סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

הָא גָּמְרִינַן ראשׁ חֹדֶשׁ מִיוֹם הַכִּפּוּרִים וְלָא פָּרְכִינַן! הָתָם כַּפָּרָה מִיכְתַּב כְּתִיבָא גִּלּוּיֵי מִילְּתָא בְּעָלְמָא הוּא, אֲבָל הָכָא, אִיכָּא לְמֵימַר כּוּלָּהּ מִילְּתָא לָא גָּמְרִינַן אֶלָּא כִּדְאָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא "שָׂעִיר", "וּשְׂעִיר", הָכָא נַמִי "שָׂעִיר" "וּשְׂעִיר", וְאִיתְקִישׁ שְׂעִירֵי רְגָלִים לִשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים, מַה שְּׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים אֵינָן מְכַפְּרִין אֶלָּא עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף, אַף שְׂעִירֵי הָרְגָלִים אֵינָן מְכַפְּרִין אֶלָּא עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף. אִיבַּעֲיָא לְהוּ כִּי אָמַר רַבִּי יְהוּדָה עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף, הָנֵי מִילֵּי בְּחֵטְא שֶׁאֵין סוֹפוֹ לִיוָּדַע, אֲבָל חֵטְא שֶׁסּוֹפוֹ לִיוָּדַע כְּמִי שֶׁיֵּשׁ יְדִיעָה בַּסּוֹף דָּמֵי, וְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר אוֹ דִּלְמָא אֲפִילּוּ חֵטְא שֶׁסּוֹפוֹ לִיוָּדַע הָשְׁתָּא מִיהָא חֵטְא שֶׁאֵין מַכִּיר בּוֹ אֶלָּא ה' קָרֵינָא בֵּיה? תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף וְחֵטְא שֶׁסּוֹפוֹ לִיוָּדַע שְׂעִירֵי הָרְגָלִים וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׂעִירֵי הָרְגָלִים מְכַפְּרִין אֲבָל לֹא שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעֲיָא: מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר קְרָא: "וְאתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה" (ויקרא י, יז) וְהַאי קְרָא בְּשָׂעִיר ראשׁ חֹדֶשׁ כְּתִיב, וְיָלֵיף "עֲוֹן" "עֲוֹן" מִצִּיץ: נֶאֱמַר כָּאן "עֲוֹן", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "עֲוֹן" מַה לְּהַלָּן טוּמְאַת בָּשָׂר אַף כָּאן טוּמְאַת בָּשָׂר. אִי מַה לְּהַלָּן עוֹלִין, אַף כָּאן עוֹלִין "עֲוֹן הָעֵדָה" כְּתִיב, מִכְּדֵי מִיגְמַר גָּמְרִי מֵהֲדָדֵי נְכַפֵּר ראשׁ חֹדֶשׁ אַדִּידֵיהּ וְאַדְּצִיץ, נַפְקָא מִינָּהּ לְהֵיכָא, דנִשְׁבַּר הַצִּיץ, אָמַר קְרָא עֲוֹן עָוֹן אֶחָד הוּא נוֹשֵׂא, וְאֵין נוֹשֵׂא שְׁנֵי עֲוֹנוֹת. וּנְכַפֵּר צִיץ אַדִּידֵיהּ, וְאדראשׁ חֹדֶשׁ נַפְקָא מִינָּהּ לְטוּמְאָה דאֵירְעָה בֵּין זֶה לְזֶה אָמַר קְרָא: "אתָהּ" אוֹתָהּ נוֹשֵׂא עָוֹן, וְאֵין אַחֶרֶת נוֹשֵׂא עָוֹן רַב אַשִׁי אָמַר כְּתִיב הָכָא "עֲוֹן הָעֵדָה" עֵדָה, וְלֹא קֳדָשִׁים, וְהָתָם כְּתִיב, "עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים" קֳדָשִׁים וְלֹא עֵדָה, אַשְׁכְּחַן שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים דִּמְכַפְּרִי עַל טָהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא, שְׂעִירֵי רְגָלִים דִּמְכַפְּרִי עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף מְנָלַן כִּדְאָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא "שָׂעִיר" "וּשְׂעִיר", הָכָא נַמִי "שָׂעִיר" "וּשְׂעִיר",

רש"י

התם כפרה. בגופיה כתיב (במדבר כח) לחטאת לה' פירש לך הכתוב בו כפרה על חטא שאינו ידוע ומשמע דכל חטאים שאינם ידועים במשמע: גלוי מילתא בעלמא הוא. דגמרי מיוה''כ שלא יכפר אלא טומאת מקדש וקדשיו הלכך ליכא למיפרך מה ליוה''כ שכן מרובה כפרתו דהא לא גמרינן מיניה כפרה אלא מיעוטא הוא דגמרינן מיניה אבל כולה מילתא כגון שעירי הרגלים דלא מיפרשא כפרה דידהו לכפר הוא דכתיב בהו ולא פירש על מה וא''ת בא ללמוד משל יוה''כ שיכפר על טומאת מקדש שהוא עון כרת פרכינן מה ליוה''כ שכן מרובה כפרתו: שעיר ושעיר. שעיר הוה מצי למיכתב בכולהו וכתיב ושעיר וי''ו מוסיף על ענין ראשון להקיש ומהו ההיקש איתקוש שעירי הרגלים לשל ר''ח והוא כבר למד בבנין אב מיוה''כ ודבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בהיקש כל המלמד בכל המדות חוזר ומלמד חוץ מהלמד בהיקש שאין חוזר ומלמד בהיקש בקדשים והכי אמרינן בזבחים בפרק איזהו מקומן (דף מט:): שסופו ליודע. כגון שראוהו שנטמא ונכנס למקדש וסופו להודיעו: ואותה נתן לכם. בשעיר החטאת אשר דרש משה והנה שורף כתיב ושל ר''ח היה ושלשה שעירים קרבו ביום שהוקם המשכן והוא יום שמיני של מלואים שעיר של ר''ח דכתיב (שמות מ) באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד ושעיר דנחשון שהקריב לחנוכת המזבח ובכל הנשיאים אומר (במדבר ז) שעיר עזים אחד לחטאת ובשעיר שמיני כתיב (ויקרא ט) ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת והשנים אכלו ושל ר''ח נשרף כדילפינן בתורת כהנים ובשחיטת קדשים בפ' טבול יום (זבחים דף קא:): עון עון מציץ. דכתי' בי' ונשא אהרן את עון הקדשים (שמות כח): מה להלן טומאת בשר. שאין הציץ מרצה על טומאת הגוף אלא על הדם או על החלב או על הבשר של עולה שקרב בטומאה ומרצה ציץ על הקרבן שמכשירו לרצון שאין הבעלים צריכין להביא קרבן אחר אף כאן טומאת בשר יכפר על האוכל בשר קודש טמא והוא טהור. אי מה להלן עולין. מה הציץ אינו מכפר על שום חטא אלא מרצה על העולין אף זה ירצה על העולין כי היכי דעביד ציץ ונפקא מינה להיכא דנשבר הציץ ולא יכפר על עון האדם האוכל: עון העדה כתיב. אלמא מכפר על עון אנשים הוא: מכדי מיגמר גמרי מהדדי. בגזירה שוה ניכפר אתרוייהו ניכפר אדידיה כדקאמרת עון העדה כתיב על אדם האוכל טומאת בשר ואמאי דעביד ציץ לרצות על העולין אם נשבר הציץ: בין זה לזה. בין ר''ח לר''ח: אותה. ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה: רב אשי אמר כו'. ה' יתירא דהעדה ודקדשים דריש למיעוטא:

תוספות

הא גמרינן ר''ח מיוה''כ ולא פרכינן. הכא לא גרסינן שכן מרובה כפרה דר''ח מיוה''כ קולא בעינן למילף שלא יכפרו נמי בשאר עבירות ולא שייכא האי פירכא דחומרא אלא גרסינן ולא פרכינן ותו לא והיינו פירכא שכן אינו תדיר: כדאמר רב חמא שעיר ושעיר כו'. תימה ועצרת דלא כתיב ביה ושעיר מנ''ל אי בבנין אב דשאר רגלים תפשוט מהכא דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב ועוד דאי בבנין אב אתי למילף בקמא דבתר ר''ח נכתוב ושעיר ואינך ניתי בבנין אב ושמא יש לפרש דלא דריש הכא אלא בההוא שעיר דכתיב בתר ר''ח ואינך ושעיר לשום דרשה וממילא אתו שאר רגלים דכיון דגלי בחד הוו אחריני למד סתום מן המפורש ואפילו בנין אב לא צריך ולקמן דפריך מעצרת ויוה''כ עיקר קושייתו מיוה''כ ופריך דוקא לר''מ משום דאמר כל השעירים כפרתן שוה ואפילו דיוה''כ ור''ת פי' דה''נ סמיך אהיקשא דרבי יונה כדמסיק לקמן ולא נקט אלא תחלת סוגיא דלקמן דהוי כמו וכו' ואע''ג דר' יהודה אית ליה היקשא דבמועדיכם וכר''מ מ''מ לא מסתבר ליה לרבי יהודה לומר שיהו כל השעירים כפרתן שוה כמו שאומר ר''מ משום דעדיפא ליה היקשא דחיצון לפנימי ואית לן למימר דאין מכפר ב' כפרות וגם שלא תהא כפרתו פעמים בשנה ולר' מאיר עדיפא היקשא דמועדות: אבל חטא שסופו ליודע כמי שיש בה ידיעה לבסוף דמי. וא''ת ולפ''ז אמאי הוצרך לשנויי לעיל דר' ישמעאל סבר לה כר''מ נימא דחיצון מכפר אאין בה ואין בה שסופו ליודע דאהאי לא מכפר רגלים ור''ח דכיון שסופו ליודע לא קרינן ביה חטא שאינו מכיר בו אלא ה' ויש לומר כיון דהאמת דלר' יהודה חטא שסופו ליודע מכפרים רגלים ור''ח לא מסתבר ליה להש''ס שיחלוק עליה רבי ישמעאל בדבר זה: אי מה להלן עולין כו' ונפקא מינה היכא דנשבר הציץ כו' וציץ נפקא מינה לטומאה שאירעה בין זה לזה. ואם תאמר אמאי לא משני כדמשני בסמוך דאין אחר נושא אותו עון וי''ל דציץ לא מקרי אחר לגבי ר''ח כיון דעולין לא כתב בר''ח אלא דיליף מציץ אבל אעון העדה דכתיב בר''ח משני שפיר בסמוך דאין אחר נושא אותו עון ומהר''ר שמואל מפרש מה להלן עולין כלומר דציץ מכפר אקרבן עד שיהא מרוצה ור''ח מכפר על עון המקריב שהקריבו בטומאה והשתא אין אנו צריכין לנפקותא דנשבר הציץ ומשני עון העדה כתיב פי' עון דלא שייך אלא בעדה ועולין שייך אף בקרבן אי נמי עון העדה ולא עון הכהן: וניכפר ר''ח אדידיה ואדציץ. פירוש קרבן שקרב בטומאה בשעה שקרב ר''ח דקרבנות שקרבו בטומאה קודם ר''ח אין סברא שיכפר דהיאך יכפר למפרע מה שכבר קרב בטומאה: וניכפר ציץ אדידיה ואדר''ח. וא''ת ואמאי לא משני דעון אחד הוא נושא ולא ב' עונות וי''ל דגבי ציץ כתיב עון הקדשים וטומאת בשר ועולין הוו תרוייהו עון הקדשים ועוד עון הקדשים משמע שפיר ב' עונות דקדשים משמע קדשים הרבה: אמר קרא אותה. אפירכא קמייתא לא מצי לשנויי הכי דאותה אעון העדה קאי ודוקא בטומאת בשר אין אחר נושא עון: רב אשי אמר העדה כו' נראה דלא פליגי וע''כ איצטריך דרשה דאותה משום פירכא דלקמן דרגלים אמאי לא מכפרי אדר''ח ודרשה דרב אשי נמי איצטריך לר''ש כר' יהודה דלא משמע ליה אותה כדלקמן: הכא נמי שעיר ושעיר. אהיקשא דר' יונה סמיך כדפרישית לעיל:

עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר