סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

נִינְטְרַן אָמַר רָבָא כִּי הֲוָה אָזְלִינַן בָּתְרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן כִּי הֲוָה נָקֵיט סִפְרָא דְאַגַּדְתָּא יָהֵיב לַן כִּי הֲוָה נָקֵיט תְּפִילִּין לָא יָהֵיב לַן אָמַר הוֹאִיל וּשְׁרוֹנְהוּ רַבָּנַן נִינְטְרֵן
תָּנוּ רַבָּנַן לֹא יֹאחַז אָדָם תְּפִילִּין בְּיָדוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה בִּזְרוֹעוֹ וְיִתְפַּלֵּל וְלֹא יַשְׁתִּין בָּהֶן מַיִם וְלֹא יִישַׁן בָּהֶן לֹא שֵׁינַת קֶבַע וְלֹא שֵׁינַת עֲרַאי אָמַר שְׁמוּאֵל סַכִּין וּמָעוֹת וּקְעָרָה וְכִכָּר הֲרֵי אֵלּוּ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן אָמַר רָבָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לֵית הִלְכְתָא כִּי הָא מַתְנִיתָא דְּבֵית שַׁמַּאי הִיא דְּאִי בֵּית הִלֵּל הַשְׁתָּא בֵּית הַכִּסֵּא קָבוּעַ שְׁרֵי בֵּית הַכִּסֵּא עֲרַאי מִיבַּעְיָא מֵיתִיבִי דְּבָרִים שֶׁהִתַּרְתִּי לְךָ כָּאן אָסַרְתִּי לְךָ כָּאן מַאי לָאו תְּפִילִּין אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בֵּית הִלֵּל הִתַּרְתִּי לְךָ כָּאן קָבוּעַ אָסַרְתִּי לְךָ כָּאן בֵּית הַכִּסֵּא עֲרַאי אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בֵּית שַׁמַּאי הָא לָא שְׁרוֹ וְלָא מִידֵּי כִּי תַּנְיָא הַהִיא לְעִנְיַן טֶפַח וְטִפְחַיִים דְּתָנֵי חֲדָא כְּשֶׁהוּא נִפְנָה מְגַלֶּה לְאַחֲרָיו טֶפַח וּלְפָנָיו טִפְחַיִים וְתַנְיָא אִידַּךְ לְאַחֲרָיו טֶפַח וּלְפָנָיו וְלֹא כְלוּם מַאי לָאו אִידֵּי וְאִידֵּי בְּאִישׁ וְלָא קַשְׁיָא כָּאן לִגְדוֹלִים כָּאן לִקְטַנִּים וְתִסְבְּרָא אִי בִּקְטַנִּים לְאַחֲרָיו טֶפַח לְמָה לִי אֶלָּא אִידֵּי וְאִידֵּי בִּגְדוֹלִים וְלָא קַשְׁיָא הָא בְּאִישׁ הָא בָּאִשָּׁה אִי הָכִי הָא דְּקָתָנֵי עֲלַהּ זֶהוּ קַל וָחוֹמֶר שֶׁאֵין עָלָיו תְּשׁוּבָה מַאי אֵין עָלָיו תְּשׁוּבָה דַּרְכָּא דְמִלְּתָא הָכִי אִיתָא אֶלָּא לָאו תְּפִילִּין וּתְיוּבְתָּא דְרָבָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת תְּיוּבְתָּא
מִכׇּל מָקוֹם קַשְׁיָא הַשְׁתָּא בֵּית הַכִּסֵּא קָבוּעַ שְׁרֵי בֵּית הַכִּסֵּא עֲרַאי לֹא כׇּל שֶׁכֵּן הָכִי קָאָמַר בֵּית הַכִּסֵּא קָבוּעַ דְּלֵיכָּא נִיצוֹצוֹת שָׁרוּ בֵּית הַכִּסֵּא עֲרַאי דְּאִיכָּא נִיצוֹצוֹת אָסְרִי אִי הָכִי אַמַּאי אֵין עָלָיו תְּשׁוּבָה תְּשׁוּבָה מְעַלַּיְתָא הִיא הָכִי קָאָמַר הָא מִילְּתָא תֵּיתֵי לַהּ בְּתוֹרַת טַעְמָא וְלָא תֵּיתֵי לַהּ בְּקַל וָחוֹמֶר דְּאִי אָתְיָא לַהּ בְּתוֹרַת קַל וָחוֹמֶר זֶהוּ קַל וָחוֹמֶר שֶׁאֵין עָלָיו תְּשׁוּבָה
תָּנוּ רַבָּנַן הָרוֹצֶה לִיכָּנֵס לִסְעוּדַת קֶבַע מְהַלֵּךְ עֲשָׂרָה פְּעָמִים אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ אַרְבָּעָה פְּעָמִים עֶשֶׂר אַמּוֹת וְיִפָּנֶה וְאַחַר כָּךְ נִכְנָס אָמַר רַבִּי יִצְחָק הַנִּכְנָס לִסְעוּדַת קֶבַע חוֹלֵץ תְּפִילָּיו וְאַחַר כָּךְ נִכְנָס וּפְלִיגָא דְּרַבִּי חִיָּיא דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא מַנִּיחָן עַל שֻׁלְחָנוֹ וְכֵן הָדוּר לוֹ וְעַד אֵימַת אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק עַד זְמַן בְּרָכָה
תָּנֵי חֲדָא צוֹרֵר אָדָם תְּפִילָּיו עִם מְעוֹתָיו בַּאֲפַרְקְסוּתוֹ וְתַנְיָא אִידַּךְ לֹא יָצוֹר לָא קַשְׁיָא הָא דְּאַזְמְנֵיהּ הָא דְּלָא אַזְמְנֵיהּ דְּאָמַר רַב חִסְדָּא הַאי סוּדָרָא דִתְפִילִּין דְּאַזְמְנֵיהּ לְמֵיצַר בֵּיהּ תְּפִילִּין צָר בֵּיהּ תְּפִילִּין אָסוּר לְמֵיצַר בֵּיהּ פְּשִׁיטֵי אַזְמְנֵיהּ וְלָא צָר בֵּיהּ צָר בֵּיהּ וְלָא אַזְמְנֵיהּ שְׁרֵי לְמֵיצַר בֵּיהּ זוּזִי וּלְאַבָּיֵי דְּאָמַר הַזְמָנָה מִילְּתָא הִיא אַזְמְנֵיהּ אַף עַל גַּב דְּלָא צָר בֵּיהּ צָר בֵּיהּ אִי אַזְמְנֵיהּ אֲסִיר אִי לָא אַזְמְנֵיהּ לָא
בְּעָא מִינֵּיהּ רַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַב נְחוּנְיָא מֵרַב יְהוּדָה מַהוּ שֶׁיַּנִּיחַ אָדָם תְּפִילָּיו תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו תַּחַת מַרְגְּלוֹתָיו לָא קָא מִיבַּעְיָא לִי שֶׁנּוֹהֵג בָּהֶן מִנְהַג בִּזָּיוֹן כִּי קָא מִיבַּעְיָא לִי תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו מַאי אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל מוּתָּר אֲפִילּוּ אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ
מֵיתִיבִי לָא יַנִּיחַ אָדָם תְּפִילָּיו תַּחַת מַרְגְּלוֹתָיו מִפְּנֵי שֶׁנּוֹהֵג בָּהֶם דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן אֲבָל מַנִּיחָם תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו וְאִם הָיְתָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ אָסוּר הָיָה מָקוֹם שֶׁגָּבוֹהַּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ נָמוּךְ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים מוּתָּר תְּיוּבְתָּא דִּשְׁמוּאֵל תְּיוּבְתָּא אָמַר רָבָא אַף עַל גַּב דְּתַנְיָא תְּיוּבְתָּא דִּשְׁמוּאֵל הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ מַאי טַעְמָא

רש"י

ננטרן. ישמרוני אכניסם עמי וישמרוני מן המזיקין: לא יאחוז בידו וכו' ויתפלל. שאין דעתו מיושבת עליו בתפלה שהרי לבו תמיד עליהן שלא יפלו מידו: ולא יישן בהן. שמא יפיח: הרי אלו כיוצא בהן. לענין תפלה שדואג עליהן שלא תפול הסכין ותזיקנו והקערה תשפך והמעות יאבדו והככר יטנף: לית הלכתא כי הא מתניתא. דקתני לא ישתין בתפילין: דבית שמאי היא. דאמרי לעיל מניחן בחלון הסמוך לרשות הרבים ולא יכניסם בידו ויכנס: דאי בית הלל. הא אמרי לעיל אוחזן בידו ונכנס: בית הכסא עראי. כגון להשתין שאין אדם הולך בשבילם לבית הכסא והפעם הזאת נעשה המקום הזה בית הכסא תחלה: שהתרתי לך כאן. בבית הכסא קבוע: אסרתי לך כאן. בבית הכסא עראי: מאי לאו תפילין. שאמרו בית הלל אוחזן בידו ונכנס לבית הכסא קבוע ולהשתין בהם אסרו כדמפרש טעמא לקמן: הא לא שרו. בבית הכסא קבוע: כי תניא ההיא. לאו לענין תפילין תניא אלא לענין גלוי טפח וטפחיים דלגדולים אינו מגלה אלא טפח ולקטנים מגלה טפחיים ועלה קאי גלוי טפחיים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן: לאחריו טפח. ולא יותר משום צניעות: ולפניו טפחיים. משום קילוח מי רגלים הנתזין למרחוק: מאי לאו כו'. והיינו דקאמר לעיל דברים שהתרתי לך בבית הכסא עראי אסרתי לך בקבוע: אלא אידי ואידי בגדולים. ומתוך שהוא דוחק עצמו לגדולים הוא בא לידי קטנים הלכך באיש מלאחריו טפח ומלפניו טפחיים ובאשה מלפניה ולא כלום והכי קאמר הא דלעיל דברים שאסרתי לך באשה התרתי לך באיש: אי הכי. דלענין טפח וטפחיים קתני דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן: הא דקתני עלה. בסיפא דידה וזה הוא ק''ו שאין עליו תשובה בדבר הזה יש לך להשיבני ק''ו ואין לי עליו תשובה להחזיר לך אי אמרת בשלמא בתפילין קאמר וכדאמרן וב''ה היא היינו דקתני דיש כאן להקשות קל וחומר השתא בית הכסא קבוע שרי בית הכסא עראי מיבעיא ואין לי תשובה להשיבך עליו אלא אי אמרת לענין טפח וטפחיים מאי ק''ו יש להקשות כאן: אורחא דמילתא הכי הוא. שהאיש צריך לגלות לפניו ולא האשה: תיובתא דרבא אמר רב ששת. דאמר בית שמאי היא ולא בית הלל דאם כן לא משכחת מידי לאוקמה הך ברייתא דקתני מאי שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן: דליכא ניצוצות. שיהא צריך לשפשפן בימינו מעל רגליו: בית הכסא עראי. לקטנים: דאיכא ניצוצות. הניתזין על גבי רגליו ואמרינן במסכת יומא (דף ל.) מצוה לשפשפן שאסור לאדם שיצא בניצוצות שעל גבי רגליו שמא יראה ככרות שפכה ונמצא מוציא לעז על בניו שהם ממזרים הילכך אי אפשר לאחוז תפילין בידו: הא מילתא. דתפילין דבית הכסא עראי וקבוע: תיתי לה בתורת טעמא. להתיר בבית הכסא קבוע את האסור בבית הכסא עראי משום טעמא דניצוצות: דאי אתיא לה בתורת ק''ו. לומר דין הוא להקל בבית הכסא עראי קל ולהחמיר בבית הכסא חמור ולא תזול בתר טעמא אלא בתר חומרא וקולא ואנן עבדינן איפכא אין לי עליו מה להשיבך שאין לי למצוא שיהא בשום מקום בית הכסא עראי חמור מן הקבוע שאוכל להשיבך אם התרתי בקבוע שהוא קל בדבר פלוני נתיר בשל עראי שהוא חמור בה אבל טעמא איכא למאי דעבדינן דהכא איכא ניצוצות והכא ליכא ודבר זה לאו קל וחומר לא קל ולא חמור: הנכנס לסעודת קבע. וגנאי הוא שיצטרך לנקביו בתוך הסעודה: מהלך עשרה פעמים כו'. ובכל פעם ופעם בודק עצמו ויושב אולי יוכל להפנות שההילוך מוריד הגדולים לנקב: חולץ תפיליו. שמא ישתכר בסעודה ויתגנה בתפיליו: וכן הדור לו. שיהו מזומנים לו ויחזור ויניחם בשעת ברכה: באפרקסותיה. סודר של ראשו: עם מעותיו. לא עם המעות ממש אלא שני קשרים זה אצל זה: ה''ג הא דאזמניה הא דלא אזמניה. לההיא סודר לתפילין דכיון דאזמניה שוב אסור לצור בו מעות מאחר שהקצו לכך: צר ביה. אי אזמניה אין אי לא אזמניה לא קדיש ושרי למיצר ביה דהכי תניא בהדיא בסנהדרין (מח:) הניח בו תפיליו יניח בו מעות: ולאביי דאמר הזמנה מילתא היא. גבי אורג בגד למת בסנהדרין בפרק נגמר הדין (ד' מז:): מהו שיניח תפיליו תחת מראשותיו. בלילה כשהוא ישן: אם היה מקום גבוה ג' טפחים. למעלה מראשותיו ועליו נותן התפילין או למטה מראשותיו יוצא מקום מן המטה:

תוספות

דברים שהתרתי לך כאן כו'. ולא בעי לשנויי דברים שהתרתי לך בבית הכסא עראי אסרתי לך בקבוע דאסור לפנות בגדולים והתפילין בראשו אבל להשתין מותר משום דלא אשכחן בברייתא אבל הך דטפח וטפחיים אשכחן ליה בברייתא בהדיא הר''ר יוסף:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר