סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וַאֲנַן בַּמִּקְדָּשׁ תְּנַן אֶלָּא מִשּׁוּם דְּלָא דָּמֵי אֲרוּכָּה דְּהָכָא קְצָרָה דְּהָתָם וַאֲרוּכָּה דְּהָתָם קְצָרָה דְּהָכָא
מַתְקֵיף לַהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן מִי אָמַר אַבָּיֵי אָנוּס הוּא אַלְמָא בְּשֶׁלֹּא סָמוּךְ לְוִסְתָּהּ קָאָמְרִינַן וְהָא אַבַּיֵּי דְּאָמַר חַיָּיב שְׁתַּיִם אַלְמָא בְּסָמוּךְ לְוִסְתָּהּ עָסְקִינַן
כִּי אִיתְּמַר דְּאַבָּיֵי בְּעָלְמָא אִיתְּמַר
בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן יוֹסֵי בֶּן לָקוֹנְיָא מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹסֵי בֶּן לָקוֹנְיָא אַזְהָרָה לְבוֹעֵל נִדָּה מִנַּיִן מִן הַתּוֹרָה שְׁקַל קָלָא פְּתַק בֵּיהּ אַזְהָרָה לְבוֹעֵל נִדָּה וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב
אֶלָּא אַזְהָרָה לִמְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה וְאָמְרָה לוֹ נִטְמֵאתִי דְּלָא נִיפְרוֹשׁ מִיָּד מְנָלַן אָמַר חִזְקִיָּה אָמַר קְרָא וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת נִדָּתָהּ תְּהֵא עָלָיו
אַשְׁכְּחַן עֲשֵׂה לֹא תַעֲשֶׂה מְנָלַן אָמַר רַב פָּפָּא אָמַר קְרָא לֹא תִקְרַב לֹא תִקְרַב נָמֵי לָא תִּפְרוֹשׁ הוּא דִּכְתִיב הָאֹמְרִים קְרַב אֵלֶיךָ אַל תִּגַּשׁ בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ
תָּנוּ רַבָּנַן וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה מִיכָּן אַזְהָרָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּפְרְשׁוּ מִנְּשׁוֹתֵיהֶן סָמוּךְ לְוִסְתָּן וְכַמָּה אָמַר רַבָּה עוֹנָה
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי כֹּל שֶׁאֵינוֹ פּוֹרֵשׁ מֵאִשְׁתּוֹ סָמוּךְ לְוִסְתָּהּ אֲפִילּוּ הוֹיִין לוֹ בָּנִים כִּבְנֵי אַהֲרֹן מֵתִים דִּכְתִיב וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וּסְמִיךְ לֵיהּ אַחֲרֵי מוֹת
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל הַפּוֹרֵשׁ מֵאִשְׁתּוֹ סָמוּךְ לְוִסְתָּהּ הוֹיִין לוֹ בָּנִים זְכָרִים דִּכְתִיב לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּסְמִיךְ לֵיהּ אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר הוֹיִין לוֹ בָּנִים רְאוּיִין לְהוֹרָאָה דִּכְתִיב לְהַבְדִּיל וּלְהוֹרוֹת
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל הַמַּבְדִּיל עַל הַיַּיִן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת הוֹיִין לוֹ בָּנִים זְכָרִים דִּכְתִיב לְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחוֹל וּכְתִיב הָתָם לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר וּסְמִיךְ לֵיהּ אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר בָּנִים רְאוּיִן לְהוֹרָאָה דִּכְתִיב לְהַבְדִּיל וּלְהוֹרוֹת
אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כׇּל הַמְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ הוֹיִין לוֹ בָּנִים זְכָרִים שֶׁנֶּאֱמַר וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים וּסְמִיךְ לֵיהּ אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הַשֶּׁרֶץ וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ' כּוּ' מַאי בֵּינַיְיהוּ
אָמַר חִזְקִיָּה שֶׁרֶץ וּנְבֵלָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר בָּעֵינַן עַד דְּיָדַע אִי בְּשֶׁרֶץ אִיטַּמִּי אִי בִּנְבֵלָה אִיטַּמִּי וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר לָא בָּעֵינַן עַד דְּיָדַע דְּכֵיוָן דְּיָדַע (דְּאִיטַּמָּא) [דְּאִיטַּמִּי] בָּעוֹלָם לָא צְרִיךְ אִי בְּשֶׁרֶץ אִיטַּמִּי אִי בִּנְבֵלָה אִיטַּמִּי
וְכֵן אָמַר עוּלָּא שֶׁרֶץ וּנְבֵלָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּעוּלָּא רָמֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּמְשַׁנֵּי מִי אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בָּעֵינַן עַד דְּיָדַע אִי בְּשֶׁרֶץ אִיטַּמִּי אִי בִּנְבֵלָה אִיטַּמִּי
ורְמִינְהִי אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מָה נַפְשָׁךְ חֵלֶב אָכַל חַיָּיב נוֹתָר אָכַל חַיָּיב שַׁבָּת חִילֵּל חַיָּיב יוֹם הַכִּפּוּרִים חִילֵּל חַיָּיב אִשְׁתּוֹ נִדָּה בָּעַל חַיָּיב אֲחוֹתוֹ בָּעַל חַיָּיב
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ עַד שֶׁיִּוָּדַע לָךְ בַּמֶּה חָטָא
וּמְשַׁנֵּי הָתָם אֲשֶׁר חָטָא וְהֵבִיא אָמַר רַחֲמָנָא חֵטְא כׇּל שֶׁהוּא הָכָא מִכְּדֵי כְּתִיב בְּכׇל דָּבָר טָמֵא אוֹ בְּנִבְלַת שֶׁרֶץ טָמֵא לְמָה לִי שְׁמַע מִינַּהּ בָּעֵינַן עַד דְּיָדַע אִי בְּשֶׁרֶץ אִיטַּמִּי אִי בִּנְבֵלָה אִיטַּמִּי
וְרַבִּי עֲקִיבָא אַיְּידֵי

רש"י

ואנן במקדש תנן. והוה ליה למיתני נמי בנדה בהדה: ומשני משום דלא דמו. דהא ארוכה דהכא פטור כקצרה דהתם וקצרה דהכא חייב כארוכה דהתם: אלמא בשלא סמוך לוסתה. קאי מתני' דאי בסמוך לוסתה ושגג ביכולני לבעול הוה ליה שוגג בין אכניסה בין אפרישה דהוה ליה לאסוקי אדעתיה שמא תאמר נטמאתי ואי משמש באבר מת בעריות חייב כי פריש באבר מת נמי ניחייב שאין כאן אונס: והאמר אביי. לעיל אמתני' חייב שתים ולא מצינן לאוקמיה אלא בסמוך לוסתה ובתלמיד חכם לזו ואין תלמיד חכם לזו כדאוקימנא לעיל: כי איתמר דאביי. דחייב שתים בעלמא איתמר ולאו אמתני' דאילו מתני' דכיון דמפליג בין פירש באבר מת לפירש בקושי בשלא סמוך לוסתה עסקינן והלכך פירש באבר מת פטור דאנוס הוא פירש בקושי חייב שהיה לו לפרוש בהנאה מועטת ודאמר אביי לעיל חייב שתים בעלמא איתמר מילתא באפי נפשה והכי איתמר המשמש עם הטהורה בסמוך לוסתה ושגג ביכולני לבעול ואמרה לו נטמאתי חייב שתים ואין חילוק בין פירש בקושי לפירש מת דמשמש מת בעריות נמי חייב וזה בתחלתו נמי שוגג בשתיהן ובתלמיד חכם לזו ולא לזו כדאוקימנא דלא הוו שני זיתי חלב בהעלם אחד: שקל קלא. פיסת רגבים: פתק ביה. זרק בו: קרב אליך. עמוד בעצמך ליצני הדור היו אומרים לנביא עמוד בעצמך אל תגע בי שלא אטמאך שאתה קדוש ואני טמא קדשתיך טמאתיך כמו (חגי ב) הן ישא איש בשר קדש וכמו (דברים כב) פן תקדש: והזרתם. והפרשתם כמו וינזרו: אזהרה לישראל וכו'. דסמיך ליה והדוה בנדתה בההוא ענינא: עונה. במסכת נדה מפורש או יום או לילה אם וסתה ביום יפרוש כל היום ואם וסתה בלילה יפרוש כל הלילה והכי מפרש לה במסכת נדה בפרק האשה (דף סג:): ולהבדיל כו'. המבדיל בין טומאה לטהרה תלד אשתו זכר: להבדיל ולהורות. בענינא דשתויי יין כתיב ולהבדיל בין הקדש ובין החול בין הטמא וגו' ולהורות את בני ישראל: המקדש עצמו בתשמיש. דרך צניעות: שרץ ונבלה. טמא שרץ וטמא נבלה בידיעה שבתחלה ידע שנגע בשרץ או בנבלה אבל לא ידע באיזה מהן שגג ואותה טומאה נעלמה כשאכל קדש: מה נפשך. משנה היא בכריתות חלב ונותר לפניו אכל אחד מהן בשוגג ואינו יודע איזה מהן ושבת ויוה''כ עשה מלאכה באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן אשתו נדה ואחותו עמו בבית שגג באחת מהן ואינו יודע באיזו מהן ר''א מחייב חטאת רבי יהושע פוטר אמר רבי אליעזר מה נפשך כו': אשר חטא והביא אמר רחמנא. או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה והביא והאי בה דקדריש רבי יהושע מפיק ליה ר''א לקמן בשמעתין לדרשא אחרינא:

תוספות

אלמא שלא בסמוך לוסתה עסקינן פירש בקונטרס דאי . בסמוך לוסתה כיון דמשמש מת חייב כי פירש באבר מת נמי חייב משמע מתוך פירושו דחייב שתים אפי' כי פירש באבר מת ולהכי אע''ג דחייב אכניסה מיחייב נמי אפרישה וכן פירש בסמוך גבי כי איתמר דאביי בעלמא איתמר דפירש מילתא באפי נפשה היא והכי איתמר המשמש עם הטהורה בסמוך לוסתה ושגג ביכולני לבעול ואמרה לו נטמאתי חייב ב' ואין חילוק בין פירש בקושי לפירש מת ונראה שכן דעתו דכיון דבא עליה סמוך לוסתה מתחלה שגג בשתיהן אכניסה ואפרישה וכשאמרה לו נטמאתי הוי ידיעה בין שגגת כניסה לשגגת פרישה ששעת פרישה חשיבה שגגה אע''פ שיודע בשעת פרישה שהוא עכשיו בועל נדה כיון שע''י כניסה באה לו וקשיא דהא משמע לעיל דלא משכחת חייב ב' אלא בתלמיד חכם לזו ולא לזו ולהאי פירוש משכחת לה בתלמיד חכם לשניהן וכגון שפירש מת וי''ל דהא דאוקים בתלמיד חכם לזו ולא לזו משום דסבר משמש מת פטור ולא מיחייב שתים אלא בפירש מיד ומה שהזכיר כאן בקונטרס ובתלמיד חכם לזו ולא לזו כדאוקימנא משום פירש בקושי פירש כן אבל קשיא דבמסכת שבת שילהי פרק הזורק (דף קב.) גבי ההיא דתנן זה הכלל כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה מוכח דאם זרק אבן ונזכר לאחר שיצאה מידו פטור ואף על גב שמתחלה יצאה מידו בשוגג ולא היה יכול להחזירה עוד ונראה לפרש דדייק מדקרי ליה אביי אנוס מכלל דבשלא סמוך לוסתה עסקינן דאי בסמוך לוסתה לא שייך למיקרייה אנוס כיון שפשע בשעת כניסה ולא מיפטר אלא משום דהויא חדא שגגה שהכל בא על ידי שגגה ראשונה ואם תאמר מי דחקו לאביי לאוקומה מתני' שלא בשעת וסתה ולפטור לגמרי היכא דפירש מת לוקמה בסמוך לוסתה ולוקי פטור דמתני אפרישה ויש לומר דלישנא דמתניתין משמע ליה דפטור לגמרי בשלא פירש מיד: אמר קרא ותהי נדתה עליו. מעליו דריש אבל מותהי לא דריש דהא איצטריך לכדדריש בהחולץ (יבמות דף מט:) דאפי' בשעת נדתה קדושין תופסין בה: לא תעשה מנ''ל. דלא מיחייב חטאת אא''כ יש בה לאו מידי דהוה אפסח ומילה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר