סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אֲבָל כְּלָלוֹ גָּמַר מִינֵּיהּ (לְצָפוֹן) שַׁפִּיר אֶלָּא אִי סְבִירָא לַן דְּלָא הוּא גָּמַר מִכְּלָלוֹ וְלָא כְּלָלוֹ גָּמַר מִינֵּיהּ הַאי לְגוּפֵיהּ אִיצְטְרִיךְ
כֵּיוָן דְּאַהְדְּרֵיהּ אַהְדְּרֵיהּ
אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא אֵימָא כִּי אַהְדְּרֵיהּ קְרָא לְגַבֵּי מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִין דְּבָעֵי כְּהוּנָּה אֲבָל שְׁחִיטָה דְּלָא בָּעֲיָא כְּהוּנָּה לָא מִיבְּעֵי צָפוֹן
אִם כֵּן נֵימָא קְרָא כִּי כְּחַטָּאת הוּא מַאי כְּחַטָּאת הָאָשָׁם כִּשְׁאָר אֲשָׁמוֹת יִהְיֶה
לְמָה לִי לְאַקְשׁוֹיֵי לְחַטָּאת לְמָה לִי לְאַקְשׁוֹיֵי לְעוֹלָה
אָמַר רָבִינָא אִיצְטְרִיךְ אִי אַקְּשֵׁיהּ לְחַטָּאת וְלָא אַקְּשֵׁיהּ לְעוֹלָה הֲוָה אָמֵינָא חַטָּאת מֵהֵיכָן לָמְדָה מֵעוֹלָה דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ
אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא וְנַיקְּשֵׁיה לְעוֹלָה וְלָא נַיקְּשֵׁיה לְחַטָּאת
הֲוָה אָמֵינָא דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ וְכִי תֵּימָא נַיקְּשֵׁי[הּ] אַקּוֹשֵׁי לְחַטָּאת נִיחָא לֵיהּ דְּמַקֵּישׁ לֵיהּ לְעִיקָּר וְלָא נַקֵּישׁ לֵיהּ לְטָפֵל לְהָכִי אַקְּשֵׁיהּ לְחַטָּאת וְאַקְּשֵׁיהּ לְעוֹלָה לְמֵימַר דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ
רָבָא אָמַר מֵהָכָא דִּכְתִיב כַּאֲשֶׁר יוּרַם מִשּׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים לְמַאי הִלְכְתָא אִי לְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת בְּגוּפֵיהּ כְּתִיב
מִשּׁוּם דְּבָעֵי אַגְמוֹרֵי יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת מִפַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר לִשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּגוּפֵיהּ לָא כְּתִיב וּמִפַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ הוּא דְּגָמַר
לְהָכִי אִיצְטְרִיךְ כַּאֲשֶׁר יוּרַם דְּנֶיהְוֵי כְּמַאן דִּכְתִב בְּגוּפֵיהּ וְלָא נִיהְוֵי דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא וְלִיכְתְּבֵיהּ בְּגוּפֵיהּ וְלָא נַקֵּישׁ
אִי כְּתַב בְּגוּפֵיהּ וְלָא אַקֵּישׁ הֲוָה אָמֵינָא דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ וְכִי תֵּימָא נַקְּשֵׁי[הּ] אַקּוֹשֵׁי נִיחָא לֵיהּ דְּכַתְבֵיהּ בְּגוּפֵיהּ מִדְּאַקֵּישׁ לֵיהּ אַקּוֹשֵׁי לְהָכִי כַּתְבֵיהּ וְאַקְּשֵׁיהּ לְמֵימְרָא דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ אֵין חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ
(הֶיקֵּשׁ גְּזֵירָה שָׁוָה קַל וָחוֹמֶר סִימָן)
דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ אֵין חוֹזֵר וּמְלַמֵּד מֵהֶיקֵּשׁ אִי מִדְּרָבָא אִי מִדְּרָבִינָא דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בִּגְזֵירָה שָׁוָה
תָּא שְׁמַע רַבִּי נָתָן בֶּן אַבְטוּלְמוֹס אוֹמֵר מִנַּיִן לִפְרִיחָה בִּבְגָדִים שֶׁהִיא טְהוֹרָה נֶאֱמַר קָרַחַת וְגַבַּחַת בַּבְּגָדִים וְנֶאֱמַר קָרַחַת וְגַבַּחַת בָּאָדָם
מָה לְהַלָּן פָּרַח בְּכוּלּוֹ טָהוֹר אַף כָּאן פָּרַח בְּכוּלּוֹ טָהוֹר
וְהָתָם מְנָא לַן דִּכְתִיב מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו וְאִיתַּקַּשׁ רֹאשׁוֹ לְרַגְלָ[יו] מָה לְהַלָּן כּוּלּוֹ הָפַךְ לָבָן פֶּרַח בְּכוּלּוֹ טָהוֹר אַף כָּאן כּוּלּוֹ הָפַךְ לָבָן פָּרַח בְּכוּלּוֹ טָהוֹר
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ לְמֵידִין לָמֵד מִלָּמֵד חוּץ מִן הַקֳּדָשִׁים שֶׁאֵין דָּנִין לָמֵד מִלָּמֵד
דְּאִם כֵּן לֹא יֵאָמֵר צָפוֹנָה בְּאָשָׁם וְתֵיתֵי בִּגְזֵירָה שָׁוָה דְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים מֵחַטָּאוֹת
לָאו לְמֵימְרָא דְּדָבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ אֵין חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בִּגְזֵירָה שָׁוָה
וְדִלְמָא מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְחַטָּאת שֶׁכֵּן מְכַפֶּרֶת עַל חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת
קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים יַתִּירֵי כְּתִיבִי
דָּבָר הַלָּמֵד מֵהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר

רש"י

אבל כללו גמר מיניה. מידי דלא חידש בו כגון שחיטת צפון אי הוה כתיבא ביה ולא הוה כתיבא בשאר אשמות גמרי ליה שאר אשמות מיניה דלא חידוש הוא אלא יצא מן הכלל הוא ולמד על דבר שלא נאמר בכלל והיכי יצא לידון בדבר החדש כגון מתן דמים שבזה למזבח ובזה שינה ואומר לבהונות: כיון דאהדריה כו'. וכתיב כי כחטאת האשם הוא כדין חטאת כך דין אשם: אהדריה. לכללו בין למתן דמים בין לשחיטת צפון ולא היה צריך לכתוב בו שחיטת צפון אלא לעיכובא: דבעי כהונה. שאינה כשירה בזר אבל למידה דשחיטה דלאו עבודת כהן היא לא אהדריה דהא בחזרתו כתיב כחטאת האשם הוא לכהן לענין עבודות שבכהן: א''כ נימא קרא כי כחטאת הוא. לכהן: כשאר אשמות יהיה. הלכך לענין צפון נמי אהדריה וכי כתיב ביה שחיטה בצפון דקרא לעיכובא אתא ושאר אשמות נמי מיניה ילפינן לעיכובא: למה לי לאקשויי בשחיטתו לחטאת ולעולה. דכתיב במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה: מהיכן למדו. לשחיטת צפון: אי אקשיה לעולה ולא אקשיה לחטאת הוה אמינא. בעלמא דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש: וכי תימא. אם איתא דחוזר ומלמד בהיקש נקשיה לחטאת ולא לעולה משנינן לך ניחא ליה לאקשויי לעיקר כו': למימרא. מדאיצטריך למיהדר ואקושי לעולה ש''מ דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בהיקש ומהכא נפקא לן בכל דוכתא: כאשר יורם. באימורי פר כהן משיח כתיב: משום דבעי אגמורי יותרת הכבד ושתי כליות כו'. שהיה צריך ללמד מפר העלם תורת אימוריהן לשעירי עבודת כוכבים דאיתקוש אהדדי לענין הקטרת אימורין כדאמרינן בפרק ב''ש (לעיל מא.) אשה לה' וחטאתם על שגגתם ופר העלם דבר בגופיה לא כתיב יותרת וכליות ומפר כהן משיח גמר בהיקש כדאמרן בפרק בית שמאי (שם לט:) ועשה לפר כאשר עשה לפר זה פר כהן משיח אקשינהו להדדי: להכי איצטריך כאשר יורם. בפר כהן משיח ואם אינו ענין לו תנהו לענין פר העלם דניהוי כמאן דכתיבי בפר העלם גופיה דלא ליהוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש ואי קשיא הא נפקא לן הך דרשא מועשה לפר זה פר העלם דבר כדאמרן בפרק ב''ש (לעיל מא.) ה''מ לתנא דבי ר' ישמעאל דאמר לפר זה פר העלם אבל לתנא דבי רב דאמר ועשה לפר זה פר יום הכיפורים איצטריך כאשר יורם להך דרשה: ונכתביה בגופיה. דפר העלם בהדיא ולא ליקשיה לפר כהן משיח הואיל וסוף סוף טרח וכתב כאשר יורם יתירא להכי: הוה אמינא דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. בעלמא דלא הוה ילפינן מהכא מידי: דבר הלמד בהיקש כו'. משום דבעי למיבעי בעיא עלה הדר נקיט לה: אי מדרבא. מכאשר יורם: אי מדרבינא. מאשם מצורע דאיצטריך לאקושי לחטאת ולעולה: לפריחה. אם פרחה הצרעת בכל הבגד: מה להלן פרח בכולה טהור. כדכתיב אם פרוח תפרח וגו' (ויקרא יג): והתם. גבי קרחת וגבחת דאדם מנלן דטהורה פריחה דאילו פריחה כי כתיבא בנגע עור בשר כתיב ואילו קרחת וגבחת כתיבי גבי נתקין דמקום שער דראש וזקן שאין סימניהן שוין לנגעי עור בשר שזה בשער לבן וזה בשער צהוב: ואיתקש ראשו. נתקי הראש: אף כאן כו'. אלמא נתקין בהיקשא ילפינן להו וחוזרין ומלמדין על הבגדים בג''ש: א''ר יוחנן. מהכא לא תיתי ראייה דלאו קדשים הוא דאף היקש מלמד בהיקש חוץ מקדשים ותדע לך שהמדה הזאת שהבאתה אינה למידה בקדשים: דא''כ הוא. דדבר הלמד בהיקש חוזר ולמד בג''ש: לא יאמר צפון באשם ותיתי בג''ש. דנאמר קדשי קדשים בחטאת ונאמר קדשי קדשים באשם: קדשי קדשים יתירי כתיבי. בהו והוה ליה גזירה שוה מופנה משני צדדין ואין משיבין עליה גבי חטאת כתיב תשחט החטאת קדש קדשים הוא ובאשם כתיב זאת תורת האשם קדש קדשים הוא ובתרוייהו כתיב בויקח קרח לכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לי קדש קדשים לך:

תוספות

אי אקשיה לעולה ולא אקשיה לחטאת. תימה לא לכתוב את החטאת ואי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש אמאי אקשיה לעולה כלל תיפוק ליה מחטאת האשם דמה חטאת צפון מעכב אף אשם כן וי''ל דאי לא כתב צפון לא הוה אמינא הא הדרה קרא לשחיטת צפון למידי דלא בעיא כהונה והאשם לא דרשינן ליה כלל דהא לא כתב כאשם דהוה משמע כשאר אשם דעלמא לצפון יהא זה אבל האשם משמע האשם זה יהא כחטאת למתן דמים למזבח וכן יש להקשות אי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש לא נכתוב צפון כלל ותיתי [באשמות] מכחטאת וכאשם כי היכי דילפינן מיניה סמיכה בפרק קמא (לעיל יא.) ועוד נילף שאר אשמות מאשם מצורע ואשם מצורע מהיקישא דכחטאת וי''ל דלא הוה אמינא דאהדריה קרא לשחיטת צפון ולא הוה דרשינן כאשם כשאר אשם (כיון דלא כתב כאשם) כיון דלא כתב צפון בהדיא בשאר אשמות: כאשר יורם למאי הלכתא. תימה הא איצטריך לכדדרשינן בסוף כל הבשר (חולין דף קיז.) זה בא ללמד ונמצא למד מה פר כהן משיח יש בו מעילה אף שור זבח השלמים יש בו מעילה וי''ל דמצי לאקשויי לזבח השלמים ולא ליכתוב כאשר יורם דכאשר יורם משמע דאתא לרבויי הרמה אחרת אי נמי ההיא דכל הבשר (שם) כתנא דבי רבי ישמעאל דנפקא ליה דרשא דהכא מועשה לפר זה פר העלם כדאמר פרק בית שמאי (לעיל דף מא.) אבל לתנא דבי רב דאמר ועשה לפר זה פר יום הכיפורים איצטריך כאשר יורם (להך דרשא): ונכתביה בגופיה. תימה כדאמר פרק ב''ש (גם זה שם:) משל למלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה ומיעט בסרחונם מפני חיבתן וי''ל דבשביל חיבתן לא היה לו לגלגל אלו דרשות למילף מהיקשא ומ''מ ילפינן מיניה חיבתן מדלא אשמעינן בדוכתא אחרינא דבר הלמד מהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש: קדשי קדשים יתירי כתיבי. תימה כיון דילפינן גזרה שוה מהדדי למה לן היקשות דלעיל בחטאת ואשם:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר