סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְלֵימָא לֵיהּ מִדִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל מָלִיחַ הֲרֵי הוּא כְּרוֹתֵחַ וְכָבוּשׁ הֲרֵי הוּא כִּמְבוּשָּׁל
אִי מִדִּשְׁמוּאֵל הֲוָה אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי דָּמָן אֲבָל צִירָן וְרוֹטְבָן לָא קָמַשְׁמַע לַן
מֵיתִיבִי דָּג טָהוֹר שֶׁמְּלָחוֹ עִם דָּג טָמֵא מוּתָּר מַאי לָאו שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶן מְלוּחִין לָא כְּגוֹן שֶׁהָיָה טָהוֹר מָלִיחַ וְטָמֵא תָּפֵל
וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא אֲבָל אִם הָיָה טָהוֹר מָלִיחַ וְטָמֵא תָּפֵל מִכְּלָל דְּרֵישָׁא בְּשֶׁשְּׁנֵיהֶם מְלוּחִין עָסְקִינַן פָּרוֹשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ טָהוֹר שֶׁמְּלָחוֹ עִם דָּג טָמֵא מוּתָּר כֵּיצַד שֶׁהָיָה טָהוֹר מָלִיחַ וְטָמֵא תָּפֵל
הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ רֵישָׁא שְׁנֵיהֶם מְלוּחִים הַשְׁתָּא שְׁנֵיהֶם מְלוּחִים שְׁרֵי טָהוֹר מָלִיחַ וְטָמֵא תָּפֵל מִיבַּעְיָא
אִי מִשּׁוּם הָא לָא אִירְיָא תְּנָא סֵיפָא לְגַלּוֹיֵי רֵישָׁא דְּלָא תֵּימָא רֵישָׁא טָהוֹר מָלִיחַ וְטָמֵא תָּפֵל אֲבָל שְׁנֵיהֶם מְלוּחִין אָסוּר תְּנָא סֵיפָא טָהוֹר מָלִיחַ וְטָמֵא תָּפֵל מִכְּלָל דְּרֵישָׁא שְׁנֵיהֶן מְלוּחִין וַאֲפִילּוּ הָכִי שְׁרֵי
תָּא שְׁמַע מִסֵּיפָא דְּסֵיפָא אֲבָל אִם הָיָה טָמֵא מָלִיחַ וְטָהוֹר תָּפֵל אָסוּר טָמֵא מָלִיחַ וְטָהוֹר תָּפֵל הוּא דְּאָסוּר הָא שְׁנֵיהֶן מְלוּחִין שְׁרֵי
אַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא טָהוֹר מָלִיחַ וְטָמֵא תָּפֵל תְּנָא נָמֵי סֵיפָא טָמֵא מָלִיחַ וְטָהוֹר תָּפֵל
(סִימָן בִּישְׂרָא דְּמַנַּח נַפְקוּתָא)
אָמַר שְׁמוּאֵל אֵין הַבָּשָׂר יוֹצֵא מִידֵי דָּמוֹ אֶלָּא אִם כֵּן מוֹלְחוֹ יָפֶה יָפֶה וּמְדִיחוֹ יָפֶה יָפֶה אִתְּמַר רַב הוּנָא אָמַר מוֹלֵחַ וּמֵדִיחַ בְּמַתְנִיתָא תְּנָא מֵדִיחַ וּמוֹלֵחַ וּמֵדִיחַ וְלָא פְּלִיגִי הָא דְּחַלְלֵיהּ בֵּי טַבָּחָא הָא דְּלָא חַלְלֵיהּ בֵּי טַבָּחָא רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא מָלַח לֵיהּ בְּמִילְחָא גְּלָלְנִיתָא וּמְנַפֵּיץ לֵיהּ
אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא אֵין מַחֲזִיקִין דָּם בִּבְנֵי מֵעַיִים תַּרְגְּמַאּ אַכַּרְכְּשָׁא וּמְעַיָּיא וְהַדְרָא דְּכַנְתָּא
אָמַר שְׁמוּאֵל אֵין מַנִּיחִין בָּשָׂר מָלִיחַ אֶלָּא עַל גַּבֵּי כְּלִי מְנוּקָּב
רַב שֵׁשֶׁת מָלַח לֵיהּ גַּרְמָא גַּרְמָא תְּרֵי מַאי טַעְמָא לָא מִשּׁוּם דְּפָרֵישׁ מֵהַאי וּבָלַע הַאי חַד נָמֵי פָּרֵישׁ מֵהַאי גִּיסָא וּבָלַע הַאי גִּיסָא אֶלָּא לָא שְׁנָא
אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבִּי חִיָּיא הַשּׁוֹבֵר מַפְרַקְתָּהּ שֶׁל בְּהֵמָה קוֹדֶם שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁהּ הֲרֵי זֶה מַכְבִּיד אֶת הַבָּשָׂר וְגוֹזֵל אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמַבְלִיעַ דָּם בָּאֵבָרִים
אִיבַּעְיָא לְהוּ הֵיכִי קָאָמַר מַכְבִּיד אֶת הַבָּשָׂר וְגוֹזֵל אֶת הַבְּרִיּוֹת מִשּׁוּם דְּמַבְלִיעַ דָּם בָּאֵבָרִים הָא לְדִידֵיהּ שַׁפִּיר דָּמֵי אוֹ דִלְמָא לְדִידֵיהּ נָמֵי אֲסִיר תֵּיקוּ
מַתְנִי' הַמַּעֲלֶה אֶת הָעוֹף עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה
גְּמָ' הָא אוֹכְלוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה שְׁמַע מִינַּהּ בְּשַׂר עוֹף בְּחָלָב דְּאוֹרָיְיתָא אֵימָא הַמַּעֲלֶה אֶת הָעוֹף עִם הַגְּבִינָה עַל הַשּׁוּלְחָן אֵינוֹ בָּא לִידֵי לֹא תַעֲשֶׂה
מַתְנִי' בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה אָסוּר לְבַשֵּׁל וְאָסוּר בַּהֲנָאָה בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְמֵאָה בְּשַׂר בְּהֵמָה טְמֵאָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה מוּתָּר לְבַשֵּׁל וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר חַיָּה וָעוֹף אֵינָם מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים פְּרָט לְחַיָּה וּלְעוֹף וּבְהֵמָה טְמֵאָה
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר נֶאֱמַר לֹא תֹאכְלוּ כׇל נְבֵלָה וְנֶאֱמַר לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ אֶת שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם נְבֵלָה אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב עוֹף שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם נְבֵלָה יָכוֹל יְהֵא אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב תַּלְמוּד לוֹמַר בַּחֲלֵב אִמּוֹ יָצָא עוֹף שֶׁאֵין לוֹ חֲלֵב אֵם
גְּמָ' מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר קְרָא וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת גְּדִי הָעִזִּים

רש"י

הני מילי דמן. כלומר הני מילי לגבי דם וכגון בכלי שאינו מנוקב דבתר דפלט הדר בלע: אבל צירן. זיעה הוא ולא מיתסר והכא לדם ליכא למיחש דמנוקב הוא וא''כ כשרה וכשרה נמי: קמ''ל. דציר אסור וציר נוח ליבלע הוא: מאי לאו שניהם מלוחים. ושמע מינה ציר נמי לא מיבלע כל זמן שעסוקים בפליטה וש''מ צירן מותר לא גרסינן: תפל. מבלי מלח דהשתא לא פליט טמא מידי אבל שניהם מלוחים דטמא נמי פליט אסור וכ''ש טמא מליח וטהור תפל: הא שניהם מלוחים שרי. דשניהם טרודים בפליטה: רב הונא דלא בעי הדחה ברישא בדחלליה בי טבחא כל רחיצת הבשר מתרגמינן חילול: מילחא גללניתא. מלח גסה שלמי''א: ומנפיץ ליה. למילחא לאחר זמן מפני שהדם נבלע בה אבל מלח דקה אין צריך לנפץ שהיא נתכת מעצמה: אין מחזיקין דם. אינן בחזקת דם ליאסר אם לא נמלחו: הדרא דכנתא. דקין שסביב הכנתא אנטרי''ל: ומעיא. קבה וכרס ושאר הדקין: וכרכשא. טבחייא אבל הלב והריאה והכבד וכנתא גופה יש בהן דם וצריכין לימלח: אלא ל''ש. ומותר וטעמא כדפרשינן לעיל (דף קיב: ד''ה ועופות) דכל זמן שטרודים לפלוט אינן בולעים וכשנח זה כבר נח זה: הרי זה מכביד את הבשר. לפי שבשעת שחיטתה היא טרודה להוציא דם וכששובר מפרקתה מתוך צרתה אין בה כח להתאנח ולהוציא דם והיא נחה ושוקטת והדם נבלע באבריה ומכביד הבשר ונמצא גוזל את הבריות כשהוא מוכרה במשקל והדם שוקל: איבעיא להו היכי קאמר. האי ומבליע דם דקתני כוליה חד איסורא הוא וה''ק מכביד את הבשר ונמצא גוזל את הבריות הוא משום דמבליע דם שמכביד את משקלה והבלעת דם לפרושי גוזל את הבריות נקט לה: הא לדידיה. דליכא למימר משום גזילה שרי לפי שהוא חוזר ויוצא ע''י מלח: או דילמא לדידיה נמי אסור. ותרתי איסורי קחשיב חדא דגוזל את הבריות וחדא דמבליע דם ושוב אינו יוצא ואוכל דם: מתני' אינו עובר בלא תעשה. היא גופה לא איצטריך דהעלאה לאו דאורייתא אלא דיוקא דילה איצטריך למידק מינה הא אוכל עוף בחלב עובר ולאפוקי מדרבי עקיבא דאמר פרט לעופות: גמ' אינו בא לידי לא תעשה. כלומר אין לחוש שמא יאכלנו ויעבור עליו דאי נמי אכיל ליה לא עבר: מתני' מותר לבשל ומותר בהנאה. דאין בו משום בשר בחלב כדיליף בגמרא ובאכילה מיהא אסור משום איסור טמאה: פרט לעוף וחיה ובהמה טמאה. גדי פרט לעוף שאינו בהמה גדי פרט לחיה שאינה בהמה דאע''ג דחיה בכלל בהמה אתא קרא יתירא ומפקיע גדי ולא את הבהמה טמאה אבל בהמה טהורה דלאו גדי כגון פרה ורחל איתרבאי מקראי כדקתני בברייתא בגמרא: נאמר לא תאכלו כל נבלה ונאמר. באותו פסוק עצמו לא תבשל גדי בחלב אמו דמשמע כל שנוהג בו איסור נבלה יש בו משום בשר בחלב: גמ' מנהני מילי. דכל בהמה במשמע:

תוספות

ולימא ליה מדשמואל. אע''ג דברייתא עדיפא בברייתא לחוד לא סגי אלא מכח מילתיה דשמואל דמייתי בהדה אבל בדשמואל לחוד סגי ומשני הוה אמינא הני מילי דמן וכאן אין שייך לאסור משום דמשרק שריק או כבולעו כך פולטו: מאי לאו שניהם מלוחין. אלמא לא בלע ולא גרסינן וש''מ דצירן מותר דהא משנה שלמה היא במסכת ע''ז (דף לה) דדג טמא צירו אסור ובסיפא דהך ברייתא נמי קתני טמא מליח וטהור תפל אסור: טהור מליח וטמא תפל מותר. גבי מליח כרותח לא שייך לא עילאה גבר. ולא תתאה גבר ואפילו קליפה לא בעי אע''ג דאמרינן (פסחים דף עו.) גבי עילאה ותתאה אדמיקר ליה בלע ויש ללמוד מכאן דא''צ להגעיל דפוסי גבינות העובדי כוכבים ומותר לעשות בהם גבינות לישראל ולמולחן בתוכן דהוי כמו טהור מליח וטמא תפל דאין שייך מליחה בעץ ולא נעשה עץ רותח ע''י מליחה ומעשים בכל יום דמלח בקערה שמשתמשין בה בשר לוקחים ממנו לתת ממנו בחלב והמחמיר תבא עליו ברכה: אין מחזיקין דם בבני מעיים. לאסור מטעם זה למלוח בני מעיים עם שאר בשר משום דלא טרידי לפלוט דבלעי דם כמו דגים דהכא דם משרק שריק אבל דגים רפו קרמייהו כדפי' לעיל (דף קיב: ד''ה ודגים) ואין להתיר מטעם שריקה אם היו שופכין דם על הבשר בשעת צליה דדוקא דם הנפלט נופל עם הציר ע''י צליה או ע''י מליחה כדאמר לעיל (דף קיא.) דשריק אבל היכא דהוי הדם בעיניה לא אשכחן: אלא ל''ש. ומותר בכל ענין אע''פ שמניח השניה על אותה שנמלחה תחלה כדפרישית לעיל: בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה כו'. הוא הדין בשר עוף לרבנן דאסור מן התורה דדוקא ר''ע הוא דאמר חיה ועוף אינם מן התורה ונפקא לן מדדריש לקמן את שאסור משום נבלה אסור לבשלו בחלב:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר