סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

חָזֵינָא לֵיהּ אֲזַל אוֹקְמֵיהּ לַהֲדֵי יוֹמָא בִּתְקוּפַת תַּמּוּז אֲמַר לֵיהּ אִיסְתַּכַּל בֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ לָא מָצֵינָא אֲמַר לֵיהּ יוֹמָא דְּחַד מִשַּׁמָּשֵׁי דְּקָיְימִי קַמֵּי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמְרַתְּ לָא מָצֵינָא לְאִיסְתַּכָּלָא בֵּיהּ שְׁכִינָה לֹא כׇּל שֶׁכֵּן
אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה בָּעֵינָא דְּאִיצְבֵּית לֵיהּ נַהֲמָא לֵאלָהַיְכוּ אֲמַר לֵיהּ לָא מָצֵית אַמַּאי נְפִישִׁי חֵילְווֹתֵיהּ אֲמַר לֵיהּ אִיבְרָא אֲמַר לֵיהּ פּוֹק צְבֵית לְגֻידָּא דִּרְבִיתָא דִּרְוִיחַ עָלְמָא טְרַח שִׁיתָּא יַרְחֵי קַיְיטָא אֲתָא זִיקָא כַּנְשֵׁיהּ לְיַמָּא
טְרַח שִׁיתָּא יַרְחֵי דְּסִיתְוָא אֲתָא מִיטְרָא טַבְּעֵיהּ בְּיַמָּא אֲמַר לֵיהּ מַאי הַאי אֲמַר לֵיהּ הָנֵי כָּנוֹשָׁאֵי זָלוֹחָאֵי דְּאָתוּ קַמֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ אִי הָכִי לָא מָצֵינָא
אֲמַרָה לֵיהּ בַּת קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה אֱלָהֵיכוֹן נַגָּרָא הוּא דִּכְתִיב הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו אֵימָא לֵיהּ דְּנֶעְבֵּיד לִי חֲדָא מַסְתּוּרִיתָא אֲמַר לְחַיֵּי בְּעָא רַחֲמֵי עֲלַהּ וְאִינַּגְעָה אוֹתְבַהּ בְּשׁוּקָא דְּרוֹמִי וְיָהֲבִי לַהּ מַסְתּוּרִיתָא דַּהֲווֹ נְהִיגִי דְּכֹל דִּמְנַגַּע בְּרוֹמִי יָהֲבוּ לֵיהּ מַסְתּוּרִיתָא וְיָתֵיב בְּשׁוּקָא וְסָתַר דּוּלְלֵי כִּי הֵיכִי דְּלִיחְזוֹ אִינָשֵׁי וְלִיבְעֵי רַחֲמֵי עֲלֵיהּ
יוֹמָא חַד הֲוָה קָא חָלֵיף הָתָם הֲוָת יָתְבָא וְסָתְרָה דּוּלְלֵי בְּשׁוּקָא דְּרוֹמָאֵי אֲמַר לַהּ שַׁפִּירְתָּא מַסְתּוּרִיתָא דִּיהַב לִיךְ אֱלָהַי אֲמַרָה לֵיהּ אֵימָא לֵיהּ לֵאלָהָיךְ לִשְׁקוֹל מַאי דִּיהַב לִי אָמַר לָהּ אֱלָהָא דִּידַן מֵיהָב יָהֵיב מִשְׁקָל לָא שָׁקֵיל
אָמַר רַב יְהוּדָה שׁוֹר כְּרַסְתָּן וּפַרְסְתָן רַב רֵישֵׁיהּ וְרַב גְּנוּבְתֵּיהּ וְחִילּוּפָא בַּחֲמָרָא לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְמִקָּח וּמִמְכָּר
וְאָמַר רַב יְהוּדָה שׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן קֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְתִיטַב לַה' מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִין מַפְרִיס מַקְרִין תַּרְתֵּי מַשְׁמַע אָמַר רַב נַחְמָן מַקְרָן כְּתִיב
וְאָמַר רַב יְהוּדָה שׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן קַרְנָיו קוֹדְמוֹת לְפַרְסוֹתָיו שֶׁנֶּאֱמַר וְתִיטַב לַה' מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִין מַפְרִיס מַקְרִין בְּרֵישָׁא וַהֲדַר מַפְרִיס
מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כׇּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בְּקוֹמָתָן נִבְרְאוּ בְּדַעְתָּן נִבְרְאוּ בְּצִבְיוֹנָם נִבְרְאוּ שֶׁנֶּאֱמַר וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכׇל צְבָאָם אַל תִּקְרֵי צְבָאָם אֶלָּא צִבְיוֹנָם
דָּרֵשׁ רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו פָּסוּק זֶה שַׂר הָעוֹלָם אֲמָרוֹ בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמִינֵהוּ בָּאִילָנוֹת נָשְׂאוּ דְּשָׁאִים קַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמָן
אִם רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעִרְבּוּבְיָא לָמָּה אָמַר לְמִינֵהוּ בָּאִילָנוֹת וְעוֹד קַל וָחוֹמֶר וּמָה אִילָנוֹת שֶׁאֵין דַּרְכָּן לָצֵאת בְּעִרְבּוּבְיָא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמִינֵהוּ אָנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה
מִיָּד כׇּל אֶחָד וְאֶחָד יָצָא לְמִינוֹ פָּתַח שַׂר הָעוֹלָם וְאָמַר יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו
בָּעֵי רָבִינָא הִרְכִּיב שְׁנֵי דְּשָׁאִים זֶה עַל גַּב זֶה

רש"י

להדי יומא. נגד השמש: דאיצבית ליה נהמא. אתקן לו סעודה: לגידא דרביתא. על שפת נהר ששמו רביתא: דרויח עלמא. להתקבץ שם חיילותיו והוא נתכוין למקום שתהא רוח שולטת בו: כנשיה לימא. טאיטו לים: כנושאי. מכבדי הבית: זלוחאי. מרביצי הבית במים מפני אבק העולה וכבר הם כלו לאכול כל זה: אי הכי. דנפישי חיילותיו כ''כ לא מצינא: מסתוריתא. דיוושלטייק''ש בלע''ז: דוללי. אשקניי''ש וסימן זה היה למצורעים: סתר דוללי. דישבוויריי''ד: משקל לא שקיל. הטובה משנתנה: שור. דרכו להיות כרסתן ופרסתן בעל כרס רחבה ופרסות רחבות: גנובתיה. זנבו: שור שהקריב אדם הראשון. כדאמרינן בלפני אידיהן במסכת ע''ז (דף ח.): מקרין מפריס. בשור של אדם הראשון קאי: קרניו קודמין לפרסותיו. שכל שוורים פרסותיהם נולדות עמם וקרנותיהם גדלים לאחר זמן אבל של מעשה בראשית בקומתם נבראו ובקרניהן וכשיצא מן הארץ ראשו תחלה נמצאו שקדמו קרנותיו לפרסותיו: בקומתן נבראו. ולפיכך קדמו קרנותיו שהרי עמו נוצרו ויצאו תחלה והיינו שור פר ביום שהיה שור היה גדול כפר שור בן יומו קרוי שור כדכתיב (ויקרא כב) שור כי יולד פר קיימא לן בן שלש (פרה פ''א משנה ב): מקרין תרתי משמע. שכן סתם שוורים: לדעתם. שהודיעם שיבראם והם ניאותו: לצביונם. בדמות שבחרו להם: שר העולם. מלאך הממונה: באילנות. נאמר למינהו עושה פרי למינו אבל בזרעים לא נאמר בצוואתם למינו אבל ביציאתם נאמר מזריע זרע למינהו: שאין דרכן לצאת בערבוביא. שהרי גדולים הן וענפיהן מרובין ואין ראויין ליגדל רצופים ותכופים כי אם מפוזרים: אמר הקב''ה למינהו. שיצא כל אילן בעצמו ברחוק מחבירו שיהא לו היכר: אנו. שרבים אנו ודרכנו לצאת תכופין ומעורבבין ואם אין נזהרים לצאת כל עשב לבד הרי אין אנו ניכרין זה מזה על אחת כמה וכמה: ישמח ה' במעשיו. שכולן זהירין במצותיו:

תוספות

בקומתן נבראו. לא בעי למימר שנבראו בעמידה דהא אמרינן בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לח:) גבי אדם הראשון רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו אלא בקומתן היינו שנגמרה כל קומתן מתחלתן: אל תיקרי צבאם אלא צביונם. פירש בערוך דכולהו נפקי מצביונם שהוא לשון יופי כמו (ישעיה ד) לצבי ולתפארת ומאחר שהן ביופיין זהו בקומתן ולדעתן שהיופי לא יבא אלא אם כן נגדל כל הצורך ועוד יש לומר דקומתן נפיק מלשון הצבה: פסוק זה שר העולם אמרו. לפי מה שמפרשין דחנוך זה מטטרון כמו שיסד הפייט תקיף מטטרון. שנהפך לאש מבשר ואומר דהוא שר העולם כמו שיסד הפייט שר המשרת נער נקרא הוא מטטרון הנכבד והנורא ואמרינן בפרק קמא דיבמות (דף טז: ושם) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי פסוק זה שר העולם אמרו וקשה מכאן דמשמע דשר העולם היה בששת ימי בראשית ושמא אגדות הם שחלוקות זו על זו ומי שסובר דמטטרון הוא שר העולם לית ליה דחנוך זה מטטרון א''נ מה שקרא הפייט למטטרון נער לא בשביל הפסוק של נער הייתי אלא לפי שכתוב בספר יוסיפון דלמטטרון יש לו שבע שמות וחשיב נער וגם מצינו דנער שם מלאך הוא כדכתיב (זכריה ב) רוץ אל הנער הלז: הרכיב שני דשאין זה על גב זה מהו. ואם תאמר מתניתין היא במסכת כלאים בפרק קמא (משנה ז) אין נוטעין אילן באילן ולא ירק בירק ועוד תנן (שם משנה ח) אין נותנין זרע דלעת בתוך החלמית מפני שהוא ירק בירק וי''ל דמבעיא ליה בחוצה לארץ דשרו כלאי זרעים ואסירי הרכבת האילן כדאיתא בסוף פרק קמא דקדושין (דף לט.) דדריש שדך למעוטי כלאי זרעים שבחוצה לארץ והרכבת האילן אסורה מדכתיב (ויקרא יט) את [וגו'] בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמה בהרבעה אף שדך בהרכבה ומה בהמה בין בארץ בין בחוצה לארץ אף שדך בין בארץ בין בחוצה לארץ ומבעיא ליה אי חשיבא ליה הרכבת זרעים כהרכבת אילן משום דכתיב בהן למינהו או לא אי נמי אפילו בארץ מיבעיא ליה לר' אושעיא דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד דדילמא מתניתין דכלאים כרבנן אי נמי בשאר כלאי זרעים ואליבא דרבנן איירי הכא דאמר בהקומץ זוטא (מנחות דף טו:) קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים לא אי נמי לבני נח קמיבעיא ליה דשרו בכלאי זרעים ואסירי בהרכבת האילן כדאיתא פרק ארבע מיתות (סנהדרין ס.) ונפקא לן מדכתיב (שם) את חוקותי תשמורו חוקים שחקקתי לך כבר בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים והיינו בהרכבה דומיא דבהמה ושחקקתי לך כבר היינו לבני נח דכתיב בהו למינהו באילנות ובבהמה דלמינהו איסור כלאים משמע כדמוכח בסוף שור שנגח את הפרה (ב''ק נה.) דבעי התם הרביע שני מינים שבים מהו מי גמרי למינהו למינהו מיבשה או לא ומבעיא לן אי הוי הרכבת ירק בירק כמו הרכבת אילן באילן והוי בכלל שדך ואע''ג דכתיב למינהו איצטריך את חוקותי שחקקתי לך כבר דלא הוה ידעינן דלמינהו אתא לאיסור כלאים אי לא כתיב חוקותי ואי לא למינהו מאת חוקותי לחוד לא הוה נפקא לן דה''א חוקותי שחקקתי לך כבר במרה וא''ת הא פריך התם אלא מעתה ושמרתם את חוקותי מאי חוקות שחקקתי לך כבר איכא ומאי קשיא הא לא מוקמינן האי אבני נח אלא משום דאשכחן נמי דכתיב למינהו במעשה בראשית וי''ל דמ''מ פריך שפיר דכי היכי דהאי לא קאי אבני נח האי נמי לא קאי אבני נח ומשני דהתם כתיב חוקותי בתר ושמרתם אבל הכא כתיב חוקותי קודם תשמרו:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר