|
טקסט הדף מנוקד
רֵאשִׁית הַגֵּז וְהַמַּתָּנוֹת וּפִדְיוֹן הַבֵּן וּפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר לִפְטוּר
כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר קָמָה אַקָּמָה רְמִי לֵיהּ לֵוִי זְרַע בְּכִישָׁר וְלָא הֲווֹ עֲנִיִּים לְמִשְׁקַל לֶקֶט אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת אֲמַר לֵיהּ לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם וְלֹא לְעוֹרְבִים וְלֹא לַעֲטַלֵּפִים מֵיתִיבִי אֵין מְבִיאִין תְּרוּמָה לֹא מִגּוֹרֶן לָעִיר וְלֹא מִמִּדְבָּר לַיִּשּׁוּב וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן שׂוֹכֵר פָּרָה וּמְבִיאָהּ מִפְּנֵי הֶפְסֵד תְּרוּמָה שָׁאנֵי תְּרוּמָה דְּטָבְלָה וְלָא סַגִּיא דְּלָא מַפְרֵישׁ לַהּ וַהֲרֵי מַתָּנוֹת דְּלָא טָבְלִי וְתַנְיָא מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְלוֹג בַּעֲגָלִים לֹא יַפְשִׁיט אֶת הַזְּרוֹעַ לְהַפְשִׁיט אֶת הָרֹאשׁ לֹא יַפְשִׁיט אֶת הַלֶּחִי וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן מַעֲלִין אוֹתָן בְּדָמִים וְאוֹכְלָן מִפְּנֵי הֶפְסֵד כֹּהֵן שָׁאנֵי מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה דִּנְתִינָה כְּתִיבָא בֵּיהּ הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי תְּרוּמָה נָמֵי נְתִינָה כְּתִיבָא בֵּיהּ וְאֶלָּא תַּעֲזֹב יַתִּירָא לְמָה לִי לְכִדְתַנְיָא הַמַּפְקִיר אֶת כַּרְמוֹ וְלַשַּׁחַר הִשְׁכִּים וּבְצָרוֹ חַיָּיב בְּפֶרֶט וּבְעוֹלֵלוֹת וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵאָה וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת הָהוּא שַׂקָּא דְּדִינָרֵי דַּאֲתָא לְבֵי מִדְרְשָׁא קָדֵים רַבִּי אַמֵּי וּזְכָה בָּהֶן וְהֵיכִי עָבֵיד הָכִי וְהָא כְּתִיב וְנָתַן וְלֹא שֶׁיִּטּוֹל מֵעַצְמוֹ רַבִּי אַמֵּי נָמֵי לַעֲנִיִּים זָכָה בָּהֶן וְאִיבָּעֵית אֵימָא אָדָם חָשׁוּב שָׁאנֵי דְּתַנְיָא וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו שֶׁיְּהֵא גָּדוֹל מֵאֶחָיו בְּנוֹי בְּחָכְמָה וּבְעוֹשֶׁר אֲחֵרִים אוֹמְרִים מִנַּיִן שֶׁאִם אֵין לוֹ שֶׁאֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְגַדְּלִין אוֹתוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו גַּדְּלֵהוּ מִשֶּׁל אֶחָיו מַתְנִי' אֵיזֶהוּ הַזְּרוֹעַ מִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכוּבָּה עַד כַּף שֶׁל יָד וְהוּא שֶׁל נָזִיר וּכְנֶגְדּוֹ בָּרֶגֶל שׁוֹק רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שׁוֹק מִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכוּבָּה עַד סוֹבֶךְ שֶׁל רֶגֶל אֵי זֶהוּ לֶחִי מִן הַפֶּרֶק שֶׁל לֶחִי עַד פִּיקָה שֶׁל גַּרְגֶּרֶת גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן הַזְּרוֹעַ זֶה זְרוֹעַ יָמִין אַתָּה אוֹמֵר זֶה זְרוֹעַ יָמִין אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא זְרוֹעַ שְׂמֹאל תַּלְמוּד לוֹמַר הַזְּרוֹעַ מַאי תַּלְמוּדָא כִּדְאָמַר רָבָא הַיָּרֵךְ הַמְיוּמֶּנֶת שֶׁבַּיָּרֵךְ הָכָא נָמֵי הַזְּרוֹעַ הַמְיוּמָּן שֶׁבַּזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם לְמַאי אֲתָא לְהָבִיא צֶמֶר שֶׁבְּרֹאשׁ כְּבָשִׂים וְשֵׂעָר שֶׁבִּזְקַן תְּיָישִׁים וְהַקֵּבָה לְמַאי אֲתָא לְהָבִיא חֵלֶב שֶׁעַל גַּבֵּי הַקֵּבָה וְחֵלֶב שֶׁבְּתוֹךְ הַקֵּבָה דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כֹּהֲנִים נָהֲגוּ בּוֹ עַיִן יָפָה וּנְתָנוּהוּ לַבְּעָלִים טַעְמָא דְּנָהֲגוּ הָא לֹא נָהֲגוּ דִּידֵיהּ הוּא דּוֹרְשֵׁי חֲמוּרוֹת הָיוּ אוֹמְרִים הַזְּרוֹעַ כְּנֶגֶד הַיָּד וְכֵן הוּא אוֹמֵר וַיִּקַּח רוֹמַח בְּיָדוֹ וּלְחָיַיִם כְּנֶגֶד תְּפִלָּה וְכֵן הוּא אוֹמֵר וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל קֵבָה כְּמִשְׁמָעָהּ וְכֵן הוּא אוֹמֵר וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וְתַנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא שׁוֹק הַיָּמִין אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹק הַיָּמִין זְרוֹעַ מוּקְדָּשִׁין מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר תְּרוּמָה זְרוֹעַ חוּלִּין מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר תִּתְּנוּ אֵיזֶהוּ לֶחִי מִן הַפֶּרֶק שֶׁל לְחִי וְעַד פִּיקָּה שֶׁל גַּרְגֶּרֶת וְהָתַנְיָא נוֹטְלָהּ וּבֵית שְׁחִיטָה עִמָּהּ לָא קַשְׁיָא הָא רַבָּנַן וְהָא רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס דְּתַנְיָא מוּגְרֶמֶת פְּסוּלָה הֵעִיד רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס עַל מוּגְרֶמֶת שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה אִיבָּעֵית אֵימָא הָא וְהָא רַבָּנַן וּמַאי עִמָּהּ עִמָּהּ דִּבְהֵמָה הֲדַרַן עֲלָךְ הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם רש"יראשית הגז כו'. כל הנך כולהו לא רמיא איסורא עלייהו אלא ממונא הילכך ספיקן לקולא: ופדיון פטר חמור. כדפרישית מפריש טלה והוא לעצמו: קמה אקמה רמי עליה. מתניתא אחריתי אשכח לר''מ דפטר בקמה של גר ספק נקצרה קודם שנתגייר ספק משנתגייר ורמייה אהא דקתני ספק לקט לקט ושני ליה בלשון בן אגרא אני שונה אותה: בכישר. מקום: אין מביאין. אין צריך ישראל לטרוח ולהביא תרומה מן הגורן לעיר ליד כהן אלא כהן הולך ומביאה: ואם אין שם כהן כו'. אלמא בעי לאפרושה ולאצנועה עד דמשכח כהן ה''נ בעי לאצנועה עד דמשכח עניים: שאני תרומה דטבלה. אוסרת הכל עליו משום טבל לפיכך על כרחו צריך להפריש: למלוג בעגלים. שמולגין אותן ברותחין עם עורן ואוכלין אותן עם העור: אין רשאי להפשיט את הזרוע. אלא נותנו לכהן כמו שהוא בעורו: הראש לא יפשיט את הלחי. כדמרבינן לקמן מקרא יתירא שאף הצמר שבראש כבשים הוא חייב ליתן לו וכ''ש העור: ואם אין שם כהן. לתת לו המתנות: מעלים אותם בדמים. שם את דמי המתנות ואוכל המתנות ונותן דמיהם לכהן הבא ראשון: נתינה כתיבא בהו. ועליו ליתנן לכהן: אלא תעזוב יתירא. דכתיב בלקט למה לי חד בקדושים תהיו וחד בשור או כשב לאו לרבויי שאפילו במקום שאין עניים שעליו להצניעם עד שימצא עניים: חייב בפרט ובעוללות כו'. אע''ג דהפקר פטור מכולם דבכולהו כתיב קצירך כרמך ולא של הפקר ובכולהו תנן כל שהוא אוכל ונשמר פרט לשל הפקר להכי אהני תעזוב יתירא דכתיב בכולהו לאתויי הפקר כי האי גוונא דהדר איהו וזכה ביה. בלקט ופאה כתיב תעזוב יתירא חד בקדושים תהיו וחד בשור או כשב ופרט בכרם היינו לקט. עוללות חד בקדושים תהיו וכרמך לא תעולל וחד במשנה תורה (כד) כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך. שכחה חד גבי שכחת אילן וחד גבי שכחת כרם דאמרינן לעיל (דף קלא.) אחריך זו שכחה: שקא דדינרי. דינרי זהב ששלחו ממקום. אחר לבני הישיבה: ואיבעית אימא אדם חשוב. כגון ממונה ראש ישיבה יכול לקדם ולזכות שהרי עליו לגדלו ולהעשירו אפילו משלו וכ''ש ממאי דאתי ליה מעלמא: מתני' מן פרק של ארכובה. ארכובה הנמכרת עם הראש: עד כף של יד. עצם רחב של כתף שקורין אשפלדו''ן: והוא של נזיר. וכן זרוע בשלה האמור בנזיר (במדבר ו) כך ניטלת: וכנגדו ברגל שוק. האמור בשלמים (ויקרא ז) נמי הוי שתי עצמות מן הפרק של ארכובה עד בוקא דאטמא דהיינו כל הירך: סובך של רגל. היינו פרק שבין הקולית ועצם אמצעי: הפרק של לחי. אצל הצדעים וחותך כלפי מטה עד פיקה של גרגרת עד שיפוי כובע שהוא פקעיתא ופתחה של קנה בית הבליעה דהיינו לחיים התחתונות עם הלשון: גמ' הזרוע. ונתן לכהן הזרוע: כדאמר רבא. בפרק גיד הנשה (לעיל דף צא.) אליבא דרבי יהודה דאמר אינו נוהג אלא באחת והדעת מכרעת של ימין: ה' דהלחיים למאי אתא: חלב של הקבה וחלב שבתוך הקבה. חלב הקרום: כהנים נהגו בו עין יפה. שלא ליטלו מן הבעלים אלמא דמדאורייתא של כהנים הוא דנפקא ליה מה''א יתירא והקבה: דורשי חמורות. מקראות הסתומים: היו אומרים. מנלן דשל ימין מהכא: יד. שנותנין. לכהן כנגד ידו של פנחס שעל כך ניתנה לו ברית כהונת עולם וזה שכרו ואיזו יד שעושה מלחמה הוי אומר של ימין: זרוע המוקדשין. של איל נזיר: ת''ל תתנו. תרומה לכהן: זרוע חולין. מתנות כהונה: ובית שחיטה עמה. היינו תופס בעומק הצואר באלכסון יותר מן הפיקה: לעולם עד הפיקה ולא קשיא. ברייתא דקרי לה בית שחיטה ר' חנינא היא דמכשיר שחיטה למעלה מבית הבליעה ומתניתין דלא קרי לה בית שחיטה רבנן היא: ואיבעית אימא. ברייתא נמי רבנן היא והאי עמה דקתני לאו עם הלחי אלא עם הבהמה היה נשאר בית שחיטה והלחי ניטל עם הפיקה: תוספותראשית הגז והמתנות. תימה למאן דאית ליה לעיל (דף קלב:) דמתנות טבלי ליתני נמי מתנות לחיוב קודם שהורמו ולפטור אחר שהורמו המתנות דהוו שלו כי היכי דתני בבכור בהמה טמאה לחיוב ולפטור: פיקה של גרגרת. היא טבעת הגדולה שעשויה עגולה כפיקה: הזרוע המיומנת אפילו לרבנן . דדרשי פרק גיד הנשה (לעיל דף צו:) הירך דפשיט איסוריה בכוליה ירך הכא מודו דלא שייך למדרש הכי: דורשי חמורות. פירש בערוך בשם רב סעדיה גאון כמין המעשה דבלשון ארמי מהו חמרך מה מעשיך: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|