|
טקסט הדף מנוקד
בָּשָׂר תָּפוּחַ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לְחַיָּה מַיִם מְגוּלִּין מִפְּנֵי שֶׁהֵן רְאוּיִין לְחָתוּל רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כׇּל עַצְמָן אָסוּר לְשַׁהוֹתָן מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה
מַתְנִי' כּוֹפִין אֶת הַסַּל לִפְנֵי הָאֶפְרוֹחִים כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ וְיֵרְדוּ תַּרְנְגוֹלֶת שֶׁבָּרְחָה דּוֹחִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתִּכָּנֵס מְדַדִּין עֲגָלִין וּסְיָיחִין אִשָּׁה מְדַדָּה אֶת בְּנָהּ אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהוּא נוֹטֵל אַחַת וּמַנִּיחַ אַחַת אֲבָל אִם הָיָה גּוֹרֵר אָסוּר גְּמָ' אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב בְּהֵמָה שֶׁנָּפְלָה לְאַמַּת הַמַּיִם מֵבִיא כָּרִים וּכְסָתוֹת וּמַנִּיחַ תַּחְתֶּיהָ וְאִם עָלְתָה עָלְתָה מֵיתִיבִי בְּהֵמָה שֶׁנָּפְלָה לְאַמַּת הַמַּיִם עוֹשֶׂה לָהּ פַּרְנָסָה בִּמְקוֹמָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תָּמוּת פַּרְנָסָה אִין כָּרִים וּכְסָתוֹת לָא לָא קַשְׁיָא הָא דְּאֶפְשָׁר בְּפַרְנָסָה הָא דְּאִי אֶפְשָׁר בְּפַרְנָסָה אֶפְשָׁר בְּפַרְנָסָה אִין וְאִי לָא מֵבִיא כָּרִים וּכְסָתוֹת וּמַנִּיחַ תַּחְתֶּיהָ וְהָא קָא מְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכֵנוֹ סָבַר מְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכֵנוֹ דְּרַבָּנַן צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים דְּאוֹרָיְיתָא וְאָתֵי דְּאוֹרָיְיתָא וְדָחֵי דְּרַבָּנַן תַּרְנְגוֹלֶת שֶׁבָּרְחָה וְכוּ' דּוֹחִין אִין מְדַדִּין לָא תְּנֵינָא לְהָא דְתָנוּ רַבָּנַן מְדַדִּין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף בֶּחָצֵר אֲבָל לֹא אֶת הַתַּרְנְגוֹלֶת תַּרְנְגוֹלֶת מַאי טַעְמָא לָא אָמַר אַבָּיֵי מִשּׁוּם דְּמַקְפְּיָא נַפְשָׁהּ תָּנֵי חֲדָא מְדַדִּין בְּהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף בֶּחָצֵר אֲבָל לֹא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָאִשָּׁה מְדַדָּה אֶת בְּנָהּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בֶּחָצֵר וְתַנְיָא אִידַּךְ אֵין עוֹקְרִין בְּהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף בֶּחָצֵר אֲבָל דּוֹחִין בָּהֶן שֶׁיִּכָּנְסוּ הָא גוּפָא קַשְׁיָא אָמְרַתְּ אֵין עוֹקְרִין אֲבָל דַּדּוֹיֵי מְדַדִּינַן הֲדַר אָמְרַתְּ דּוֹחִין אִין מְדַדִּין לָא אָמַר אַבָּיֵי סֵיפָא אֲתָאן לְתַרְנְגוֹלֶת אָמַר אַבָּיֵי הַאי מַאן דְּשָׁחֵיט תַּרְנְגוֹלְתָּא לִכְבְּשִׁינְהוּ לְכַרְעֵיהּ בְּאַרְעָא אִי נָמֵי נֵידֵל לְהוּ מֵידֵל דְּדִילְמָא מַנַּח לְהוּ לְטוּפְרֵיהּ בְּאַרְעָא וְעָקַר לְהוּ לְסִימָנִים מַתְנִי' אֵין מְיַלְּדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב אֲבָל מְסַעֲדִין וּמְיַלְּדִין אֶת הָאִשָּׁה בְּשַׁבָּת וְקוֹרִין לָהּ חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת וְקוֹשְׁרִין אֶת הַטִּיבּוּר רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף חוֹתְכִין וְכׇל צׇרְכֵי מִילָּה עוֹשִׂין בְּשַׁבָּת גְּמָ' כֵּיצַד מְסַעֲדִין רַב יְהוּדָה אָמַר אוֹחֵז אֶת הַוָּלָד שֶׁלֹּא יִפּוֹל לָאָרֶץ רַב נַחְמָן אָמַר דּוֹחֵק בַּבָּשָׂר כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הַוָּלָד תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה כֵּיצַד מְסַעֲדִין אוֹחֲזִין אֶת הַוָּלָד שֶׁלֹּא יִפּוֹל לָאָרֶץ וְנוֹפֵחַ לוֹ בְּחוֹטְמוֹ וְנוֹתֵן לוֹ דַּד לְתוֹךְ פִּיו כְּדֵי שֶׁיִּינַק אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מְרַחֲמִין הָיִינוּ עַל בְּהֵמָה טְהוֹרָה בְּיוֹם טוֹב הֵיכִי עָבֵיד אָמַר אַבָּיֵי מֵבִיא בּוּל שֶׁל מֶלַח וּמַנִּיחַ לָהּ בְּתוֹךְ הָרֶחֶם כְּדֵי שֶׁתִּזְכּוֹר צַעֲרָהּ וּתְרַחֵם עָלָיו וּמְזַלְּפִין מֵי שִׁלְיָא עַל גַּבֵּי וָלָד כְּדֵי שֶׁתָּרִיחַ רֵיחוֹ וּתְרַחֵם עָלָיו וְדַוְקָא טְהוֹרָה אֲבָל טְמֵאָה לָא מַאי טַעְמָא טְמֵאָה לָא מְרַחֲקָא וְלָדָא וְאִי מְרַחֲקָא וְלָדָא לָא מְקָרְבָא מְיַלְּדִין אֶת הָאִשָּׁה וְכוּ' מִכְּדֵי תְּנָא לֵיהּ מְיַלְּדִין אֶת הָאִשָּׁה וְקוֹרִין לָהּ חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי הָא דְּתָנוּ רַבָּנַן אִם הָיְתָה צְרִיכָה לְנֵר חֲבֶירְתָּהּ מַדְלֶקֶת לָהּ אֶת הַנֵּר וְאִם הָיְתָה צְרִיכָה לְשֶׁמֶן חֲבֶירְתָּהּ מְבִיאָה לָהּ שֶׁמֶן בַּיָּד וְאִם אֵינוֹ סֹפֵק בַּיָּד מְבִיאָה בִּשְׂעָרָהּ וְאִם אֵינוֹ סֹפֵק בִּשְׂעָרָהּ מְבִיאָה לָהּ בִּכְלִי אָמַר מָר אִם הָיְתָה צְרִיכָה לְנֵר חֲבֶירְתָּהּ מַדְלֶקֶת לָהּ אֶת הַנֵּר פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא בְּסוּמָא מַהוּ דְּתֵימָא כֵּיוָן דְּלָא חַזְיָא אֲסִיר קָא מַשְׁמַע לַן אִיַּתּוֹבֵי מִיַּתְּבָא דַּעְתַּהּ סָבְרָא אִי אִיכָּא מִידֵּי חַזְיָא חֲבִירְתַּאי וְעָבְדָה לִי אִם הָיְתָה צְרִיכָה לְשֶׁמֶן וְכוּ' תִּיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם סְחִיטָה רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ אֵין סְחִיטָה בְּשֵׂיעָר רַב אָשֵׁי אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא יֵשׁ סְחִיטָה בְּשֵׂיעָר מְבִיאָה לָהּ בִּכְלִי דֶּרֶךְ שְׂעָרָהּ דְּכַמָּה דְּאֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹיֵי מְשַׁנִּינַן אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל חַיָּה כׇּל זְמַן שֶׁהַקֶּבֶר פָּתוּחַ בֵּין אָמְרָה צְרִיכָה אֲנִי בֵּין לֹא אָמְרָה צְרִיכָה אֲנִי מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת נִסְתַּם הַקֶּבֶר בֵּין אָמְרָה רש"יבשר תפוח. מסריח: לחתול. לא מזיק ליה ארס דנחש שאף הנחשים היא אוכלת: מפני הסכנה. שמא ישתה אדם מהם: מתני' כופין סל בפני האפרוחים. אשמעינן דכלי ניטל לדבר שאינו ניטל בשבת ורבי יצחק משני לה בפ''ג בצריך למקומו: שברחה. מן הבית: דוחין. בידים: מדדין עגלים. אוחז בצוארו ובצדדין וגוררו ומסייעו ומנענע לו ברגליו: אשה מדדה את בנה. אוחזתו בזרועותיו מאחוריו ומסייעתו והוא מניע רגליו והולך: שנוטל אחת ומניח אחת. שהתינוק מניע את רגליו כשמניח אחת מגביה אחת: אבל גורר אסור. מפני שנושאתו: גמ' ואי לא כגון שהמים עמוקין: והא קמבטל כלי מהיכנו. דמשהניחם תחתיה אין יכול לטלטלן דדומה לסותר בנין מדרבנן: צער בעלי חיים דאורייתא. שנאמר עזוב תעזוב עמו ואיכא מאן דדריש טעמא דקרא משום צער בעלי חיים באלו מציאות (ב''מ דף לב:): מדדין לא. שלא יהא אוחזה בגפיה ורגליה נוגעין לארץ ומוליכה: דמקפיא נפשה. מגבהת עצמה מן הארץ ונמצא זה מטלטל אבל אווזים כשאוחזין בגפיהן הן מהלכין ברגליהן ומיהו ברה''ר לא משום שמא יגביה מן הארץ ונמצא נושאן דסתמא כרבנן דפליגי עליה דרבי נתן בהמצניע (לעיל דף צד.) גבי המוציא חיה ועוף בין חיין בין שחוטין חייב והאשה מדדה את בנה אפילו ברה''ר דאי נמי מגביה ליה חי נושא את עצמו דהכי מוקמינן התם דבאדם מודו רבנן לרבי נתן: מקפיא. כגון אקפו ידיכו דחגיגה (דף טז:): אין עוקרין. רגליה לגמרי מן הארץ דמוקצה. היא לטלטלה: דדויי מדדינן. אוחזה בשני צדדיה בידו ומדדה והוה טלטול טפי מדחייה שדחפה מאחריה: סיפא. דקתני דוחין אבל לא מדדין: אתאן לתרנגולת. ורישא בשאר עופות: לכבשינהו לכרעיה בארעא. כדי שיתכפלו ולא יוכל להתחזק עליהן: אי נמי לידלינהו. יגביהנו שלא. יהו רגליו נוגעות לארץ: מתני' מסעדין. מפרש בגמרא: חכמה. מילדת: אין מילדין את הבהמה ביום טוב. דאיכא טרחא יתירה: אבל מסעדין. אותה בי''ט: ומיילדין אשה בשבת. ואין צריך לומר שמסעדין וכל שכן ביום טוב: וקושרין הטיבור. של ולד שהוא ארוך שאם לא יתקשר ויכרך בשום דבר יצאו מעיו אם יגביהו התינוק: גמ' דוחק. בבשר של בהמה לפנים שיהא הולד בולט לחוץ: ונופח לו בחוטמו. שנחיריו סתומין לו ברירין: ונותן דד. של אמו בתוך פיו: מרחמין. מאהבין את ולדה עליה: בול של מלח. מלא אגרוף דכייב לה וזוכרת צער לידה ומרחמה את הולד אם רחקתו: מי שליא. שורין את השליא במים: לא מרחקה. אין דרכה לרחק: מביאה לה שמן. דרך רה''ר: ביד. בכפה ולא בכלי דכמה דאפשר משנינן: בשערה. סכה שערה שמן וכשבאה אצלה מקנחתו ואין כאן חילול שבת כיון שאין דרך הוצאה בכך: פשיטא. דהא פקוח נפש דוחה שבת: תיפוק ליה משום סחיטה. למה לא הביאה לה בכלי שלא תחלל שבת בהוצאה הכא נמי הא קמחללה בסחיטה: אין סחיטה בשיער. שהוא קשה ואין בולע: דרך שערה. כורכת הכלי בראשה בשערה: חיה. יולדת: קבר. בית הרחם: תוספותבשר תפוח מפני שהוא מאכל לחיה. תימה לימא מפני שהוא מאכל לכלבים וי''ל דכרבי יהודה אתיא ואינו מסריח כפירוש הקונטרס אלא חזי ליה וכל מידי דחזי ליה לאינש לא מקצה לכלבים אבל מפני שהוא מאכל לחיה מותר לטלטלו דכל ישראל בני מלכים הם ורב חסדא דלא שרי בשר תפל מהאי טעמא לית ליה כל ישראל בני מלכים: אין עוקרין בהמה חיה ועוף. לספרים דגרסי רה''ר הך ברייתא פליגא אקמייתא בתרתי דדייקינן הא דדויי מדדינן אפילו ברה''ר ולעיל קתני דווקא בחצר ותו סיפא דמוקמת לתרנגולת דאין מדדין ברה''ר ולעיל קתני דאפי' בחצר לא ולספרים דגרסי אין עוקרין בהמה חיה ועוף בחצר אתי שפיר: קמ''ל איתובי מיתבא דעתה. אע''ג דבפרק בתרא דיומא (דף פג.) אמר חולה אין מאכילין אותו ביוה''כ אלא ע''פ מומחה והכא שריא משום יתובי דעתא היינו שיותר יכולה היולדת להסתכן על ידי פחד שתתפחד שמא אין עושין יפה מה שהיא צריכה ממה שיסתכן החולה ברעב: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|