סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

נֶהֱרָג עָלָיו
אַשְׁכַּח רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא דַּהֲוָה כְּתִיב בְּסֵפֶר אַגַּדְתָּא דְּבֵי רַב בֶּן נֹחַ נֶהֱרָג בְּדַיָּין אֶחָד וּבְעֵד אֶחָד שֶׁלֹּא בְּהַתְרָאָה מִפִּי אִישׁ וְלֹא מִפִּי אִשָּׁה וַאֲפִילּוּ קָרוֹב מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ אַף עַל הָעוּבָּרִין
מְנָהָנֵי מִילֵּי אָמַר רַב יְהוּדָה דְּאָמַר קְרָא אַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ אֲפִילּוּ בְּדַיָּין אֶחָד
מִיָּד כׇּל חַיָּה אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא בְּהַתְרָאָה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם אֲפִילּוּ בְּעֵד אֶחָד מִיָּד אִישׁ וְלֹא מִיַּד אִשָּׁה אֶחָיו אֲפִילּוּ קָרוֹב
מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ אַף עַל הָעוּבָּרִין מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דִּכְתִיב שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ אֵיזֶהוּ אָדָם שֶׁהוּא בָּאָדָם הֱוֵי אוֹמֵר זֶה עוּבָּר שֶׁבִּמְעֵי אִמּוֹ
וְתַנָּא קַמָּא תַּנָּא דְבֵי מְנַשֶּׁה הוּא דְּאָמַר כׇּל מִיתָה הָאֲמוּרָה לִבְנֵי נֹחַ אֵינוֹ אֶלָּא חֶנֶק וּשְׁדִי לֵיהּ הַאי בָּאָדָם אַסֵּיפֵיהּ דִּקְרָא וּדְרוֹשׁ בֵּיהּ הָכִי בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ אֵיזֶהוּ שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁל אָדָם שֶׁהוּא בְּגוּפוֹ שֶׁל אָדָם הֱוֵי אוֹמֵר זֶה חֶנֶק
מֵתִיב רַב הַמְנוּנָא וְאִשָּׁה לָא מִפַּקְדָה וְהָכְתִיב כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה וְגוֹ'
הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ בָּנָיו לְדִין בֵּיתוֹ לִצְדָקָה
אֲמַר לֵיהּ רַב אַוְיָא סָבָא לְרַב פָּפָּא אֵימָא בַּת נֹחַ שֶׁהָרְגָה לֹא תֵּיהָרֵג מִיָּד אִישׁ וְלֹא מִיַּד אִשָּׁה כְּתִיב אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַב יְהוּדָה שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם מִכׇּל מָקוֹם
אֵימָא בַּת נֹחַ שֶׁזִּינְּתָה לֹא תֵּיהָרֵג דִּכְתִיב עַל כֵּן יַעֲזׇב אִישׁ וְלֹא אִשָּׁה אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַב יְהוּדָה וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד הֲדַר עָרְבִינְהוּ קְרָא
תָּנוּ רַבָּנַן אִישׁ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ אִישׁ לְרַבּוֹת אֶת הַגּוֹיִים שֶׁמּוּזְהָרִין עַל הָעֲרָיוֹת כְּיִשְׂרָאֵל
וְהָא מֵהָכָא נָפְקָא מֵהָתָם נָפְקָא לֵאמֹר זֶה גִּילּוּי עֲרָיוֹת
הָתָם בַּעֲרָיוֹת דִּידְהוּ וְהָכָא בַּעֲרָיוֹת דִּידַן דְּקָתָנֵי סֵיפָא בָּא עַל עֲרָיוֹת יִשְׂרָאֵל נִידּוֹן בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל
לְמַאי הִלְכְתָא אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לָעֵדָה וְעֵדִים וְהַתְרָאָה
מִגְרָע גָּרַע
אֶלָּא אָמַר רַב יוֹחָנָן לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְנַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה דִּלְדִידְהוּ לֵית לְהוּ דְּדָיְינִינַן לְהוּ בְּדִינָא דִּידַן
אֲבָל אֵשֶׁת אִישׁ בְּדִינָא דִּידְהוּ דָּיְינִינַן לְהוּ וְהָתַנְיָא בָּא עַל נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה נִידּוֹן בִּסְקִילָה עַל אֵשֶׁת אִישׁ נִידּוֹן בְּחֶנֶק וְאִי בְּדִינָא דִּידְהוּ סַיִיף הוּא
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַאי אֵשֶׁת אִישׁ דְּקָתָנֵי כְּגוֹן שֶׁנִּכְנְסָה לְחוּפָּה וְלֹא נִבְעֲלָה דִּלְדִידְהוּ לֵית לְהוּ דָּיְינִינַן לְהוּ בְּדִינָא דִּידַן
דְּתָנֵי רַבִּי חֲנִינָא בְּעוּלַת בַּעַל יֵשׁ לָהֶן נִכְנְסָה לְחוּפָּה וְלֹא נִבְעֲלָה אֵין לָהֶן
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן כׇּל עֶרְוָה שֶׁבֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְמִיתִין עָלֶיהָ בֶּן נֹחַ מוּזְהָר עָלֶיהָ אֵין בֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְמִיתִין עָלֶיהָ אֵין בֶּן נֹחַ מוּזְהָר עָלֶיהָ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַרְבֵּה עֲרָיוֹת יֵשׁ שֶׁאֵין בֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְמִיתִין עֲלֵיהֶן וּבֶן נֹחַ מוּזְהָר עֲלֵיהֶן
בָּא עַל עֲרָיוֹת יִשְׂרָאֵל נִידּוֹן בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל בָּא עַל עֲרָיוֹת בֶּן נֹחַ נִידּוֹן בְּדִינֵי בֶּן נֹחַ וְאָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה בִּלְבַד
וְנִחְשׁוֹב נָמֵי נִכְנְסָה לְחוּפָּה וְלֹא נִבְעֲלָה הַאי תַּנָּא תַּנָּא דְבֵי מְנַשֶּׁה הוּא דְּאָמַר כׇּל מִיתָה הָאֲמוּרָה לִבְנֵי נֹחַ אֵינוֹ אֶלָּא חֶנֶק אִידֵּי וְאִידֵּי חֶנֶק הוּא
וְסָבַר רַבִּי מֵאִיר כׇּל עֶרְוָה שֶׁבֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְמִיתִין עָלֶיהָ בֶּן נֹחַ מוּזְהָר עָלֶיהָ וְהָא תַּנְיָא גֵּר

רש"י

נהרג עליו. היינו כיוצא בו דשפיכות דמים דהוי קרוב להתיר ואינו מותר כותי בכותי וכותי בישראל חייב וכן ישראל בישראל אבל ישראל בכותי פטור ואליבא דרבי יונתן אבל רבנן פליגי עליה ואמרי היתר גמור הוא וליכא כיוצא בו: מפי איש. על ידי דיין איש או עד איש: אף על העוברין. הכה את האשה ויצאו ילדיה נהרג עליהן ובישראל עד שיצא לאויר העולם כדתנן במס' [נדה] (דף מד.) תינוק בן יום אחד ההורגו חייב היכא דקים ליה בגוויה שכלו לו חדשיו ואינו נפל: מיד כל חיה. מיד כל דבר חי: שופך דם האדם באדם. שבתוך האדם דמו ישפך: זה חנק. דאין דמו יוצא לחוץ: ואשה. בת נח. לא מפקדה על הדין: ביתו. היינו נשים: מה תלמוד לומר איש איש. אל כל שאר בשרו וגו': בעריות דידן. באשת איש ישראל: למאי הלכתא. נדון בדיני ישראל: שצריך עדה ועדים והתראה. כישראל: מגרע גרע. זה הבא על אשת ישראל מהבא על אשת כותי שנהרג בעד אחד ובדיין אחד ושלא בהתראה מגרע גרע לשון קולא ובתמיהה: לא נצרכה. האי דקתני נידון בדיני ישראל: אלא. שבא על נערה המאורסה ישראלית: דלדידהו לית להו. מיתה בנערה המאורסה אלא בבעולת בעל וגבי ישראל נהרג מריבויא דאיש איש על כרחך האי דקטלוה משום דאתרביה באיש איש כישראל ולגבייהו לאו אשת איש דנחייב קטלא דידהו אלא נידון בסקילה אבל אין צריך עדה ועדים והתראה דלא גרע מעריות דידהו: אבל. בא על אשת איש ישראל בדינא דידהו דיינינן ליה בתמיה: בא על נערה המאורסה נידון בסקילה. כישראל דהא בדינא דידהו סייף הוא דכל מיתת בן נח אינו אלא סייף לרבנן דפליגי אתנא דבי מנשה: נכנסה לחופה ולא נבעלה. בדיני ישראל חנק הוא כשאר אשת איש דגבי סקילה כתיב נערה בתולה מאורסה וגו' ודרשינן (כתובות דף מת.) בתולה ולא בעולה מאורסה ולא נשואה ומאי נשואה אילימא נשואה ונבעלה מבתולה ולא בעולה נפקא אלא שנכנסה לחופה ולא נבעלה ומעטה קרא מסקילה וישנה בחנק דהכל היו בכלל נואף ונואפת ויצאה ארוסה לידון בעצמה וזו שלא יצאה עמדה בכללה: בעולת בעל יש להם. דכתיב (בראשית כ) והיא בעולת בעל ולא כתיב והיא אשת איש אלמא הנך מת משום בעילתו של בעל ולא מפני קדושין וחופתו: תניא כוותיה דרבי יוחנן. דאמר בא על עריות ישראל דקתני נידון בדיני ישראל לא מתוקמא אלא בנכנסה לחופה או בנערה המאורסה וכו' דלדידהו לית להו: אין ב''ד של ישראל ממיתין עליה. כגון חייבי כריתות אחותו ואחות אביו ואחות אמו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ואחות אשתו: אין בן נח מוזהר עליה. כדמפרש לקמן דר' מאיר אליבא דר''ע אמרה דנפקי ליה עריות בבני נח מעל כן יעזב איש וגו' והתם חייבי מיתות הוא דכתיבי: הרבה עריות יש. כגון כל חייבי כריתות בן נח מוזהר עליהם דלרבנן אתרבו בני נח מאיש איש לכל האמור בפרשה ור''מ לא דריש איש איש לרבויי: בא על עריות ישראל. עבריות: עריות בני נח. כותיות: ואנו אין לנו. שיהא בן נח חלוק בין ישראלית לכותית אלא נערה המאורסה משום דלדידהו לית להו קטלינן ליה בקטלא דידן: אידי ואידי חנק הוא. דיננו ודיניהן שוין בה:

תוספות

לנערה המאורסה דלדידהו לית להו. והא דאמר בסוף פ''ק דב''ב (דף טז: ושם) אותו היום עבר אותו הרשע חמש עבירות בא על נערה המאורסה אע''ג דלא נצטוו דבר מכוער הוא דקחשיב נמי ושט את הבכורה אע''פ שלא הוזהרו על כך ואשכחן נמי שסיפר הכתוב בגנותו בדבר שעתידה תורה לאסור דאמרי' לקמן (נח:) כותי מותר בבתו ובפ' כהן משוח (הוריות י:) אמרי' לוט ושתי בנותיו הם נתכוונו לדבר מצוה צדיקים ילכו בם הוא שנתכוין לדבר עבירה ופושעים יכשלו בם: ואי בדינא דידהו סייף הוא. המ''ל דתנא דבי מנשה הוא דאמר כל מיתה האמורה לבני נח חנק: וחכמים אומרים הרבה עריות. פ''ה כגון כל חייבי כריתות דלרבנן איתרבו להו בני נח מאיש איש לכל האמור בפרשה ור''מ לא דריש איש איש לרבויא אע''ג דלעיל (דף נו:) גבי ברכת השם דריש ר''מ איש איש ומשמע דמאן דדריש חדא דריש כולהו דמתוך כך מסיק לעיל על שבע מצות בני נח נהרג התם משמיה דנפשיה והכא ר''מ אליבא דר' עקיבא כדמוקי לה בסמוך מיהו הא דמרבינן לעיל נכרי מאיש איש היינו בעריות דידן אבל דידהו נ''ל מדכתיב לאמר א''כ בין לר' מאיר בין לרבנן הא דדריש איש איש היינו בעריות דידן אבל דידהו מדכתיב לאמר ודרשי להו רבנן לכל עריות דידהו אבל לר''מ ס''ל כיון שפירש בבני נח על כן יעזב איש דהיינו חייבי מיתות הן הן העריות שמוזהרין עליהן ואין להרבות יותר: הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה. פ''ה דנקט הכי משום למעוטי הורתו ולידתו בקדושה כיון דדמי לישראל גזר בו ר''מ אפי' בשאר האב ואפי' שנולדו אותן הקרובים בהיותו נכרי וי''ל איפכא דאדרב' כיון דהורתו ולידתו בקדושה הרי הוא כישראל ומותר אפי' באחותו מן האם שנולדו מקודם דליכא למיגזר שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה כיון דלית בהו צד פסלות דהנהו ודאי כשתי אמהות דמו ועי''ל דהורתו ולידתו בקדושה נמי כך דינו והא דלא נקטי לרבותא משום דלא פסיקא ליה למתני שאין לה שאר האב דמה שנולד לאביו בקדושה אסור מדאורייתא:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר