|
טקסט הדף מנוקד
מַתְנִי' שָׁאַל פְּרוֹקְלוּס בֶּן פְּלוֹסְפוּס אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּעַכּוֹ שֶׁהָיָה רוֹחֵץ בַּמֶּרְחָץ שֶׁל אַפְרוֹדִיטֵי אֲמַר לֵיהּ כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם לָא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם מִפְּנֵי מָה אַתָּה רוֹחֵץ בְּמֶרְחָץ שֶׁל אַפְרוֹדִיטֵי
אָמַר לוֹ אֵין מְשִׁיבִין בַּמֶּרְחָץ וּכְשֶׁיָּצָא אָמַר לוֹ אֲנִי לֹא בָּאתִי בִּגְבוּלָהּ הִיא בָּאָה בִּגְבוּלִי אֵין אוֹמְרִים נַעֲשָׂה מֶרְחָץ נוֹי לְאַפְרוֹדִיטֵי אֶלָּא אוֹמֵר נַעֲשָׂה אַפְרוֹדִיטֵי נוֹי לַמֶּרְחָץ דָּבָר אַחֵר אִם נוֹתְנִים לְךָ מָמוֹן הַרְבֵּה אִי אַתָּה נִכְנָס לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּךָ עָרוֹם וּבַעַל קֶרִי וּמַשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ זוֹ עוֹמֶדֶת עַל פִּי הַבִּיב וְכׇל הָעָם מַשְׁתִּינִין לְפָנֶיהָ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא אֱלֹהֵיהֶם אֶת שֶׁנּוֹהֵג בּוֹ מִשּׁוּם אֱלוֹהַּ אָסוּר אֶת שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בּוֹ מִשּׁוּם אֱלוֹהַּ מוּתָּר גְּמָ' וְהֵיכִי עָבֵיד הָכִי וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּכׇל מָקוֹם מוּתָּר לְהַרְהֵר חוּץ מִבֵּית הַמֶּרְחָץ וּמִבֵּית הַכִּסֵּא וְכִי תֵּימָא בִּלְשׁוֹן חוֹל אֲמַר לֵיהּ וְהָאָמַר אַבָּיֵי דְּבָרִים שֶׁל חוֹל מוּתָּר לְאוֹמְרָן בִּלְשׁוֹן קֹדֶשׁ דְּבָרִים שֶׁל קֹדֶשׁ אָסוּר לְאוֹמְרָן בִּלְשׁוֹן חוֹל תָּנָא כְּשֶׁיָּצָא אָמַר לוֹ אֵין מְשִׁיבִין בַּמֶּרְחָץ אָמַר רַב חָמָא בַּר יוֹסֵף בְּרַבִּי אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא תְּשׁוּבָה גְּנוּבָה הֱשִׁיבוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְאוֹתוֹ הֶגְמוֹן וַאֲנִי אוֹמֵר אֵינָהּ גְּנוּבָה מָה גְּנוּבְתַּיהּ דְּקָאָמַר לוֹ זוֹ עוֹמֶדֶת עַל פִּי הַבִּיב וְכׇל אָדָם מַשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ וְכִי מַשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ מַאי הָוֵי וְהָאָמַר רָבָא פְּעוֹר יוֹכִיחַ שֶׁמְּפַעֲרִין לְפָנָיו בְּכׇל יוֹם וְאֵינוֹ בָּטֵל וַאֲנִי אוֹמֵר אֵינָהּ גְּנוּבָה זוֹ עֲבוֹדָתָהּ בְּכָךְ וְזוֹ אֵין עֲבוֹדָתָהּ בְּכָךְ אָמַר אַבָּיֵי גְּנוּבְתַּהּ מֵהָכָא דְּקָאָמַר לֵיהּ אֲנִי לֹא בָּאתִי בִּגְבוּלָהּ וְהִיא בָּאָה בִּגְבוּלִי וְכִי בָּא בִּגְבוּלָהּ מַאי הָוֵי וְהָתְנַן עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ מֶרְחָץ אוֹ גִינָּה נֶהֱנִין מֵהֶן שֶׁלֹּא בְּטוֹבָה וְאֵין נֶהֱנִין מֵהֶן בְּטוֹבָה וַאֲנִי אוֹמֵר אֵינָהּ גְּנוּבָה שֶׁלֹּא בְּטוֹבַת רַבָּן גַּמְלִיאֵל כִּבְטוֹבַת אֲחֵרִים דָּמֵי רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא אָמַר גְּנוּבְתַּהּ מֵהָכָא דְּקָאָמַר לוֹ זוֹ עוֹמֶדֶת עַל הַבִּיב וְכׇל אָדָם מַשְׁתִּינִין בְּפָנֶיהָ וְכִי מַשְׁתִּינִין בְּפָנֶיהָ מַאי הָוֵי וְהָתְנַן רָק בְּפָנֶיהָ הִשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ גֵּירְרָה וְזָרַק בָּהּ אֶת הַצּוֹאָה הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ בְּטֵילָה וַאֲנִי אוֹמֵר אֵינָהּ גְּנוּבָה הָתָם לְפִי שַׁעְתָּא הוּא רָתַח עֲלַהּ וַהֲדַר מְפַיֵּיס לַהּ הָכָא כֹּל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא בְּזִלְזוּלַהּ קָיְימָא רַבָּה בַּר עוּלָּא אָמַר גְּנוּבְתַּהּ מֵהָכָא דְּקָאָמַר לֵיהּ אֵין אוֹמְרִין נַעֲשָׂה מֶרְחָץ נוֹי לְאַפְרוֹדִיטֵי אֶלָּא נַעֲשָׂה אַפְרוֹדִיטֵי נוֹי לַמֶּרְחָץ וְכִי אָמַר נַעֲשָׂה מֶרְחָץ לְאַפְרוֹדִיטֵי נוֹי מַאי הָוֵי וְהָתַנְיָא הָאוֹמֵר בַּיִת זֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה כּוֹס זֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה לֹא אָמַר כְּלוּם שֶׁאֵין הֶקְדֵּשׁ לַעֲבוֹדָה זָרָה וַאֲנִי אוֹמֵר אֵינָהּ גְּנוּבָה נְהִי דְּאִיתְּסוֹרֵי לָא מִיתַּסְרָא נוֹי מִיהָא אִיכָּא רש"ימתני' פרוקלוס. מין עובד כוכבים היה: אפרודיטי. שם עבודת כוכבים והמרחץ עומד בחצרה: אין משיבין. דברי תורה במרחץ לפי שאדם עומד ערום: היא באה בגבולי. שהמרחץ קודם לה והמרחץ נעשה לכל הבא למרחץ ולא כל הימנה שתהא גוזלת את הרבים: ועוד תשובה אחרת אין אנו אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי דמרחץ לאו דבר נוי הוא אלא נעשה אפרודיטי נוי למרחץ נמצא שהיא משמשתו והיא טפלה והוא עיקר: ביב. חריץ העשוי בקרקע להוציא שופכין לרה''ר: לא נאמר. בתורה לאיסור אלא אלהיהם דכתיב אבד תאבדון וגו': גמ' והיכי עביד הכי. דאהדר ליה במרחץ והלא אין משיבין במרחץ ואסור לאמרו בלשון חול בבית המרחץ שאע''פ שאינה בלשון הקדש לא נפקי מקדושתייהו: גנובה. כלומר דחהו בקש: ואני אומר. ר' חמא קאמר לה ופליגא אדר' הושעיא רביה: וכי בא בגבולה. כלומר ואפילו קדמה עבודת כוכבים למרחץ מאי איכפת לן: שלא בטובה. שלא יחזיק טובה לכומרים ובהנאה לא מיתסר כדאמרינן לקמן אין הקדש לעבודת כוכבים עד שיקריב לפניו בתקרובת: כבטובת אחרים. שהיה חשוב וטובה היא להם כשהוא נהנה מהן הלכך אי לאו מרחץ קודם הוה אסור כל הני: ואני אומר אינה גנובה. מילתא דרבי חמא בר יוסף קא מפרשי: גיררה. בטיט ובצואה לא בטלה לקמן (דף נג.) נפקא לן מוהיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו: שאין הקדש לעבודת כוכבים. באמירה עד שיקריבנה לפניה בתקרובת: נוי מיהא איכא. אי הוה רחיצה נוי לעבודת כוכבים אסור לייפות עבודת כוכבים אף על גב דאיתסורי לא מיתסר מרחץ בהנאה: תוספותתנא כשיצא א''ל אין משיבין במרחץ. פי' רשב''ם כשיצא א''ל לפי שאין משיבין במרחץ לא הייתי יכול להשיבך עד עכשיו שיצאתי ובהכי ניחא דלא תקשי מתני' וי''ס דגרסי בברייתא וכשיצא א''ל אין משיבין וכו' משמע דכשיצא לא השיבו אלא אין משיבין וקשה להר''ר אלחנן דבמתני' קתני וכשיצא השיבו ואור''י דג' בתים יש במרחץ כמו שמפרש בפ''ק דשבת (דף י.) פנימי אין שם שאילת שלום אמצעי יש בו שאילת שלום ואין שם דברי תורה חיצון מותר אף בד''ת והוא שאלו בבית הפנימי ושם לא השיבו כלום וכשיצא מבית הפנימי לאמצעי השיבו אין משיבין במרחץ ומשום דרכי שלום השיבו כך מפני איבת אותו הגמון דהוי כמו שאילת שלום וכשיצא לבית החיצון השיבו תשובות ממשנתנו שאף דברי תורה מותרים שם: תשובה גנובה. פ''ה דחהו בקש מיהו אין לפרש כן לדברי אביי ולרבה בר עולא שאומרים שאפילו לא היה כדברי ר''ג לא היה אסור לכן נראה לפרש גנובה כלומר עלובה ומכוסה ממנו ותגנוב את לבבי מתרגמינן וכסיאת מיני (בראשית לא): והאמר רבא פעור יוכיח. לכאורה משמע דרבא אמר למילתיה בדוכתא אחריתי ולא נתפרש היכא: נהנין ממנה שלא בטובה. פירש רש''י כאן שאין להחזיק טובה לכומרים בכך בטובה שצריך להחזיק טובה אבל לקמן פרק רבי ישמעאל (דף נא:) פ''ה בטובה בשכר וכן פר''ח ולא נהירא לר''ת דלשון בטובה לא משמע הכי ואדרבה בשכר ושלא בשכר מיבעי ליה ועוד דאי בשכר אסור ומטעם שמרויח לעבודת כוכבים תקשי מהכא למ''ד לעיל בפ''ק (דף יג.) מהנה מותר ועוד דאמרינן לקמן פרק רבי ישמעאל (דף נא:) דאיכא לאחרים חלק בהדה אפילו בטובת הכומרים שריא ואי מיירי בשכר כי איכא לאחרים חלק בהדה נמי מאי הוי הא מרויח לעבודת כוכבים לכן נראה לר''ת כמו שפי' רש''י כאן ועוד נראה לר''ת דמה שאנו אופין עתה בתנור של כומרים וטוחנין בריחים של מים שלהם ודאי ליכא למיחש דלא מיבעיא בשכר דשרי דאין אנו מחזיקין להם טובה אלא אפילו שלא בשכר נמי מותר כיון שאין התנור והריחים בבית העבודת כוכבים עצמו כמו הכא מרחץ של אפרודיטי ולא דמי ליריד של עובדי כוכבים דאסרנא לעיל פ''ק (דף יג.) אליבא דרבי יוחנן דאמר נהנה אסור מהנה לא כ''ש דהתם עושין מן המכס צרכי עבודת כוכבים אבל הכא אין עושין אלא הנאת הכומרים והכי נמי אמרינן בסוף סורר ומורה (סנהדרין דף עד:) אנן קאווקי ואמונקי היכי יהבינן אלא הנאת עצמן שאני וגרס לקמן פרק רבי ישמעאל בירושלמי חלילין של עבודת כוכבים אסור לספוד בהן ואם היו מעלין שכר למדינה אע''ג שהן עושין לצורך עבודת כוכבים מותר לספוד בהן חנויות של עבודת כוכבים אסור לשכור מהם ואם היו מעלין שכר למדינה אע''ג שהן לצורך עבודת כוכבים מותר גנאין של עבודת כוכבים אסור ליתן להם אם היו מעלין שכר למדינה אע''ג שהיא לצורך עבודת כוכבים מותר: וכי נעשה מרחץ נוי לעבודת כוכבים מאי הוי. וקשה דהא לקמן (דף נא:) אמרינן דנוי ותכשיטי עבודת כוכבים אסורין ועוד כי משני נוי מיהא איכא פירש רש''י ואם היה רחיצה נוי לעבודת כוכבים אע''ג דלא מיתסר מרחץ בהנאה מיהא אסור לנו ליפותה ואינו נראה לר''י שהרי לא היה מקשה אותו הגמון אלא מפני שהיה נהנה מן העבודת כוכבים אפילו אינו נוי אלא הכי פריך כי נמי עשאו לנוי ונתנו לעבודת כוכבים מאי הוי והתנן וכו' דודאי נוי ותכשיט לעבודת כוכבים לא הוי האי מרחץ ליאסר כדין נוי עבודת כוכבים ותכשיטיה אלא כדין בית הוא ומסיק נהי דאיתסורי לא מיתסר המרחץ מן התורה דהוי כאומר בית זה לעבודת כוכבים מכל מקום מדרבנן מיהא יש לו לאסור ליהנות משום איסור נוי ולכך אם היה מרחץ נעשה לשם אפרודיטי לא היה ר''ג נהנה ממנה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|