סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

סוּסְבִּיל בְּרֹאשׁוֹ אָרוֹךְ כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאָסוּר וְהָכָא בִּכְנָפָיו חוֹפִין אֶת רוּבּוֹ עַל יְדֵי הַדְּחָק קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר רוּבָּא כֹּל דְּהוּ בָּעֵינַן וּמָר סָבַר רוּבָּא דְּמִנְּכַר בָּעֵינַן
וְעַל מַשְׁקֵה בֵּי מַטְבְּחַיָּא דְּכֵן מַאי דְּכַן רַב אָמַר דְּכַן מַמָּשׁ וּשְׁמוּאֵל אָמַר דְּכַן מִלְּטַמֵּא אֲחֵרִים אֲבָל טוּמְאַת עַצְמָן יֵשׁ בָּהֶן
רַב אָמַר דְּכַן מַמָּשׁ קָסָבַר טוּמְאַת מַשְׁקִין דְּרַבָּנַן וְכִי גְּזוּר רַבָּנַן טוּמְאָה בְּמַשְׁקִין דְּעָלְמָא אֲבָל בְּמַשְׁקֵה בֵּי מַטְבְּחַיָּא לָא גְּזַרוּ רַבָּנַן
וּשְׁמוּאֵל אָמַר דְּכַן מִלְּטַמֵּא אֲחֵרִים אֲבָל טוּמְאַת עַצְמָן יֵשׁ בָּהֶן קָסָבַר טוּמְאַת מַשְׁקִין דְּאוֹרָיְיתָא לְטַמֵּא אֲחֵרִים דְּרַבָּנַן וְכִי גְּזַרוּ רַבָּנַן בְּמַשְׁקִין דְּעָלְמָא בְּמַשְׁקִין בֵּי מַטְבְּחַיָּא לָא גְּזַרוּ
וְעַל דְּיִקְרַב לְמִיתָא מְסָאַב וְקָרוּ לֵיהּ יוֹסֵף שָׁרְיָא יוֹסֵף אָסְרָא מִיבְּעֵי לֵיהּ וְעוֹד דְּאוֹרָיְיתָא הִיא דִּכְתִיב וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת וְגוֹ'
דְּאוֹרָיְיתָא דְּיִקְרַב טָמֵא דְּיִקְרַב בִּדְיִקְרַב טָהוֹר וַאֲתוֹ אִינְהוּ וּגְזוּר אֲפִילּוּ דְּיִקְרַב בִּדְיִקְרַב וַאֲתָא אִיהוּ וְאוֹקְמַהּ אַדְּאוֹרָיְיתָא
דְּיִקְרַב בִּדְיִקְרַב נָמֵי דְּאוֹרָיְיתָא הוּא דִּכְתִיב וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא
אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּמָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן דְּאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן דְּאוֹרָיְיתָא דְּיִקְרַב בִּדְיִקְרַב בְּחִיבּוּרִין טוּמְאַת שִׁבְעָה שֶׁלֹּא בְּחִיבּוּרִין טוּמְאַת עֶרֶב וַאֲתוֹ אִינְהוּ וּגְזוּר אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא בְּחִיבּוּרִין טוּמְאַת שִׁבְעָה וַאֲתָא אִיהוּ וְאוֹקְמַהּ אַדְּאוֹרָיְיתָא
דְּאוֹרָיְיתָא מַאי הִיא דִּכְתִיב הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכׇל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים וּכְתִיב וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא וּכְתִיב וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת תִּטְמָא עַד הָעָרֶב הָא כֵּיצַד
כָּאן בְּחִיבּוּרִין כָּאן שֶׁלֹּא בְּחִיבּוּרִין
אֲמַר לְהוּ רָבָא לָאו אָמֵינָא לְכוּ לָא תִּתְלוֹ בֵּיהּ בּוּקֵי סְרִיקֵי בְּרַב נַחְמָן הָכִי אָמַר רַב נַחְמָן סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הִתִּיר לָהֶן
וְהָא הִלְכְתָא מִסּוֹטָה גָּמְרִינַן לַהּ מָה סוֹטָה רְשׁוּת הַיָּחִיד אַף טוּמְאָה רְשׁוּת הַיָּחִיד
הָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה וְאֵין מוֹרִין כֵּן וַאֲתָא אִיהוּ וְאוֹרִי לֵיהּ אוֹרוֹיֵי
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר קוֹרוֹת נָעַץ לָהֶם וְאָמַר עַד כָּאן רְשׁוּת הָרַבִּים עַד כָּאן רְשׁוּת הַיָּחִיד כִּי אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יַנַּאי אֲמַר לְהוּ הָא מַיָּא בְּשִׁיקַעְתָּא דִּבְנַהֲרָא זִילוּ טְבוּלוּ
וְהַשְּׁלָקוֹת מְנָהָנֵי מִילֵּי אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר קְרָא אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי כַּמָּיִם מָה מַיִם שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנּוּ אַף אוֹכֶל שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה
אֶלָּא מֵעַתָּה חִטִּין וַעֲשָׂאָן קְלָיוֹת הָכִי נָמֵי דַּאֲסוּרִין וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי וְהָתַנְיָא חִיטִּין וַעֲשָׂאָן קְלָיוֹת מוּתָּרִין אֶלָּא כְּמַיִם מָה מַיִם שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנּוּ מִבְּרִיָּיתָן אַף אוֹכֶל שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה מִבְּרִיָּיתוֹ
אֶלָּא מֵעַתָּה חִיטִּין וּטְחָנָן הָכִי נָמֵי דַּאֲסוּרִין וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי וְהָתַנְיָא חִיטִּין וַעֲשָׂאָן קְלָיוֹת הַקְּמָחִים וְהַסְּלָתוֹת שֶׁלָּהֶן מוּתָּרִין אֶלָּא כַּמָּיִם מָה מַיִם שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנּוּ מִבְּרִיָּיתָן עַל יְדֵי הָאוּר אַף אוֹכֶל שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה מִבְּרִיָּיתוֹ עַל יְדֵי הָאוּר
מִידֵּי אוּר כְּתִיב

רש"י

סוסביל. אין ראשו ארוך אבל אין כנפיו חופין את רובו לראות לעינים אלא בצמצום ע''י מדידה: ה''ג בכנפיו חופין את רובו ע''י הדחק קמיפלגי. ולא גרסינן וקרסולין דהני קרסוליים לא חפו מידי שהן ב' רגלים ארוכין מן הארבעה ובהן הוא מדלג והיינו כרעים ממעל לרגליו לנתר וגו': רובא דמינכר. רוב הנראה לעינים: טומאת משקין דרבנן. ובמסכת פסחים (דף טז.) פרכינן והכתיב וכל משקה אשר ישתה וגו' ומשני מאי יטמא הכשר: לטמא אחרים. אבל טומאת עצמן מדאורייתא רמיא עלייהו אם נטמא: ואתו אינהו גזור על דיקרב בדיקרב ואתא איהו. יוסף ואסהיד על דיקרב למיתא מסאב דהא דאורייתא היא אבל דיקרב בדיקרב לא גזרינן עליה והיינו יוסף שריא: ואתא איהו ואוקמיה אדאורייתא. והכי קאמר על דיקרב למיתא מסאב טומאת שבעה אבל דיקרב בדיקרב לא מסאב אלא טומאת ערב: וכל אשר יגע בו הטמא יטמא. אותו שנגע במת קרי טמא וקאמר כל מי שיגע בו אותו טמא יטמא: בחיבורין. בשעה שהיה זה נוגע במת בא חבירו ונגע בו: שלא בחיבורין. לאחר שפירש מן המת בא חבירו ונגע בו: כל אשר יגע בו הטמא יטמא. משמע שבעת ימים כסתם טומאת מת: בוקי סריקי. כדים ריקים כלומר דברים שאינן טעם: ספק טומאה ברה''ר התיר להם. שאינם נוהגין בה איסור וה''ק ועל דיקרב ודאי למיתא מסאב אבל מספק לא: הא הלכתא גמירי לה מסוטה. דטהור דכל איסור ספק טומאה מהתם נפקא דאפיק לה קרא בלשון טומאה ונסתרה והיא נטמאה מגיד לך הכתוב שעל הספק אסור מכאן אתה דן לשרץ לטמא מספק: ומה סוטה רה''י. שהרי אין סתירה ברה''ר אף טומאת ספק בשרץ אינה אלא ברה''י במסכת סוטה (דף כח:): הלכה. דבספק טומאה ברה''ר טהור: ואין מורין. ברבים כן דלא ליזלזלו בה טפי: קורות נעץ להן. לסימנין בין רה''ר ובין שדות של בקעה שהן רה''י לטומאה שבעל השדה מקפיד בדריסת הרגל ועוד דאמרינן בהשותפין (ב''ב יב.) ד' אמות הסמוכות לרה''ר כגון מקום פנוי הסמוך לרה''ר והוא ארוך הרבה לד' אמות הראשונות רה''ר לטומאה ובאותן מקומות נעץ להן קורות: כי אתו לקמיה דרבי ינאי. מי שאירע בו ספק טומאה ברה''ר: מנהני מילי. דבישולי עובדי כוכבים אסירי: קליות. יבשו בתנור:

תוספות

בראשו ארוך כולי עלמא לא פליגי דאסור. קשה דאמרינן באלו טריפות (חולין דף סו.) תנא דבי ר' ישמעאל ראשו ארוך מותר ומתני' נמי דהתם משמע דראשו ארוך מותר מדלא קחשיב ליה בהדי סימני טהרה אין ראשו ארוך ובסוף פרק ר''ע (שבת דף צ:) אמר נמי דשושיבא מותר דהא חזייה רב לרב כהנא דהוה מיעבר שושיבא אפומיה א''ל רב שקליה דלמא קאכיל ליה חי ועבר משום בל תשקצו משמע דדוקא חי אסור אבל מת שרי לכן נראה לר''ת דגרסינן הכא ראשו ארוך דכ''ע לא פליגי דמותר וגירסא זו נמצאת בפר''ח [בחולין סה. ד''ה אלו כתבו וכן מצא בס' ישן]: דיקרב בדיקרב בחיבורין. פי' כגון ראובן שנגע במת ובא שמעון ונגע בו בעודו נוגע במת וטומאה בחיבורין ודאי הוה דאורייתא והא דאמר רבא לא תתלו ביה בוקי סריקי ברב נחמן לאו משום דאית ליה טומאה בחיבורין לאו דאורייתא אלא משום דקסבר דיוסף בן יועזר לא איירי בהכי וכן משמע בנזיר פרק שלשה מינין (מב: ושם ד''ה בחבורי): הא הלכתא מסוטה גמרינן לה. לאו דוקא מסוטה גמרינן דספק טומאה ברה''ר היכא דאיכא חזקת טהרה לא הוצרכנו ללמוד מסוטה אלא אמרינן העמד דבר על חזקתו ולא גמרינן מסוטה אלא לומר דברה''י ספיקו טמא דבסוטה נמי הוי ספק טומאה ברה''י: והשלקות מנהני מילי. אומר ר''ת דמדבעי תלמודא בשלקות וקסבר מדאורייתא היא שמא גזירה קדמונית היא ולא נגזרה עם הפת ושלקות היא עניני תבשיל כדמשמע בהך שמעתא ומתחלה גזרו עליה מטעם חתנות ועל הפת לא גזרו משום דלא שייך ביה חתנות כ''כ עד שבאו שמאי והלל וגזרו בי''ח דברים גם על הפת ואע''ג דבמתניתין תני פת מקמי שלקות מ''מ שלקות גזירה קדמונית יותר היתה וכשהתירו את הפת לא התירו שלקות מהאי טעמא דפת ושלקות תרי מילי נינהו ואור''ת נמי דצריך לערב עירובי תבשילין בפת ושלקות ומביא ראיה מדאמרינן בפ''ב דביצה (דף טו:) ר''א אומר אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל שנאמר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו וכן פי' בה''ג אכן ר''י אומר דבעירובי תבשילין סגי בחד או בפת או בתבשיל ולית הלכתא כההיא דר''א דשמותי הוא וגם הולך בשיטת חנניה אליבא דב''ש דבעי פת ותבשיל וחמין טמונין וב''ה מתירין ובירושלמי דביצה פליג ר' יהושע בהדיא עליה דר' אליעזר והכי איתא התם את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ר' אליעזר אומר אופין על האפוי ומבשלין על המבושל רבי יהושע אומר אופין ומבשלין על המבושל ואמרינן בשל סופרים הלך אחר המיקל ורבי יהושע מיקל הוא ועוד דבתלמוד שלנו חנניה אליבא דבית הלל לא מצרכו אלא חד ומיהו העולם נהגו לערב בפת ותבשיל הואיל ויצא דבר מפי ה''ג ור''ת [וע''ע תוס' ביצה יז: ד''ה אמר רבא]:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר