סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אֲבָל לֹא אֶת הַטֶּבֶל וְכוּ' פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא בְּטֶבֶל טָבוּל מִדְּרַבָּנַן שֶׁזְּרָעוֹ בְּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב
וְלֹא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וְכוּ' פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא שֶׁהִקְדִּימוֹ בִּכְרִי שֶׁנָּטַל מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר וְלֹא נִטְּלָה מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה מַהוּ דְתֵימָא כְּדַאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי קָא מַשְׁמַע לַן כִּדְשַׁנִּי לֵיהּ אַבָּיֵי
וְלֹא אֶת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְכוּ' פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא דְּנִפְדּוּ וְלֹא נִפְדּוּ כְּהִלְכָתָן מַעֲשֵׂר שֶׁפְּדָאוֹ עַל גַּבֵּי אֲסִימוֹן דְּרַחֲמָנָא אָמַר וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צוּרָה הֶקְדֵּשׁ שֶׁחִילְּלוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע דְּרַחֲמָנָא אָמַר וְנָתַן הַכֶּסֶף וְקָם לוֹ
וְלֹא אֶת הַלּוּף תָּנוּ רַבָּנַן מְטַלְטְלִין אֶת הֶחָצָב מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לִצְבָיִים וְאֶת הַחַרְדָּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לְיוֹנִים רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף מְטַלְטְלִין שִׁבְרֵי זְכוּכִית מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לְנַעֲמִיּוֹת אֲמַר לֵיהּ רַבִּי נָתָן אֶלָּא מֵעַתָּה חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת יְטַלְטְלוּ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לְפִילִין וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל נַעֲמִיּוֹת שְׁכִיחִי פִּילִין לָא שְׁכִיחִי
אָמַר אַמֵּימָר וְהוּא דְּאִית לֵיהּ נַעֲמִיּוֹת אָמַר רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר אֶלָּא דְּקָאֲמַר לֵיהּ רַבִּי נָתָן לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת יְטַלְטֵל מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לְפִילִין אִי אִית לֵיהּ פִּילִין אַמַּאי לָא אֶלָּא רָאוּי הָכָא נָמֵי רָאוּי
אָמַר אַבָּיֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא כּוּלְּהוּ סְבִירָא לְהוּ כׇּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים הֵם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הָא דַּאֲמַרַן רַבִּי שִׁמְעוֹן דִּתְנַן בְּנֵי מְלָכִים סָכִין עַל גַּבֵּי מַכּוֹתֵיהֶן שֶׁמֶן וֶורֶד שֶׁכֵּן דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי מְלָכִים לָסוּךְ בַּחוֹל
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כׇּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים הֵם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא דְּתַנְיָא הֲרֵי שֶׁהָיוּ נוֹשִׁין בּוֹ אֶלֶף מָנֶה וְלָבוּשׁ אִיצְטְלָא בַּת מֵאָה מָנֶה מַפְשִׁיטִין אוֹתוֹ וּמַלְבִּישִׁין אוֹתוֹ אִיצְטְלָא הָרְאוּיָה לוֹ תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וּמִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא כׇּל יִשְׂרָאֵל רְאוּיִן לְאוֹתָהּ אִיצְטְלָא
חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי כּוּ' תָּנוּ רַבָּנַן חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי זְרָדִים אִם הִתְקִינָן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מְטַלְטְלִין אוֹתָן וְאִם לָאו אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר חֲבִילִין הַנִּיטָּלִין בְּיָד אַחַת מוּתָּר לְטַלְטְלָן בִּשְׁתֵּי יָדַיִם אָסוּר לְטַלְטְלָן חֲבִילֵי סִיאָה אֵזוֹב וְקוֹרָנִית הִכְנִיסָן לְעֵצִים אֵין מִסְתַּפֵּק מֵהֶן בְּשַׁבָּת לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מִסְתַּפֵּק מֵהֶן בְּשַׁבָּת וְקוֹטֵם בַּיָּד וְאוֹכֵל וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְטוֹם בִּכְלִי וּמוֹלֵל וְאוֹכֵל וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִמְלוֹל בִּכְלִי הַרְבֵּה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מוֹלֵל בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו וְאוֹכֵל וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִמְלוֹל בְּיָדוֹ הַרְבֵּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחוֹל וְכֵן בְּאַמִּיתָא וְכֵן בְּפֵיגָם וְכֵן בִּשְׁאָר מִינֵי תַּבְלִין מַאי אַמִּיתָא נִינְיָא סִיאָה אָמַר רַב יְהוּדָה (סִיאָה) צִתְרִי אֵזוֹב אַבְרָתָא קוֹרָנִית קוֹרָנִיתָא שְׁמָהּ וְהָא הָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ מַאן בָּעֵי קוֹרָנִיתָא וְאִישְׁתְּכַח חָשֵׁי אֶלָּא סִיאָה צִתְרִי אֵזוֹב אַבְרָתָא קוֹרָנִיתָא חָשֵׁי
אִיתְּמַר בָּשָׂר מָלִיחַ מוּתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת בָּשָׂר תָּפֵל רַב הוּנָא אָמַר מוּתָּר לְטַלְטְלוֹ רַב חִסְדָּא אָמַר אָסוּר לְטַלְטְלוֹ רַב הוּנָא אָמַר מוּתָּר לְטַלְטְלוֹ וְהָא רַב הוּנָא תַּלְמִיד דְּרַב הֲוָה וְרַב כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ דְּאִית לֵיהּ מוּקְצֶה בְּמוּקְצֶה לַאֲכִילָה סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה בְּמוּקְצֶה לְטַלְטֵל סָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן רַב חִסְדָּא אָמַר אָסוּר לְטַלְטְלוֹ וְהָא רַב יִצְחָק בַּר אַמֵּי אִיקְּלַע לְבֵי רַב חִסְדָּא וַחֲזָא הָהוּא בַּר אֲווֹזָא דַּהֲווֹ קָא מְטַלְטְלוּ לֵיהּ מִשִּׁמְשָׁא לְטוּלָּא וְאָמַר רַב חִסְדָּא חֶסְרוֹן כִּיס קָא חָזֵינַן הָכָא שָׁאנֵי בַּר אֲווֹזָא דַּחֲזֵי לְאוּמְצָא
תָּנוּ רַבָּנַן דָּג מָלִיחַ מוּתָּר לְטַלְטְלוֹ דָּג תָּפֵל אָסוּר לְטַלְטְלוֹ בָּשָׂר בֵּין תָּפֵל וּבֵין מָלִיחַ מוּתָּר לְטַלְטְלוֹ וּסְתָמָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן
תָּנוּ רַבָּנַן מְטַלְטְלִין אֶת הָעֲצָמוֹת מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לִכְלָבִים

רש"י

שלא ניטלה תרומתו. קא סלקא דעתך שלא ניטלה תרומת מעשר שלו: אסימון. שאין עליו צורה: חצב. עשב שמשתרש בעומק כנגדו ואין שרשיו מתפשטין ובו תיחם יהושע את הארץ לישראל: נעמיות. בנות היענה: יטלטלו. ראוי הוא להיות לו פילין ולהאכילן: על מכותיהן. בשבת ולא גזר משום שחיקת סממנין: שכן דרכן לסוך. בלא מכה הלכך. לאו מוכחא מילתא דלרפואה: התקינן. הזמינן: אסור לטלטלן. ואפילו הזמינם למאכל בהמה דטירחא היא: סיאה אזוב וקורנית. לקמיה מפרש לה: הכניסן לעצים לייבשן: שלא יקטום בכלי. כדרך חול כדאמרן (לעיל דף עד:) האי מאן דפרים סילקא דמי לטוחן. במילתיה דרבי יהודה גרסינן מולל ואוכל ובלבד שלא ימלול בכלי הרבה וחכמי' אומרים מולל בראשי אצבעותיו ובלבד שלא ימלול בידו הרבה כדרך חול כך מצאתי בתוספתא דרבנן מחמרי דבכולי ידא אסור אלא בראשי אצבעותיו ומהו מולל כגון אם בא לאכול הזרע מולל השרביטין שהזרע בתוכם: וכן באמיתא. לקמיה מפרש מאי אמיתא: ניניא. מינטא''י: פיגם. רוד''א: צתרי. שדריא''ה לוי''ה. ל''א פוליאו"ל: אברתא. אישני''א: חשי. שדריא''ה. וללשון הראשון לא פורש: בשר תפל. שאינו מלוח ומאן דגריס תפוח היא היא: מותר לטלטלו. דלית ליה מוקצה בטלטול: במוקצה לאכילה סבר לה כר' יהודה. כלומר באיסור מוקצה לענין אכילה סבר לה כרבי יהודה דאסר לאוכלו ובאיסור מוקצה לטלטול סבר לה כרבי שמעון: בר אווזא. שחוט: משמשא לטולא. שלא יסריח: ואמר להו רב חסדא חסרון כיס חזינא הכא. שאתם מניחים אותה בשמש ומתחמם וסלקוהו על פיו מחמה לצל: באומצא. כשהוא חי אוכלין אותו. בלא מלח: דג תפל אסור לטלטלו. דאינו ראוי לכלום ולכלבים לאו דעתיה למישדייה אבל מליח נאכל חי על ידי מלחו:

תוספות

אבל לא את הטבל. והא דאמר רבה בפרק כירה (לעיל דף מג.) טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן ה''מ לענין ביטול כלי מהיכנו שלא החמירו כמו לענין טלטול בידים: שפדאו אגב אסימון. הא דנקט אסימון היינו דלא כרבי דוסא דפרק הזהב (ב''מ דף מז:) והוה מצי למימר מעות הניתנות סימן לבית המרחץ לד''ה אלא משום דאם כן מאי קמ''ל אבל השתא קמ''ל כרבנן: ונתן הכסף וקם לו. אין הפסוק כן אלא ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו (ויקרא כז) ודרך. הש''ס לקצר ולומר בלשון אחר קצר כי ההיא דפרק הדר (עירובין דף סה.) רבי חנינא ביומא דרתח לא מצלי שנאמר בצר אל יורה ובפרק הרואה (ברכות דף נה:) שנאמר כל החלומות הולכים אחר הפה וקשה לר''י נימא כסף דוקא וכ''ת דשוה כסף ככסף חדא דגבי נזקין מצרכינן קרא ישיב לרבות שוה כסף ועוד דאם כן אפילו קרקע נמי ומנלן למעוטי קרקע ואומר ר''י דמכלל ופרט נפקא כדתנן בבכורות בפרק יש בכור לנחלה (דף נא.) אין פודין לא בעבדים ולא בקרקעות ולא בהקדשות ומפרש בגמרא דבעי למימר ולא הקדשות בכל אלו לענין פדיון בכור דרשינן התם כלל ופרט ופדויו מבן חדש כלל כסף פרט תפדה חזר וכלל מה הפרט מפורש דבר המיטלטל כו' ה''נ איכא למימר בפדיון הקדשות ונתן כלל כסף פרט וקם לו חזר וכלל כו' מיהו בת''כ דריש ליה מקרא אחרינא וכל ערכך יהיה בשקל הקדש מה ת''ל לפי שנאמר תפדה יכול בעבדים ושטרות וקרקעו' ת''ל בשקל הקדש אין לי אלא סלעים מניין לרבות כל דבר המיטלטל ת''ל ופדה בערכך א''כ למה נאמר בשקל פרט לעבדים ושטרות וקרקעות אלא כן דרך הש''ס שאינו מביא עיקר הדרשה כמו שרגיל להביא (כתובות דף מו:) בנעוריה בית אביה כל שבח נעורים לאביה אע''ג דההוא בהפרת נדרים הוא דכתיב וכן הרבה: רשב''ג אומר אף מטלטלין שברי זכוכית. משמע דמודה לת''ק דמתיר חרדל והא דתנן רשב''ג מתיר בלוף וכל שכן דמתיר בחרדל: הכניסן לעצים אין מסתפק. איכא למימר דה''ק הא סתמא נעשה כמי שהכניסן למאכל בהמה כי היכי דלא תקשה רישא לסיפא: דחזי לאומצא. מכאן ראיה דדם האברים שלא פירש מותר דקאמר דחזי לאומצא אע''ג דלא מליח: דג תפל אסור לטלטלו. תימה מדשרי בשר תפל אלמא כר''ש אתיא אם כן דג תפל נמי לישרי כמו בשר תפל וי''ל דדג תפל אינו ראוי לכלבים אי נמי כר' יהודה אתיא ודג תפל אע''פ שראוי לכלבים אסור לטלטלו דכל מידי דחזי לאינש לא מקצה לכלבים בשר תפל מותר לטלטלו לרבי יהודה מפני שהוא מאכל לחיה: מטלטלין את העצמות. לר' יהודה דאית לי' מוקצה מיירי כגון שלא הי' עליה' בשר מאתמול:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר