סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

"אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" (ויקרא יח). הָא - כָּל הַיּוֹשֵׁב וְלֹא עָבַר עֲבֵירָה, נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה. ר' שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכוֹל (אֶת) הַדָּם, כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ" וְגוֹ' (דברים יב) - וּמָה אִם הַדָּם, שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם קָצָה מִמֶּנּוּ - הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ מְקַבֵּל שָׂכָר; גֶּזֶל וַעֲרָיוֹת, שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאַוָּה לָהֶן וּמְחַמְּדָתָן - הַפּוֹרֵשׁ מֵהֶן, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּזְכֶּה לוֹ וּלְדוֹרוֹתָיו וּלְדוֹרוֹת דּוֹרוֹתָיו, עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. ר' חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת; שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיהו מב).
גְּמָרָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חֲלוּקִין עָלָיו חֲבֵרָיו, עַל רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל. אֲמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, אָמְרֵי בֵּי רַב: תְּנִינַן: "אֵין בֵּין שַׁבָּת לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֶלָּא, שֶׁזֶּה - זְדוֹנוֹ בִּידֵי אָדָם, וְזֶה - זְדוֹנוֹ בְּהִכָּרֵת." וְאִם אִיתָא - אִידִי וְאִידִי בִּידֵי אָדָם הוּא! רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אוֹמֵר: הָא מַנִּי? - רַבִּי יִצְחָק הִיא, דַּאֲמַר: מַלְקוֹת בְּחַיְּיבֵי כְּרִיתוֹת לֵיכָּא. דְּתַנְיָא: "רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: חַיְּיבֵי כְּרִיתוֹת - בִּכְלָל הָיוּ; וְלָמָּה יָצָאת כָּרֵת בַּאֲחוֹתוֹ? - לְדוּנוֹ בְּכָרֵת וְלֹא בְּמַלְקוּת". רַב אַשִׁי אֲמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא: רַבָּנָן; זֶה - עִיקַּר זְדוֹנוֹ בִּידֵי אָדָם, וְזֶה - עִיקַּר זְדוֹנוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם. אֲמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אֲמַר רַב: הֲלָכָה כְּר' חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל. אֲמַר רַב יוֹסֵף: מַאן סְלִיק לְעֵילָּא, וַאֲתָא וַאֲמַר?! אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: אֶלָּא הָא דַּאֲמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: "שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים עָשׂוּ בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה, וְהִסְכִּימוּ בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה עַל יָדָם"- מַאן סְלִיק לְעֵילָּא, וַאֲתָא וַאֲמַר?! אֶלָּא - קְרָאֵי קָא דָּרְשִׁינַן; הָכִי נַמִי - קְרָאֵי קָא דָּרְשִׁינַן. גּוּפָא: אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים עָשׂוּ בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה, וְהִסְכִּימוּ בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה עַל יָדָם; [אֵלּוּ הֵן]: מִקְרָא מְגִילָּה, וּשְׁאִילַת שָׁלוֹם [בְּשֵׁם], וַהֲבָאַת מַעֲשֵׂר. מִקְרָא מְגִילָּה - דִּכְתִיב: "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים" (אסתר ט) - קִיְּימוּ לְמַעְלָה מַה שֶּׁקִּבְּלוּ לְמַטָּה. וּשְׁאִילַת שָׁלוֹם - דִּכְתִיב: "וְהִנֵּה בוֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים ה' עִמָּכֶם" (רות ב), וְאוֹמֵר: "ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל" (שופטים ו). מַאי וְאוֹמֵר? וְכִי תֵּימָא: בּוֹעַז הוּא דְּעָבֵיד מִדַּעְתֵּיהּ, וּמִשְּׁמַיָּא לָא אַסְכִּימוּ עַל יָדוֹ! תָּא שְׁמַע: וְאוֹמֵר: "ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל". הֲבָאַת מַעֲשֵׂר - דִּכְתִיב: "הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר, וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי, וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר ה' צְבָאוֹת, אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרוּבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקוֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי" (מלאכי ג). מַאי "עַד בְּלִי דַּי"? אֲמַר רָמֵי בַּר רַב: עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם מִלּוֹמַר: 'דַּי'. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הוֹפִיעַ רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ: בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל שֵׁם, וּבְבֵית דִּינוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי, וּבְבֵית דִּינוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה. בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל שֵׁם - דִּכְתִיב: "וַיַּכֵּר יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי" (בראשית לח). מְנָא יָדַע? דִּלְמָא, כִּי הֵיכִי דַּאֲזַל אִיהוּ לְגַבָּהּ, אֲזַל נַמִי אֱינָשׁ אַחֲרִינָא [לְגַבָּהּ]? - יָצָאת בַּת קוֹל וְאָמְרָה: מִמֶּנִּי יָצְאוּ כְּבוּשִׁים. בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל - דִּכְתִיב: "הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ, אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי, וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי... וַיֹּאמְרוּ לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ... וַיֹּאמֶר... עֵד ה'... וְעֵד מְשִׁיחוֹ... כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי מְאוּמָה; וַיֹּאמֶר עֵד" (שמואל א יב). "וַיֹּאמֶר"?! - 'וַיֹּאמְרוּ' מִיבָּעֵי לֵיהּ! - יָצָאת בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אֲנִי עֵד בְּדָבָר זֶה. בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה - דִּכְתִיב: הַיָּלוּד "וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר, תְּנוּ לָהּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי, וְהָמֵת לֹא תְמִיתוּהוּ, (כִּי) הִיא אִמּוֹ" (מלכים א ג). מְנָא יָדַע? דִּלְמָא אִיעֲרוּמָא מִיעַרְמָא? - יָצָאת בַּת קוֹל וְאָמְרָה: הִיא אִמּוֹ. אֲמַר רָבָא: מִמַּאי? דִּלְמָא יְהוּדָה - כֵּיוָן דְּחַשֵּׁיב יַרְחֵי וְיוֹמֵי, וְאִיתְרְמֵי - דְּחָזֵינַן - מַחְזְקִינַן, דְּלָא חָזֵינַן - לָא מַחְזְקִינַן! שְׁמוּאֵל נַמִי - כּוּלְּהוּ יִשְׂרָאֵל - קָרֵי לְהוּ בְּלָשׁוֹן יְחִידִי; דִּכְתִיב: "יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּה'" (ישעיהו מה). שְׁלֹמֹה נַמִי - מִדְּהָא - קָא מְרַחַמְתָּא, וְהָא - לָא קָא מְרַחַמְתָּא! אֶלָּא, גְּמָרָא. דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלָאִי: שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין - כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה; וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה - כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם. אֲמַר רַב הַמְנוּנָא: מַאי קְרָא? "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה, מוֹרָשָׁה" (דברים לג) - 'תּוֹרָה' בְּגִימַטְרִיָּא -

ריב"ן

אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. וסמיך ליה איש איש אל כל שאר בשרו דמשמע מי שעושה חוקותי אני נותן חיים לו ואלו הן חוקותי איש איש וגו' הא למדת כל היושב ואינו עובר כו': לזכות את ישראל. כדי שיהו מקבלין שכר במה שמונעין עצמן מן העבירות לפיכך הרבה להן שלא היה צריך לצוות כמה מצות וכמה אזהרות על שקצים ונבלות שאין לך אדם שאינו קץ בהן אלא כדי שיקבלו שכר על שפורשין מהן: גמ' תנינא. במסכת מגילה אין בין שבת כו': בהכרת: לשון הכרת תכרת (במדבר טו) ואינו שם דבר: הא. מתני' דמגילה רבי יצחק היא ולהכי קאמר דזדון כרת בידי שמים ולא בידי אדם אבל מאן דסבירא ליה דמלקות איכא בחייבי כריתות מודי לרבי חנניא דנפטרו מידי כריתתן כיון שלקו ואיצטריך ליה לרבי יוחנן לאשמעינן דחלוקין: רב אשי אמר אפי' תימא. מתני' דמגילה רבנן היא דאמרי חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים ואפילו הכי מודו לר' חנניא דנפטרו מידי כריתתן ודקא אמרת מיתה וכרת בידי אדם הוא לא דמי דזה עיקר זדונו בידי אדם עיקר עונש של שבת בידי אדם דקאי בסקילה ועיקר עונשו של יום הכפורים בידי שמים דאע''ג דאיכא חיוב מלקות בחייבי כריתות הוא אינו עיקר החיוב דכרת חמור ממלקות ואי מזיד בלא התראה הוא הוי בכרת ונמצא חיובו החמור בידי שמים ואנן בתר עיקר החיוב אזלינן וכן עיקר. מורי. ואית דפרשי עיקר זדונו תחלתו בר כרת הוא ואילו לא לקי נכרת ולא נהירא דהא תרוייהו בהדדי איתנהו ביה לרבנן דאמר מלקות בחייבי כריתות איכא: מקרא מגילה. דחייבין על מקרא מגילה: ושאילת שלום בשם. דמותר לאדם לשאול בשלום חבירו בשם כגון ישים ה' עליך שלום ואין בו משום מוציא שם שמים לבטלה. מרבי. ל''א שאילת שלום בשם דחייב אדם לשאול בשלום חבירו בשם ואנו נמי כי שיילינן אהדדי מדכרינן שם דשלום שמו של הקב''ה דכתיב (שופטים ו) ויקרא לו ה' שלום לשם ה': והבאת מעשר. כדאמרינן ביבמות (דף פו:) דעזרא הסופר קנסינהו ללוים לפי שלא עלו עמו וצוה להביא כל המעשרות אל לשכת בית ה' והיו הכהנים והלוים שוים במעשר ראשון כדכתיב בעזרא (נחמיה י) והיה הכהן בן אהרן עם הלוים. במעשר הלוים וגם חזקיהו עשה כמו כן הכין לשכות להביא כל המעשרות בהן כדי שלא יקבלום הלוים שהיו עכו''ם כדכתיב בדברי הימים (ב לא) ויאמר חזקיהו להכין לשכות בבית ה' ויכינו ויביאו את התרומה. ואת המעשר וגם הוא תיקן להעלות לירושלים מעשר ירק ומעשר אילן דכתיב (שם) וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר וגו' ומפרש בנדרים (דף נה.) מאי וכפרוץ הא כל הני דאורייתא נינהו ומשני מעשר ירק ומעשר אילן וכתיב בתרי עשר. דקאמר להו נביא לישראל הביאו את כל המעשר אל בית האוצר [וגו] ובחנוני נא בזאת וגו' אלמא דהסכים: ואומר ה' עמך גבור החיל. מדקאמר ליה מלאך לגדעון שאילת שלום בשם אלמא דהסכים: הופיע. נגלה והוכיח בשעת הצורך בלע''ז ברובי''ר כך שמעתי. ל''א הופיע נשמעה בקול גדול. בנימוקי רבי: בבית דינו של שם. לא היה שם חי באותה שעה שהרי מת אלא בית דין של אחריו מבניו ותלמידיו וקרי ליה בית דין של שם כמו בית שמאי ובית הלל: ממני יצאו כבושים. דברים נעלמים הללו מאתי יצאו שלפי שיהודה היה מלך והיא זכתה לצאת ממנה מלכים. מתוך שהיתה צנועה בבית חמיה יצאתה גזירה זו מלפני שיצא זרע משניהם כך קיבל רבי מעיקרא לישנא אחרינא מאתי היתה שיצאו ממנה שני בנים הללו לכבוש העולם שהרי עתיד דוד ומשיח לצאת ממנה: בית דינו של שמואל לעולם ישראל אמרו עד דהא דכתיב ויאמר בני ישראל איקרו יחיד: רמ''ח מצות עשה. דכל אבר ואבר אומר לו עשה מצוה: שס''ה [מצות] לא תעשה. שבכל יום מזהירים עליו שלא לעבור: מפי משה

תוספות

והבאת מעשר. פירש הקונט' שקנס עזרא ללוים ותיקן שיביאוהו לכהנים כמו התרומה וכמדומה מלשונו שעוד פירש פירוש אחר שיפרשו מכל פירות אילן כמו שתיקן חזקיהו וכדכתיב וכפרוץ הדבר:
עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר