|
טקסט הדף מנוקד
וְהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ וְהָלְכָה לָהּ עַל מׇתְנָיו וְלֹא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מׇתְנָיו וָמֵת פָּטוּר
נִתְכַּוֵּון לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל וְלֹא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית הַגָּדוֹל וְהָלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן וְהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן וָמֵת פָּטוּר נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַקָּטָן וְהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן וְהָלְכָה לָהּ עַל הַגָּדוֹל וְלֹא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל וָמֵת פָּטוּר אֲבָל נִתְכַּוֵּון לְהַכּוֹת עַל מׇתְנָיו וְהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מׇתְנָיו וְהָלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ וָמֵת חַיָּיב נִתְכַּוֵּון לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל וְהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל וְהָלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן וָמֵת חַיָּיב רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִילּוּ נִתְכַּוֵּון לַהֲרוֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה פָּטוּר גְּמָ' רַבִּי שִׁמְעוֹן אַהֵיָיא אִילֵּימָא אַסֵּיפָא רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא אַרֵישָׁא נִתְכַּוֵּון לַהֲרוֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם לַנׇּכְרִי וְהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל לַנְּפָלִים וְהָרַג אֶת בֶּן קַיָּימָא פָּטוּר הָא נִתְכַּוֵּון לַהֲרוֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה חַיָּיב רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִילּוּ נִתְכַּוֵּין לַהֲרוֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה פָּטוּר פְּשִׁיטָא קָאֵי רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְאָמַר אֲנָא לִרְאוּבֵן קָא מִיכַּוַּונָא לְשִׁמְעוֹן לָא קָא מִיכַּוַּונָא הַיְינוּ פְּלוּגְתַּיְיהוּ אָמַר לְחַד מִינַּיְיהוּ מַאי אִי נָמֵי כְּסָבוּר רְאוּבֵן וְנִמְצָא שִׁמְעוֹן מַאי תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר 'עַד שֶׁיֹּאמַר לִפְלוֹנִי אֲנִי מִתְכַּוֵּון' מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר קְרָא וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּון לוֹ וְרַבָּנַן אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי פְּרָט לְזוֹרֵק אֶבֶן לְגוֹ הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא דְּאִיכָּא תִּשְׁעָה גּוֹיִם וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל בֵּינֵיהֶן תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּרוּבָּא גּוֹיִם נִינְהוּ אִי נָמֵי פַּלְגָא וּפַלְגָא סְפֵק נְפָשׁוֹת לְהָקֵל לָא צְרִיכָא דְּאִיכָּא תִּשְׁעָה יִשְׂרָאֵל וְגוֹי אֶחָד בֵּינֵיהֶן דְּהָוֵה לֵיהּ גּוֹי קָבוּעַ וְכׇל קָבוּעַ כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה דָּמֵי בִּשְׁלָמָא לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי נִתְכַּוֵּון לַהֲרוֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה חַיָּיב דִּכְתִיב וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּמַצּוּת שֶׁבְּמִיתָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר דִּכְתִיב אִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ אֶלָּא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַאי וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ מַאי עָבֵיד לֵיהּ מָמוֹן וְכִדְרַבִּי דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר 'וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ' מָמוֹן אַתָּה אוֹמֵר מָמוֹן אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא נֶפֶשׁ מַמָּשׁ נֶאֶמְרָה נְתִינָה לְמַטָּה וְנֶאֶמְרָה רש"י
והיה בה כדי להמית על לבו. האבן הזאת אם תכה על לב ראויה להרוג אבל על המתנים אין בה כדי להמית פטור דתרתי בעינן שיהא מתכוין למכת מיתה ושיכנו מכת מיתה דאם לא נתכוין למכת מיתה התראת ספק היא דהתרו בו אל תזרוק דשמא תלך על לבו: גמ' אי נימי אסיפא. דקאמר ת''ק נתכוון להכות את הגדול והלכה לה על הקטן ומת חייב אלמא נתכוון להרוג את זה והרג את זה חייב: ר''ש פוטר מיבעי ליה. דהא בהדיא קאמר לה ת''ק ולמה ליה לר' שמעון למהדר פרושא ומאי אפילו: הא נתכוון להרוג את זה. והתרו בו עליו דהתראת ודאי הוא והרג את זה חייב דאיכא התראה על בן ברית והרי מתכוון לבן ברית והרגו ור''ש אומר וכו' והאי דשביק רבי שמעון לסיפא בהדיא ומהדר אדוקיא דרישא דלא תימא ר''ש פוטר אכולהו ואפילו נתכוון על מתניו והלכה לו על לבו: אמר לחד מינייהו. קא מיכוינא ולא איכפת להי מינייהו: מאי. לר''ש מקרי ליה מיתכוון לו ומיחייב או דילמא כיון דאי אזלא אאידך ושבק' ליה להאי הוה נמי ניחא ליה לאו מתכוון הוא: אי נמי. להכות את הגוף הזה אבל כסבור הוא שהוא ראובן ונמצא שמעון מי אמרינן כיון דלהאי גופא איתכוון מתכוון הוא לו או דילמא כיון דלהאי גברא לא איכוין פטר ליה ר' שמעון: עד שיאמר לפלוני אני מתכוין. ואותו פלוני הרג וכי אמר לחד מינייהו לא ייחד אותו וכן כסבור ראובן ונמצא שמעון לא זהו פלוני שנתכוון לו: וארב לו. קרא יתירא הוא נכתוב כי יהיה איש שונא לרעהו וקם עליו: ורבנן. דפליגי עליה דרבי שמעון מאי דרשי ביה: אמרי דבי רבי ינאי פרט לזורק אבן לגו. לתוך חבורה של בני אדם כותים וישראלים אבל נתכוין לישראל זה והרג את חבירו לא אתא קרא למעוטי: תיפוק ליה וכו'. ולמה לי קרא: אי נמי פלגא ופלגא. למה לי קרא למפטריה הא כיון דמצי למימר לכותים קא מתכווינא אית לך למפטריה משום דספק נפשות להקל מוהצילו העדה (יומא ד' פד:): לא צריכא וכו'. ואשמעינן קרא דפטור משום דהוה ליה כותי קבוע ביניהם וילפינן מהאי קרא דכל קבוע לא פחות מלהיות נדון כמחצה . על מחצה והוי ספק נפשות להקל ומהכא נפקא לן בכל דוכתי דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי והא ליכא למילף מיניה כרובא דמי דהא מהיכא תיתי לן דילמא האי דפטר ליה להאי משום דספק נפשות להקל ולא משום דחשבי' ליה כרובא אבל מחצה על מחצה ילפינן מיניה דאי לאו כמחצה על מחצה דמי לא הוה ליה ספק נפשות להקל ואמאי פטור הא רובא דישראל נינהו ורבנן אית להו נתכוון לזה והרג את זה חייב: במצות שבמיתה הכתוב מדבר. שהיה מתכוון להרוג את חבירו: כדכתיב ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש. ואי לא נתכוון להרוג היאך מקטיל וכי איתכוון מיהא חייב אף על גב דלא נתכוון אלא לחבירו דהא כתיב וכי ינצו אנשים וגו': ממון. דמי האשה יתן ליורשיה:
תוספות
א''נ פלגא ופלגא כו'. תימה אליבא דמאן קא מסיק הכי אי אליבא דמאן דאמר (מכות דף טו:) התראת ספק לאו שמה התראה בלאו טעמא דספק נפשות להקל פטרינן ליה מטעמא דלאו שמה התראה אפילו סבירא לן דספיקא להחמיר ואי אליבא דמ''ד התראת ספק שמה התראה היכי פטרינן ליה הכא אם נמצא שישראל הרג הא מחייבינן ליה בהכה את זה וחזר והכה את זה ואף על גב דספק הוה ובנותר שאמרו לו אל תותיר וי''ל דשאני התם שיודע בברור שיבא לידי ודאי איסור אם יותיר או אם יכה שניהם משום הכי שמה התראה אבל הכא בזורק אבן לגו אינו יודע שיבא לידי ודאי איסור שאינו יודע את מי יכה: וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. מהכא נפקא לן בכל דוכתי כדאיתא פ''ק דכתובות (ד' טו. ושם) ותימה ר''ש דלית ליה הך דרשה מנא ליה ואין לומר משום דמסקינן ר''ש כרבי דיליף נתינה נתינה ואייתר ליה וארב לו לכל קבוע דאכתי לתנא דבי חזקיה אליבא דר''ש קשה מנא ליה כל קבוע ועוד כיון דפטר ר''ש אפילו בכולם ישראלים עד שיאמר לפלוני אני מתכוין לא שייך למידרשיה כלל וי''ל דיש לפרש לר''ש בתשעה ישראלים וחד כותי ואמר לאותו שעומד שם אני מתכוין דמפטר מטעם כל קבוע מוארב לו וכי האי גוונא אם כולם ישראלים חייב: (זה הדבור שייך לקמן ע''ב) ומפקא מדרבנן. תימה דבפרק אלו נערות (כתובות דף לד: ושם) דס''ד מעיקרא דפליגי רבי יוחנן וריש לקיש בחייבי מיתות שוגגין אי פטורין מן התשלומין אי לא ופריך מי איכא למ''ד חייבין והתנא דבי חזקיה וכו' ומתוך קושיא זו מוקי פלוגתא בחייבי מלקות שוגגין ומאי קושיא הא איכא הכא תנאי דלית להו תנא דבי חזקיה וי''ל דהא דפליגי עליו לאו משום דלית להו היקישא לענין ממון אחר דבהדי מיתה כגון זרק חץ בשבת מתחלת ד' לסוף ד' וקרע שיראין בהליכתו דאמר התם באלו נערות (דף לא.) דפטור או לדמי ולדות דבהדי מיתה דאשה אבל לענין דמי הנהרג דוקא פליגי משום דגלי רחמנא ונתתה נפש וגו' ממון ומיהו קשה דבריש הנחנקין לקמן (דף פד:) משמע דאיכא תנאי דלית להו היקישא כלל דקאמר הניחא למאן דאית ליה תנא דבי חזקיה אלא למאן דלית ליה היקישא למה לי וי''ל דהיינו תנא דברייתא דרבי חגא מדרומא דפרק ד' וה' (ב''ק דף מב. ושם) דדריש אנשים כי נתכוונו זה לזה אע''פ שיש אסון באשה יענשו אלמא לית ליה ומ''מ בכתובות חשיב ברייתא דחזקיה עיקר טפי משום דחזקיה בריה דר' חייא ושונה ברייתות של אביו כדאמרינן כל ברייתא דלא מיתניא בי רבי חייא וכו' ועי''ל דבכתובות (דף לה. ושם) פריך לר' יוחנן דקים ליה דאית ליה ברייתא דחזקיה דלעיל בההוא פרקא (דף לב:) תנא התם הבא על אחותו יש לה קנס ופריך ממתניתין דאלו הן הלוקין הבא על. אחותו וקי''ל דאינו לוקה ומשלם ומשני ר' יוחנן בדלא אתרו ביה וקתני סיפא בא על בתו אין לה קנס מפני שמיתתו מיתת ב''ד והא דלא מותיב מדרבי יוחנן גופיה לפי שצריך להקשות מתוך הדיוק ומקשה בפשיטות הלשון מברייתא דחזקיה וא''ת וכיון דתנא דבי חזקיה מפקא מדרבי ומדרבנן ונתתה נפש וגו' במאי מוקי ליה לא בממון ולא במיתה דאתרוייהו מיפטר מתכוין להרוג את זה והרג את זה ודוחק לומר דלא מוקי קרא במתכוין להרוג את זה והרג את זה דהא פשיטא דבהכי איירי שמתכוין לחבירו דכתיב וכי ינצו אנשים וכתיב ואם אסון יהיה וגו' באשה ומהאי טעמא קשה לן לעיל לר''ש האי ונתתה נפש תחת נפש מאי עביד ליה ואי מיתוקם קרא בנתכוון לאותו עצמו שהרג מאי קשיא ליה וצריך לומר דודאי הש''ס לא דחיק כולי האי אבל חזקיה על כרחיה מוקי לה הכי וה''ק אם יהיה אסון כלומר דין אסון שנתכוון לאשה עצמה ונתתה נפש תחת נפש ממש והשתא סיפיה דקרא דין אסון ורישיה אסון ממש דלא יהיה אסון לאו בדין אסון איירי דבכל ענין שיש אסון פטור לחזקיה מממון אלא לא יהיה אסון כלל קאמר:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|