סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

רש"י

ונאמר להלן. בפר כהן משיח (ויקרא ד) ונאמר כאן בפר ושעיר של יום הכיפורים (שם יז) ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת וגו' ואת עורותם ואת בשרם ואת פרשם: מה להלן. בפר כהן משיח: ע''י ניתוח. דילפינן מג''ש מעולה: ק''ו. כלומר מק''ו נלמד לפרש לך שאילה זו: ה''ג ומה היקש שאינו מלמד בהיקש כו'. ול''ג למד: ג''ש המלמדת בהיקש גרסי' ולא גרסי' למדה: מדרב פפא. וזאת תורת זבח השלמים כו' דפשט רב פפא מיניה לגזירה שוה חוזרת ומלמדת בהיקש: הניחא למאן דאית לי' דרב פפא. דאמר בתר למד אזלינן: אלא למאן דאמר. בתר מלמד אזלינן לא אשכחן גז''ש חוזרת ומלמדת בהיקש דהתם מעשר חולין הוא המלמדה: בגז''ש חבירתה. מה שאין היקש עושה כן בהיקש חבירו: מדרמי בר חמא. סלת מורבכת חלות: שאינה למידה מן ההיקש גרסי': מדר' יוחנן. לא יאמר צפונה באשם משם למדנו שאין דבר הלמד בהיקש מלמד בגז''ש: שאינה למידה בהיקש. כלומר מן ההיקש: מלמד בק''ו. כדאמר לעיל מק''ו ומה היקש שאינו למד מן ההיקש מלמד בק''ו גז''ש המלמדת מגז''ש חבירתה מדרמי בר חמא וכו': וזהו ק''ו בן קל וחומר. ק''ו זה שאנו מביאין כאן לדורשו בתורה ללמד ק''ו מק''ו אנו למידין אותו מדבר שאף הוא לא למדנוהו אלא בק''ו דהא מייתי לה מגז''ש המלמדת בק''ו והיא גופא לא ידעינן לה אלא ע''י ק''ו דבק''ו ילפינן לעיל: ופרכינן בן בנו של ק''ו הוא. שאפי' היינו למידין אותו מדבר שלא למדנוהו ע''י ק''ו הוא היה עצמו בן ק''ו שהרי בק''ו אנו למדין אותו כדאמרן לעיל בק''ו ומה גז''ש כו' עכשיו שאף גז''ש שאנו למידין אותו ממנו לדורשה בתורה אף היא לא למדה שתלמד בק''ו אלא מק''ו נמצא שאתה מביא מדת קל וחומר בתורה מכח שני קלין וחמורין והו''ל בנו של ק''ו ובן בנו של ק''ו ודלמא כולי האי לית לן למילף ומיזיל: אלא. לא תרביה מגזירה שוה המלמדת בק''ו דהיא גופה מק''ו אתיא לן אלא יליף ליה מהיקש המלמד בק''ו דנפקא לן ממתניתא דתני דבי רבי ישמעאל דגמרא גמר לה דדבר המלמד בהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר והשתא לא הוי אלא קל וחומר בן קל וחומר כי אינך דלעיל דגזירה שוה מלמדת בקל וחומר מקל וחומר: מטמאה בבית הבליעה. כדין נבלת עוף טהור דאין מליקת טריפה בקדשים מטהרת מידי נבלה והוא הדין נמי לשוחט עוף חולין טריפה מטמאה לרבי יהודה. שלש מחלוקת בדבר לר''מ אחת שחיטת עוף של חולין ואחת מליקה בקדשים מטהרות טריפתן מידי נבילה ולר' יהודה זו וזו אינה מטהרת ולר' יוסי שחיטה מטהרת ולא מליקה וכן מפרש במסכת טהרות בפרק שלש עשרה דברים: שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה. כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין דף קכח:) וכי ימות מן הבהמה וגו' מקצת בהמה מטמאה ומקצת בהמה אינה מטמאה ואיזו זו טריפה ששחטה: נבלת עוף אינו מטמא במגע ובמשא. מבחוץ דכתיב (ויקרא כב) לטמאה בה אין לך אלא האמור בה אכילה ולא מגע ומשא: אינו דין שתהא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה. והשתא דקי''ל שחיטה דמטהרת בחולין מק''ו הדרא ומיגמרא אמליקה דקדשים בבנין אב: מה מצינו בשחיטה שמכשרת. לאכול בחולין ומטהרת טריפתה מטומאתה אף מליקה כו':

תוספות

בהפשט נקט אגב אורחיה ולא צריך למילף דמגופיה דפר יום הכפורים שמעינן דכתיב (ויקרא טז) ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם דאיתקש עורם ובשרם לפרשם: אלא למאן דל''ל דרב פפא מאי איכא למימר. ורב אדא בר אהבה דיליף לעיל צפון דמעכב בעולה מק''ו מחטאת והדר יליף אשם מדאיתקש לעולה היינו למצוה דלמצוה בעולה כתיב ומיהא מדאיתקש תרי זימני אעולה הוא דילפינן עיכובא באשם וא''ת דבפ' אמר להם הממונה (יומא דף לב.) משמע דקידוש ידים ורגלים הבא בק''ו חוזר ומלמד בהיקש דקאמר ר''ש בן אלעזר ק''ו ומה במקום שאין טעון טבילה טעון קידוש מקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש כו' והדר קאמר מקיש פשיטה ללבישה מה לבישה טעון קידוש אף פשיטה טעון קידוש וי''ל דהאי לא איקרי קדשים אלא גוף הקרבן דוקא: בן בנו של ק''ו הוא. וכולי האי לית לן למילף ולמיזל וקשה כיון דק''ו הוא אמאי לא נילף שפיר כל כמה דמצינן למילף כי היכי דילפינן בג''ש אפילו הן מאה ויש לפרש בן בנו של ק''ו הוא משום דמעיקרא הוא דמבעיא ליה אי דבר הלמד בק''ו חוזר ומלמד בג''ש היאך בא להוכיח מדהוו בק''ו בג''ש שמלמדה בק''ו ע''י ק''ו א''כ אתה רוצה לדון ק''ו ע''י ק''ו מדבר הבא בקל וחומר הלא זאת היא שאילתך שאתה מסופק בה: רבי יהודה אומר מטמאה בגדים בבית הבליעה. פי' בקונטרס דבמס' טהרות (פ''א) משמע דלר''מ אחת שחיטה בעוף של חולין ואחת מליקה בקדשים מטהרות טרפותן מידי נבילה ולרבי יהודה זו וזו אינה מטהרת וא''ת דבפרק אלו טריפות (חולין דף נו.) אמרינן רבי יהודה בדיק בידא ור' נחמיה בדיק במחטא וא''ל מאן דבדיק במחטא למאן דבדיק בידא עד מתי אתה מאכיל נבילות לישראל נבילות ס''ד הא שחוטות נינהו מאי קשיא לרבי יהודה ודאי נבילות הויין כדמשמע הכא דשחיטת עוף אינה מטהרת וי''ל דלא הו''ל למיפרך אליבא דרבי יהודה כיון דרבנן פליגי עליה: מה נבלת בהמה שמטמאה במגע ובמשא כו'. תימה מה לנבלת בהמה שאינה מטמאה בבית הבליעה וי''ל דעיקר טעמא דר''מ מהיקשא דזאת תורת הבהמה והעוף כדלקמן פ' חטאת העוף (דף סט:) כדפי' בקונט': מה מצינו בשחיטה של עוף שמכשרתה באכילה וכו'. ודחי ולא היא תרוייהו משחיטת חולין גמרי פי' מליקת קדשים במה מצינו משחיטת עוף שאינה כי אם בחולין ושחיטת עוף של חולין בק''ו משחיטת בהמת חולין ותימה היאך גמר מליקת עוף משחיטת עוף מה לשחיטה שכן מכשרת בחולין ועוד קשה דמנא ליה דמליקת עוף משחיטת עוף גמר דלמא משחיטה דבהמה גמר ונראה לי דאם כן הוה גמר בק''ו כדגמר שחיטת עוף והיינו טעמא
עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר