סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

לִסְפֵק דְּרוּסָה
הָהִיא סְפֵק דְּרוּסָה דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה הֲוָה קָא בָּדֵיק לֵיהּ רַבָּה לְוֶושֶׁט מֵאַבָּרַאי אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְהָא מָר הוּא דְּאָמַר וֶושֶׁט אֵין לוֹ בְּדִיקָה אֶלָּא מִבִּפְנִים אַפְכֵיהּ רַבָּה וּבַדְקֵיהּ וְאִישְׁתְּכַח עֲלֵיהּ תְּרֵי קוּרְטֵי דְּמָא וְטַרְפַהּ וְרַבָּה נָמֵי לְחַדּוֹדֵי לְאַבָּיֵי הוּא דְּבָעֵי
אָמַר עוּלָּא יָשַׁב לוֹ קוֹץ בַּוֶּושֶׁט אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא הִבְרִיא
(דָּרַס חֲתִיכוֹת בְּסַכִּין טְמֵאָה סִימָן)
וּלְעוּלָּא מַאי שְׁנָא מִסְּפֵק דְּרוּסָה קָסָבַר עוּלָּא אֵין חוֹשְׁשִׁין לִסְפֵק דְּרוּסָה
וּמַאי שְׁנָא מִשְּׁתֵּי חֲתִיכוֹת אַחַת שֶׁל חֵלֶב וְאַחַת שֶׁל שׁוּמָּן הָתָם אִיתַּחְזַק אִיסּוּרָא
וּמַאי שְׁנָא מֵהַשּׁוֹחֵט בְּסַכִּין וְנִמְצֵאת פְּגוּמָה הָתָם אִיתְיְילִיד לַהּ רֵיעוּתָא בְּסַכִּין
וּמַאי שְׁנָא מִסְּפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד דִּסְפֵקוֹ טָמֵא וְלִיטַעְמָיךְ נִידַמְּיֵיהּ לִסְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים דִּסְפֵקוֹ טָהוֹר אֶלָּא הָתָם הִלְכְתָא גְּמִירִי לַהּ מִסּוֹטָה
יָתֵיב הָהוּא מֵרַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא וְיָתֵיב וְקָאָמַר נִמְצֵאת אִתְּמַר אֲבָל יָשַׁב חָיְישִׁינַן אֲמַר לְהוּ רַב כָּהֲנָא לָא תְּצִיתוּ לֵיהּ יָשַׁב אִיתְּמַר אֲבָל נִמְצֵאת לָא אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ לְעוּלָּא דְּכוּלְּהוּ חֵיוֵי בָּרָיָיתָא קוֹצֵי אָכְלָן
אִיתְּמַר תּוּרְבַּץ הַוֶּושֶׁט רַב אָמַר בְּמַשֶּׁהוּ וּשְׁמוּאֵל אָמַר בְּרוּבּוֹ רַב אָמַר בְּמַשֶּׁהוּ מְקוֹם שְׁחִיטָה הוּא וּשְׁמוּאֵל אָמַר בְּרוּבּוֹ לָאו מְקוֹם שְׁחִיטָה הוּא
הֵי נִיהוּ תּוּרְבַּץ הַוֶּושֶׁט אָמַר מָרִי בַּר מָר עוּקְבָא אָמַר שְׁמוּאֵל כֹּל שֶׁחוֹתְכוֹ וּמַרְחִיב זֶה הוּא תּוּרְבַּץ הַוֶּושֶׁט חוֹתְכוֹ וְעוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ זֶהוּ וֶושֶׁט עַצְמוֹ אֲמַר לְהוּ רַב פַּפֵּי מָר לָא אָמַר הָכִי וּמַנּוּ רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי אֶלָּא כֹּל שֶׁחוֹתְכוֹ וְעוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ זֶה תּוּרְבַּץ הַוֶּושֶׁט אֶלָּא אֵיזֶהוּ וֶושֶׁט עַצְמוֹ כֹּל שֶׁחוֹתְכוֹ וְכָוֵיץ יוֹנָה אָמַר זֵירָא מַבְלַעְתָּא וְכַמָּה אָמַר רַב אַוְיָא פָּחוּת מִשְּׂעָרְתָּא וַעֲדִיף מֵחִיטְּתָא
הָהוּא תּוֹרָא דַּהֲוָה לִבְנֵי רַב עוּקְבָא דְּאַתְחֵיל בֵּיהּ שְׁחִיטָה בְּתוּרְבַּץ הַוֶּושֶׁט וּגְמַר בְּוֶושֶׁט אָמַר רָבָא רָמֵינָא עֲלֵיהּ חוּמְרֵי דְּרַב וְחוּמְרֵי דִּשְׁמוּאֵל וְטָרֵיפְנָא לֵיהּ
חוּמְרֵי דְּרַב דְּאָמַר רַב בְּמַשֶּׁהוּ וְהָאָמַר רַב מְקוֹם שְׁחִיטָה הוּא כִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר לָאו מְקוֹם שְׁחִיטָה הוּא אִי שְׁמוּאֵל הָאָמַר בְּרוּבּוֹ כְּרַב דְּאָמַר בְּמַשֶּׁהוּ
אִיגַּלְגַּל מִילְּתָא מְטַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּא אֲמַר לְהוּ תּוֹרָא בֵּין לְרַב בֵּין לִשְׁמוּאֵל שְׁרֵי זִילוּ אֲמַרוּ לֵיהּ לִבְרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף בַּר חָמָא דִּלְשַׁלֵּים דְּמֵי תוֹרָא לְמָרֵיהּ
אָמַר מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא מוֹתְבִינָא תְּיוּבְתָּא כְּלַפֵּי סָנְאֵיהּ דְּרָבָא לְעוֹלָם הִלְכְתָא כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל וְהָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי עוֹשֶׂה כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל עוֹשֶׂה מִקּוּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמִקּוּלֵּי בֵּית הִלֵּל רָשָׁע

רש"י

לספק דרוסה. כגון הנך דאיכא למיחש להו כדלקמן איהו קשתיק ואינהו קא מקרקרן ואמרינן לקמן (דף נג:) דרוסה שאמרו צריכה בדיקה ואינה אסורה עד שיאדים כנגד החלל ובסימנים עד שיאדימו הסימנים עצמן ולא שניקב אלא שהארס מאדים הסימן ומחלחל ויורד לחללו ובוושט אינו ניכר האדמימות אלא מבפנים שהעור לבן: ההיא ספק דרוסה וכו'. אם עוף היה בודק הקנה תחלה כדאמרינן בפרק שני (לעיל כח.) ושחט הקנה והכשירו ואח''כ בדק הוושט ואם בהמה היא נמי אית בה תקנתא דבשלמא גבי נקב איכא למימר דילמא במקום נקב שחט אבל גבי דרוסה כיון דמקומו מאדים אפילו שחט בו יש היכר במשהו: קורטי דמא. שחילחל הארס ונכנס: לחדודי לאביי. כדי שישאל: ישב לו קוץ. כגון שאכל קוץ ונתחב לתוך הוושט ואינו נראה נקובתו מבחוץ וקורט דם אין בה בפנים: אין חוששין. שמא נקב היה והבריא והוה קרום שעלה מחמת מכה בוושט ואינו קרום ואני שמעתי והבריא לשון ניקב כמו וברא אותם בחרבותם (יחזקאל כג): מאי שנא מספק דרוסה. דמשום דעל אריא בינייהו אמרינן שמא דרס ומצרכינן ליה בדיקה והכא לא אפשר למיבדקה דנקב משהו בעור חיצון של וושט לא מינכר: קסבר אין חוששין לספק דרוסה. דפלוגתא דרב ושמואל היא בפרקין (דף נג.): משתי חתיכות. שאם אכל אחת מהן ואינו יודע איזו היא דמביא אשם תלוי על הספק: הכא לא איתחזק איסורא. שישיבת קוץ בלא נקיבה אין כלום: השוחט בסכין בדוקה. דלא איתחזק איסורא קודם שחיטה: איתיליד ריעותא. ואי לא איתחזק ברישא הא איתיליד לבסוף. אתחזק שייך למימר במידי דמעיקרא איתייליד שייך למימר במידי דלבסוף: ה''ג אלא התם הילכתא גמירי לה מסוטה. בין לענין טומאה ובין לענין טהרה ואין טעם בדבר ולא גמרינן מינה דהכי גמירי לה מסוטה במסכת סוטה (דף כח:) ובפ''ק דנדה (דף ג.) דמה סוטה סתירתה ברשות היחיד ואסורה מספק אף ספק טומאה ברה''י ספקו טמא: נמצאת איתמר. בלא תחיבה: חיישינן. שמא ב' העורות ניקבו והבריא החיצון: ברייתא. הרועות באפר וביערים: תורבץ הוושט. מקום דבוקו בלחי: במשהו. אם ניקב שם: מקום השחיטה הוא. ואם שחט שם כשרה הלכך דינו כוושט וכי גמירי הגרמה בקנה הוא דגמירי אבל בוושט לא שייכא הגרמה: ומרחיב. נפתח פי הנקב כמין פי אמתחת והאי מרחיב לא אחתך קאי אלא אעוגל פי חלל הוושט: חותכו ועומד במקומו. שהוושט רך הוא וכשחותכין אותו אינו מרחיב אבל לצד הראש הוא מתקשה דדיי''ש בלע''ז: וכויץ. רטי''ש ונכפל פי הנקב בצד חללו ונסתם עוגל פי החלל: מר לא אמר הכי. רבי אינו אומר כן: מבלעתא. מקום בית הבליעה קרוי תורבץ סמוך לראש הנקב מאד: פחות משערתא. מאורך שעורה: דאתחיל ביה. שחיטה משהו: דאמר במשהו. והאי לאו מקום שחיטה הוא: כשמואל. והוי נקב: בין לרב ובין לשמואל מישרא שרי. לרב מקום שחיטה הוא ושחיטה מעלייתא היא ולשמואל דאמר נקב הוא דאמר נקובתו ברובו: רבא בריה דרב בר יוסף. בר חייא הוא והוא רבא דכולי גמרא בר פלוגתיה דאביי: דמי תורא למריה. שכבר האכילו לכלבים דאילו הוה קמן הוה הדר ביה ומישתרי באכילה דקיי''ל (בסנהדרין דף ו.) טעה בדבר משנה חוזר והא דבר משנה מפורשת היא דלא עבדינן כתרי חומרי: כלפי סנאיה דרבא. לישנא מעליא משום דבעי לאותובי והכסיל בחושך הולך:

תוספות

ההיא ספק דרוסה. פירש בקונטרס דבבהמה נמי איכא תקנתא דבשלמא גבי נקב איכא למימר דלמא במקום נקב שחט אבל גבי דרוסה כיון דמקומה מאדים אפי' שחט בה יש היכר במשהו ולפי מה שפירשתי בפ''ב (לעיל דף כח.) גבי בר אווזא דקאמר נשחטיה לוושט דלמא במקום נקב שחיט דבספק דרוסה איירי לא יתכן לומר כן: ישב לו קוץ בוושט. פירש בקונטרס וקורט דם אין בו מבפנים ונראה דאין לחוש אפילו יש מבפנים אם אין מבחוץ כיון דלא חיישינן שמא הבריא: קסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה. לקמן (דף נג:) פסקינן דחיישינן לספק דרוסה ואם כן ישב לו קוץ בוושט חוששין נמי שמא הבריא ואם תאמר ואמאי נימא נשחטה הותרה כדאמרינן בפ''ק (לעיל ט.) גבי בא זאב ונטל את בני מעיים והחזירן כשהן נקובים וכי תימא שאני הכא שנולדה ספיקא מחיים הא אמר בפ' ד' אחין (יבמות דף ל: ושם) ואילו גבי גירושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו לא קתני פירוש ומותרת צרת ערוה לשוק בלא חליצה ומפרש טעמא משום דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ואל תאסרנה מספק אלמא השתא דמת בעלה מוקמינן לה בחזקת מה שהיתה בחיי בעלה קודם שזרק גט לערוה והכא נמי כי נשחטה נעמידנה בחזקת מה שהיתה קודם שנולד בה ספק דרוסה והעמידנה בחזקת שאינה דרוסה וי''ל דשאני הכא דדרוסה שכיחא והא דאמרינן לקמן (דף נג.) גבי ארי שנכנס לבין השוורים ונמצא צפורן על גבו של אחד מהם כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אוקי תורא אחזקיה רב לטעמיה דאמר אין חוששין לספק דרוסה אבל למ''ד חוששין לא מוקמינן ליה אחזקיה התם נמי דמי לתלות יותר בדרוסת ארי כמו בספק דרוסה בעלמא: שאני התם דאיתחזק איסורא. ובחתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן ואע''ג דלא איתחזק איסורא לא איתחזק נמי היתרא אבל הכא מעיקרא היתה בחזקת כשרה: כשמואל דאמר לאו מקום שחיטה הוא. ואפי' למאן דמכשיר בפ''ק (לעיל יט.) הגרים שליש ושחט שני שליש שאני גרגרת דלא מיטרפא במשהו עד דאיכא רובא: אי כשמואל הא אמר ברובו. אע''ג דשמואל פוסל בפ''ק (לעיל כ.) הגרים שליש ושחט שני שליש גבי כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר למליקה הכא בעי למימר דרבא לא פסיל מהאי טעמא אלא משום חומרי דרב וחומרי דשמואל: זיל שלים דמי תורא למריה. ואע''ג דטעה בדבר משנה הוא לא עבדינן כתרי חומרי דסתרי אהדדי בידים האכילו לכלבים:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר