעשר ולא יגאל דמעשר לאפנויי ולמיגמר גזירה שוה מחרמים אימא לא יגאל דמעשר לגופיה דלא יפדה ולאגמורי אבכור בהעברה העברה ודבכור לאפנויי ולמיגמר גזירה שוה מחרמים דאסור במכירה: ונילף בכור העברה ממעשר. שיהא אסור במכירה דהא מעשר כבר קים לן דגמרנא ליה גאולה מחרמים: כל חרם קדשים הוא. הוא אסור במכירה: מסתברא מעשר הוה ליה לרבויי. בדין חרמים דגאולה כתב ביה כמו בחרמים ולמעוטי בכור דפדייה כתב ביה: לא יגאל דחרמים לא צריך. ולא משום דגמר מבכור אלא מסברא נפקא לן דאינו בפדייה: הקדש נינהו. ואינו בפדייה ולא דמי לקדשי מזבח: חולין נינהו. ויכול למוכרן כהן לכל מי שירצה: לך יהיה. ברשות כהן הן כשאר ממונו:

תוספות

דלא יאמר לא יגאל בחרמים וגמר ממעשר מה מעשר קדוש ואינו נגאל. וא''ת דילמא הוה ילפינן מהקדש דתפדה וי''ל דלחומרא ילפינן א''נ משום דבחרמים כתיב לא ימכר ומוקמינן בהו לא יגאל: הוא ולא בכור. רבא נמי דמשני בסמוך שלא ימכר בחרמים לא צריך אית ליה נמי הוא ולא בכור כדמוכח בפ''ק דתמורה (דף ה:) גבי אי עביד לא מהני דאי לאו הוא הוה ילפינן בכור העברה העברה ממעשר ואביי נמי דמוקי בפ''ק דתמורה הוא בהוייתו יהא מ''מ הוה דריש הוא ולא בכור מדסמך ליה הוא לקדש קדשים דמשמע הוא בקדושתו יהא: רבא אמר לא יגאל דחרמים לא צריך. כך כתוב בספרים ורש''י גרס לא ימכר משום דדייק דאיתנהו היכא אי בי בעלים הקדש נינהו ואי בלא יגאל קאמר והא קדשי בדק הבית נגאלין ור''ת מפ' דהקדש נינהו קאמר היינו אפי' נפדו דקדש קדשים משמע ליה קדושת הגוף עד בואו ליד כהן ומיהו קשיא לר' דבפ''ק דתמורה (דף ה:) משמע דמוכחינן דאין מועיל פדיון מהוא בהוייתו יהא לאביי דאי עביד מהני ולרבא דאמר לא מהני נפיק מלא יגאל גופיה וא''כ היכי הוה דייק הכא דלא יגאל לא צריך משום דאי בי בעלים הקדש נינהו אפילו נפדו הוא גופה מלא יגאל נפקא ליה לרבא ועוד קשיא אחרת שהקשה רש''י הא דקאמר אם אינו ענין לחרמים תנהו ענין למעשר מאי צריך מעשר ללא יגאל דחרמים הא בגופה כתב ואי משום לא ימכר בקנייה הכי ה''ל למימר ואם אינו ענין לגאולה דבגופה כתב תנהו ענין למכירה א''נ יאמר לא יגאל דחרמים למה לי ש''מ לאפנויי: הא לאחר שחיטה נגאל הא בעי העמדה והערכה. תימה לוקמה במפרכסת דהרי היא כחיה לכל דבריה כדאמר בפ''ב דחולין (דף ל.) מדמי פסח מי אדחי הא תנא שחט בה שנים או רוב שנים כו' וי''ל דשמא זו היתה חשובה כחיה אף לענין תמורה והרב רבי שמעון מנייביל''א זצ''ל היה מפרש דהכא דנגמרה השחיטה כהלכתה לא חשיבא מפרכסת כחיה והכל פירשתי במרובה (ב''ק דף עו.) בשמעתין דפרה מטמאה טומאת אוכלין:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר