סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אֲמַר לְהוּ רַב פָּפָּא אִי מִפִּקָּדוֹן גָּמְרִי לַהּ רַבָּנַן דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּדוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ
אֶלָּא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבָּנַן דְּמַיְיתוּ לַהּ בְּקַל וָחוֹמֶר וּמָה מִפִּי אֲחֵרִים חַיָּיב מִפִּי עַצְמוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן
וּמִדְּמַיְיתוּ לַהּ מִקַּל וָחוֹמֶר דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן מָה מוּשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים בְּבֵית דִּין אִין שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין לָא אַף מוּשְׁבָּע מִפִּי עַצְמוֹ בִּפְנֵי בֵּית דִּין אִין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין לָא
אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב פָּפָּא מִי מָצֵית אָמְרַתְּ דְּלָאו בְּדוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ פְּלִיגִי וְהָתְנַן גַּבֵּי פִּקָּדוֹן שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים בִּרְחוֹקִין וּבִקְרוֹבִין בִּכְשֵׁרִין וּבִפְסוּלִין בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין מִפִּי עַצְמוֹ וּמִפִּי אֲחֵרִים אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּכְפּוֹר בּוֹ בְּבֵית דִּין דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ וּבֵין מִפִּי אֲחֵרִים כֵּיוָן שֶׁכָּפַר בּוֹ חַיָּיב
מוּשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים בְּפִקָּדוֹן מְנָא לְהוּ לְרַבָּנַן דְּחַיָּיב לָאו דְּגָמְרִי לַהּ מֵעֵדוּת וּשְׁמַע מִינַּהּ בְּדוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ פְּלִיגִי
מֵהַהִיא אִין מֵהָא לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ
וְחַיָּיבִין עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה מְנָהָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן בְּכוּלָּן נֶאֱמַר בָּהֶן וְנֶעְלַם וְכָאן לֹא נֶאֱמַר בָּהּ וְנֶעְלַם לְחַיֵּיב עַל הַמֵּזִיד כַּשּׁוֹגֵג
וְעַל שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הָעֵדוּת הֵיכִי דָּמֵי שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הָעֵדוּת אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב בְּאוֹמֵר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁשְּׁבוּעָה זוֹ אֲסוּרָה אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אִם חַיָּיבִין עָלֶיהָ קׇרְבָּן אִם לֹא
וְאֵין חַיָּיבִין עַל שִׁגְגָתָהּ גְּרֵידְתָּא לֵימָא תְּנֵינָא לִדְרַב כָּהֲנָא וּדְרַב אַסִּי
לָא אַף עַל גַּב דִּתְנַן אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הָכָא הוּא דְּלָא כְּתִיב וְנֶעְלַם דְּבָעֵינַן שׁוֹגֵג דֻּומְיָא דְּמֵזִיד אֲבָל הָתָם דִּכְתִיב וְנֶעְלַם אֲפִילּוּ שִׁגְגָתָהּ כֹּל דְּהוּ קָא מַשְׁמַע לַן
מַתְנִי' שְׁבוּעַת הָעֵדוּת כֵּיצַד אָמַר לִשְׁנַיִם בּוֹאוּ וְהַעִידוּנִי שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת אוֹ שֶׁאָמְרוּ לוֹ אֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ אָמֵן הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּיבִין
הִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶם חָמֵשׁ פְּעָמִים חוּץ לְבֵית דִּין וּבָאוּ לְבֵית דִּין וְהוֹדוּ פְּטוּרִין כָּפְרוּ חַיָּיבִין עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת הִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶן חָמֵשׁ פְּעָמִים בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְכָפְרוּ אֵינָן חַיָּיבִין אֶלָּא אַחַת אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מָה טַעַם הוֹאִיל וְאֵינָם יְכוֹלִין לַחְזוֹר וּלְהוֹדוֹת
כָּפְרוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד שְׁנֵיהֶן חַיָּיבִין בְּזֶה אַחַר זֶה הָרִאשׁוֹן חַיָּיב וְהַשֵּׁנִי פָּטוּר כָּפַר אֶחָד וְהוֹדָה אֶחָד הַכּוֹפֵר חַיָּיב
הָיוּ שְׁתֵּי כִּיתֵּי עֵדִים כָּפְרָה הָרִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ כָּפְרָה הַשְּׁנִיָּה שְׁתֵּיהֶן חַיָּיבוֹת מִפְּנֵי שֶׁהָעֵדוּת יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּים בִּשְׁתֵּיהֶן
גְּמָ' אָמַר שְׁמוּאֵל רָאוּהוּ שֶׁרָץ אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ לוֹ מָה אַתָּה רָץ אַחֲרֵינוּ שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָךְ עֵדוּת פְּטוּרִין עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּיו מַאי קָא מַשְׁמַע לַן תְּנֵינָא שִׁילַּח בְּיַד עַבְדּוֹ אוֹ שֶׁאָמַר לָהֶן הַנִּתְבָּע מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִין לוֹ עֵדוּת שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּהוּ הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִים

רש"י

אמר להו רב פפא אי מפקדון. הוו מייתי רבנן מפי עצמו לשבועת העדות הוו מחייבי ליה אפילו שלא בבית דין כי התם דלכולי עלמא דון מינה ומינה אית לן והאי דלא מחייבו אלא בבית דין משום דלאו בגזירה שוה משבועת הפקדון גמרי לה אלא משבועת העדות גופה מקל וחומר מה מושבע מפי אחרים חייב בעדות כדכתיב (ויקרא ה) ושמעה קול אלה מפי עצמו מבעיא: לאו דגמרי לה מעדות. דהא בפקדון אשר ישבע עליו לשקר כתיב (שם) . משמע מפי עצמו והכא ליכא למידן ק''ו דודאי מושבע מפי עצמו חמור ממושבע מפי אחרים אלא מגזירה שוה גמרי לה מעדות ומדחייב בבית דין ושלא בבית דין אלמא דון מינה ואוקי באתרה סבירא להו מאחר שהבאת מפי אחרים לכלל שבועת הפקדון העמידהו בתורת שבועת הפקדון שאין שבועה בב''ד מפורש בה: מההיא אין. מההיא ודאי שמעינן להו לרבנן דון מינה ואוקי באתרה אבל מההיא פלוגתא לא הוה שמעינן ליה: בכולן נאמר ונעלם. בכל הכתובים בקרבן עולה ויורד כגון שבועת ביטוי וטומאת מקדש נאמר ונעלם: וכאן. בשבועת העדות לא נאמר: לימא תנינא לדרב כהנא ורב אסי. דהיכא דסבור לישבע באמת אינו חייב ואמאי איסתפקא להו דאיצטריך רב למימר להו לבך אנסך: אע''ג דתנן. האי גבי עדות איצטריך רב למימר נמי גבי בטוי: שגגה כל דהו. ואפי' אנוס בלבו ניחייב: מתני' או שאמרו לו. בלא שבועה אין אנו יודעין לך עדות ואמר להם משביעני עליכם שיהא אמת מה שאמרתם ואמרו אמן חייבין אבל אם שתקו אחר השבועה אין כאן קבלת שבועה: ובאו לב''ד והודו פטורין. ואפילו כפרו חוץ לב''ד על כל שבועה שאין כפירה חוץ לב''ד כדמפרש בגמרא: כפרו. בבית דין חייבין על כל אחת ואחת דכפירה אכולה קיימא וילפינן מקרא והיה כי יאשם לאחת מאלה (שם) לחייב על כל אחת ואחת: מה טעם. אין חייבין אלא אחת אפילו שתקו וכפרו לבסוף ולא אמרינן כפירה קיימא אכולהו: הואיל ואין יכולין לחזור ולהודות. אילו כפרו בראשונה הואיל ובב''ד הם שוב לא היו ראוין להעיד שכבר הגידו שאינן יודעין לו עדות ושוב אינו חוזר ומגיד הלכך אע''ג דלא כפרו אלא לבסוף כל השבועות היו לבטלה חוץ מן הראשונה שאם שתקו בראשונה כפירה היא שוב אינן ראוים להשביען ואם אינה כפירה הרי מושבעין ועומדין ומה זה שבועה על שבועה ועל כרחך כי כתב לאחת לחייב על כל אחת ואחת אשבועה חוץ לב''ד וכפרו בב''ד כתב דשבועות דחוץ לב''ד שהיה משביען שיבואו לב''ד ויעידו לא יצאו לבטלה וראויות לחלק שהרי אפי' כפרו שם בראשונה היה ראוי לחזור ולהשביען: כפרו שניהן כאחת. בתוך כדי דבור: הראשון חייב. אבל השני פטור שכיון שכפר הראשון שוב אין עד יחידי ראוי להגיד: גמ' עד שישמעו מפיו. בואו והעידוני: שילח ביד עבדו. התובע השביען ביד עבדו: שאם אתם יודעין לו עדות. לבעל דינו:

תוספות

דמייתי לה בק''ו כו'. ומפקדון לא בעי למילף דאי במה מצינו איכא למיפרך שכן נוהג באנשים ובנשים ור''מ גמר לה מג''ש דתחטא תחטא כרבי שמעון לקמן בפירקין (דף לד.): מההיא אין. פי' יש להוכיח מההיא דלרבנן אית להו דון מינה ואוקי באתרה אבל לר' מאיר דאית ליה דון מינה ומינה אין להוכיח מההיא אלא מהך דהכא דההיא איכא למימר דטעמא דר''מ משום דיליף פקדון בק''ו מעדות שלא עשה בו נשים כאנשים וחייב בו בין מפי עצמו בין מפי אחרים פקדון לכ''ש ודיו לבא מן הדין להיות כנדון מה עדות מפי אחרים דוקא בב''ד אף פקדון כך וליכא למימר שבועת בטוי תוכיח שעשה בו נשים כאנשים ופטר בו מושבע מפי אחרים דמה לשבועת בטוי שכן לא עשה בו מזיד כשוגג דכתיב ביה ונעלם ואי לא הוה ביה פירכא הוה אמינא דשבועת בטוי גופיה נילף מקל וחומר מעדות לחייבו מושבע מפי אחרים: ואין חייבין על שגגתה גרידתא. פי' בקונטרס בריש פירקין ששכחו העדות ואם תאמר תיפוק ליה דבקושטא קמשתבעי וי''ל כגון דאמרי שבועה שלא ידענו או לא ראינו לך שום עדות וא''ת אכתי מה שייך הא לדרב כהנא ורב אסי דלמא הכא היינו טעמא לפי שאינן ראוים להעיד והוו להו כקרובים או פסולים וי''ל דלא דמי דאינהו נפקי מוהוא עד כדפירש בקונטרס בריש פרקא דמשמע והוא ראוי להעיד אבל הכא קרינן בהו והוא עד דראוין להעיד אם היו זוכרין ועוד יש לומר שגגתה גרידתא שסבורים שמותרים לגמרי לישבע לשקר: משביע אני עליכם ואמרו אמן. אליבא דר''מ אתי דחייב חוץ לב''ד במושבע מפי עצמו ולכך איצטריך למיתני ואמרו אמן דהוי כמוציא שבועה מפיו ותנא כל עניני מושבע מפי עצמו דאי לרבנן איירי בב''ד למה לי ואמרו אמן דהוי כמוציא שבועה מפיו תיפוק ליה דאפי' מפי אחרים חייב א''נ אתי אפי' כרבנן ונקט ואמרו אמן כדי לקצר וה''ה אם אמרו אח''כ אין אנו יודעים לך עדות וסיפא נמי דקתני השביע עליהם ה' פעמים חוץ לב''ד כו' אתיא נמי כרבנן דלרבנן נמי לא בעינן שבועה בב''ד אלא הכפירה דאהגדה דוקא קפיד קרא דלהוי במקום הראוי להגדה והשתא ניחא דבגמ' משמע דהא דדרשינן מלאחת לחייב על כל אחת ואחת דע''כ מיבעי ליה למידרשה ואתי נמי לרבנן:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר