סקר
מסכת שבת






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

הַס! שֶׁלּא לְהַזְכִּיר בְּשֵׁם ה'. (עמוס ו, י), שֶׁלּא לִימְּדוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ. מִיָּד הוֹצִיא יִרְאָתוֹ מֵחֵיקוֹ וּמְחַבְּקָהּ וּמְנַשְּׁקָהּ, עַד שֶׁנִּבְקְעָה כְּרֵיסוֹ, וְנָפְלָה יִרְאָתוֹ לָאָרֶץ וְנָפַל הוּא עָלֶיהָ, לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם" (ויקרא כו, ל), בָּתַר דַּאֲבִיקוּ בֵּיהּ. תָּא שְׁמַע: "וַיִּזְעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל אֶל ה' אֱלֹהֵיהֶם" (נחמיה ט, ד), מַאי אֲמוּר? אָמַר רַב יְהוּדָה וְאִיתֵימָא רַבִּי יוֹנָתָן: 'בַּיָיא בַּיָיא' - הַיְינוּ: דְּאַחְרְבֵיהּ לְבֵיתָא, וְקַלְיָא לְהֵיכָלָא, וְקַטְלִינְהוּ לְצַדִּיקֵי, וְאַגְלִינְהוּ לְיִשְׂרָאֵל מֵאַרְעַיְיהוּ, וַעֲדַיִין הוּא מְרַקֵּד בֵּינַן. כְּלוּם יְהַבְתֵּיהּ לָן אֶלָּא לְקַבּוֹלֵי בֵּיהּ אַגְרָא - לֹא אִיהוּ בָּעֵינַן וְלֹא אַגְרֵיהּ בָּעֵינַן! בָּתַר דַּאֲבִיקוּ בֵּיהּ. יָתְבוּ תְּלָתָא יוֹמָא בְּתַעֲנִיתָא, בָּעוּ רַחֲמֵי. נָפַל לְהוּ פִּיתְקָא מֵרְקִיעָא דַּהֲוָה כְּתִיב בָּהּ: 'אֱמֶת', אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: שְׁמַע מִינָּהּ חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא 'אֱמֶת'. נְפַק כְּגוּרְיָא דְּנוּרָא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. אָמַר לְהוּ נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל: הַיְינוּ יִצְרָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה. בַּהֲדֵי דְּקָתָפְסִי לֵיהּ אִישְׁתַּמֵּיט בִּינִיתָא מִינֵּיהּ, וַאֲזַל קָלֵיהּ בְּאַרְבַּע מְאָה פַּרְסֵי אָמְרוּ: הֵיכִי נֶיעֲבַד, דִּילְמָא מִשְּׁמַיָּא מְרַחֲמִי עֲלֵיהּ? אָמַר לְהוּ נָבִיא: שַׁדְיוּהוּ בְּדוּדָא דַּאֲבָרָא, וְכַסְּיוּהּ בַּאֲבָרָא, דְּשָׁיֵיף קָלֵיהּ, דִּכְתִיב: "וַיּאמֶר זֹאת הָרִשְׁעָה וַיַּשְׁלֵךְ אתָהּ אֶל תּוֹךְ הָאֵיפָה, וַיַּשְׁלֵךְ אֶת הָאֶבֶן הָעוֹפֶרֶת אֶל פִּיהָ" (זכריה ה, ח). אָמְרִי: הוֹאִיל וְעֵת רָצוֹן הוּא נִיבָּעֵי רַחֲמֵי אַיִּצְרָא דַּעֲבֵירָה, בָּעוּ רַחֲמֵי, אִימְסַר בִּידַיְיהוּ. חֲבָשׁוּהוּ תְּלָתָא יוֹמֵי, אִיבְעוּ בֵּיעֲתָא בַּת יוֹמָא לְחוֹלֶה, וְלֹא אַשְׁכָּחוּ, אָמְרוּ: הֵיכִי נַעֲבֵיד? נִיבָּעֵי פַּלְגָּא - פַּלְגָּא מֵרְקִיעָא לָא יָהֲבִי כַּחֲלִינְהוּ לְעֵינֵיהּ, אַהֲנֵי בֵּיהּ דְּלָא אִיגְרֵי אִינִישׁ בִּקְרוֹבָתֵיהּ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַעֲשֶׂה בְּגוֹיָה אַחַת שֶׁהָיְתָה חוֹלָה בְּיוֹתֵר, אָמְרָה: אִם תַּעֲמוֹד הַהִיא אִשָּׁה מֵחוֹלְיָהּ, תֵּלֵךְ וְתַעֲבוֹד לְכָל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבָּעוֹלָם. עָמְדָה וְעָבְדָה לְכָל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבָּעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַפְּעוֹר, שָׁאֲלָה לַכּוֹמָרִים: בַּמֶּה עוֹבְדִין לָזוֹ? אָמְרוּ לָהּ: אוֹכְלִין תְּרָדִין, וְשׁוֹתִין שֵׁכָר, וּמַתְרִיזִין בְּפָנֶיהָ. אָמְרָה: מוּטָב שֶׁתַּחֲזוֹר הַהוּא אִשָּׁה לְחוֹלְיָהּ, וְלֹא תַּעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה בְּכָךְ. אַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵינָן כֵּן, "הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר" (במדבר כה, ה) כְּצָמִיד פָּתִיל "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים ד, ד) כִּשְׁתֵּי תְמָרוֹת הַדְּבוּקוֹת זוֹ בָּזוֹ. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא ""הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר" - כְּצָמִיד עַל יְדֵי אִשָּׁה. "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם" - דְּבוּקִים מַמָּשׁ". תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּסַבְּטָא בֶּן אָלָס, שֶׁהִשְׂכִּיר חֲמוֹרוֹ לְגּוֹיָה אַחַת. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעָה לַפְּעוֹר, אָמְרָה לוֹ: הַמְתֵּן עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא. לְאַחַר שֶׁיָּצְאָה אָמַר לָהּ: אַף אַתְּ הַמְתִּינִי עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא. אָמְרָה לוֹ: וְכי לֹא יְהוּדִי אַתָּה? אָמַר לָהּ: וּמַאי אִיכְפַּת לִיךְ? נִכְנַס, פָּעַר בְּפָנָיו, וְקִינַּח בְּחוֹטְמוֹ, הָיוּ כּוֹמָרִין מְקַלְּסִין לוֹ, וְאוֹמְרִים: מֵעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם שֶׁעֲבָדוֹ לָזוֹ בְּכָךְ. "הַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לְבַעַל פְּעוֹר הֲרֵי זֶה עֲבוֹדָתוֹ". אַף עַל גַּב דְּמִיכַּוֵּין לְבִיזּוּי. "הַזּוֹרֵק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ" אַף עַל גַּב דְּמִיכַּוֵּין לְמִירְגְמֵיהּ. רַב מְנַשֶּׁה הֲוָה קָאָזֵיל לְ'בֵי תּוֹרְתָא'. אָמְרוּ לוֹ: עֲבוֹדָה זָרָה הִיא דְּקָאֵי הָכָא, שְׁקַל פִּיסָּא שְׁדָא בֵּיהּ, אָמְרוּ לוֹ: מַרְקוּלִיס הִיא. אָמַר לְהוּ: "הַזּוֹרֵק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס" תְּנַן. אֲתָא שָׁאַל בֵּי מִדְרָשָׁא. אָמְרוּ לוֹ: "הַזּוֹרֵק אֶבֶן בְּמַרְקוּלִיס" תְּנַן, אַף עַל גַּב דְּמִיכַּוֵּין לְמִירְגְמֵיהּ. אָמַר לְהוּ: אֵיזֵיל אִישְׁקְלָהּ. אָמְרוּ לוֹ: אֶחָד הַנּוֹטְלָהּ וְאֶחָד הַנּוֹתְנָהּ חַיָּיב, כָּל חֲדָא וַחֲדָא רַוְוחָא לַחֲבֶירְתָּהּ שָׁבֵיק.
משנה הַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמּוֹלֶךְ - אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּמְסוֹר לַמּוֹלֶךְ, וְיַעֲבִיר בָּאֵשׁ. מָסַר לַמּוֹלֶךְ וְלֹא הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ, הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ וְלֹא מָסַר לַמּוֹלֶךְ – אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּמְסוֹר לַמּוֹלֶךְ וְיַעֲבִיר בָּאֵשׁ.
גמרא קָתָנֵי "עֲבוֹדָה זָרָה", וְקָתָנֵי "מוֹלֶךְ"! אָמַר רַבִּי אָבִין: תְּנַן כְּמַאן דְּאָמַר מוֹלֶךְ לָאו עֲבוֹדָה זָרָה הִיא, דְּתַנְיָא: "אֶחָד לַמּוֹלֶךְ, וְאֶחָד לִשְׁאָר עֲבוֹדָה זָרָה - חַיָּיב. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לַמּוֹלֶךְ - חַיָּיב, שֶׁלּא לַמּוֹלֶךְ - פָּטוּר". אָמַר אַבַּיֵי: רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הָא דַּאֲמַרָן, רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס, דְּתַנְיָא: "רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: מִפְּנֵי מָה תָּפְסָה תּוֹרָה לְשׁוֹן "מוֹלֶךְ"? כָּל שֶׁהִמְלִיכוּהוּ עֲלֵיהֶם, ואֲפִילּוּ צְרוֹר, וַאֲפִילּוּ קֵיסָם". רָבָא אָמַר: מוֹלֶךְ עֲרַאי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.


רש"י

הס. שתוק כמו (במדבר ינ) ויהס כלב השתיקם: ויצעקו בני ישראל בקול גדול. באנשי כנסת הגדולה כתיב: בייא בייא. בלשון ארמי הוי לשון גנוח וצעקה כמו אהה בלשון הקודש: היינו האי דחרביה לביתיה. למקדשו: (ובעו רחמי). היו מבקשים רחמים שימסר בידם יצר הרע של עבודת כוכבים: לקבולי ביה אגרא. לכוף את יצרנו ולקבל שכר על כך: לא איהו בעינן וכו'. אלמא יצר תקפן: יתבי תלתא יומין וכו'. מלתיה דרב יהודה מסיק: אמת. משמע מסכים אני עמהם בתקנה זו שטוב הדבר לסלקו: חותמו של הקב''ה אמת. שהמלך נאות ומסכים עם עבדיו חותם עמהם בתקנתם את חותמו: כגוריא. ארי קטן: ביניתא. שער: דודא דאברא. קלחת של עופרת: אברא שאיף קליה. שואף את הקול ומעכבו לצאת יותר מכל כלי מתכות: זאת הרשעה. זהו יצר הרע ובנבואת זכריה כתיב שהיה בתחילת בית שני: דעבירה. של עריות: חבשוה תלתא יומין וכו'. ומתוך כך פסק חמום הזכרים מלהוליד והנקבות מלילד: איבעו ביעתא בת יומא (ולא אשתכח). נתבקשה ביצה שנולדה בו ביום: ולא אשתכח. שאפילו אותן שהיו גמורות קודם לכן פסקו מלצאת: לבעו פלגא. שלא יהא שולט במקום עבירה כדי שלא יהא תובע עריות: כחלינהו לעיניה. סמו עיניו בכחול: אהני ביה הך תקנתא פורתא דלא איגרי בקריבתה באמו ובאחותו אבל מתגרה הוא באשת איש ובנדה: תרדין. בלד''ש בלע''ז ומשלשלין את המעים וכן שכר חדש: אתם בית ישראל אינן כן. רב יהודה קאמר לה למדרשיה לקרא: הנצמדים לבעל פעור. כלומר אבל אבותם לא השיבו זאת על לבם שע''ז מגונה היא מכל ע''ז שבעולם ונצמדו ואדבקו בה כצמיד פתיל המוקף ע''פ כלי שממרחין אותו בשעוה יפה ואל המקום לא היו נצמדים אלא דבוקים כתמרות המדובקות שדבוקות ואינן דבוקות: במתניתא תנא. שבח הוא אצלם דדבוק משמע מחובר טפי מנצמד צמידין אינן מחוברין ונמשכין וזזין אילך ואילך דבוק משמע יפה יפה: סבטאי. שם יהודי הוא: בן אלס. בסמך ושם מקום הוא: וקינח בחוטמו. של פעור: מקלסין. משבחין: ואע''ג דמכוין לבזויי. חייב קרבן על שגגתו ואם התרו בו חייב מיתה: לבי תורתא. מקום: פיסא. בלשט''א בלע''ז: מרקוליס הוא. זה וזהו עבודתו: למרקוליס תנן. לפניו לכבדו ואני זרקתי להכות בגופו: במרקוליס. עצמו להכותו: אישקליה. אע''ג שכבר עבד ואין השבון לדבר קא בעי למשקליה כדי שלא תתנאה בעבודה שלו: רווחא לחבירתה שביק. מפנה לה מקום לזורקים: מתני' שימסור למולך. מוסרו ביד משרתי ע''ז: ויעביר באש. בגמרא מפרש היכי הוו עבדי וילפי מקראי דתרוייהו בעינן: גמ' קתני. מתניתין (דף נג.) בחייבי סקילה ע''ז באנפי נפשה העובד ע''ז וקתני מולך אלמא מולך לאו בכלל ע''ז ונפקא מינה דאם זבח וקטר לפניו פטור אי נמי העביר מזרעו לשאר ע''ז ואין דרכה בכך לא מחייב דמולך דוקא כתוב ששמו מולך: אחד למולך ואחד לשאר ע''ז. העביר זרעו חייב קסבר מולך נמי ע''ז הוא ולא איצטריך לאזהורי עלה בכדרכה דמאיכה יעבדו (דברים יב) נפקא אלא לומר לך שאם עשה שלא כדרכה חייב: שלא למולך פטור. דמולך דווקא כתיבי שדרכה בכך ולא משום ע''ז אזהר עליו דהא מאיכה יעבדו נפקא אלא חוק הוא להם והתורה הקפיד על חוק זה בסקילה לפיכך הוצרך לכתוב: כל שהמליכו עליהם. שקרא שמו מולך: רבא אמר. לא אמרו דבר אחד דמולך עראי איכא בינייהו כגון צרור וקיסם שאינו ראוי לכך וזה לפי שעה המליכוהו עליו להעביר לו בנו זה לר''א בר' שמעון לא מחייב אלא במולך קבוע ובא:

תוספות

מרקוליס אור''ת קילוס שמה לשון שבח אלא שחכמים כינו אותה לגנאי וקראוה קוליס לשון לעג וקלס (תהלים מד) ומר לשון חילוף כמו במר דשחוטה (חולין דף צד.) במר דפרזלא (ב''ק דף קיג.) במר דכנתא (בכורות דף ל.) כלומר חילוף קילוס שהחליפו שמה: אע''ג דקמיכוין לבזויה. ולעובדה בבזוי דאי לא קמכוין אלא לבזות הא אפילו עובד מאהבה ומיראה פטור לרבא ואפילו לאביי דמחייב התם הכא מודה דפטור: קתני ע''ז וקתני מולך. אף על גב דקתני ע''ז וקתני פעור ומרקוליס לא דמי דהתם לפרושי דינא קאתי אבל הכא דייק מרישא דקתני אלו הן הנסקלין עובד ע''ז והנותן מזרעו למולך ולא קתני פעור ומרקוליס:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר