סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

לֹא תֵּצֵא לְחוּלִּין מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן דִּתְנַן חֲמִשָּׁה לֹא יִתְרוֹמוּ וְאִם תָּרְמוּ אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה אֵלּוּ הֵן חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וְהַתּוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ וְגוֹי שֶׁתָּרַם אֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֲפִילּוּ בִּרְשׁוּתוֹ אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה מַאי לְחֵרֵשׁ יָהֵיב לֵיהּ דְּקָטָן אָתֵי לִכְלַל דַּעַת אוֹ דִילְמָא לְקָטָן יָהֵיב לֵיהּ דְּחֵרֵשׁ אָתֵי לְאִחַלּוֹפֵי בְּגָדוֹל פִּיקֵּחַ אִיכָּא דְאָמְרִי לְחֵרֵשׁ יָהֵיב לֵיהּ אִיכָּא דְאָמְרִי לְקָטָן יָהֵיב לֵיהּ
אֵין שָׁם לֹא גּוֹי וְלֹא חֲמוֹר וְלֹא חֵרֵשׁ וְלֹא שׁוֹטֶה וְלֹא קָטָן מַאי אָמַר רַבִּי יִצְחָק עוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה וְלֹא רָצוּ חֲכָמִים לְגַלּוֹתָהּ מַאי עוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה מוֹלִיכוֹ פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת אַמַּאי לֹא רָצוּ חֲכָמִים לְגַלּוֹתָהּ מִשּׁוּם כְּבוֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר וּכְבוֹד מְלָכִים חֲקוֹר דָּבָר וְהָכָא מַאי כְּבוֹד אֱלֹהִים אִיכָּא דִּילְמָא אָתֵי לְאֵתוֹיֵי אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים
תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בּוֹ בַּיּוֹם גָּדְשׁוּ סְאָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר בּוֹ בַּיּוֹם מָחֲקוּ סְאָה תַּנְיָא מָשָׁל דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לַקּוּפָּה מְלֵאָה קִישּׁוּאִין וְדִילּוּעִין אָדָם נוֹתֵן לְתוֹכָהּ חַרְדָּל וְהִיא מַחְזֶקֶת מָשָׁל דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לַעֲרֵיבָה מְלֵאָה דְּבַשׁ נוֹתֵן לְתוֹכָהּ רִימּוֹנִים וֶאֱגוֹזִים וְהִיא מְקִיאָה
אָמַר מָר אֵין עִמּוֹ גּוֹי מַנִּיחוֹ עַל הַחֲמוֹר וַהֲלֹא מְחַמֵּר וְרַחֲמָנָא אָמַר לֹא תַעֲשֶׂה כׇל מְלָאכָה אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה מַנִּיחוֹ עָלֶיהָ כְּשֶׁהִיא מְהַלֶּכֶת וְהָא אִי אֶפְשָׁר דְּלָא קָיְימָא לְהַשְׁתִּין מַיִם וּלְהַטִּיל גְּלָלִים וְאִיכָּא עֲקִירָה וְהַנָּחָה כְּשֶׁהִיא מְהַלֶּכֶת מַנִּיחוֹ עָלֶיהָ כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת נוֹטְלוֹ הֵימֶנָּה אִי הָכִי אֲפִילּוּ חֲבֵרוֹ נָמֵי אָמַר רַב פָּפָּא כׇּל שֶׁבְּגוּפוֹ חַיָּיב חַטָּאת בַּחֲבֵרוֹ פָּטוּר אֲבָל אָסוּר כׇּל שֶׁחֲבֵרוֹ פָּטוּר אֲבָל אָסוּר בַּחֲמוֹרוֹ מוּתָּר לְכַתְּחִלָּה
אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה הָיְתָה חֲבִילָתוֹ מוּנַּחַת לוֹ עַל כְּתֵיפוֹ רָץ תַּחְתֶּיהָ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ דַּוְקָא רָץ אֲבָל קַלִּי קַלִּי לָא מַאי טַעְמָא כֵּיוָן דְּלֵית לֵיהּ הֶיכֵּירָא אָתֵי לְמִיעְבַּד עֲקִירָה וְהַנָּחָה סוֹף סוֹף כִּי מָטֵי לְבֵיתֵיהּ אִי אֶפְשָׁר דְּלָא קָאֵי פּוּרְתָּא וְקָמְעַיֵּיל מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד דְּזָרֵיק לֵיהּ כִּלְאַחַר יָד
אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא הַמְחַמֵּר אַחֵר בְּהֶמְתּוֹ בְּשַׁבָּת בְּשׁוֹגֵג חַיָּיב חַטָּאת בְּמֵזִיד חַיָּיב סְקִילָה מַאי טַעְמָא אָמַר רָבָא דְּאָמַר קְרָא לֹא תַעֲשֶׂה כׇל מְלָאכָה אַתָּה וּבְהֶמְתֶּךָ בְּהֶמְתּוֹ דּוּמְיָא דִידֵיהּ מָה הוּא בְּשׁוֹגֵג חַיָּיב חַטָּאת בְּמֵזִיד חַיָּיב סְקִילָה אַף בְּהֶמְתּוֹ נָמֵי בְּשׁוֹגֵג חַיָּיב חַטָּאת בְּמֵזִיד חַיָּיב סְקִילָה אָמַר רָבָא שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת בְּדָבָר חֲדָא דִּכְתִיב תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעוֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה הוּקְּשָׁה כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה מָה עֲבוֹדָה זָרָה דְּעָבֵיד מַעֲשֶׂה בְּגוּפֵיהּ הָכָא נָמֵי עַד דְּעָבֵיד מַעֲשֶׂה בְּגוּפֵיהּ וְעוֹד תְּנַן הַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת בְּדָבָר שֶׁחַיָּיבִין עַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת וְעַל זְדוֹנוֹ סְקִילָה מִכְּלָל דְּאִיכָּא מִידֵּי דְּאֵין חַיָּיבִין עַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת וְלֹא עַל זְדוֹנוֹ סְקִילָה וּמַאי נִיהוּ לָאו דִּמְחַמֵּר לָא תְּחוּמִין וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא וְהַבְעָרָה אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי

רש"י

לא תצא לחולין. והויא תרומה לאסור לזרים ויחזור ויתרום הפקח אחרת: שהוא ספק. אי דעת צלולתא היא אי לא ולר' יצחק ודאי לקטן יהיב ליה דלאו בר מצות הוא ולא לחרש דספק חייב במצות הוא: אליבא דרבנן. דאמרי לאו דעתא צילתא היא ולענין מצות הרי הוא כקטן: ותורם את שאינו שלו. בלא רשות דכתיב (דברים יד) תבואת זרעך וחרש שוטה וקטן דכתיב אשר ידבנו לבו שיש לו לב להתנדב בהש''ס ירושלמי: אפילו ברשות. דשליחות מהיכא אתרבי מכן תרימו גם אתם גם לרבות שלוחכם ומה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית: עוד אחרת היתה. תקנה לכיס להצילו: ואמאי לא רצו לגלותה. להעלים דברי תורה: כבוד אלהים הסתר דבר. מותר להסתיר דברי תורה לכבוד שמים: וכבוד מלכים חקור דבר. אין להסתיר לכבוד עושר אדם וחשיבותו אלא שב ותחקרהו: בו ביום גדשו סאה. ביום שעלו לעליית חנניה בן חזקיה וגזרו י''ח דבר וזו אחת מהן היתה כדאמרינן בפ''ק (דף יז:) נותן כיסו לנכרי בו ביום גזרו שלא יוליכנו פחות פחות מד''א אם יש שם נכרי אותו יום הרבו סייג לתורה במדה גדושה ויפה מדדו להרבות גדר בישראל: מחקו סאה. במדה מחוקה מדדו בו ביום שהרבו לגזור יותר מדאי ואין יכולין לעמוד בגזירתם ומתוך כך עוברין על דברי תורה נמצאת מדתם מחוקה מטפיפתה וטוב היה להם להיות מדתם טפופה ולא תבא לידי מחק מרוב גודשה: והיא מחזקת. את החרדל שנופל החרדל בין הקישואין אף כאן יפה תקנו והוסיפו דבר המתקיים: והיא מקיאה. את הדבש שהיה בה ראשון אף אלו ע''י גזירתם גרמו לעבור דשמא לא יאמין את הנכרי והם לא התירו להוליכו פחות פחות מארבע ואדם אינו מעמיד עצמו על ממונו ואתי לאיתויי ד' אמות: והלא מחמר. מנהיג חמור טעונה קרוי מחמר: ורחמנא אמר לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך. ואיזוהי סתם מלאכה העשויה על ידי שניהם זו היא שהיא טעונה והוא מחמר: מניחו עליה כשהיא מהלכת. לאחר שנעקרה ללכת דלאו עקירה היא כדאמר בפ''ק (דף ג.) גבי הטעינו חברו אוכלין ומשקין וכיון דאדם לא מיחייב בה חטאת כי האי גוונא כאן מותר דהכא נמי מלאכה כתיב והא לאו מלאכה היא: וקאתי למיעבד עקירה והנחה. כשחוזרת ונעקרת ללכת אחר הטלת מים או גללים: נוטלו הימנה. ולאחר שתחזור ותעקור רגל יניחנו: אי הכי אפילו על חברו. יכול לעשות כן כיון דלאו איסורא דאורייתא היא גבי כיס שרי: כל שבגופו חייב חטאת. כי עביד ליה איהו כוליה כגון מעביר ד' אמות ברה''ר אפי' עקרו מן הארץ דרך הליכתו חייב דהא איכא עקירת חפץ בידים ולא בעינן עמידה אלא בטעון ועומד מבעוד יום או כשהטעינו חבירו דלא עקר ליה להאי חפץ אבל הכא הא עקר ליה הלכך כי עביד ליה חבריה הוי ליה שנים שעשאוה ואסור מדרבנן ולא שריוה גבי כיס: מונחת לו על כתיפו. מבעו''י וקדש עליו היום: רץ תחתיה. וכל כמה דלא עמד לפוש אין כאן עקירה לאיסור: קלי קלי. מעט מעט כלומר בנחת: למיעבד עקירה והנחה. כלומר דזימנין דקאי ולאו אדעתיה אבל רץ היכרא איכא: כלאחר יד. שלא כדרך זריקה כגון מכתיפיו ולאחוריו: בשוגג. במלאכה שהוא עושה לבדו: אף בהמתו. אף מלאכה שעושה על ידי בהמתו דהיינו מחמר אחר חמור טעונה: חדא דכתיב תורה אחת יהיה לכם וגו' עד דעביד מעשה בגופיה. כדכתיב לעושה בשגגה והכא לא קא עביד מלאכה אלא דבור בעלמא שמנהיג בקול הרי דבשוגג אינו חייב קרבן: ועוד. דקאמרת נמי במזיד חייב סקילה קשיא דתנן בסנהדרין (דף נג.) גבי נסקלים המחלל את השבת נסקל אם חללו בדבר שחייבים על שגגתו חטאת ועל זדונו סקילה: מכלל דאיכא. חילול דאין חייבין על שגגתו חטאת ולא על זדונו סקילה: ואליבא דר''ע. דאמר דאורייתא נינהו והוי מחלל ומיהו אין חייבין לא על שגגתו חטאת כו': אליבא דר' יוסי. דאמר בפרק כלל גדול (לעיל דף ע.) הבערה ללאו יצאת:

תוספות

כי תבעי לך אליבא דרבנן. הכא משמע דהלכה כרבנן ובמסכת יבמות פרק חרש (דף קיג.) משמע דהלכה כר''א דסבירא ליה לרב חייא בר אשי (ומר) שמואל כוותיה. מ''ר: דחרש אתי לאיחלופי בגדול פקח. תימה א''כ לעיל נמי אמאי קאמר שוטה וקטן לשוטה הא אמרינן אתא לאיחלופי בגדול פקח: בו ביום גדשו סאה כו'. נותן לתוכה חרדל והיא מחזקת. ה''נ כשגזרו י''ח דבר היתה חסרה גזירה זו של נותן כיסו לנכרי עד שגזרו עליה ומלאו הסאה לגמרי כמו שנתנו חרדל לתוכה: ר' יהושע אומר בו ביום מחקו סאה כו' נותן לתוכה אגוזים ורמונים והיא מקיאה. כמו כן קודם שגזרו על נתינת כיס לנכרי היו מותרין להוליכו פחות פחות מד' אמות מתוך כך אתי לאיתויי ד' אמות כעריבה שהיתה מקיאה עד שהסירו האגוזים והרמונים ואחר שהסירו האגוזים והרמונים שוב לא הקיאה יותר כך כשגזרו ליתן כיסו לנכרי אסרו נמי להוליך פחות פחות מד' אמות והשתא ר''א ורבי יהושע שניהם לשבח ולא כפירוש הקונטרס דפירש דרבי יהושע דאמר שלא עשו היטב שהרבו לגזור יותר מדאי דלא משמע הכי בירושלמי בפ''ק דמכילתין דאמר התם אמר ליה ר''א אלו היתה חסרה ומלאה יאות חבית שהיא מלאה אגוזים כל מה שאתה נותן לתוכה שומשמין היא מחזקת א''ל ר' יהושע אלו היתה מליאה וחסרוה יאות חבית שהיא מלאה שמן כל מה שאתה נותן לתוכה מים היא מפזרת השמן. מ''ר: . ואדרבה נ''ל שהירו' קשה לו דלא שייך למימר גבי מים כמו שמפר''י גבי נותן לתוכה אגוזים ורמונים: סוף סוף כי מטי לביתיה א''א דלא קאי וקא מעייל מרשות הרבים לרשות היחיד. תימה כדשרינן להוליכו פחות פחות מד' אמות תקשי ליה נמי הכי:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר