סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

כׇּל אַחַת וְאַחַת בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן עֵדוּת שֶׁלֹּא עָשָׂה בָּהּ נָשִׁים כַּאֲנָשִׁים קְרוֹבִים כִּרְחוֹקִים פְּסוּלִין כִּכְשֵׁרִים וְאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת בִּפְנֵי בֵּית דִּין אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא מְדַבֵּר אֶלָּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן
מָה לְפִקָּדוֹן שֶׁכֵּן לֹא עָשָׂה בּוֹ מוּשְׁבָּע כַּנִּשְׁבָּע וּמֵזִיד כַּשּׁוֹגֵג תֹּאמַר בְּעֵדוּת שֶׁכֵּן עָשָׂה בָּהּ מוּשְׁבָּע כַּנִּשְׁבָּע וּמֵזִיד כַּשּׁוֹגֵג
תַּלְמוּד לוֹמַר תֶּחֱטָא תֶּחֱטָא לִגְזֵירָה שָׁוָה נֶאֱמַר כָּאן תֶּחֱטָא וְנֶאֱמַר לְהַלָּן תֶּחֱטָא מָה לְהַלָּן אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן אַף כָּאן אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן
מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה בַּר עוּלָּא אוֹ אוֹ בִּיטּוּי יוֹכִיחוּ שֶׁהֵן אוֹאִין וְיֵשׁ עִמָּהֶן שְׁבוּעָה וְאֵין עִמָּהֶן כֹּהֵן וּמְדַבְּרִים שֶׁלֹּא בִּתְבִיעַת מָמוֹן
מִסְתַּבְּרָא מִפִּקָּדוֹן הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן תֶּחֱטָא מִתֶּחֱטָא
אַדְּרַבָּה מִבִּיטּוּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן חַטָּאת מֵחַטָּאת
אֶלָּא מִסְתַּבְּרָא מִפִּקָּדוֹן הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן חֵטְא בְּמֵזִיד תַּבְעֵיהּ וְכַפְרֵיהּ וְעַבְרֵיהּ
אַדְּרַבָּה מִבִּיטּוּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן חַטָּאת שֶׁיָּרְדָה לְחוֹמֶשׁ הָנָךְ נְפִישָׁן
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה יֵשׁ מֵאֵלֶּה שֶׁהוּא חַיָּיב וְיֵשׁ מֵאֵלֶּה שֶׁהוּא פָּטוּר הָא כֵּיצַד תְּבָעוֹ מָמוֹן חַיָּיב תְּבָעוֹ דָּבָר אַחֵר פָּטוּר
אֵיפוֹךְ אֲנָא
רַבִּי עֲקִיבָא אַאוֹאִין דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סְמִיךְ
מַאי בֵּינַיְיהוּ בֵּין רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּבֵין רַבִּי עֲקִיבָא
אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מַשְׁבִּיעַ עֵדֵי קַרְקַע לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר חַיָּיבִין לְרַבִּי עֲקִיבָא פְּטוּרִין
וּלְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר הָתָם מַשְׁבִּיעַ עֵדֵי קַרְקַע אֲפִילּוּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פְּטוּרִין הָכָא מַאי אִיכָּא בֵּין רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבִּי עֲקִיבָא
אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ עֵדֵי קְנָס
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע בְּעֵדוּת הַמִּתְקַיֶּימֶת בִּרְאִיָּה בְּלֹא יְדִיעָה וּבִידִיעָה בְּלֹא רְאִיָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי לֵימָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי לֵית לֵיהּ דְּרַבִּי אַחָא דְּתַנְיָא רַבִּי אַחָא אוֹמֵר גָּמָל הָאוֹחֵר בֵּין הַגְּמַלִּים וְנִמְצָא גָּמָל הָרוּג בְּצִידּוֹ בְּיָדוּעַ שֶׁזֶּה הֲרָגוֹ דְּאִי אִית לֵיהּ דְּרַבִּי אַחָא בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת נָמֵי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח
דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח אֶרְאֶה בְּנֶחָמָה אִם לֹא רָאִיתִי אֶחָד שֶׁרָץ אַחַר חֲבֵירוֹ לְחוּרְבָּה וְרַצְתִּי אַחֲרָיו וּמָצָאתִי סַיִיף בְּיָדוֹ וְדָם מְטַפְטֵף וְהָרוּג מְפַרְפֵּר אָמַרְתִּי לוֹ רָשָׁע מִי הֲרָגוֹ לָזֶה אוֹ אֲנִי אוֹ אַתָּה
אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁאֵין דָּמְךָ מָסוּר בְּיָדִי שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת אֶלָּא הַמָּקוֹם יִפָּרַע מִמְּךָ אָמְרוּ לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁנְּשָׁכוֹ נָחָשׁ וָמֵת
אֲפִילּוּ תֵּימָא אִית לֵיהּ דְּרַבִּי אַחָא בִּשְׁלָמָא יְדִיעָה בְּלֹא רְאִיָּה מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ אֶלָּא רְאִיָּה בְּלֹא יְדִיעָה הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ מִי לָא בָּעֵי מִידָּע אִם גּוֹי הָרַג אוֹ יִשְׂרָאֵל הָרַג אִם אָדָם טְרֵפָה הָרַג אוֹ שָׁלֵם הָרַג
שְׁמַע מִינַּהּ קָסָבַר רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מַשְׁבִּיעַ עֵדֵי קְנָס פָּטוּר דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ חַיָּיב נְהִי דִּידִיעָה בְּלֹא רְאִיָּה אַשְׁכְּחַן לַהּ רְאִיָּה בְּלֹא יְדִיעָה מִי לָא בָּעֵי מִידָּע גּוֹיָה בָּעַל בַּת יִשְׂרָאֵל בָּעַל בְּתוּלָה בָּעַל בְּעוּלָה בָּעַל
יָתֵיב רַב הַמְנוּנָא קַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה וְיָתֵיב רַב יְהוּדָה וְקָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ מָנֶה מְנִיתִיךְ בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי

רש"י

ואינו חייב אלא אחת בפני ב''ד. אם השביעם בב''ד: שלא עשה בו מושבע. מפי אחרים כנשבע עצמו ולקמן מפרש לה לכולה: או או ביטוי. או נפש כי תשבע לבטא להרע או להיטיב: שכן תחטא מתחטא. בשניהם כתיב תחטא לג''ש: חטאת מחטאת. עדות וביטוי בחטאת אבל שבועת הפקדון באשם: שכן חט''א במזי''ד תבעי''ה וכפרי''ה [ועברי''ה]. סימן הוא שכן חטא תחטא מתחטא ובשניהן חייב על המזיד אבל ביטוי כתיב בה ונעלם: תבעיה וכפריה. עדות ופקדון באין ע''י טענה וכפירה מה שאין כן בשבועת ביטוי: ועבריה. עדות ופקדון שתיהן השבועות לשעבר אבל ביטוי עיקרה להבא: חטא''ת שירד''ה לחומ''ש. סימן הוא עדות וביטוי שניהן בחטאת ובעולה ויורד ואין בהם חומש לאפוקי פקדון שהוא באשם ובקרבן קבוע ומוסיף עליו חומש כדכתיב (ויקרא ה) ושילם אותו בראשו וחמשתיו יוסף עליו: אאואין דר''א סמיך. דאינו אלא בתביעת ממון ואתביעת ממון גופה קאמר יש מהן שהוא חייב ויש מהן שהוא פטור: מאי בינייהו. הי נינהו תביעת ממון דפטר ר''ע ומחייב בהו ר''א: לר''א חייבין. דגבי השבת גזילה שמעי' ליה לקמן (דף לז:) דמיחייב השבה על גזילת קרקע וקס''ד דהוא הדין לשבועת הפקדון או לשבועת העדות: ולר' יוחנן דאמר משביע עדי קרקע פטור אפי' לר''א. וכן לשבועת הפקדון לקמן היא בפ' שבועת הפקדון (שם): איכא בינייהו עדי קנס. לר''א חייבין וכן בשבועת הפקדון דשמעינן ליה דדריש פרשת שבועת הפקדון בריבויי ומיעוטי גבי והשיב את הגזלה והא דאמרינן בכתובות (דף מב.) גבי פקדון יצאו אלו שהם קנס דלא כר''א: לימא ר' יוסי הגלילי: דאמר אין עדות מתקיימת אלא בראיה וידיעה חוץ מעדות ממון: לית ליה דרבי אחא. דדאין ומחייב בדדמי כגון גמל האוחר בין הגמלים דמחייב ליה בלא ראיה בדדמי: האוחר. בועט ברגליו ולי נראה כשבא ליזקק לנקיבה הוא נלחם ומכה ברגליו גמלים שסביבותיו ולשון אוחר נופל בתשמיש גמלים דתניא בבכורות (דף ח.) גמל אחור כנגד אחור: דאי אית ליה דר' אחא. דדאין בדדמי: דיני נפשות נמי משכחת לה. דמתקיימת בלא ראיה כגון הא דשמעון בן שטח דאי דיינת ליה בדיני ממונות. גבי גמל משום דבידוע שזה הרגו ה''נ בידוע שזה הרגו: אלא ראיה בלא ידיעה היכי משכחת לה. אם ראה שהרג אדם ואינו יודע מי הוה ההרוג מי מצי מסהיד עליה מי לא בעי. למידק כו': קסבר ר' יוסי הגלילי. מילתא באפי נפשה היא והכי קאמר. מדקאמר ר' יוסי הגלילי אין שבועת העדות אלא בעדות המתקיימת בידיעה בלא ראיה וראיה בלא ידיעה ש''מ דס''ל משביע עדי קנס דאונס ומפתה וכפרו פטורין:

תוספות

מושבע כנשבע ומזיד כשוגג. וליכא למימר דהיא גופה נילף בק''ו דאיכא למימר שבועת ביטוי יוכיח ומיהו במה מצינו מצי גמר לה ונראה דהיינו הא דפריך לקמן ליגמר נמי שבועת פקדון משבועת העדות למושבע מפי אחרים וכ''ת אדרבה נילף מביטוי מסתברא דאיכא למילף טפי מעדות שכן חטא תבעיה כפריה ועבריה: ה''ג תבעיה כפריה ועבריה. ואית דל''ג ועבריה משום דשבועת ביטוי איתא [נמי] לשעבר לר''ע ול''נ דא''כ תבעיה וכפריה תרי מילי נינהו מדקאמר הנך נפישן ולקמן בשמעתין מוכח דחדא היא דפריך אדרבה מעדות ה''ל למילף שכן חטא הדיוט בשבועה תבעיה וכפריה ואואין ומשני הנך נפישן ואי חשיבי בתרי אם כן לא נפישן: דאי אית ליה דר' אחא בדיני נפשות נמי משכחת לה. משמע הכא דר' אחא אית ליה אומדנא בדיני נפשות ותימה דבפ' אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לז.) גבי כיצד מאיימין על דיני נפשות שמא תאמרו מאומד ראיתם ודייק בגמ' (שם:) הא בדיני ממונות. אמרינן כמאן כר' אחא כו' משמע דלא איירי רבי אחא בדיני נפשות וי''ל דודאי מעיקרא דס''ד דלא מיתוקם כרבנן ע''כ מוקי לה כר' אחא ואית לן למימר דלא איירי אלא בדיני ממונות דוקא ולא בדיני נפשות כי היכי דתיתוקם מתני' כוותיה אבל לפי המסקנא דמוקי לה כרבנן מ''ל דר' אחא אית ליה אומדנא אפי' בדיני נפשות אבל עוד תימה דמשמע משום דאית ליה בדיני ממונות אית ליה נמי בדיני נפשות וא''כ אפי' לית ליה דר' אחא משכחת לה אומדנא בדיני נפשות לכ''ע כמו שעלתה לו נשיכה על ראשו ונקב קרום של מוח דאפי' רבנן מודו בהאי אומדנא כדמוכח בפרק כל הנשבעין לקמן (דף מו:) כגון שעלתה לו נשיכה על גבו ובין אצילי ידיו וי''ל דהמ''ל ולטעמיך: על פי שנים עדים. חבר היה וכמ''ד (מכות דף ו: ובסנהדרין ח:) דאין צריך התראה ואע''פ שהיה כאן פירכוס ובלבול רוח שהרי בחורבה היה לא היה פוטרו בשביל כך דדוקא גבי גלות הוא דפטרי' ליה בפ' בתרא דיבמות (דף קכ: ושם) משום דמייתרי קראי דכתיב כמה זמנין ויפל עליו וימות אבל ממיתת ב''ד לא מיפטר בהכי תדע דהא אמרינן (סנהדרין נח:) שהיו חובשים אותו ומיהו מכאן יש לדחות ולאוקמיה כגון דמחייה בביתא דשישא ולא פרכיס וכן צריך לאוקומה למאן דמוקי בפ' אלו נערות (כתובות לג:) לקרא בשוגג ומאי ונקה ונקה מגלות: אי טריפה הרג אי שלם הרג תימה הא אזלינן בתר רובא דמרוצח דייקינן לה בפ''ק דחולין (דף יא: ושם) דלא חיישינן דלמא במקום סייף נקב הוה וי''ל דמיירי כגון דאיכא קמן חד טריפה וחד שלם דצריך לידע איזה מהם הרג:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר