סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אִילְעָא וְטוֹבִיָּה קָרִיבֵיהּ דְּעָרְבָא הֲוֹה סְבַר רַב פָּפָּא לְמֵימַר גַּבֵּי לֹוֶה וּמַלְוֶה רַחִיקִי נִינְהוּ אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב פָּפָּא אִי לֵית לֵיהּ לְלֹוֶה לָאו בָּתַר עָרְבָא אָזֵיל מַלְוֶה
מַתְנִי' מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ וּבָרַח וּבָא לִפְנֵי אוֹתוֹ בֵּית דִּין אֵין סוֹתְרִין אֶת דִּינוֹ כׇּל מָקוֹם שֶׁיַּעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיֹאמְרוּ מְעִידִים אָנוּ בְּאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בְּבֵית דִּין שֶׁל פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג
סַנְהֶדְרִין נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ סַנְהֶדְרִין הַהוֹרֶגֶת אֶחָד בְּשָׁבוּעַ נִקְרֵאת חוֹבְלָנִית רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר אֶחָד לְשִׁבְעִים שָׁנָה רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים אִילּוּ הָיִינוּ בְּסַנְהֶדְרִין לֹא נֶהֱרַג אָדָם מֵעוֹלָם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף הֵן מַרְבִּין שׁוֹפְכֵי דָּמִים בְּיִשְׂרָאֵל
גְּמָ' לִפְנֵי אוֹתוֹ בֵּית דִּין הוּא דְּאֵין סוֹתְרִין הָא לִפְנֵי בֵּית דִּין אַחֵר סוֹתְרִין הָא תָּנֵי סֵיפָא כׇּל מָקוֹם שֶׁיַּעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיֹאמְרוּ מְעִידִין אָנוּ אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בְּבֵית דִּין פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג
אָמַר אַבָּיֵי לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כָּאן בְּחוּצָה לָאָרֶץ
דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה בֶּן דּוֹסְתַּאי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח בָּרַח מֵאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ אֵין סוֹתְרִין אֶת דִּינוֹ מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ סוֹתְרִין אֶת דִּינוֹ מִפְּנֵי זְכוּתָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
סַנְהֶדְרִין נוֹהֶגֶת כּוּ' מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט לְדֹרֹתֵיכֶם לָמַדְנוּ לְסַנְהֶדְרִין שֶׁנּוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ
אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר בִּשְׁעָרֶיךָ בִּשְׁעָרֶיךָ אַתָּה מוֹשִׁיב בָּתֵּי דִינִים בְּכׇל פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ וּבְכׇל עִיר וָעִיר וּבְחוּצָה לָאָרֶץ אַתָּה מוֹשִׁיב בְּכׇל פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ וְאִי אַתָּה מוֹשִׁיב בְּכׇל עִיר וָעִיר
סַנְהֶדְרִין הַהוֹרֶגֶת וְכוּ' אִיבַּעְיָא לְהוּ אַחַת לְשִׁבְעִים שָׁנָה נִקְרֵאת חַבְּלָנִית אוֹ דִלְמָא אוֹרַח אַרְעָא הִיא תֵּיקוּ
רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים אִילּוּ הָיִינוּ וְכוּ' הֵיכִי הֲווֹ עָבְדִי רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ רְאִיתֶם טְרֵיפָה הָרַג שָׁלֵם הָרַג
אָמַר רַב אָשֵׁי אִם תִּמְצָא לוֹמַר שָׁלֵם הֲוָה דִּלְמָא בִּמְקוֹם סַיִיף נֶקֶב הֲוָה
בְּבוֹעֵל אֶת הָעֶרְוָה הֵיכִי הֲווֹ עָבְדִי אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ רְאִיתֶם כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת וְרַבָּנַן הֵיכִי דָּיְינוּ כִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל בִּמְנָאֲפִים מִשֶּׁיִּרְאוּ כִּמְנָאֲפִים
הֲדַרַן עֲלָךְ כֵּיצַד הָעֵדִים
מַתְנִי' אֵלּוּ הֵן הַגּוֹלִין הַהוֹרֵג נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה הָיָה מְעַגֵּל בַּמַּעְגֵּילָה וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ הָיָה מְשַׁלְשֵׁל בֶּחָבִית וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ הָיָה יוֹרֵד בַּסּוּלָּם וְנָפַל עָלָיו (וַהֲרָגַתּוּ) [וַהֲרָגוֹ] הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה אֲבָל אִם הָיָה מוֹשֵׁךְ בַּמַּעְגֵּילָה וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ הָיָה דּוֹלֶה בֶּחָבִית וְנִפְסַק הַחֶבֶל וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ

רש"י

אילעא וטוביה. עדי הלואה היו קרובין אל הערב: מתני' לפני אותו בית דין. שנתחייב בו: אין סותרין. לחזור ולישא וליתן אולי יזכה: אילו היינו. בימים שסנהדרין דנו דיני נפשות לא נהרג בה אדם כדמפרש בגמרא שבדקו את העדים בדבר שלא ידעו להשיב: אף. אם היו עושים כן היו מרבין שופכי דמים שלא יראו מב''ד: גמ' מפני זכותה של ארץ ישראל. אולי תועיל למצוא לו פתח של זכות: מה ת''ל בשעריך. שופטים ושוטרים תתן לך וגו': אתה מושיב כו'. אתה חייב להושיב בכל פלך ופלך כו' פלך הפרכיא: אם תמצא לומר שלם הרג. שיאמרו בדקנוהו לאחר מיתתו מכל שמונה עשרה טריפות: ראיתם כמכחול בשפופרת. ואין עדים מסתכלין בכך שפופרת קנה חלול שנותנין בו כחול לכחול עינים מכחול הוא קיסם דק שבו נוטלין הצבע מתוך הקנה: ורבנן. דמחייבי מיתה על הערוה היכי דייני באיזו עדות הם הורגים הואיל ולאו הכי בדקי: משיראו כמנאפים. משינהגו ענין ניאוף ששוכבין בקירוב בשר ונוהגים כדרך תשמיש: מתני' היה מעגל במעגילה. טחין היו גגותיהן בטיט והגגות לא היו משופעין אבל הטיט משפעין מעט כדי שיזובו המים וטחין אותן בחתיכת עץ עבה וחלקה ובה בית יד ודוחפה לצד השיפוע וחוזר ומושכה אליו וחוזר ודוחפה (לצד) והטיט מתמרח ומחליק ובדחיפתו קורהו מעגל ובמשיכתו קורהו מושך ושם העץ מעגילה: היה משלשל חבית. מן הגג: היה יורד. ההורג בסולם ונפל מן הסולם והרג בגופו את חבירו גולה דכל הני דרך ירידה נינהו וגבי גלות דרך ירידה בעינן כדמפרש בגמרא ויפל עליו: אבל היה מושך. ונשמטה מעגילה מידו ונפלה:

תוספות

אי ליתיה ללוה לאו בתר ערבא אזיל. מכאן דיש ליזהר בעדי ממון שלא יהו קרובים לא ללוה. ולא לערב: דלמא במקום סייף נקב הוה. קשה לר''ת דאמרינן פ''ק דחולין (דף יא: ושם) ומפיק ליה מקרא דלא חיישינן להא דאזלינן בתר רובא ואומר ר''ת דודאי לא חיישינן אלא היה שואל להם (כדי) שאם (יכחישו זה את זה או) אמרו דלא ידעינן יבטל העדות מידי דהוה אסייף וארירן דאי. דלא שיילינן חייב. וזה אומר בסייף וזה אומר בארירן. אין זה נכון אע''ג דבסייף וארירן כו' אמרו אין אנו יודעין הרי זה נכון זה גרוע הואיל ובהרוג גופיה אין יודעים ומיהו טעם זה אינו מיושב ומאיזה טעם הוא זה דאם לא נשאל להם יהא חייב ואם נשאל ואמרו אין אנו יודעין יהיה פטור וראיה שהביא מסייף וארירן אין הנדון דומה לראיה דהתם כל כמה דלא שיילינן להו אין לבדות מהלב שיכחישו זה את זה אבל כשמכחישין בהדיא דומה שקר שדבר זה אדם רגיל לעלות בדעתו במה הרגו טפי מכליו שחורים או מכליו לבנים אבל דבר שפירש ר''ת בלא טעם הוא שכשאין שואלים להם ואין אנו יודעים אם טריפה הוא או שלם נהרג חייב ובשביל שנשאל להם ואמרו אין אנו יודעים יהיה פטור לכן נראה דהא דקאמר לא נהרג אדם מעולם לאו דוקא אלא רוב פעמים לא היה נהרג שעל ידי שהוא מרבה בבדיקות אי אפשר שלא יכחיש אחד מהם חבירו אבל אין לומר דר' עקיבא לטעמיה דחייש למיעוטא גבי חלב פוטר (בכורות כ:) דהא לא מצינו שום תנא דחייש למיעוטא טפי מרבי מאיר ואפ''ה מודה היכא דלא אפשר דלא חיישינן למיעוטא בפ''ק דחולין (דף יא:) והכא היינו דלא אפשר מיהו י''ל דאיכא למיקם עלה דמילתא כגון שהיה קרום של מוח מגולה וראו שהיה שלם ובא זה ונקבו והרגו: כמכחול בשפופרת תימה עובד ע''ז ומחלל שבת מאי איכא למימר דהתם לא מצינו למיפטריה והא היכי קאמר לא היה אדם נהרג וי''ל דמ''מ קאמר שפיר לא היה אדם נהרג משום דלא שכיחי כולי האי כי אם ברוצח ועריות ועוד י''ל דאיכא למימר ראיתם שמחלל אינו טריפה דאם הוא טריפה א''כ אם תזימן לא יהיו חייבין מיתה משום דמצו למימר גברא קטילא בעינן למיקטל והויא ליה עדות שאי אתה יכול להזימה: מתני' אלו הן הגולין וכו' היה מעגל במעגילה. בימיהן שהיו הגגים שוין ולא היו משופעים כמו שלנו וכשעושים הגג טוחין אותו בטיט ורוצים להשוות טיח הגג ולוקחין אבן עגולה ארוכה קצת ויש לו ב' שינים ארוכים ומעגלים אותה על פני כל הגג להשוות' (נמי) והיינו (נמי) מעגילה: משלשל בחבית כו'. קצת קשה אמאי לא קאמר ונפסק החבל ונפל עליו כדקתני בסיפא ונראה לומר דנפלה שנשמט מידו ולכך לא רצה לומר נפסק דאם כן לא אתיין כרבי דאמר לקמן (דף ט:) נפסק אינו גולה: היה יורד בסולם. יש אומרים דתנא לא זו אף זו קתני לא זו מעגל דודאי יש לחייבו גלות דלמה לא נזהר אלא אף משלשל חבית דשפיר מיזהר שלא ישבר חביתו אם נפל והרג חייב ועוד דלא זו אלא אף זו יורד בסולם דטפי מיזהר כדי שלא יפול אם הרג חייב:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר