סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

שֶׁכֵּן אִם עָבַר זְמַנָּהּ בָּטְלָה אֶלָּא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר קְרָא וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עׇרְלָתוֹ וַאֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת וְלִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּמִילָה וְלֵיתוֹ הָנָךְ וְלִיגְמְרוּ מִינֵּיהּ מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְמִילָה שֶׁכֵּן נִכְרְתוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְּרִיתוֹת
עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ אֶלָּא בְּמַכְשִׁירֵי מִילָה אֲבָל מִילָה גּוּפַהּ דִּבְרֵי הַכֹּל דּוֹחָה שַׁבָּת מְנָלַן אֲמַר עוּלָּא הֲלָכָה וְכֵן אָמַר רַבִּי יִצְחָק הֲלָכָה מֵיתִיבִי מִנַּיִין לְפִיקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר מָה מִילָה שֶׁהִיא אַחַת מֵאֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת קַל וָחוֹמֶר לְפִיקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ הֲלָכָה קַל וָחוֹמֶר מֵהֲלָכָה מִי אָתֵי וְהָתַנְיָא אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה עֲקִיבָא עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה (מְטַמֵּא) הֲלָכָה וּרְבִיעִית דָּם קַל וָחוֹמֶר וְאֵין דָּנִין קַל וָחוֹמֶר מֵהֲלָכָה אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָתְיָא אוֹת אוֹת אֶלָּא מֵעַתָּה תְּפִילִּין דִּכְתִיב בְּהוּ אוֹת לִידְחֵי שַׁבָּת אֶלָּא אָתְיָא בְּרִית בְּרִית גָּדוֹל דִּכְתִיב בֵּיהּ בְּרִית לִידְחֵי שַׁבָּת אֶלָּא אָתְיָא דּוֹרוֹת דּוֹרוֹת צִיצִית דִּכְתִיב בֵּיהּ דּוֹרוֹת לִידְחֵי שַׁבָּת אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק דָּנִין אוֹת בְּרִית וְדוֹרוֹת מֵאוֹת בְּרִית וְדוֹרוֹת לְאַפּוֹקֵי הָנָךְ דְּחַד חַד הוּא דִּכְתִיב בָּהֶן וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אָמַר קְרָא בַּיּוֹם בַּיּוֹם אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן אֶלָּא מֵעַתָּה מְחוּסְּרֵי כַּפָּרָה דִּכְתִיב בְּהוּ בַּיּוֹם הָכִי נָמֵי דְּדָחוּ שַׁבָּת הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה הַאי נָמֵי מִיבְּעֵי לֵיהּ בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה הָהוּא מִבֶּן שְׁמֹנַת יָמִים נָפְקָא הַאי נָמֵי מִבְּיוֹם צַוּוֹתוֹ נָפְקָא אַף עַל גַּב דְּנָפְקָא מִבְּיוֹם צַוּוֹתוֹ אִצְטְרִיכָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְחָס רַחֲמָנָא עֲלֵיהּ לְאֵתוֹיֵי בְּדַלּוּת בַּלַּיְלָה נָמֵי לַיְתֵי קָא מַשְׁמַע לַן מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא אֶלָּא מֵעַתָּה יְהֵא זָר כָּשֵׁר בָּהֶן וִיהֵא אוֹנֵן כָּשֵׁר בָּהֶן הָא אַהְדְּרֵיהּ קְרָא
רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר אָמַר קְרָא שְׁמִינִי שְׁמִינִי אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת הַאי שְׁמִינִי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמַעוֹטֵי שְׁבִיעִי שְׁבִיעִי מִבֶּן שְׁמֹנַת יָמִים נָפְקָא וְאַכַּתִּי מִיבְּעֵי לֵיהּ חַד לְמַעוֹטֵי שְׁבִיעִי וְחַד לְמַעוֹטֵי תְּשִׁיעִי דְּאִי מֵחַד הֲוָה אָמֵינָא שְׁבִיעִי הוּא דְּלָא מְטָא זִמְנֵיהּ אֲבָל מִשְּׁמִינִי וְאֵילָךְ זִמְנֵיהּ הוּא אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְרַבִּי יוֹחָנָן
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן וּדְלָא כְּרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב שְׁמִינִי יִמּוֹל אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים מְחַלְּלֶיהָ מוֹת יוּמָת בִּשְׁאָר מְלָאכוֹת חוּץ מִמִּילָה אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אֲפִילּוּ מִילָה וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים שְׁמִינִי יִמּוֹל חוּץ מִשַּׁבָּת תַּלְמוּד לוֹמַר בַּיּוֹם אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת אָמַר רָבָא הַאי תַּנָּא מֵעִיקָּרָא מַאי קָא נִיחָא לֵיהּ וּלְבַסּוֹף מַאי קָא קַשְׁיָא לֵיהּ הָכִי קָאָמַר שְׁמִינִי יִמּוֹל אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים מְחַלְּלֶיהָ מוֹת יוּמָת בִּשְׁאָר מְלָאכוֹת חוּץ מִמִּילָה אֲבָל מִילָה דָּחֲיָא מַאי טַעְמָא קַל וָחוֹמֶר הוּא וּמָה צָרַעַת שֶׁדּוֹחֶה אֶת הָעֲבוֹדָה

רש"י

שאם עבר זמנן בטלין. הילכך דחו: וביום השמיני ימול ואפילו בשבת. ומילה גופה דדחיא שבת אמרינן לקמן הלכה למשה מסיני אייתר ליה ביום למכשיריה: י''ג בריתות. נאמרו לאברהם בפרשת מילה (בראשית יז): והא תניא. במסכת נזיר: עקיבא עצם כשעורה הלכה. שהיה ר''ע דן ק''ו מניין לרביעית דם המת שהנזיר מגלח על אהלה ק''ו מה עצם כשעורה שאינו מטמא באהל נזיר מגלח על מגעו ומשאו רביעית דם שמטמאה באהל דכתיב ועל כל נפש מת לא יבא אינו דין שהנזיר מגלח עליה ואמר ליה רבי אלעזר עקיבא עצם כשעורה הלכה למשה מסיני שיהא נזיר מגלח עליה ורביעית דם אתה בא ללמוד ממנה בק''ו ואין דנין קל וחומר מהלכה דלא ניתנה תורה שבעל פה לידרש בי''ג מדות: אתיא אות אות. בשבת כתיב (שמות לא) כי אות היא ובמילה כתיב (בראשית יז) והיה לאות ברית מה להלן שבת אף כאן שבת: אלא מעתה. אי הך ג''ש דאות האמורה בשבת נאמרה בסיני לידרש שתיבה זו לדרשה נאמרה ליגמר מינה נמי לתפילין: אלא אתיא ברית ברית. ההוא דאות אות לא נאמרה בסיני ואין אדם דן גזרה שוה מעצמו אלא הך דברית ברית נאמרה בסיני ובשבת כתיב ברית (שמות לא) לדורותם ברית עולם: גדול. בן שלש עשרה דהוי מילה שלא בזמנה: דכתיב ביה ברית. וערל זכר אשר לא ימול וגו' את בריתי הפר (בראשית יז) והאי קרא בגדול כתיב מדמחייב ליה כרת שאם לא מלו אביו חייב למול את עצמו ולידחי שבת ואנן אמרינן לקמן דאפילו יום טוב אינה דוחה אלא בזמנה: דורות דורות. בשבת כתיב לדורותם ברית עולם ובמילת קטן כתיב (שם) ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם: ביום ואפילו בשבת. מדלא כתיב בשמיני ימול ולר' אליעזר דאפקיה למכשירין מילה עצמה הלכה היא ופיקוח נפש לא אתיא ליה בק''ו ממילה אלא מקראי נפקא ליה כדאמרינן בפרק בתרא דיומא: מחוסרי כפרה. כל טמאין שהוצרכו לקרבן זב וזבה יולדת ומצורע נאמר בהן וביום השמיני: ביום צותו. את בני ישראל להקריב את קרבניהם (ויקרא ז) ביום ולא בלילה: אלא מעתה. משום דהוכשר להביא בדלות מכשירין בה שאר פסולין: יהא זר ואונן כשר בהן. אונן עד שלא נקבר מתו פסול לעבודה דכתיב (שם כא) בכהן גדול לאביו ולאמו לא יטמא ומן המקדש לא יצא ולא יחלל והכי משמע אף ביום שמתו אביו ואמו אינו צריך לצאת מן המקדש אלא מקריב אונן ולא יחלל ועבודתו לא תהא מחוללת בכך הא אחר שלא יצא חילל: הא אהדריה קרא. לפסול בהן לילה דכתיב בהו וביום כדאמרינן וכיון דלענין לילה תורת כל הקרבנות עליהן לענין זר ואונן נמי תורת קרבן עליהן: שמיני. כל שהוא שמיני ואפילו בשבת וביום למעוטי לילה: תניא כוותיה דר' יוחנן. דיליף מוביום: מעיקרא מאי ניחא ליה. לאוקמי שמיני דווקא ואפילו בשבת ודחי מחלליה מות יומת אצל שאר מלאכות מאיזה טעם נראה לו כן: ולבסוף. כשהיפך דבריו ואמר או אינו אלא אפי' מילה בכלל מחלליה מות יומת דהוא דוקא ודחי שמיני ימול אצל שאר ימים: מאי קשיא ליה. בטעמא הראשון: אבל מילה דחיא. שבת בק''ו ותיגמר מיניה למידחי מחלליה מות יומת אצל שאר מלאכות ולמימר שמיני דווקא קאמר ואפי' ביום שבת: ומה צרעת שדוחה את העבודה. אזהרה שהזהירה תורה על הצרעת שלא לקוץ בהרתו כדתניא (מכות דף כב.) השמר בנגע הצרעת אזהרה בקוצץ בהרתו הכתוב מדבר והחמירה תורה באזהרה זו לדחות העבודה כדקיימא לן בפסחים (דף סז.) דטומאת מת נדחית בקרבן צבור ולא זבין ומצורעי' ובטלים לעשות פסח ולא אמרינן יקוצו בהרתן ויאכלו פסחים או הכהן יקוץ בהרתו ויעבוד אם הכהנים טמאין בצרעת והקהל טהורין:

תוספות

והתניא אמר ליה רבי אלעזר כו'. ול''ג והתנן דכל זה אינו במשנה: ההיא מבן שמונת ימים נפקא. תימה דתניא בת''כ ומייתי לה בפרק הערל (יבמות עב:) השמיני ימול דתניא יכול בין ביום ובין בלילה ת''ל ביום אין לי אלא שנימול לח' נימול לט' לי' ולי''א מניין שאינו נימול אלא ביום ת''ל וביום ובפ''ב דמגילה (דף כ:) נמי אמר אין מוהלין אלא ביום דכתיב וביום השמיני ויש לומר דסמיך אבן שמנת ימים ודרשא פשוטה נקט: אלא מעתה יהא זר ואונן כשר בהן. לאו דווקא נקט זר דהא בכולהו בזב וזבה ויולדת ומצורע כתב בהו כהן: הא אהדריה קרא. והוה ליה דבר שיצא מן הכלל לידון בדבר החדש לאתויי בדלות שאי אתה יכול להחזירו לכללו לפסול לילה ואונן עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש הרי החזירה בפירוש ופסל לילה וה''ה אונן וקשה ואמאי לא קאמר דאהדריה קרא מדכתיב כהן ולא זר ושמא לשום דרשא אחריתי אתא: תניא כוותיה דרבי יוחנן ודלא כרב אחא בר יעקב. ודלא כרב נחמן בר יצחק דאמר אתיא אות ברית דורות לא הוי דאיהו מודה דדרשינן ביום כדדרשינן בברייתא ואות ברית דורות אתא למכשירין וביום למילה גופה ולית ליה למילה הלכה אע''ג דר' יוחנן אית ליה הלכה לר' אליעזר [כדפי' רש''י והאי ברייתא דדרשי ביום אתיא כרבנן דביום] איצטריך למילה גופה ולהכי לא קאמר אלא דלא כרב אחא דברייתא מוכחא בהדיא דלא בעיא למדרש שמיני ימול. מ''ר: מה צרעת שדוחה את העבודה. תימה ולימא קל וחומר איפכא ותדחה עבודה את הצרעת שיקוץ בהרתו כדי לעשות עבודה ומה שבת שדוחה את המילה ומילה דוחה את הצרעת עבודה דוחה אותה צרעת שנדחה מפני מילה אינו דין שתהא עבודה דוחה אותה והא דאמרינן בפסחים בפרק אלו דברים (דף סז.) וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש אם טמאי מתים משתלחין זבים ומצורעים לא כ''ש אלא יש לך שעה שזבין ומצורעים משתלחים ואין טמאי מתים משתלחים ואיזה זה פסח הבא
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר