|
טקסט הדף מנוקד
זְמוֹרָה שֶׁהִיא קְשׁוּרָה בַּטָּפִיחַ מְמַלְּאִין בָּהּ בְּשַׁבָּת פְּקַק הַחַלּוֹן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בִּזְמַן שֶׁהוּא קָשׁוּר וְתָלוּי פּוֹקְקִין בּוֹ וְאִם לָאו אֵין פּוֹקְקִין בּוֹ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ פּוֹקְקִין בּוֹ
גְּמָ' תְּנַן הָתָם אֶבֶן שֶׁעַל פִּי הֶחָבִית מַטָּהּ עַל צִידָּהּ וְהִיא נוֹפֶלֶת אָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשׁוֹכֵחַ אֲבָל בְּמַנִּיחַ נַעֲשָׂה בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר וְרַב יוֹסֵף אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשׁוֹכֵחַ אֲבָל בְּמַנִּיחַ נַעֲשָׂה כִּיסּוּי לֶחָבִית אָמַר רַבָּה מוֹתְבִינַן אַשְּׁמַעְתִּין הָאֶבֶן שֶׁבְּקֵירוּיָה אִם מְמַלְּאִין בָּהּ וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת מְמַלְּאִין בָּהּ וְלָא הִיא הָתָם כֵּיוָן דְּהַדְּקַהּ שַׁוְּיַהּ דּוֹפֶן קֵירוּיָה אָמַר רַב יוֹסֵף וּמוֹתְבִינַן אַשְּׁמַעְתִּין אִם לָאו אֵין מְמַלְּאִין בָּהּ וְלָא הִיא הָתָם כֵּיוָן דְּלָא הַדְּקַהּ בַּטּוֹלֵי בַּטְּלַהּ בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר בָּעֵינַן מַעֲשֶׂה וּמָר סָבַר לָא בָּעֵינַן מַעֲשֶׂה וְאָזְדוּ לְטַעְמַיְיהוּ דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא פַּעַם אַחַת הָלַךְ רַבִּי לְמָקוֹם אֶחָד וּמָצָא נִדְבָּךְ שֶׁל אֲבָנִים וְאָמַר לְתַלְמִידָיו צְאוּ וְחַשְּׁבוּ כְּדֵי שֶׁנֵּשֵׁב עֲלֵיהֶן לְמָחָר וְלֹא הִצְרִיכָן רַבִּי לְמַעֲשֶׂה רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הִצְרִיכָן רַבִּי לְמַעֲשֶׂה מַאי אֲמַר לְהוּ רַבִּי אַמֵּי אָמַר צְאוּ וְלַמְּדוּם אֲמַר לְהוּ רַבִּי אַסִּי אָמַר צְאוּ וְשַׁפְשְׁפוּם אֲמַר לְהוּ אִיתְּמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל אָמַר סְוָאר שֶׁל קוֹרוֹת הֲוָה וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן שָׁאוּל אָמַר גָּשׁוֹשׁ שֶׁל סְפִינָה הֲוָה מַאן דַּאֲמַר גָּשׁוֹשׁ כׇּל שֶׁכֵּן סְוָאר וּמַאן דְּאָמַר סְוָאר אֲבָל גָּשׁוֹשׁ קָפֵיד עֲלֵיהּ זְמוֹרָה שֶׁהִיא קְשׁוּרָה כּוּ' קְשׁוּרָה אִין לֹא קְשׁוּרָה לָא לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּתַנְיָא חֲרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל שֶׁגְּדָרָן לְעֵצִים וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶן לִישִׁיבָה צָרִיךְ לִקְשׁוֹר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵין צָרִיךְ לִקְשׁוֹר אָמַר רַב שֵׁשֶׁת אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בִּמְחוּבֶּרֶת בְּאִבֶּיהָ אִי הָכִי קָא מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה רַב אָשֵׁי אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא בִּתְלוּשָׁה גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִקְטוֹם פְּקַק הַחַלּוֹן כּוּ' אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַכֹּל מוֹדִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֹהֶל עֲרַאי בַּתְּחִלָּה בְּיוֹם טוֹב וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּשַׁבָּת לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא לְהוֹסִיף שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין מוֹסִיפִין בְּיוֹם טוֹב וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּשַׁבָּת וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מוֹסִיפִין בְּשַׁבָּת וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ פּוֹקְקִין בּוֹ מַאי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב כָּהֲנָא רש"יזמורה. של גפן: שהיא קשורה בטפיח. פך ששואבין בו מן הבור או מן המעין: ממלאין בה. דשויא כלי להך זמורה: ותלוי. שאינו נגרר בארץ שהחבל שהוא קשור בו אינו מגיע לארץ: אין פוקקין בו. דמיחזי כמוסיף על הבנין: בין כך ובין כך. בגמרא מפרש לה: גמ' תנן התם. לקמן בהאי מסכתא: האבן שעל פי החבית. והוצרך ליטול מן היין שבתוכה: מטה. החבית על צדה והיא נופלת: לא שנו. דמותר לטלטל החבית והאבן עליה דקתני ואם היתה בין חביות שירא להטותה שם שלא תפול האבן על החבית שבצדה מגביה ומטה על צדה והיא נופלת: בשוכח. האבן עליה שלא במתכוין: אבל במניח נעשית. החבית בסיס לאבן שהיא דבר האיסור ואין מטלטל את החבית: ורב יוסף א''ר אסי. לקולא אמר ר' יוחנן לא שנו דהוצרך להטות את החבית ולא ניתן לטלטל האבן להדיא: אלא בשוכח. דלא נתכוין לעשותה כלי: אבל במניח נעשה. האבן כיסוי לחבית ומגלה אותה כדרכה: אשמעתין. על שמועה שלי שאמרתי במניח אין האבן נעשה כלי: ממלאין בה. אלמא אבן נעשה כלי: דהדקה. שקשרה יפה: ואם לאו אין ממלאין. ולא אמרינן נעשה כלי בהנחה בעלמא וקשיא לדידי דאמרי לעיל במניח נעשה כיסוי לחבית: ולא היא. לא קשיא לי דהתם הואיל ובלא קשירה לא חזיא למלאות דהא נפלה והאי לאו הדקה בטולי בטלה מתורת כלי גלי דעתיה דלא חשיב ליה אבל כיסוי חבית הנחה משויא ליה כלי: ואזדו לטעמייהו. ר' אמי ור' אסי: נדבך של אבנים. אבנים סדורות ומוקצות לבנין: מאי אמר להו. מאי מעשה הצריכן לרבי יוחנן: צאו ולמדום. סדרו אותם והשיבום כדי שלא נצטרך ליגע בהם למחר לפי שאין הזמנה במעשה [כל דהו] מועלת לאבן לעשותה כלי ור' אמי לטעמיה דאמר לעיל אין אבן נעשית כלי בהנחה: למדום. כדאמרי' במו''ק (דף יב.) עושה להם למודים לסדר נסרים על פי הבור: ושפשפום. מן הטיט שיהו נאות לישב ולמחר תלמדום דבמעשה כל דהו נעשה כלי: סואר של קורות. הוה ולא אבנים: סואר. סדר של קורות חדשות שמסדרין אותן לבנין כדי שלא יתעקמו: גשוש. עץ ארוך שמגששים בו המים לפני הספינה לידע שהוא בעומקו שתוכל ספינה להלך בהן: קפיד עליה. שלא יתעקם ומייחד ליה מקום ומקצה ליה בידים ואפי' לר''ש אסור לטלטלו דמוקצה מחמת חסרון כיס אפי' ר''ש מודה: שאינה קשורה לא. ואפי' יש עקמומית בראשה כעין מזלג שראוי לתלות בה טפיח ולמלאות וחישב עליה: שגדרן לעצים. שחתכן להיסק: צריך לקשור. מע''ש: באביה. בגפן: והא קא משתמש במחובר. ואפילו קשורה מבעוד יום ליתסר: למטה מג'. סמוך לקרקע וכגון לשאוב מן המעין שאינו עמוק ומותר להשתמש באילן למטה מג' כדאמרי' בפרק בתרא דעירובין (דף צט:) היו שרשיו גבוהין מן הארץ ג' לא ישב עליהם: גזירה שמא יקטום. שמא למחר תהיה לו ארוכה ויקטמנה מתוך שהיא רכה ונוחה לקטום ונמצא עושה כלי וחייב משום מכה בפטיש אבל בחריות לישיבה ליכא למיגזר הכי הלכך במחשבה סגי: שאין עושין אהל עראי. לפרוס מחצלת על ד' מחיצות או על ד' קונדסים להיות צל לאהל מן החמה ודוקא גג אבל מחיצה לאו אהל הוא ושרי לפורסה לצניעות כדאמרי' עירובין (ד' צד.) בעובדא דשמואל ופקק החלון דמתני' משום דבנין קבוע הוא ומיחזי כמוסיף על הבנין: להוסיף. כגון שהיה מחצלת פרוסה עליהן וכרוכה ונשאר בה אויר ולמחר פושטה דומיא דפקק דמוסיף בעלמא הוא: תוספותואזדו לטעמייהו. תימה היכי הוה רבי אסי לטעמיה אדרבה פליגי דהכא קאמר ר' אסי נעשה כיסוי לחבית בהנחה גרידא בלא שום מעשה וגבי נדבך אמר ר' אסי צאו ושפשפום אמר להן דהיינו מעשה שהצריכן רבי ועוד קשה גבי נדבך קאמר דסגי בשפשוף ולקמן גבי כיסוי כלים א''ר אסי א''ר יוחנן והוא שיש בהם תורת כלי ויש לומר דכיסוי חבית סגי לה בהנחה שדרכו לעשותו כל דהו דלא בעי תיקון ומעשה גמור כשאר כיסוי כלים ונדבך של אבן מסותת ומרובע לבנין סגי להו בשפשוף שאין צריך עוד תיקון ומ''מ הוי ר' אסי לטעמיה דכי היכי דמיקל רבי אסי גבי נדבך ה''נ הכא והא דקאמר ר' אסי בפרק במה טומנין (לעיל דף נ.) חריות של דקל ישב אע''פ שלא קשר התם רב (אשי) גרסינן אי נמי ראויין הם לישיבה טפי מאבנים: הכל מודים שאין עושין. אהל עראי בתחלה. פי' בקונ' דלא אסיר אהל אלא למעלה בגג אבל בדפנות לא כדמוכח בעובדא דשמואל בכל גגות (עירובין דף צד.) דאיתמר חצר כותל שנפרצה רב אמר אין מטלטלין אלא בד' אמות ושמואל אמר זה מטלטל עד עיקר המחיצה וזה מטלטל עד עיקר המחיצה והא דרב לאו בפירוש איתמר אלא מכללא דשמואל הוה יתיב בההוא חצר נפל גודא דביני ביני אמר להו שמואל שקולו גלימא נגודי ליה אהדרינהו רב לאפיה כו' ושמואל למה ליה למיעבד הכי האמר זה מטלטל עד עיקר המחיצה כו' שמואל לצניעותא בעלמא הוא דעבד אלמא משמע דאהל דדפנות שרי למיעבד הכי ורב שהיה מקפיד לאו משום עשיית אהל דשרי כדפרישית אלא הוה קפיד אמאי דהוו מטלטלין גלימא ד' אמות בחצר וקשה דע''כ שייך איסור אהל אפילו בדפנות כדאיתא בעירובין בפרק מי שהוציאוהו (דף מד. ושם) גבי עשיית דופן סוכה דפריך התם והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחילה ומשני הא בדופן שלישית והא בדופן רביעית אלא נראה לר''ת דשפיר שייך בדפנות אהל היכא דמחיצה מועלת להיתר ולהכי בדופן שלישית דהויא מחיצה ומכשר ליה לסוכה חשיב עשיית אהל בתחלה אבל דופן רביעית אינה אלא תוספת בעלמא הואיל וכבר הסוכה היתה כשרה ועיקר פלוגתין דר''א ורבנן איתא באהל כבעשיית דופן דפקק החלון משמע בחלון שבכותל דאי בגג מיירי הוה ליה למימר ארובה כמו ששנינו משילין פירות דרך ארובה (ביצה דף לה:) ומיהו באהל שבגג נמי פליגי כדמוכח לקמן בפרק תולין (דף קלז:) דמייתי הך גבי תליית משמרת שהיא כעין גג וכן משמע בפרק בתרא דעירובין (דף קב.) דאמר הנהו דיכרי דהוו בי רב הונא ביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא אתא לקמיה דרב אמר ליה כרוך בודיא ושייר בה טפח דלמחר הוא מוסיף על אהל עראי ומותר ומשמע דהיינו נמי תוספת אהל עראי דפליגי רבי אליעזר ורבנן ועובדא דשמואל הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|