סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

קוֹרֵא אֶת הַשֵּׁם וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ
מַאי לָאו בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר וַדַּאי טוֹבְלוֹ וּמָר סָבַר וַדַּאי אֵינוֹ טוֹבְלוֹ אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אִי הָכִי אַדְּמִיפַּלְגִי בִּסְפֵיקוֹ לִיפַּלְגוּ בְּוַדַּאי
אֶלָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא וַדַּאי טוֹבְלוֹ וְהָכָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי מָר סָבַר לֹא נֶחְשְׁדוּ עַמֵּי הָאָרֶץ עַל מַעְשַׂר עָנִי שֶׁל דְּמַאי כֵּיוָן דְּמָמוֹנָא הוּא אַפְרוֹשֵׁי מַפְרֵישׁ וְרַבָּנַן סָבְרִי כֵּיוָן דִּטְרִיחָא לֵיהּ מִילְּתָא לָא מַפְרֵישׁ
כַּמָּה יֹאכַל מִן הַטֶּבֶל וְכוּ' אָמַר רַב בִּיבִי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַחְלוֹקֶת בְּחִטָּה אֲבָל בְּקֶמַח דִּבְרֵי הַכֹּל כְּזַיִת וְרַבִּי יִרְמְיָה אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּמַחְלוֹקֶת בָּזוֹ כָּךְ מַחְלוֹקֶת בָּזוֹ
תְּנַן אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן אִי אַתֶּם מוֹדִים לִי בְּאוֹכֵל נְמָלָה כׇּל שֶׁהוּא שֶׁהוּא חַיָּיב אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא כִּבְרִיָּיתָהּ אָמַר לָהֶן אַף חִטָּה אַחַת כִּבְרִיָּיתָהּ חִטָּה אִין קֶמַח לָא
לְדִבְרֵיהֶם קָאָמַר לְהוּ לְדִידִי אֲפִילּוּ קֶמַח נָמֵי אֶלָּא לְדִידְכוּ אוֹדוֹ לִי מִיהַת דְּחִטָּה אַחַת כִּבְרִיָּיתָהּ וְרַבָּנַן בְּרִיַּית נְשָׁמָה חֲשִׁובָה חִטָּה לָא חֲשִׁובָה תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כׇּל שֶׁהוּא לְמַכּוֹת לֹא אָמְרוּ כְּזַיִת אֶלָּא לְעִנְיַן קׇרְבָּן
מַתְנִי' הָאוֹכֵל בִּכּוּרִים עַד שֶׁלֹּא קָרָא עֲלֵיהֶם קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים חוּץ לַקְּלָעִים קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי חוּץ לַחוֹמָה הַשּׁוֹבֵר אֶת הָעֶצֶם בַּפֶּסַח הַטָּהוֹר הֲרֵי זֶה לוֹקֶה אַרְבָּעִים אֲבָל הַמּוֹתִיר בַּטָּהוֹר וְהַשּׁוֹבֵר בַּטָּמֵא אֵינוֹ לוֹקֶה אַרְבָּעִים
הַנּוֹטֵל אֵם עַל הַבָּנִים רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה זֶה הַכְּלָל כׇּל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קוּם עֲשֵׂה אֵין חַיָּיבִין עָלֶיהָ
גְּמָ' אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא סְתִימְתָּאָה אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים בִּכּוּרִים הַנָּחָה מְעַכֶּבֶת בָּהֶן קְרִיאָה אֵין מְעַכֶּבֶת בָּהֶן
וְלֵימָא זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן סְתִימְתָּאָה הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּרַבִּי עֲקִיבָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סְבִירָא לֵיהּ
מַאי רַבִּי שִׁמְעוֹן דְּתַנְיָא וּתְרוּמַת יָדֶךָ אֵלּוּ בִּכּוּרִים
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מָה בָּא זֶה לְלַמְּדֵנוּ אִם לְאוֹכְלָן חוּץ לַחוֹמָה קַל וָחוֹמֶר מִמַּעֲשֵׂר הַקַּל וּמָה מַעֲשֵׂר הַקַּל אוֹכְלָן חוּץ לַחוֹמָה לוֹקֶה בִּכּוּרִים לֹא כׇּל שֶׁכֵּן הָא לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לָאוֹכֵל מִבִּכּוּרִים עַד שֶׁלֹּא קָרָא עֲלֵיהֶם שֶׁהוּא לוֹקֶה
וְנִדְבֹתֶיךָ זוֹ תּוֹדָה וּשְׁלָמִים אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מָה בָּא זֶה לְלַמְּדֵנוּ אִם לְאוֹכְלָן חוּץ לַחוֹמָה קַל וָחוֹמֶר מִמַּעֲשֵׂר הָא לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לָאוֹכֵל בְּתוֹדָה וּבִשְׁלָמִים לִפְנֵי זְרִיקָה שֶׁהוּא לוֹקֶה
וּבְכֹרֹת זֶה הַבְּכוֹר אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מָה בָּא זֶה לְלַמְּדֵנוּ אִם לְאוֹכְלָן חוּץ לַחוֹמָה קַל וָחוֹמֶר מִמַּעֲשֵׂר אִם לִפְנֵי זְרִיקָה קַל וָחוֹמֶר מִתּוֹדָה וּשְׁלָמִים הָא לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לָאוֹכֵל מִן הַבְּכוֹר אֲפִילּוּ לְאַחַר זְרִיקָה שֶׁהוּא לוֹקֶה
בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ זוֹ חַטָּאת וְאָשָׁם אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מָה בָּא זֶה לְלַמְּדֵנוּ
אִם לְאוֹכְלָן חוּץ לַחוֹמָה קַל וָחוֹמֶר מִמַּעֲשֵׂר אִם לִפְנֵי זְרִיקָה קַל וָחוֹמֶר מִתּוֹדָה וּשְׁלָמִים אִם לְאַחַר זְרִיקָה קַל וָחוֹמֶר מִבְּכוֹר הָא לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לָאוֹכֵל מֵחַטָּאת וְאָשָׁם אֲפִילּוּ לְאַחַר זְרִיקָה חוּץ לַקְּלָעִים שֶׁהוּא לוֹקֶה
נְדָרֶיךָ זוֹ עוֹלָה אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מָה בָּא זֶה לְלַמְּדֵנוּ
אִם לְאוֹכְלָן חוּץ לַחוֹמָה קַל וָחוֹמֶר מִמַּעֲשֵׂר אִם לִפְנֵי זְרִיקָה קַל וָחוֹמֶר מִתּוֹדָה וּשְׁלָמִים אִם לְאַחַר זְרִיקָה קַל וָחוֹמֶר מִבְּכוֹר אִם חוּץ לַקְּלָעִים קַל וָחוֹמֶר מֵחַטָּאת וְאָשָׁם הָא לֹא בָּא הַכָּתוּב

רש"י

קורא ואין צריך להפריש. דכיון שקרא עליו שם יצא הכרי מתורת טבל ושאר המעשרות הוא צריך להפריש על כרחך לפי שצריך להפריש ממעשר ראשון תרומת מעשר וליתנה לכהן שהיא במיתה לזרים ומעשר שני צריך להעלותו לירושלים ולאכלו: רבנן סברי ודאי טביל. לפיכך ספיקו צריך להוציאו מידי ספק טבל: לא נחשדו. דממונא הוא אין בו איסור אכילה אלא גזל עניים ואיהו לגזל עניים לא חייש: אפרושי מפריש ליה. לאפקועי טיבליה נהי דמעשר ראשון לא מפריש דסבר אי מפרישנא ליה בעינא לאפרושי תרומת מעשר מיניה שהוא במיתה ונותנה לכהן ומעשר שני נמי אי מפרישנא ליה בעינן אסוקיה ומיכליה בירושלים: מחלוקת בחטה. שהיא כברייתה: כך מחלוקת בזו. דקסבר ר' שמעון בכל האיסורין כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן על שגגת כרת והלכה למשה מסיני היא: מתני' עד שלא קרא עליהן. ארמי אובד וגו' ובגמרא יליף היכן הוזהר: קדשי קדשים חוץ לקלעים. או שאכל קדשי קדשים בזמן משכן חוץ לקלעים ובגמרא מפרש היכן מוזהר: קדשים קלים. חוץ לחומה אזהרתיה מלא תוכל לאכול בשעריך וגו' וכן מעשר שני ובגמרא פריך מעשר שני תנא ליה לעיל מעשר שני והקדש שלא נפדו והיינו שאכלו חוץ לחומה בלא פדיון: המותיר בטהור אינו לוקה. כדאמר לעיל בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה כו': השובר. עצם בטמא כדאמרינן בפסחים (דף פג.) ועצם לא תשברו בו בכשר ולא בפסול: לוקה ואינו משלח. קסבר שלח מעיקרא משמע ואין כאן לאו שניתק לעשה דאע''ג דכתיב שלח תשלח אחר לא תקח לאו למימרא דאם לקחת שלח אלא לא תקח אלא שלחנה קודם לקיחה: חכמים אומרים משלח ואינו לוקה. קסברי שלח אחר לקיחה משמע ולאו שניתק לעשה הוא: גמ' זו דברי ר' עקיבא. מתניתין דקתני בכורים קרייה מעכבא בהו ר' עקיבא היא שהיה רגיל רבי לסתום דבריו במשנה בסתם בכמה מקומות והכי שמיע ליה לר' יוחנן דאית ליה לר' עקיבא קרייה מעכב' בכורים: הנחה. לפני המזבח מעכבת בהן דשנה בה קרא (דברים כו) והניחו לפני וגו' (שם) והנחתו לפני וגו': ונימא זו דברי ר' שמעון. דהוי ליה לאיתויי סייעתא למילתיה. ממתניתין דלקמן דשמעינן לר' שמעון בה דאית ליה כי מתניתין דקרייה מעכבא בהו: מאי ר' שמעון. היכא שמענא ליה דאמר הכי: ותרומת ידך. סיפיה דהאי קרא הוא לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבותיך ותרומת ידך ודריש ר' שמעון לקרא מסיפיה לרישיה דאי הוה דריש ליה מרישיה לסיפיה לא מדריש ליה כי האי גוונא ולקמיה מפרשינא ליה: תרומת ידך אלו בכורים. דכתיב (דברים כו) ולקח הכהן הטנא מידך: אם לאוכל. בכורים חוץ לחומה לאסור כדמשמע קרא לא תוכל לאכול בשעריך וגו': קל וחומר ממעשר הקל. שהרי כתיב בתחלת המקרא מעשר דגנך ולקמיה מפרש מאי חומר דבכורים ממעשר: עד שלא קרא עליהן. ארמי אובד אבי דאם אינו ענין חוץ לחומה תנהו ענין לאיסור אחר הראוי להם: לפני זריקה שהוא לוקה. דאם אינו ענין חוץ לחומה תנהו ענין לכך שזהו איסור החמור שאתה יכול לתתו לענין לאו שאין בו אזהרה מפורשת במקום אחר אלא עשה בלבד (שם יב) ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל: קל וחומר מתודה ושלמים. ולקמיה מפרש מאי חומריה דבכור מתודה ושלמים: אפילו לאחר זריקה שהוא לוקה. אם זר הוא שאין הבכור נאכל אלא לכהנים וזו היא אזהרתו ובמקום אחר עשה הוא דאשכחן בה אך בכור שור וגו' ובשרם יהיה לך וגו' (במדבר יח): אם לאוכל לאחר זריקה. והוא זר קל וחומר מבכור ולקמיה מפרש מאי חומרא דחטאת מבכור: חוץ לקלעים. ואזהרת עשה מצינו בה במקום אחר (ויקרא ו) במקום קדוש תאכל בחצר אהל מועד:

תוספות

ורבנן בריית נשמה חשובה חטה לא חשובה. תימה דבפרק גיד הנשה (חולין דף צו. וצט: ושם) אמרינן שאני גיד דבריה הוא ולא בטיל ואע''ג דלית ביה נשמה וי''ל דהכי קאמר שאני גיד דבריה הוא וכיון דאתיא מבריית נשמה שפיר הויא בריה ולא נראה דהא נבלה דקא אתי מבריית נשמה ואעפ''כ לא הויא בריה אלא על כרחך הטעם תלוי דכל שאובד שמו כשנחתך הוי בריה וניחא מנבילה שאינו אובדת שמה שלפעמים אף כשנחתכה קורין אותה נבילה ולכך לא הוי בריה אבל גיד אובד שמו על ידי שנחתך אבל ק''ק לי מאי קאמר הכא בריית נשמה חשיבא ליה לימא דלדבריו דר''ש אמרי לדידן אפילו נמי אית ביה נשמה לא הוי בריה אלא לדידך דבריה הוא אודי לי מיהא דכיון דליכא נשמה דבטלה:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר