סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

גְּמָרָא מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם: "נִקְלָה" (דברים כה). אָמַר רַב שֵׁשֶׁת מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: מִנַּיִן לִרְצוּעָה, שֶׁהִיא שֶׁל עֵגֶל? דִּכְתִיב: "אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ" (דברים כה), וּסְמִיךְ לֵיהּ: "לֹא תַחְסוֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" (דברים כה). וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: מִנַּיִן לִיבָמָה שֶׁנָּפְלָה לִפְנֵי מוּכֵּה שְׁחִין, שֶׁאֵין חוֹסְמִין אוֹתָהּ? דִּכְתִיב: "לֹא תַחְסוֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ", וּסְמִיךְ לֵיהּ: "כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו" וְגוֹ' (דברים כה). וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת מִשּׁוּם ר' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: כָּל הַמְּבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדִים - כְּאִילּוּ עוֹבֵד עכּוּ"ם. דִּכְתִיב: "אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ" (שמות לד), וּסְמִיךְ לֵיהּ: "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמוֹר" (שמות לד). וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת מִשּׁוּם ר' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: כָּל הַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, וְכָל הַמְּקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע, וְכָל הַמֵּעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר - רָאוּי לְהַשְׁלִיכוֹ לַכְּלָבִים. דִּכְתִיב: "לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ" (שמות כב), וּסְמִיךְ לֵיהּ: "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא" וְגוֹ' (שמות כג) - קָרֵי בֵּיהּ נַמִי: לֹא תַשִּׂיא. "וּשְׁתֵּי רְצוּעוֹת" וְכוּ'. תָּנָא: שֶׁל חֲמוֹר. כִּדְדָרֵישׁ הַהוּא גָּלִילָאָה עֲלֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא: "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו, יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע" וְגוֹ' (ישעיהו א) - אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבֹא מִי שֶׁמַּכִּיר אֵבוּס בְּעָלָיו, וְיִפָּרַע מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֵבוּס בְּעָלָיו. "יָדָהּ טֶפַח" וְכוּ'. אֲמַר אַבַּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ: כָּל חַד וְחַד - לְפוּם גַּבֵּיהּ עָבְדִינַן לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִם כֵּן - נְפִישׁ לְהוּ רְצוּעוֹת טוּבָא! אֶלָּא, אֲמַר רָבָא: אֲבַקָתָא אִית לֵיהּ: כִּי בָּעֵי - מִיקְטַר בֵּיהּ, כִּי בָּעֵי - מַרְפֶּה בָּהּ. "מַלְקִין אוֹתוֹ" וְכוּ'. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אֲמַר רַב כָּהֲנָא: דַּאֲמַר קְרָא: "וְהִפִּילוֹ הַשּׁוֹפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו, כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר" (דברים כה) - רִשְׁעָה אַחַת - מִלְּפָנָיו, שְׁתֵּי רִשְׁעֻיּוֹת - מֵאַחֲרָיו. "אֵין מַלְקִין אוֹתוֹ" וְכוּ'. אֲמַר רַב חִסְדָּא אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִנַּיִן לִרְצוּעָה, שֶׁהִיא מוּכְפֶּלֶת? שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִפִּילוֹ". וְהָא מִיבָּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ! אִם כֵּן - לִכְתּוֹב קְרָא 'יַטֵּיהוּ'; מַאי "הִפִּילוֹ"? - שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי. "הַמַּכֶּה מַכֶּה בְּיָדוֹ". תָּנוּ רַבָּנָן: אֵין מַעֲמִידִין חַזָּנִין, אֶלָּא חֲסֵירֵי כֹּחַ וִיתֵירֵי מַדָּע; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ חֲסֵירֵי מַדָּע וִיתֵירֵי כֹּחַ. אֲמַר רָבָא: כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה מִסְתַּבְּרָא. דִּכְתִיב: "לֹא יוֹסִיף, פֶּן יוֹסִיף" (דברים כה) - אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא: חֲסֵירֵי מַדָּע - הַיְינוּ דְּצָרִיךְ לְאַזְהוֹרֵי; אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ: יְתֵירֵי מַדָּע - מִי צָרִיךְ לְאַזְהוֹרֵי?! וְרַבָּנָן? אֵין מְזָרְזִין אֶלָּא לִמְזֹרָז. תָּנָא: כְּשֶׁהוּא מַגְבִּיהַּ - מַגְבִּיהַּ בִּשְׁתֵּי יָדָיו; וּכְשֶׁהוּא מַכֶּה - מַכֶּה בְּיָדוֹ אַחַת. כִּי הֵיכִי דְּלֵיתַהּ מִדִּידֵיהּ. "וְהַקּוֹרֵא קוֹרֵא" כּוּ'. תָּנוּ רַבָּנָן: הַגָּדוֹל שֶׁבַּדַּיָּינִין - קוֹרֵא, הַשֵּׁנִי - מוֹנֶה, וְהַשְּׁלִישִׁי - אוֹמֵר: 'הַכֵּהוּ'. בִּזְמַן שֶׁמַּכָּה מְרוּבָּה - מַאֲרִיךְ; בִּזְמַן שֶׁמַּכָּה מוּעֶטֶת - מְקַצֵּר. וְהָא אֲנַן תְּנַן: "חוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא"! מִצְוָה לְצַמְצֵם, וְאִי לֹא צִמְצֵם - חוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא. תָּנוּ רַבָּנָן: "מַכָּה רַבָּה" (דברים כה) - אֵין לִי אֶלָּא מַכָּה רַבָּה; מַכָּה מוּעֶטֶת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא יוֹסִיף". אִם כֵּן, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: "מַכָּה רַבָּה"? לִימֵּד עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁהֵן מַכָּה רַבָּה."נִתְקַלְקֵל" וְכוּ': תָּנוּ רַבָּנָן: אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה - בְּרֵיעִי, וְלֹא בְּמַיִם; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאִישׁ - בְּרֵיעִי, וְהָאִשָּׁה - בְּמַיִם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה - בֵּין בְּרֵיעִי, בֵּין בְּמַיִם. וְהָתַּנְיָא: "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה בְּרֵיעִי"! אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: שְׁנֵיהֶם שָׁוִין בְּרֵיעִי. אֲמַר שְׁמוּאֵל: כְּפָתוּהוּ, וְרָץ מִבֵּית דִּין - פָּטוּר. מֵיתִיבֵי: "קָלָה: בֵּין בָּרִאשׁוֹנָה, בֵּין בַּשְּׁנִיָּה - פּוֹטְרִין אוֹתוֹ; נִפְסְקָה רְצוּעָה: בַּשְּׁנִיָּה - פּוֹטְרִין אוֹתוֹ, בָּרִאשׁוֹנָה - אֵין פּוֹטְרִין אוֹתוֹ." אַמַּאי? לֶהֱוֵי כְּרָץ! הָתָם - רָץ, הָכָא - לָא רָץ. תָּנוּ רַבָּנָן: אֲמָדוּהוּ: 'לִכְשֶׁיִּלְקֶה קָלָה' - פּוֹטְרִין אוֹתוֹ; 'לִכְשֶׁיֵּצֵא מִבֵּית דִּין קָלָה' - מַלְקִין אוֹתוֹ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִילּוּ קָלָה בַּתְּחִלָּה - מַלְקִין אוֹתוֹ; שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִכָּהוּ [וְגוֹ'] וְנִקְלָה" (דברים כה) - וְלֹא שֶׁלָּקָה כְּבָר בְּבֵית דִּין.
מִשְׁנָה כָּל חַיְּיבֵי כְּרִיתוֹת שֶׁלָּקוּ - נִפְטְרוּ יְדֵי כְּרִיתָתָם; שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ" (דברים כה) - כְּשֶׁלָּקָה, הֲרֵי הוּא כְּאָחִיךָ; דִּבְרֵי רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל. וְאָמַר רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל: מָה אִם הָעוֹבֵר עֲבֵירָה אַחַת - נוֹטֵל נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ, הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁתִּנָּתֵן לוֹ נַפְשׁוֹ! ר' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִמְּקוֹמוֹ הוּא לָמֵד: שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעוֹשׁוֹת" וְגוֹ' (ויקרא יח), וְאוֹמֵר:

ריב"ן

אין חוסמין. אין מגערין בה שלא תאמר אי אפשי בו: את המועדות. חולו של מועד: חג המצות תשמור. מפרש בחגיגה (דף יח.) אם בראשון ובשביעי הרי כבר אמור הא לא בא להזהיר אלא על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה: אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס. היינו מעיד עדות שקר: אבקתא. כמו מיבק אביק: במספר. שתי רשעיות מאחריו: אפילו יתירי כח ואפילו חסירי מדע. דאין להקפיד בכך: אי אמרת בשלמא דאפילו חסירי מדע. יכולין להעמיד בהן היינו דאיצטריך כו' למזרז: מכה מועטת. כגון שאמדוהו לפחות מכה בסידור אחד: אין לי אלא מכה רבה כו'. רישא דברייתא הכי איתא בסיפרי אין לי אלא בזמן שמוסיפין על מנין ארבעים על כל אומד ואומד שאמדוהו בית דין מנין ת''ל לא יוסיף מכל מקום מכה רבה אין לי אלא מכה רבה כו'. אין לי דחייב על לא יוסיף אלא בזמן שהכהו מכות הרבה על האומד מכות מועטות אפילו שתי מכות או אחת מנין דאסור להוסיף ת''ל לא יוסיף לא יוסיף להכותו על אלה על מנין האומד: שהוא מכה רבה. שניתן להכותו. בעל כורחו כן נראה לרבי ובלשון אחר קיבל רבי: ה''ג ת''ר אחד האיש ואחד האשה בריעי ולא במים דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר האיש בריעי והאשה במים וחכמים אומרים אחד האיש ואחד האשה בין בריעי בין במים והתניא רבי יהודה אומר אחד האיש ואחד האשה בריעי אמר רבי יצחק הא דקאמר רבי יהודה אחד האיש ואחד האשה בריעי הכי קאמר שניהן שוין בריעי דמשנתקלקל בריעי פטורין אבל במים איכא פלוגתא: קלה. נתקלקל בריעי ולישנא דקרא נקט ונקלה לשון זלזול: בין בראשונה בין בשניה. בין קודם שהכהו כלל בין לאחר שהכהו והיינו ראשונה הגבהה ראשונה שמגביה ידו להכות אם נתקלקל באותה הגבהה מחמת פחד או שנתקלקל בהגבהה שניה דהיינו לאחר שהכהו: פוטרין אותו. דנקלה קרינא ביה דהא קלה: נפסקה הרצועה. אם בהגבהה שניה נפסקה פוטרין אותו דהא נקלה באותה הכאה שהכהו ואם קודם שהכהו נפסקה כשהרים ידו להכות אין זו קלה: לכשילקה קלה. פירושו לכשילקה יקלה שאמדוהו שאם ילקוהו מיד יתקלקל בריעי פוטרים דפן יוסיף ונקלה כתיב דאין נותנין לו מכה שיקלה עליה מיד כך שמעתי אבל אמדוהו שלא יתקלקל עד לאחר המלקות מלקין אותו: קלה תחלה. קודם שקיבל שום הכאה מלקין אותו אחרי כן: מתני' על אחת כמה וכמה שתנתן לו נפשו. דמדה טובה מרובה ממדת פורענות אחד מחמש מאות דבמדת פורענות כתיב (שמות כ) פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים ובמדה טובה כתיב (שם) עושה חסד לאלפים ומתרגמינן לאלפין דרי ארבעה דורות כנגד אלפים דורות היינו אחד מחמש מאות מיעוט לאלפים אינו פחות משני אלפים וכל שכן אם כפשוטו דמשמע אלפים עד סוף כל הדורות: דכתיב. אחר כל העריות ונכרתו הנפשות העושות הרי חייב כרת על הנכשל בהן ונתן חיים למונע ובדל מהם דכתיב קודם העריות ושמרתם את חוקותי ואת משפטי וגו'

תוספות

רבי יהודה אומר (בעינן יתירי כח ו) חסירי מדע. נ''ל דפליג אתנא קמא דאמר אין מעמידין כלל חסירי מדע דאין מדקדקין בדבר דבהא טעמא דגמרא אין נכון לכאורה לומר דלרבי יהודה מעמידין דוקא חסירי מדע: שניהם שוין. ומיהו אשה אף במים: קלה. כל הנתקלקל בריעי איש ואשה משהגביה הרצועה להלקותו בראשונה או בשניה פוטרין אותו ואין מכין אותו כלל אבל נפסקה דוקא כי נפסקה בשניה שלקה אחת ולא שנפסקה בראשון קודם שלקה כלל:

עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר