סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

כֹּל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא זִמְנֵיהּ הוּא אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבִּי יִצְחָק וְאִיתֵּימָא רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ הוֹאִיל וּבְיָדוֹ לְהַפְקִירָן
אָמַר מָר לוּלָב וְכׇל מַכְשִׁירָיו דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְנָא לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָא אִי מֵעוֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁכֵּן צוֹרֶךְ גָּבוֹהַּ אֶלָּא אָמַר קְרָא בַּיּוֹם בַּיּוֹם אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת וּלְמַאי הִלְכְתָא אִילֵּימָא לְטִלְטוּל אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמִישְׁרֵי טִלְטוּל אֶלָּא לְמַכְשִׁירָיו וְרַבָּנַן הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה מְנָא לֵיהּ נָפְקָא לֵיהּ מִוּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים יָמִים וְלֹא לֵילוֹת וְרַבָּנַן אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא נֵילַף שִׁבְעַת יָמִים מִסּוּכָּה מָה לְהַלָּן יָמִים וַאֲפִילּוּ לֵילוֹת אַף כָּאן יָמִים וַאֲפִילּוּ לֵילוֹת קָא מַשְׁמַע לַן וְלִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּלוּלָב וְנֵיתוֹ הָנָךְ וְנֵילְפוּ מִינֵּיהּ מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְלוּלָב שֶׁכֵּן טָעוּן אַרְבָּעָה מִינִים
סוּכָּה וְכׇל מַכְשִׁירֶיהָ דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְנָא לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָא אִי מֵעוֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁכֵּן צוֹרֶךְ גָּבוֹהַּ הוּא אִי מִלּוּלָב שֶׁכֵּן טָעוּן אַרְבָּעָה מִינִים אֶלָּא גָּמַר שִׁבְעַת יָמִים מִלּוּלָב מַה לְּהַלָּן מַכְשִׁירָיו דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת אַף כָּאן נָמֵי מַכְשִׁירָיו דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת וְלִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּסוּכָּה וְנֵיתֵי הָנָךְ וְלִיגְמְרוּ מִינֵּיהּ מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְסוּכָּה שֶׁכֵּן נוֹהֶגֶת בַּלֵּילוֹת כְּבַיָּמִים
מַצָּה וְכׇל מַכְשִׁירֶיהָ דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְנָא לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָא אִי מֵעוֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁכֵּן צוֹרֶךְ גָּבוֹהַּ אִי מִלּוּלָב שֶׁכֵּן טָעוּן אַרְבָּעָה מִינִים אִי מִסּוּכָּה שֶׁכֵּן נוֹהֶגֶת בַּלֵּילוֹת כְּבַיָּמִים אֶלָּא גָּמַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר חֲמִשָּׁה עָשָׂר מֵחַג הַסּוּכּוֹת מַה לְּהַלָּן מַכְשִׁירֶיהָ דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת אַף כָּאן מַכְשִׁירֶיהָ דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת וְלִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּמַצָּה וְנֵיתוֹ הָנָךְ וְלִיגְמְרוּ מִינֵּיהּ מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְמַצָּה שֶׁכֵּן נוֹהֶגֶת בְּנָשִׁים כְּבַאֲנָשִׁים
שׁוֹפָר וְכׇל מַכְשִׁירָיו דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְנָא לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָא אִי מֵעוֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁכֵּן צוֹרֶךְ גָּבוֹהַּ אִי מִלּוּלָב שֶׁכֵּן טָעוּן אַרְבָּעָה מִינִים אִי מִסּוּכָּה שֶׁכֵּן נוֹהֶגֶת בַּלֵּילוֹת כְּבַיָּמִים אִי מִמַּצָּה שֶׁכֵּן נוֹהֶגֶת בַּנָּשִׁים כְּבָאֲנָשִׁים אֶלָּא אָמַר קְרָא יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם יוֹם אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת וּלְמַאי אִילֵימָא לִתְקִיעָה הָא תָּנָא דְּבֵי שְׁמוּאֵל כׇּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יָצְתָה תְּקִיעַת שׁוֹפָר וּרְדִיַּית הַפַּת שֶׁהִיא חָכְמָה וְאֵינָהּ מְלָאכָה אֶלָּא לְמַכְשִׁירִין וְרַבָּנַן הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה מְנָא לֵיהּ נָפְקָא לֵיהּ מִבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכׇל אַרְצְכֶם וְגָמְרִי מֵהֲדָדֵי וְלִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּשׁוֹפָר וְלֵיתוֹ הָנָךְ וְלִיגְמְרוּ מִינֵּיהּ מִתְּקִיעַת שׁוֹפָר דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לֵיכָּא לְמִיגְמַר שֶׁכֵּן מַכְנֶסֶת זִכְרוֹנוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם מִתְּקִיעָה דְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לֵיכָּא לְמִיגְמַר דְּאָמַר מָר תָּקְעוּ בֵּית דִּין שׁוֹפָר נִפְטְרוּ עֲבָדִים לְבָתֵּיהֶם וְשָׂדוֹת חוֹזְרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן
אָמַר מָר מִילָה וְכׇל מַכְשִׁירֶיהָ דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְנָא לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָא אִי מִכּוּלְּהוּ גָּמַר כִּדְאָמְרִינַן וְעוֹד מָה לְהָנָךְ

רש"י

כל שעתא זמניה הוא. וכיון שיש לו טלית בכל יום שמשהה בלא ציצית עובר בעשה ואפילו מונחת בקופסא הלכך כל יומא רמיא מצותיה עליה: הואיל ובידו להפקירן. ונפקי מרשותיה ולאו עליה רמיא חובתיה: אי מעומר ושתי הלחם. וגמר במה מצינו: ביום ואפילו בשבת. מדלא כתיב בראשון לדרשא אתא בכל יום שהוא ראשון לחג: ולמאי איצטריך לרבויי. להאי ואפילו בשבת אי נימא לטלטל כדמשמע קרא לקיחה טלטול בעלמא הוא ועדיין במתן תורה לא נאסר טלטול דאיצטריך קרא למישרי להאי: אלא למכשיריו. דאיסורא דאורייתא הוא: מה להלן ימים ואפילו לילות. כדילפינן במסכת סוכה (דף מג.): ולכתוב רחמנא בלולב. דמכשירין דחו: וניתו. עומר ושתי הלחם מיניה ולמה ליה דכתביה בכולהו: אי מלולב. במה מצינו מלולב שהוא מצוה ומכשיריו דוחין אף סוכה שהיא מצוה מכשיריה דוחין: גמר ז' ימים כו'. ובג''ש אתי ליה ואע''ג דאינה מופנה משני צדדים דהא גבי לולב חד שבעת ימים הוא דכתיב ודרשינן לר' אליעזר למעוטי לילות כיון דגלי רחמנא בעומר ושתי הלחם ולולב גילוי מילתא בעלמא הוא ולא פרכינן עלה גימגום: וניתו הנך. עומר ושתי הלחם מינה: אי מסוכה שכן נוהגת בלילות כבימים. ואילו מצה לילה הראשון חובה ותו לא כדאמרינן בפסחים (דף קכ.): ונכתוב רחמנא. בהדיא במצה ונגמרו הנך כולהו מיניה: בנשים כבאנשים. כדילפינן בפסחים (ד' מג:) לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים וגו' כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה ונשים איתנהו בבל תאכל חמץ דכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא בין שאין הזמן גרמא חייבות לאפוקי סוכה ולולב דליתנהו בנשים דמצות עשה שהזמן גרמא היא: ולמאי. האי קרא הי מילתא דתרועה אתא למישרי בשבת אי לתקיעה לא איצטריך דאפילו תקיעת הרשות לית בה איסורא דאורייתא: מלאכת עבודה. של טורח: וגמרי מהדדי. במסכת ראש השנה (דף לג:) שאין תלמוד לומר בחדש השביעי דהא בכמה קראי כתב לן דיוה''כ בחודש השביעי מה ת''ל בחודש השביעי שיהו כל תרועות משל חדש השביעי שוות: נפטרו עבדים לבתיהם. קריאת דרור דיובל תלויה בה הלכך חשיבא: אי מכולהו. מאחת מכולן: כדאמרינן. איכא למיפרך בכל הנך חדא צד חמור האמור בה לעיל:

תוספות

כדאיתא בפ''ק דיבמות (דף ו.) וי''ל דהכא הכי גמרי מה מצינו בהנך שמצות נוהגות בשבת ומכשיריה דחו שבת אף כל שמצות נוהגות בשבת מכשיריה דחו שבת הלכך לא שייך למילף מכיבוד דהיינו המצוה עצמה ולא מכשיריה דשחוט לי בשל לי היינו כיבוד עצמו כשמתקן לו מאכלו והבנין נמי הוי מצוה אחת שצוה הקדוש ברוך הוא לבנות בית המקדש: סד''א נילף שבעת ימים משבעת ימים מסוכה. וא''ת היכי תיסק אדעתיה לדון ג''ש הא אין אדם דן ג''ש מעצמו אא''כ למדה מרבו וי''ל דשמא בעלמא ניתנה למדרש: קמ''ל. ולא ידענא השתא האי שבעת ימים למאי אתיא דאע''ג דדרשינן בפ''ק דפסחים (דף ה.) מה שביעי שביעי לחג אף ראשון ראשון לחג הא איכא למידרש משבעה בלא ימים: שכן טעון ארבעה מינים. אף על גב דעומר ושתי הלחם נמי מביאין עמהן כבשים ויין לניסוך ושמן למנחות שאני ד' מינין שבלולב דמעכבין זה את זה כדאמר בפרק הקומץ (מנחות דף כז.) ובפרק התכלת (שם דף מה:) [אמרינן] הכבשים אין מעכבין לא את העומר ולא את שתי הלחם והיינו טעון ד' מינין שאין מצות לולב כלל בלא ד' מינין אבל באלו יכולה להיות מצוותן בלא ד' מינין. הר''ב פור''ת: אי מעומר כו'. הכא לא דייקא תלמודא למילף מבינייהו דהכי אורחיה דתלמודא זימנין דייק וזימנין לא דייק ואי הוה דייק הוה משכח פירכ' הרב פור''ת א''נ מילתא דאתיא במה הצד טרח וכתב לה קרא כמו מילתא דאתיא בקל וחומר והאי דקאמר תלמודא ניכתוב רחמנא בהאי ותיתי אידך מיניה פירוש ומאי צריך קרא היינו משום דאי בלא מה הצד הוה מצי למילף הך מצוה מאידך לא הוה כתב רחמנא קרא כיון דהוה פשוט כל כך דלא דמי למילתא דאתיא בק''ו דהוא פשוט יותר: שבעת ימים מלולב. מופנה הוה משני צדדים גבי לולב לא איצטריך דאע''ג דדרשינן ימים ולא לילות מיהו לא הוה צריך למיכתב שבעת כלל דהוה מצי למיכתב ושמחת לפני וגו' בימים והוי לשון שבעת מיותר לג''ש וא''ת ור' אליעזר היכי דריש ימים ולא לילות כיון דאית ליה ג''ש היא גופה נילף מסוכה מה להלן ימים אפילו לילות אף לולב ימים ואפי' לילות ויש לומר דלית לן למילף בג''ש מילתא דלשון ג''ש גופא מוכחא דאינו כן דימים משמע ולא לילות: ואי מסוכה שכן נוהגת בלילות כבימים. משמע דבעי למימר תאמר במצה שאינה נוהגת בלילות כבימים ואדרבה עיקר מצותה בלילה הראשון שנאמר בערב תאכלו מצות (שמות יב) והכי הוה מצי למימר שכן נוהגת בימים ובלילות: נפקא ליה מביום הכפורים. וגמרינן מהדדי כדדרשינן בראש השנה שיהו כל התקיעות של חודש השביעי שוות כדפירש בקונטרס ורבנן סברי דלא שייך לאקשויי אלא לומר שסדר תקיעות יהיו שוין דלענין סדר תקיעות מייתי לה התם אבל לזמן דיום ודאי לא איתקש דע''כ זמנם אינו שוה שזה בראש חודש וזה בעשור לחודש:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר