|
טקסט הדף מנוקד
וְנִשְׁמָתוֹ עוֹלָה וְשׁוּב אֵינָהּ יוֹרֶדֶת
אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב מֵהֶסְפֵּדוֹ שֶׁל אָדָם נִיכָּר אִם בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא הוּא אִם לָאו אִינִי וְהָאֲמַר לֵיהּ רַב לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת אַחֵים בְּהֶסְפֵּידָא דְּהָתָם קָאֵימְנָא לָא קַשְׁיָא הָא דִּמְחַמּוּ לֵיהּ וְחָאֵים הָא דִּמְחַמּוּ לֵיהּ וְלָא חָאֵים אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַבָּה כְּגוֹן מָר דְּסָנוּ לֵיהּ כּוּלְּהוּ פּוּמְבְּדִיתָאֵי מַאן מַחֵים הֶסְפֵּידָא אֲמַר לֵיהּ מִיסָּתַאי אַתְּ וְרַבָּה בַּר רַב חָנָן בְּעָא מִנֵּיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר מֵרַב אֵיזֶהוּ בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא אֲמַר לֵיהּ וְאׇזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר מֵאַחֲרֶיךָ לֵאמֹר זֶה הַדֶּרֶךְ לְכוּ בוֹ כִּי תַאֲמִינוּ וְכִי תַשְׂמְאִילוּ רַבִּי חֲנִינָא אָמַר כׇּל שֶׁדַּעַת רַבּוֹתֵינוּ נוֹחָה הֵימֶנּוּ וְסָבְבוּ בַּשּׁוּק הַסּוֹפְדִים בְּנֵי גָלִילָא אָמְרִי עֲשֵׂה דְּבָרִים לִפְנֵי מִטָּתֶךָ בְּנֵי יְהוּדָה אָמְרִי עֲשֵׂה דְּבָרִים לְאַחַר מִטָּתֶךָ וְלָא פְּלִיגִי מָר כִּי אַתְרֵיהּ וּמָר כִּי אַתְרֵיהּ תְּנַן הָתָם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתֶךָ שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְכִי אָדָם יוֹדֵעַ אֵיזֶהוּ יוֹם יָמוּת אָמַר לָהֶן וְכׇל שֶׁכֵּן יָשׁוּב הַיּוֹם שֶׁמָּא יָמוּת לְמָחָר וְנִמְצָא כׇּל יָמָיו בִּתְשׁוּבָה וְאַף שְׁלֹמֹה אָמַר בְּחׇכְמָתוֹ בְּכׇל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁזִּימֵּן אֶת עֲבָדָיו לִסְעוּדָה וְלֹא קָבַע לָהֶם זְמַן פִּיקְחִין שֶׁבָּהֶן קִישְּׁטוּ אֶת עַצְמָן וְיָשְׁבוּ עַל פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ אָמְרוּ כְּלוּם חָסֵר לְבֵית הַמֶּלֶךְ טִיפְּשִׁין שֶׁבָּהֶן הָלְכוּ לִמְלַאכְתָּן אָמְרוּ כְּלוּם יֵשׁ סְעוּדָה בְּלֹא טוֹרַח פִּתְאוֹם בִּיקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת עֲבָדָיו פִּיקְחִין שֶׁבָּהֶן נִכְנְסוּ לְפָנָיו כְּשֶׁהֵן מְקוּשָּׁטִין וְהַטִּיפְּשִׁים נִכְנְסוּ לְפָנָיו כְּשֶׁהֵן מְלוּכְלָכִין שָׂמַח הַמֶּלֶךְ לִקְרַאת פִּיקְחִים וְכָעַס לִקְרַאת טִיפְּשִׁים אָמַר הַלָּלוּ שֶׁקִּישְּׁטוּ אֶת עַצְמָן לַסְּעוּדָה יֵשְׁבוּ וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ הַלָּלוּ שֶׁלֹּא קִישְּׁטוּ עַצְמָן לַסְּעוּדָה יַעַמְדוּ וְיִרְאוּ חֲתָנוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר אָמַר אַף הֵן נִרְאִין כִּמְשַׁמְּשִׁין אֶלָּא אֵלּוּ וָאֵלּוּ יוֹשְׁבִין הַלָּלוּ אוֹכְלִין וְהַלָּלוּ רְעֵבִין הַלָּלוּ שׁוֹתִין וְהַלָּלוּ צְמֵאִים שֶׁנֶּאֱמַר כֹּה אָמַר ה' הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׁתּוּ וְאַתֶּם תִּצְמָאוּ הִנֵּה עֲבָדַי יָרוֹנּוּ מִטּוּב לֵב וְאַתֶּם תִּצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב דָּבָר אַחֵר בְּכׇל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים אֵלּוּ צִיצִית וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר אֵלּוּ תְּפִילִּין מַתְנִי' מִי שֶׁהֶחֱשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ נוֹתֵן כִּיסוֹ לְגוֹי וְאִם אֵין עִמּוֹ גּוֹי מַנִּיחוֹ עַל הַחֲמוֹר הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה נוֹטֵל אֶת הַכֵּלִים הַנִּיטָּלִין בַּשַּׁבָּת וְשֶׁאֵינָן נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת מַתִּיר הַחֲבָלִים וְהַשַּׂקִּין נוֹפְלִין (מֵאֲילֵיהֶם) גְּמָ' מַאי טַעְמָא שָׁרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְמִיתַּב כִּיסֵיהּ לְגוֹי קִים לְהוּ לְרַבָּנַן דְּאֵין אָדָם מַעֲמִיד עַצְמוֹ עַל מָמוֹנוֹ אִי לָא שָׁרֵית לֵיהּ אָתֵי לְאֵיתוֹיֵי אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אָמַר רָבָא דַּוְקָא כִּיסוֹ אֲבָל מְצִיאָה לָא פְּשִׁיטָא כִּיסוֹ תְּנַן מַהוּ דְתֵימָא הוּא הַדִּין אֲפִילּוּ מְצִיאָה וְהַאי דְּקָתָנֵי כִּיסוֹ אוֹרְחָא דְמִילְּתָא קָתָנֵי קָא מַשְׁמַע לַן וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא אֲתַי לִידֵיהּ אֲבָל אֲתַי לִידֵיהּ כְּכִיסֵיהּ דָּמֵי אִיכָּא דְאָמְרִי בָּעֵי רָבָא מְצִיאָה הַבָּאָה לְיָדוֹ מַהוּ כֵּיוָן דַּאֲתַי לִידֵיהּ כְּכִיסֵיהּ דָּמֵי אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּלָא טָרַח בַּהּ לָאו כְּכִיסֵיהּ דָּמֵי תֵּיקוּ אֵין עִמּוֹ גּוֹי טַעְמָא דְּאֵין עִמּוֹ גּוֹי הָא יֵשׁ עִמּוֹ גּוֹי לְגוֹי יָהֵיב לֵיהּ מַאי טַעְמָא חֲמוֹר אַתָּה מְצֻוֶּוה עַל שְׁבִיתָתוֹ גּוֹי אִי אַתָּה מְצֻוֶּוה עַל שְׁבִיתָתוֹ חֲמוֹר וְחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אַחֲמוֹר מַנַּח לֵיהּ לְחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן לָא יָהֵיב לֵיהּ מַאי טַעְמָא הָנֵי אָדָם הַאי לָאו אָדָם חֵרֵשׁ וְשׁוֹטֶה לְשׁוֹטֶה שׁוֹטֶה וְקָטָן לְשׁוֹטֶה אִיבַּעְיָא לְהוּ חֵרֵשׁ וְקָטָן מַאי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לָא תִּיבְּעֵי לָךְ דְּתַנְיָא רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר תְּרוּמַת חֵרֵשׁ רש"יאם בן עוה''ב הוא. שאם כשר היה הכל בוכין עליו ומורידין דמעות ומספרים שבחו: אחים בהספידא דהתם קאימנא. בשעת מיתתי התאמץ בהספד שלי שיתחממו ויכמרו רחמי העומדים ויבכו: דהתם קאימנא. בשעת הספד ואשמע איך תתחמם אלמא איצטריך לרב לאזהוריה אהספדא וכיון דרב גברא רבה ובן העולם הבא למה ליה לאזהוריה הא אמר מהספידו ניכר: הא דמחממי ליה. להספידא ואחים כו' לעולם חמומי בעי שאין בני אדם נכמרים כל כך על זקן ומיהו לאדם חסיד כי מחממו בהספידא מחממי ובכו כולהו ולמי שאינו חסיד כל כך מחממו ליה ולא מחממו: דסנו ליה כולהו פומבדיתאי. משום דמוכח להו במילי דשמיא ובני פומבדיתאי רמאין הן כדאמרינן בשחיטת חולין (חולין קכז.) פומבדיתאי לוייך שני אושפיזך: ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בה. מאחרי מטתך כשתמות תשמע כשיאמרו זה הדרך שהלך בה זה לכו בה מובטח שהוא בן העוה''ב: נוחה הימנו. דעתם נוחה עליהם ממה ששומעין עליו ורואין בו: עשה דברים. שיאמרו לפני מטתך בהספדך: לאחר מטתך. היא היא אלא שבגליל היו הספדנין לפני המטה וביהודה לאחר המטה: וכ''ש. שמפני שאינו יודע איזה יום ימות וטובה תשובה יום אחד לפני מיתתו נמצא כל ימיו בתשובה יהיו: בגדיך לבנים. נשמתך טהורה ונקיה: כלום חסר בית המלך. בתמיה הכל מוכן ושמא יבהילנו לבא פתאום ואנו צריכין ליכנס לסעודה מקושטין: כלום יש סעודה בלא טורח. עדיין יצטרכו לטרוח לצורכי סעודה של בית המלך ויש לנו שהות הרבה להתקשט: יעמדו ויראו. ואף לעוה''ב צדיקים יושבים ואוכלים ורשעים עומדים ורואים: ר''מ אומר. אין עומדין ורואין שא''כ אף הם היו נראים מן הקרואים ולשמש שכן דרך המשרתים עומדים ואין כאן בושה: זה ציצית. שמלובן הבגד: אלו תפילין. שהם שם משמן טוב דכתיב וראי כל עמי הארץ כי שם וגו' ותנא ר''א הגדול אומר אלו תפילין שבראש (ברכות דף ו.): מתני' מי שהחשיך. נותן כיסו לנכרי. מבעוד יום: ואם אין עמו. הא יש עמו לנכרי עדיף כדמפרש בגמרא: לחצר החיצונה. של עיר שהוא מקום המשתמר ראשון ובא לפרק מן החמור: נוטל. בידו מעליו כלים הניטלין בשבת ושאין ניטלין מתיר החבלים של אוכף שהן קשורים בהן והשקין נופלין: גמ' מאי טעמא שרי ליה למיתב לנכרי. והרי הוא שלוחו לישאנו בשבת: מעמיד עצמו. מלהציל ממונו: דוקא כיסו. דכיון דטרח בה שע''י טורח הוא משתכר חייס עלה ואי לא שרית ליה הא אתי לאיתויי: ולא אמרן. דמציאה לא אלא דלא אתיא לידיה קודם שתחשך ולא הגביהה ולא זכה בה: האי אדם. ויש במינו שחייב במצות ואתי לאיחלופי: לשוטה. יהיב דלית ליה דעת כלל אבל חרש דעתא קלישתא אית ליה כדאמרי' ביבמות (דף קיג.): תוספותונשמתו עולה ושוב אינה יורדת. אף על פי כן כשהיא רוצה היא יורדת כי ההיא דלעיל דרבי אחי בר יאשיה וכההיא מעשה דר' בנאה דחזקת הבתים (ב''ב דף נח. ושם) דהוה מציין מערתא כי מטא למערתא דאברהם אבינו אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי אבבא אמר ליה מאי קא עביד אברהם כו' אמר ליה ניעול וניתי כו' אע''פ שנשמתו היתה גנוזה מתחת כסא הכבוד. מ''ר: מתני' מי שהחשיך כו' חרש שוטה וקטן. אע''ג דאמר לעיל בפרק כל כתבי (דף קכא.) גבי קטן שבא לכבות דקטן העושה לדעת אביו אסור מיהו הכא לא מיירי כגון דעביד הקטן עקירה והנחה אלא כדאמרינן לקמן גבי חמור כשהיא מהלכת מניחו עליה וכשהיא עומדת נוטל הימנה. מ''ר: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|