סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

כָּל שֶׁבַּקֹּדֶשׁ פָּסוּל - בָּא הַכָּתוּב לִיתֵּן לֹא תַּעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתוֹ"! הָנֵי מִילֵּי - הֵיכָא דְּקוֹדֶם פְּסוּלוֹ חֲזֵי; הָכָא - דְּקוֹדֶם פְּסוּלוֹ נַמִי לָא חֲזֵי. וְלִילְקֵי נַמִי כְּאִידָךְ דְּר' אֱלִיעֶזֶר! דְּתַנְיָא: "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל שֶׁהוּא בְּ"כָּלִיל תִּהְיֶה"  (ויקרא ו); לִיתֵּן לֹא תַּעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתוֹ"! אִין, הָכִי נַמִי; וְרָבָא - מֵהַאי קְרָא קָאָמַר. אֲמַר רַב גִּידֵּל אֲמַר רַב: <סימן כוז"א> כֹּהֵן שֶׁאָכַל מֵחַטָּאת וְאָשָׁם לִפְנֵי זְרִיקָה - לוֹקֶה. מַאי טַעְמָא? דַּאֲמַר קְרָא: "וְאָכְלוּ אוֹתָם אֲשֶׁר כּוּפַּר בָּהֶם" (שמות כט); לְאַחַר כַּפָּרָה - אִין, לִפְנֵי כַּפָּרָה - לָא. לָאו הַבָּא מִכְּלָל עֲשֵׂה - לָאו הוּא. מְתִיב רָבָא: "וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וְשׁוֹסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְּרָסוֹת, מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה, אוֹתָהּ תֹאכֵלוּ" (דברים יד) - אוֹתָהּ תֹאכֵלוּ, וְאֵין בְּהֵמָה אַחֶרֶת תֹּאכֵלוּ. וְאִי כִּדְקָאָמְרַתְּ - "אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ" (דברים יד), לָמָּה לִי?! אֶלָּא אִי אִיתְּמַר, הָכִי אִיתְּמַר: אֲמַר רַב גִּידֵּל אֲמַר רַב: זָר שֶׁאָכַל מֵחַטָּאת וְאָשָׁם לִפְנֵי זְרִיקָה - פָּטוּר. מַאי טַעְמָא? דַּאֲמַר קְרָא: "וְאָכְלוּ אוֹתָם אֲשֶׁר כּוּפַּר בָּהֶם..." (שמות כט); כָּל הֵיכָא דְּקַרִינָן בֵּיהּ: "וְאָכְלוּ אוֹתָם אֲשֶׁר כּוּפַּר בָּהֶם" - קַרִינָן בֵּיהּ: "וְזָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ" (שמות כט); וְכָל הֵיכָא דְּלָא קַרִינָן בֵּיהּ "וְאָכְלוּ אוֹתָם אֲשֶׁר כּוּפַּר בָּהֶם" לָא קַרִינָן בֵּיהּ "וְזָר לֹא יֹאכַל". אֲמַר ר' אֶלְעָזָר אֲמַר ר' הוֹשַׁעְיָא: בִּכּוּרִים: הַנָּחָה - מְעַכֶּבֶת בָּהֶן; קְרִיָּיה - אֵין מְעַכֶּבֶת בָּהֶן. וּמִי אֲמַר ר' אֶלְעָזָר הָכִי? וְהָא אֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֲמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא: הִפְרִישׁ בִּכּוּרִים קוֹדֶם לֶחָג, וְעָבַר עֲלֵיהֶן הֶחָג - יֵרָקְבוּ. מַאי לָאו, מִשּׁוּם דְּלָא מָצֵי לְמִיקְרֵי עֲלֵיהֶן? וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ: קְרִיָּיה אֵין מְעַכֶּבֶת בָּהֶן - אַמַּאי יֵרָקְבוּ? כִּדְרַבִּי זֵירָא; דַּאֲמַר ר' זֵירָא: כָּל הָרָאוּי לְבִילָה - אֵין בִּילָה מְעַכֶּבֶת בּוֹ; וְכָל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְבִילָה - מְעַכֶּבֶת בּוֹ. ר' אַחָא בַּר יַעֲקֹב מַתְנֵי לַהּ כִּדְרַבִּי אַסִי אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְקָשְׁיָא לֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן: וּמִי אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בִּכּוּרִים: הַנָּחָה - מְעַכֶּבֶת בָּהֶן; קְרִיָּיה - אֵין מְעַכֶּבֶת בָּהֶן? וְהָא בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אַסִי מֵרַבִּי יוֹחָנָן: בִּכּוּרִים - מֵאֵימָתַי מוּתָּרִין לַכֹּהֲנִים? וַאֲמַר לֵיהּ: הָרְאוּיִן לִקְרִיָּיה - מִשֶּׁקָּרָא עֲלֵיהֶן; וְשֶׁאֵין רְאוּיִן לִקְרִיָּיה - מִשֶּׁרָאוּ פְּנֵי הַבַּיִת! קַשְׁיָא קְרִיָּיהּ אַקְּרִיָּיה, קַשְׁיָא הַנָּחָה אַהַנָּחָה! קְרִיָּיה אַקְּרִיָּיה לָא קַשְׁיָא: הָא - רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא - רַבָּנָן. הַנָּחָה אַהַנָּחָה נַמִי לָא קַשְׁיָא: הָא - רַבִּי יְהוּדָה, וְהָא - רַבָּנָן. מַאי רַבִּי יְהוּדָה? דְּתַנְיָא: "ר' יְהוּדָה אוֹמֵר: "וְהִנַּחְתּוֹ" (דברים כו) - זוֹ תְּנוּפָה. אַתָּה אוֹמֵר: זוֹ תְּנוּפָה; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא הַנָּחָה מַמָּשׁ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: "וְהִנִּיחוֹ" (דברים כו) - הֲרֵי הַנָּחָה אָמוּר; הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים "וְהִנַּחְתּוֹ"? - זוֹ תְּנוּפָה". וּמַאן תַּנָּא דְּפָלֵיג עָלֶיהָ דְּרַבִּי יְהוּדָה? ר' אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא. דְּתַנְיָא: ""וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ" (דברים כו) - לִימֵּד עַל הַבִּכּוּרִים, שֶׁטְּעוּנִין תְּנוּפָה; דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב". מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב? אָתְיָא: 'יָד', 'יָד' מִשְּׁלָמִים: כְּתִיב הָכָא: "וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ"; וּכְתִיב: "יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֶת אִשֵּׁי ה'" (ויקרא ז). מַה כָּאן - כֹּהֵן, אַף לְהַלָּן - כֹּהֵן; מַה לְּהַלָּן - בְּעָלִים, אַף כָּאן - בְּעָלִים. הָא כֵּיצַד? מַנִּיחַ כֹּהֵן יָדָיו תַּחַת יְדֵי בְּעָלִים, וּמֵנִיף. אֲמַר רָבָא בַּר אַדָּא אֲמַר ר' יִצְחָק: בִּכּוּרִים -

רש"י

בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו. דכתיב בנותר לא יאכל כי קדש הוא נתן טעם לדבר כי קדש הוא שנפסל וכמו כן כל הקדשים שנפסלו: ה''מ היכא דקודם פסולו חזי. כנותר: אותה תאכלו [דכתיב] כל בהמה מפרסת פרסה וגו' אותה תאכלו ולא בהמה טמאה שאין סימנין הללו בהו אלמא לאו הבא מכלל עשה עשה: קרינא ביה וזר לא יאכל. דהוא סיפיה דהאי קרא וכל זר לא יאכל קדש לאו בקדשים משתעי אלא בתרומה כדכתיב ברישא דענינא איש איש מזרע אהרן דבר השוה בזרעו של אהרן: בכורים לפני החג בני קרייה נינהו לאחר החג לאו בני קרייה נינהו דכתיב בתר קרייה ושמחת בכל הטוב מעצרת ועד החג שהוא זמן שמחת לקיטת פירות מביא וקורא מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא (בכורים פ''א משנה ו): הפריש לפני החג. חלה עליהן חובת קרייה ועבר עליהן החג שאינן ראוין עוד לקרייה ירקבו: כדרבי זירא. לעולם בראוין לקרייה לא מעכבא קרייה אבל באלו שעבר זמנן ואינן ראוין עוד לקרייה מעכבא קרייה כדרבי זירא: דאמר כל הראוי לבילה כו'. במסכת מנחות (דף קג:) תנן הרי עלי ששים ואחד עשרון מביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחר דעד ששים יכולין ליבלל בכלי אחד אבל ששים ואחד קים להו לרבנן דאינן נבללין יפה והוינן בה וכי אינן נבללין מאי הוי והאנן תנן אם לא בלל כשר ומשני רבי זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו כו': מתני לה. להא דרבי אלעזר אמר רבי אושעיא כדרב אסי אמר רבי יוחנן דרב אסי אמרה משמיה דרבי יוחנן: הראוין לקרייה. מעצרת ועד החג: משיראו פני הבית. משיכנסו לעזרה והנחה לא מעכבת כלל: הא רבי יהודה. לרבי יהודה לא מעכבא הנחה דדריש והנחתו יתירא לתנופה ואין מקרא שנוי בהנחה לעכב ולרבנן דלא דרשי ליה להכי מיבעי להו לשנות בהנחה לעכב: והנחתו זו תנופה. קרי ביה והנחתו לשון ולא נחם אלהים וגו' (שמות יג) שהוא מנחה אותו לארבע רוחות ומעלה ומוריד: מאן תנא דפליג עליה. למימר הנחה מעכבא: רבי אליעזר בן יעקב היא. דנפקא ליה תנופה מקרא אחרינא: מה להלן בעלים. דההוא בבעלים משתעי דכתיב יביא את קרבנו לה' מזבח שלמיו וסמיך ליה ידיו תביאינה:

תוספות

כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן כו'. ואם תאמר אמאי לא משני מש''ה לא לקי דהוי לאו שבכללות דכולל פסול דיוצא וטמא ופסולין אחרים וי''ל דלפירוש הקונטרס דלעיל ניחא דפירש דלוקה דקאמר אינו רוצה לומר כ''א איסור בעלמא ומש''ה פריך נהי דמלקות לא הוי משום לאו שבכללות מ''מ איסורא מיהא איכא ולילקי דקאמר לאו דוקא אבל לפירוש ר''י דלעיל קשה דפירש דלוקה דוקא קאמר כדפי' א''כ ולילקי דקאמר הכא דוקא קאמר ואמאי הלא הוי לאו שבכללות כדפי' ויש לומר דאין הכי נמי היה יכול לשנויי אבל עדיפא מיניה משני דלא מיירי כלל מזר שאכל חטאת לפני זריקה דפטור והא דאמר לעיל ר''ש (דף יז.) אם לאוכל חטאת לפני זריקה קל וחומר מתודה איסור בעלמא ולא מלקות: ואמר ליה ראוין לקריאה משקרא עליהן. ואז דוקא מותר ואי לא אסורים אלמא קריאה מעכבת: הנחה אהנחה לא קשיא הא רבי יהודה הא רבנן דתניא רבי יהודה אומר כו'. ומדאוקי רבי יהודה והנחתו לתנופה ואם כן אין כאן שנוי כתוב לעכב בהנחה ומסתברא דלא מעכב וקשה הרי קריאה דלא שנה הכתוב לעכב ומעכב לרבי שמעון ומנא ליה לרבי יהודה דהנחה דלא שנה הכתוב לעכב דלא מעכב ומשי''ח תירץ דלא קשה דהא גם לר''ש לא היתה קריאה מעכבת אי לא משום דגלי קרא מלא תוכל לאכול בשעריך כדלעיל כך נראה למשי''ח: ומאן תנא דפליג ארבי יהודה רבי אליעזר ברבי יעקב הוא דתניא וכו'. פירוש דאפיק תנופה מג''ש וא''כ והניחו והנחתו תרוייהו להנחה מעכבת וקשה דבפרק חרש פרש''י בין והניחו בין והנחתו מיירי בתנופה וראייה דהתם מוכח דבעי ב' תנופות ומוכח מן והניחו והנחתו לכך פי' הר''ר אברהם בר יצחק דר''א בן יעקב ס''ל הכי דתרי קראי מיירי בתנופה ושתי תנופות היו ולא מיירי כלל בהנחה דהנחה לא מעכבת והא [דקאמר] מאן דפליג עליה דר' יהודה הכי קאמר דמפיק ליה לתנופה מקרא אחרינא ורבנן דאית להו הנחה מעכבת היינו תנא קמא בר פלוגתיה דר' יהודה דמסכת בכורים פ''ג (משנה ו) דתניא עודהו בסל קורא והגדת היום עד שהוא גומר כל הפרשה כולה ואית ליה דליכא תנופה כלל ותרי קראי בהנחה מעכבת וקאמר ר' יהודה התם קורא עד ארמי אובד אבי וגו' הגיע לארמי מוריד הסל מעל כתפו ואוחזו בשפתותיו וכהן מניח ידיו תחתיו ומניפו וקורא כל הפרשה כולה וגומרה ובמילתיה דר' יהודה יש לתמוה דבשמעתין מפיק תנופה מוהנחתו שכתוב אחר כל הקריאה ואם כן מנליה דמתחלת הקריאה הוא מניף ותו מנליה לרבי יהודה דכהן היה מניף דבקרא והנחתו לא כתיב ביה כהן ובקרא קמא דכתיב ולקח הכהן הטנא לא כתיב בהן תנופה: בכורים מאימתי חייבים עליהם. זר מיתה וכהן מלקות חוץ לחומה שמצותו בפנים בעזרה:
עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר