סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה דְּאָמַר קְרָא עֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת לָמוּת הוּא דְּאֵינוֹ עוֹנֶה אֲבָל לִזְכוּת עוֹנֶה וְרַבָּנַן אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם דְּמִיחֲזֵי כְּנוֹגֵעַ בְּעֵדוּתוֹ
וְרַבָּנַן הַאי לָמוּת מַאי דָּרְשִׁי בֵּיהּ מוֹקְמִי לֵיהּ בְּאֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים כִּדְתַנְיָא אָמַר אֶחָד מִן הָעֵדִים 'יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת' מִנַּיִין שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר 'עֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה' מִנַּיִין לְאֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים שֶׁאָמַר 'יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה' מִנַּיִין שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר 'אֶחָד לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת'
דִּינֵי נְפָשׁוֹת הַמְלַמֵּד כּוּ' אָמַר רַב לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּשְׁעַת מַשָּׂא וּמַתָּן אֲבָל בִּשְׁעַת גְּמַר דִּין מְלַמֵּד זְכוּת חוֹזֵר וּמְלַמֵּד חוֹבָה
מֵיתִיבִי לְמׇחֳרָת מַשְׁכִּימִין וּבָאִין הַמְזַכֶּה אוֹמֵר 'אֲנִי הַמְזַכֶּה וּמְזַכֶּה אֲנִי בִּמְקוֹמִי' הַמְחַיֵּיב אוֹמֵר 'אֲנִי הַמְחַיֵּיב וּמְחַיֵּיב אֲנִי בִּמְקוֹמִי' הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת אֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה
וְהָא לַמׇּחֳרָת גְּמַר דִּין הוּא וְלִיטַעְמָיךְ לַמׇּחֳרָת מַשָּׂא וּמַתָּן מִי לֵיכָּא כִּי קָתָנֵי בִּשְׁעַת מַשָּׂא וּמַתָּן
תָּא שְׁמַע דָּנִין אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ עַד שֶׁיִּרְאֶה אֶחָד מִן הַמְחַיְּיבִין דִּבְרֵי הַמְזַכִּין וְאִם אִיתַהּ לִיתְנֵי נָמֵי אִיפְּכָא תַּנָּא אַזְּכוּת קָא מְהַדַּר אַחוֹבָה לָא קָא מְהַדַּר
תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים שֶׁזִּיכָּה וָמֵת רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ חַי וְעוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ וְאַמַּאי נֵימָא אִילּוּ הֲוָה קַיָּים [הֲוָה] הָדַר בֵּיהּ הַשְׁתָּא מִיהָא לָא הֲדַר בֵּיהּ
וְהָא שְׁלַחוּ מִתָּם לְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא מוּצָא מִכְּלַל רַבֵּינוּ אֵין מוּצָא אִיתְּמַר
תָּא שְׁמַע שְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּינִין עוֹמְדִין לִפְנֵיהֶן אֶחָד מִן הַיָּמִין וְאֶחָד מִן הַשְּׂמֹאל וְכוֹתְבִין דִּבְרֵי הַמְזַכִּין וְדִבְרֵי הַמְחַיְּיבִין
בִּשְׁלָמָא דִּבְרֵי הַמְחַיְּיבִין לִמְחַר חָזוּ טַעְמָא אַחֲרִינָא וּבָעוּ לְמֶעְבַּד הֲלָנַת דִּין אֶלָּא דִּבְרֵי הַמְזַכִּין מַאי טַעְמָא לָאו מִשּׁוּם דְּאִי חָזוּ טַעְמָא אַחֲרִינָא לְחוֹבָה לָא מַשְׁגְּחִינַן בְּהוּ
לֹא כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שְׁנַיִם טַעַם אֶחָד מִשְּׁנֵי מִקְרָאוֹת כְּדִבְעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן אָמְרוּ שְׁנַיִם טַעַם אֶחָד מִשְּׁנֵי מִקְרָאוֹת מַהוּ אֲמַר לֵיהּ אֵין מוֹנִין לָהֶן אֶלָּא אֶחָד
מְנָהָנֵי מִילֵּי אָמַר אַבָּיֵי דְּאָמַר קְרָא אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי כִּי עֹז לֵאלֹהִים מִקְרָא אֶחָד יוֹצֵא לְכַמָּה טְעָמִים וְאֵין טַעַם אֶחָד יוֹצֵא מִכַּמָּה מִקְרָאוֹת דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע מָה פַּטִּישׁ זֶה מִתְחַלֵּק לְכַמָּה נִיצוֹצוֹת אַף מִקְרָא אֶחָד יוֹצֵא לְכַמָּה טְעָמִים
הֵיכִי דָּמֵי טַעַם אֶחָד מִשְּׁנֵי מִקְרָאוֹת אָמַר רַב זְבִיד כְּדִתְנַן מִזְבֵּחַ מְקַדֵּשׁ אֶת הָרָאוּי לוֹ
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כׇּל הָרָאוּי לָאִשִּׁים אִם עָלָה לֹא יֵרֵד שֶׁנֶּאֱמַר 'הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה' מָה עוֹלָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לָאִשִּׁים אִם עָלְתָה לֹא תֵּרֵד אַף כֹּל שֶׁהוּא רָאוּי לָאִשִּׁים אִם עָלָה לֹא יֵרֵד
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כׇּל הָרָאוּי לַמִּזְבֵּחַ אִם עָלָה לֹא יֵרֵד שֶׁנֶּאֱמַר 'הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ' מָה עוֹלָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ אִם עָלְתָה לֹא תֵּרֵד אַף כֹּל שֶׁהוּא רָאוּי לְמִזְבֵּחַ אִם עָלָה לֹא יֵרֵד
וְתַרְוַיְיהוּ מַאי קָמְרַבּוּ פְּסוּלִין מָר מַיְיתֵי לַהּ מִמּוֹקְדָה וּמָר מַיְיתֵי לַהּ מִמִּזְבֵּחַ
וְהָא הָתָם מִיפְלָג פְּלִיגִי דְּקָתָנֵי סֵיפָא אֵין בֵּין דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶלָּא הַדָּם וְהַנְּסָכִים שֶׁרַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא יֵרְדוּ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר יֵרְדוּ
אֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּא כִּדְתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר

רש"י

ורבנן. דאמרי אפי' לזכות לא יענה משום דנוגע הוא בדבר שמתחרט בו ודואג שמא יגמר הדין לחובה ויביא זה עדים להזימן ומיהדר לא מצי הדרי בהו לאחר כדי דיבור דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד: מוקי לה באחד מן התלמידים. אבל בעדים לא מיתוקם משום נגיעת עדות כדאמרינן: ת''ל אחד לא יענה בנפש למות. למות הוא דאינו עונה כו': לא שנו אלא בשעת משא ומתן. דבעינן שיעמוד בדבריו לחזר אחר ראיות שמא ימצא חיזוק לזכות דשמא לא טעה: אבל בשעת גמר דין. שחיפש כבר הכל ועכשיו נראה שטעה חוזר ומלמד חובה: למחרת. משנה היא בפרק היו בודקין אותו (לקמן דף מ.) גבי הלנת דין: דנין אלו כנגד אלו. היכא דנחלקו בדין שלשים וששה מחייבין ושלשים וחמשה מזכין וקיימא לן (לעיל דף ב.) אין מטין לחובה על פי אחד דנין בראיותיהן אלו כנגד אלו עד שיחזור בו אחד מן המחייבין דהוו להו מזכין רובא אבל לחזור בו אחד מן המזכין לא קתני ואם איתא דבגמר דין יכול לחזור וללמד חובה ניתני נמי איפכא ונימא או אחד מן המזכין את דברי המחייבין דאיכא הטייה לרעה על פי שנים: תנא אזכותא. ניחא ליה לאהדורי ומיתני משום לישנא מעליא וה''ה נמי איפכא: רואין אותו. לענין המנין: והא שלחו מתם. כלומר היכי מצית לתרוצא להא דרבי יוסי בר חנינא כרב והא שלחו מתם לדברי ר' יוסי בר חנינא מוצא מכלל רבינו הא דר' יוסי לא סבירא ליה דרב דאמר בשעת גמר דין חוזר לחובה: ומשני אין מוצא איתמר. הכי שלחו ליה לדברי רבי יוסי ברבי חנינא אין מוציאין מכלל דברי רב דטעמיה דר' יוסי משום דהשתא מיהא לא הדר ביה: דברי המחייבין. פלוני חייב ומן הטעם הזה פלוני זיכה ומן הטעם הזה: בשלמא דברי המחייבין. בעי למיכתב ביום ראשון ואע''ג דמצי למיהדר דבעינן לידע למחר הטעמים משום דאי הדר ביה חד מינייהו מטעמא קמא ומחייב ליה למחר מטעמא אחרינא בעי למיהדר ומיבעי הלנת דין בטעמא בתרא אולי יחזור בו הלילה: אלא דברי המזכין. אם איתא דיכול לחזור בו למה לי למכתבינהו אי משום שעת משא ומתן דלמחר הא מילתא בעלמא היא כדי שיחזר אחר הזכות לכתוב פלוני זיכה למה לי למכתב טעמא אלא לאו משום דאי הדר ביה לא צייתינן ליה הלכך בעי למיכתב טעמא דלא נינשייה לטעמיה ונימא (ליה שמא) בדבר שהצדוקין מודים בו הייתי טועה: טעם אחד משני מקראות. מפרש לקמן היכי דמי: אין מונין להן אלא אחד. דחד מהנך קראי לאו להכי אתא דקיימא לן לא נכתבו שני מקראות לטעם אחד הלכך חד מינייהו מטעא טעי: אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי. אבל שתים לא דיבר אלהים לשמוע אחת: המזבח מקדש. פסולין שאם עלו לא ירדו: את הראוי לו. ובלבד שיהא דבר שנראה כבר למזבח ובזבחים מפרש למעוטי קמצים שלא קדשו בכלי אבל פיגול ונשפך דמו ונשחט במחשבת פסול אם עלו לא ירדו והתם מפרש טעמא שהיה פסולן בקדש כלומר שנפסלו בעזרה: רבי יהושע אומר כו'. קא סלקא דעתך דרבי יהושע לאו לאיפלוגי אתא אלא למילפא מקרא: כל הראוי לאשים גרסינן לאשים להקטרה על האש: העולה על מוקדה. ממוקדה דייק דהיינו אשים דאמר קרא כל הלילה תהא שם דכיון שעלתה לא תרד ומשום כשירה לא איצטריך כל הראוי לאשים גרסינן ולא גרסינן כל העולה לאשים וטעמא דרבן גמליאל מעל המזבח: ותרוייהו מרבו פסולין. שנפסלו בעזרה שאם עלו לא ירדו ולא פליגי אהדדי אלא מר יליף ממוקדה כו': ופרכינן התם הא מיפליג פליגי. ולא טעם אחד הוא: הדם והנסכים. שנפסלו לא ירדו דהא נראו למזבח: לר' יהושע ירדו. דאינן לאשים:

תוספות

אלא דברי המזכין מ''ט. פ''ה למה לי למיכתבינהו משום משא ומתן דלמחר הא מלתא בעלמא הוא כדי שיחזור אחר זכות . לכתוב פלוני זיכה ל''ל טעמא אלא משום דאי הדר לא צייתי ליה הלכך צריך למיכתב טעמא דלא לימא בדבר שהצדוקין מודין בו הייתי טועה וא''ת ומהאי טעמא צריך ליכתוב טעמא אע''פ שיכול לחזור בשעת גמר דין משום דבשעת משא ומתן דלמחר שלא יאמר בדבר שצדוקין מודין הייתי טועה ויחזור וי''ל כיון דליכא נפקותא כולי האי לענין פטור וחובה של נידון אלא כדי שיחזור אחר זכותו לא היה להם לחוש לכתוב טעמא מאחר דבשעת גמר הדין יכולין לחזור בכל ענין אבל אם אינם יכולין לחזור בכל ענין אף בשעת גמר דין שיש נפקותא אז ראוי לכתוב: מה פטיש. זה. רבינו שמואל גריס מחלק שאין הפטיש מתחלק אלא הסלע וקשה דהוה ליה למימר מה הסלע מתחלקת וכן בפרק רבי עקיבא (שבת פח: ושם) גרס מה פטיש מתחלק לכמה ניצוצות אף כל דיבור ודבור שיצא מפי הקב''ה היה מתחלק לשבעים לשון והו''ל למימר נמי מה סלע מתחלקת ומפרש ר''ת וכפטיש יפוצץ סלע שהפטיש מתחלקת מן הסלע כדאמרי' במדרש מעשה בא' שלקח סנפירין הלך לבודקו נתנו על הסדן והכהו בקורנס ונבקע הסדן ונחלק הקורנס וסנפירין עומד במקומו היינו הוא דכתיב וכפטיש יפוצץ סלע:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר