|
טקסט הדף מנוקד
אָמַר קְרָא וְשָׁחַט וְחוּקָּה בִּשְׁחִיטָה אִין בַּעֲרִיפָה לָא
וְכֹל הֵיכָא דִּכְתִיב בֵּיהּ חוּקָּה לָא דָּרְשִׁינַן קַל וָחוֹמֶר וְהָא גַּבֵּי יוֹם הַכִּפּוּרִים דִּכְתִיב בֵּיהּ חוּקָּה וְתַנְיָא וְעָשָׂהוּ חַטָּאת הַגּוֹרָל עוֹשֶׂה חַטָּאת וְאֵין הַשֵּׁם עוֹשֶׂה חַטָּאת שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא קִדֵּשׁ הַגּוֹרָל קִדֵּשׁ הַשֵּׁם מְקוֹם שֶׁקִּדֵּשׁ הַגּוֹרָל אֵינוֹ דִּין שֶׁקִּדֵּשׁ הַשֵּׁם תַּלְמוּד לוֹמַר וְעָשָׂהוּ חַטָּאת הַגּוֹרָל עוֹשֶׂה חַטָּאת וְאֵין הַשֵּׁם עוֹשֶׂה חַטָּאת טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא וְעָשָׂהוּ חַטָּאת הָא לָאו הָכִי דָּרְשִׁינַן קַל וָחוֹמֶר מַיעֵט רַחֲמָנָא גַּבֵּי עֶגְלָה הָעֲרוּפָה זֹאת בַּעֲרִיפָה וְאֵין אַחֶרֶת בַּעֲרִיפָה וּתְהֵא עֶגְלָה כְּשֵׁרָה בִּשְׁחִיטָה מִקַּל וָחוֹמֶר וּמָה פָּרָה שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרָה בַּעֲרִיפָה כְּשֵׁרָה בִּשְׁחִיטָה עֶגְלָה שֶׁכְּשֵׁרָה בַּעֲרִיפָה אֵינוֹ דִּין שֶׁהוּכְשְׁרָה בִּשְׁחִיטָה אָמַר קְרָא וְעָרְפוּ הָעֶגְלָה בַּעֲרִיפָה אִין בִּשְׁחִיטָה לָא מַתְנִי' כָּשֵׁר בַּכֹּהֲנִים פָּסוּל בַּלְוִיִּם כָּשֵׁר בַּלְוִיִּם פָּסוּל בַּכֹּהֲנִים גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן כֹּהֲנִים בְּמוּמִין פְּסוּלִים בְּשָׁנִים כְּשֵׁרִים לְוִיִּם בְּמוּמִין כְּשֵׁרִים בְּשָׁנִים פְּסוּלִים נִמְצָא כָּשֵׁר בַּכֹּהֲנִים פָּסוּל בַּלְוִיִּם כָּשֵׁר בַּלְוִיִּם פָּסוּל בַּכֹּהֲנִים מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מָה תַּלְמוּד לוֹמַר לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב לָמַדְנוּ לַלְוִיִּם שֶׁהַשָּׁנִים פּוֹסְלִין בָּהֶם יָכוֹל מוּמִין פּוֹסְלִין בָּהֶם וְדִין הוּא וּמָה כֹּהֲנִים שֶׁאֵין הַשָּׁנִים פּוֹסְלִין בָּהֶן מוּמִין פּוֹסְלִין בָּהֶן לְוִיִּם שֶׁהַשָּׁנִים פּוֹסְלִין בָּהֶם אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהוּ מוּמִין פּוֹסְלִין בָּהֶם תַּלְמוּד לוֹמַר זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם זֹאת לַלְוִיִּם וְאֵין אַחֶרֶת לַלְוִיִּם יָכוֹל יְהוּ הַכֹּהֲנִים פְּסוּלִין בְּשָׁנִים וַהֲלֹא דִּין הוּא וּמָה לְוִיִּם שֶׁאֵין מוּמִין פּוֹסְלִין בָּהֶם שָׁנִים פּוֹסְלִין בָּהֶם כֹּהֲנִים שֶׁהַמּוּמִין פּוֹסְלִין בָּהֶם אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהוּ שָׁנִים פּוֹסְלִין בָּהֶם תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר לַלְוִיִּם וְלֹא אֲשֶׁר לַכֹּהֲנִים יָכוֹל אַף בְּשִׁילֹה וּבְבֵית עוֹלָמִים כֵּן תַּלְמוּד לוֹמַר לַעֲבֹד עֲבֹדַת עֲבוֹדָה וַעֲבֹדַת מַשָּׂא לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהָעֲבוֹדָה בַּכָּתֵף כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר מִבֶּן שְׁלֹשִׁים אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שְׁלֹשִׁים שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר שְׁלֹשִׁים הָא כֵּיצַד חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים לְתַלְמוּד וּשְׁלֹשִׁים לַעֲבוֹדָה מִכָּאן לְתַלְמִיד שֶׁלֹּא רָאָה סִימָן יָפֶה בְּמִשְׁנָתוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים שׁוּב אֵינוֹ רוֹאֶה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שָׁלֹשׁ שָׁנִים שֶׁנֶּאֱמַר וּלְגַדְּלָם שָׁנִים שָׁלֹשׁ וּלְלַמְּדָם סֵפֶר וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים וְאִידַּךְ שָׁאנֵי לְשׁוֹן כַּשְׂדִּים דְּקַלִּיל וְאִידַּךְ שָׁאנֵי הִלְכוֹת עֲבוֹדָה דְּתַקִּיפִין תָּנוּ רַבָּנַן כֹּהֵן מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת עַד שֶׁיַּזְקִין כָּשֵׁר לַעֲבוֹדָה וּמוּמִין פּוֹסְלִין בּוֹ בֶּן לֵוִי מִבֶּן שְׁלֹשִׁים וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים כָּשֵׁר לַעֲבוֹדָה וְשָׁנִים פּוֹסְלִין בּוֹ בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּמִּדְבָּר אֲבָל בְּשִׁילֹה וּבְבֵית עוֹלָמִים אֵין נִפְסָלִין אֶלָּא בְּקוֹל אָמַר רַבִּי יוֹסֵי מַאי קְרָא רש"יושחט וחוקה. ושחט אותה לפניו וכתיב זאת חוקת התורה: וכל היכא דכתיב חוקה. לעיכובא ואיכא לרבויי מלתא אחריתא בק''ו מי לא דרשינן ק''ו לרבויי ועיכובא דחוקה למילי אחרנייתא: הא גבי יום הכפורים. דכתיב גורל ונתן אהרן על שני וגו' וכתיב חוקה בסוף הפרשה ואי לאו דכתיב מיעוטא בהדיא דלא מקדיש בלא גורל הוה מרבינן בק''ו דקדיש על ידי קריאת שם בלא גורל: דתניא. הגורל לה' ועשהו חטאת דמשמע הגורל עושהו חטאת בנפילתו עליו ואין קריאת השם עושהו חטאת שאם אמר זה לשם וזה לעזאזל אין נקבעים בכך ומגריל עליהם אם הגורל משנה את קביעות קריאת שם הולכים אחר הגורל: שיכול והלא דין הוא. אי לא כתיב הגורל ועשהו אלא קרא קמא דונתן אהרן על שני וגו' הייתי יכול לומר והלא דין הוא דהואיל והגורל קובען יהא אף קריאת השם קובען: ומה במקום שלא קדש הגורל. כגון קיני זבים ויולדות דאחד לחטאת וא' לעולה שאם הגריל עליהם שכתבו על אבן אחת חטאת ועל אבן אחת עולה והטילו עליהם בגורל לא מצינו שיהא הגורל קובען ואם רצה לשנותן הרשות בידו: קידש השם. דמאחר שפירש זה לחטאת וזה לעולה אם שינה פסול דכתיב (דברים כג) מוצא שפתיך תשמור אלמא שם קבע ואם משנה נמצאת חטאת למעלה ועולה למטה מקום שקדש כו': טעמא דכתיב הגורל ועשהו. דאמעיט ליה להא מלתא בהדיא: הא לאו הכי הוה מרבינן מקל וחומר. ומוקמינן לחוקה למילי אחרנייתא: הערופה. משמע זו ערופה ואין אחרת ערופה: וערפו העגלה. שנה עליה הכתוב לעכב: לוים בשנים פסולים. פחות מבן שלשים ויותר מבן נ' כדכתיב זאת אשר ללוים וגו' זאת משמע מיעוטא: ומה כהנים שאין השנים פוסלין בהם. כדיליף לקמיה אשר ללוים ולא אשר לכהנים: זאת אשר ללוים. כוליה יתירא הוא דכולה פרשתא בלוים היא והוה ליה למכתב מבן חמש ועשרים כו': יכול אף בשילה ובית עולמים. שאין עבודת לוים אלא שוערים ומשוררים יהו נפסלין בשנים: ללמוד. ללמוד הלכות עבודה: שלא ראה סימן יפה. לומד ושוכחו: רבי יוסי אומר בשלשה שנים. צריך שיהא רואה סימן יפה במשנתו: דתקיפין. להוריד המשכן לפרקו ולנטותו להעמיד קרסיו וקרשיו והשיר לקרבן בפה ובכלי: משיביא שתי שערות. אבל מקמי הכי לא כדיליף לקמן איש איש מזרעך וגו': במה דברים אמורים. שהשנים פוסלות בהן: ירושלים נקראת בית עולמים דמשנחרבה לא היתה אחריה היתר לשאר מקומות אבל קדושת שילה היתה אחריה היתר לבמות כל ימי נוב וגבעון: תוספותאמר קרא ושחט וחוקה. אומר רבינו תם דמשמע בפרק שני דזבחים (דף יח.) דחוקה לא הוי עיכוב ממשמעו אלא מגזרה שוה דילפינן התם מגזרה שוה דלא רחוץ ידים חילל מגזירה שוה חוקה חוקה משתויי יין: ומה במקום שלא קדש הגורל כו'. ואם תאמר קינים גופייהו מנא לן שלא קדש הגורל אימא ק''ו איפכא ויש לומר דאיכא שום מיעוט: טעמא דכתב רחמנא ועשהו הא לאו הכי דרשינן ק''ו. תימה דבפרק טרף בקלפי (יומא דף מא.) מוקי האי ברייתא כרבי יהודה משום דסתם ספרי רבי יהודה היא ורבי יהודה אית ליה בפרק הוציאו לו דלא כתיב חוקה אלא בדברים הנעשים בפנים בבגדי לבן והגרלה בחוץ הויא ואין לומר דשום תנא לא פליג אדרשא דועשהו ולא פליג עליה רבי נחמיה דאית ליה דכתיב חוקה אנעשה בחוץ דהא אשכחן רבי שמעון בפרק טרף בקלפי (שם דף מ. ושם) דסבר דהגרלה לא מיעכבא וי''ל דפריך משום דבפרק טרף בקלפי (שם דף לט:) דריש רבי ינאי מאשר עלה אשר עלה תרי זמני לעכב ופריך אלמא דרשינן ק''ו אע''ג דאיכא עיכובא אלא אמרת נוקמה אשר עלה לדרשא אחריתי משום ק''ו והשר מקוצי תירץ דהתם יליף מדכתיב זאת דלא כתיב חוקה אלא בדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים והשתא פריך הכא שפיר דאי לא דרשינן ק''ו אמאי אצטריך זאת למעוטי דלא קאי חוקה בדברים הנעשים בחוץ דהא על כרחך לא כתיב חוקה אלא בדברים הנעשים בפנים דאי כתיב נמי בדברים הנעשים בחוץ אמאי אצטריך ועשהו אלא ודאי אע''ג דכתיב חוקה דרשינן ק''ו ואפילו כתיב נמי בחוץ הוה דרשינן ק''ו אי לאו דכתיב ועשהו ולכך אצטריך בזאת אבל מכל מקום הקשה ה''ר מנוח דמאי פריך והא לא כתיב חוקה אלא אעבודה והגרלה לאו עבודה היא וצריך עיון שם: זאת ללוים ולא אחרת ללוים. תימה דבפרק כיצד הרגל (ב''ק דף כד.) דריש מוזאת תהיה טומאתו למעוטי זבה מראיות ופריך ואימא למעוטי זב מימים ומשני קאי בראיות ממעט ראיות קאי בראיות ממעט ימים ואמאי לא קאמר קאי בזב ממעט זב קאי בזב וממעט זבה דהכי מסתבר טפי כדמשמע פשטיה דקרא וזאת תהיה טומאתו ולא אחרת כדדרשינן הכא זאת ללוים ולא אחרת ללוים. ויש לומר דהכא נמי הוה דרשינן זאת אשר ללוים ולא לכהנים אי לאו דדריש ליה מאשר ללוים אי נמי הכא דרשינן הכי משום דמזכיר ללוים בקרא אבל התם אי למעוטי זב קא אתי הוה ליה למכתב זאת שהיא טומאת הזב להזכיר הזב בקרא ור''י תירץ דזב וזבה שם אחד הוא ולהכי לא שייך למימר קאי בזב ממעט זב כו' דכך יש לי למעט זבה כמו זב: יכול אף בשילה ובית עולמים כן. משמע דאי לאו מיעוט הוו גמרי מהדדי וכן בריש עירובין (ד' ב.) דפריך והא קרא במשכן כתיב ומשני אשכחן מקדש דאיקרי משכן ומשכן דאיקרי מקדש ותימה דבפ' ידיעות (שבועות דף טז: ושם) משמע דלא גמרינן מהדדי אי לאו דכתיב תרי קראי דקאמר התם לכתוב או אידי ואידי מקדש או אידי ואידי משכן וכן בסוטה בפרק היה מביא (ד' טז.) מצריך תרי קראי לאתויי שילה ובית עולמים ובפרק שני שעירי (יומא ד' סז:) גבי מדבר המדברה ובפרק טרף בקלפי (שם ד' מד.) גבי וכל אדם לא יהיה באהל מועד ובפרק הוציאו לו (שם נג.) גבי מעלה עשן ותירץ ה''ר נתנאל דבעירובין לא צריך קרא למקדש דעיקר דרשא באה על המקדש דבמשכן לא היו דלתות והא דהכא סברא היא אם לא היה הפסוק שיפסלו אף בשילה ובית עולמים הואיל ואינו תלוי בקדושת המשכן [וע''ע תוס' עירובין ב. ד''ה אשכחן ותוס' יומא דף מד. ד''ה בשילה ותוס' סוטה ד' טז. ד''ה ובית ותוס' שבועות טז: ד''ה או אידי]: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|