סקר
מסכת שבת






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

"וּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן כָּתוּב אֲרָמִית וּמְתֻרְגָּם אֲרָמִית" (עזרא ד, ז), וּכְתִיב: "ולָא כָהֲלִין כְּתָבָא לְמִקְרֵא וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעָה לְמַלְכָּא" (דניאל ה, ח) וּכְתִיב: "וְכָתַב לו אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזּאת" (דברים יז, יח), כְּתָב הָרָאוּי לְהִשְׁתַּנּוֹת". לָמָּה נִקְרָא 'אַשּׁוּרִית'? שֶׁעָלָה עִמָּהֶם מֵאַשּׁוּר. תַּנְיָא: "רַבִּי אוֹמֵר: בַּתְּחִלָּה בִּכְתָב זֶה נִיתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ נֶהְפַּךְ לָהֶן לְרוֹעֵץ, כֵּיוָן שֶׁחָזְרוּ בָּהֶן, הֶחֱזִירוֹ לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ" (זכריה ט, יב). לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ 'אַשּׁוּרִית'? שֶׁמְאוּשֶּׁרֶת בִּכְתָב. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן פְּרָטָא שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי: כְּתָב זֶה לֹא נִשְׁתַּנָּה כָּל עִיקָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וָוֵי הָעַמֻּדִים" (שמות כז, י). מָה עַמּוּדִים לֹא נִשְׁתַּנּוּ, אַף וָוִים לֹא נִשְׁתַּנּוּ. וְאוֹמֵר: "וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם" (אסתר ח, ט), מַה לְּשׁוֹנָם לֹא נִשְׁתַּנָּה, אַף כְּתָבָם לֹא נִשְׁתַּנָּה. אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים: "אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזּאת"? לִשְׁתֵּי תוֹרוֹת, אַחַת שֶׁיּוֹצְאָה וְנִכְנֶסֶת עִמּוֹ, וְאַחַת שֶׁמּוּנַּחַת לוֹ בְּבֵית גְּנָזָיו. אוֹתָהּ שֶׁיּוֹצְאָה וְנִכְנֶסֶת עִמּוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָהּ כְּמִין קָמֵיעַ, וְתוֹלֶה בִּזְרוֹעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד"." וְאִידָךְ, הַאי "שִׁוִּיתִי" מַאי דָּרֵישׁ בֵּיהּ? הַהוּא, מִיבָּעֵי לֵיהּ כִּדְרַב חָנָה בַּר בִּיזְנָא. דְּאָמַר רַב חָנָה בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִילּוּ שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד". לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר כְּתָב זֶה לֹא נִשְׁתַּנָּה, מַאי "לֹא כָהֲלִין כְּתָבָא לְמִקְרֵא"? אָמַר רַב: בְּגִימַטְרִיָּא אִיכְתִּיב לְהוֹן: "יטת יטת אידך פוגחמט". מַאי פָּרֵישׁ לְהוּ? "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין" (דניאל ה, כה), "מְנָא מָנָא אֱלָהָא מַלְכוּתָךְ וְהַשְׁלְמַהּ. "תְּקֵל" - תְּקִלְתָּא בְּמאזַנְיָא וְהִשְׁתְּכַחַתְּ חַסִּיר. פְּרֵס - פְּרִיסַת מַלְכוּתֶךָ וִיהִיבַת לְמָדַי וּפָרָס" (דניאל ה, כו-כח). וּשְׁמוּאֵל אָמַר: "ממתוס ננקפי אאלרן". וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: "אנם אנם לקת ניסרפו". רַב אַשִׁי אָמַר: "נמא נמא קתל פּורסין".
מִשְׁנָה אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ, וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ, וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ, וְאֵין רוֹאִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא מִסְתַּפֵּר, וְלֹא כְּשֶׁהוּא עָרוֹם, וְלֹא כְּשֶׁהוּא בְּבֵית הַמֶּרְחָץ. שֶׁנֶּאֱמַר: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" (דברים יז, טו), - שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ.
גְּמָרָא אָמַר רַב יַעֲקֹב אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲבִישַׁג מוּתֶּרֶת לִשְׁלֹמה, וַאֲסוּרָה לַאֲדנִיָּה. 'מוּתֶּרֶת לִשְׁלֹמה' - דְּמֶלֶךְ הָיָה, וּמֶלֶךְ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשַׁרְבִיטוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, 'וַאֲסוּרָה לַאֲדנִיָּה' - דְּהֶדְיוֹט הוּא. אֲבִישַׁג מַאי הִיא? דִּכְתִיב: "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים... וַיּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו יְבַקְשׁוּ" (מלכים א' א, א-ב), וּכְתִיב: "וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה" (מלכים א' א, ג), וּכְתִיב: "וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאד וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ" (מלכים א' א, ד), אָמְרָה: נִינְסַבַּן! אָמַר לָהּ: אֲסִירַת לִי. אָמְרָה לֵיהּ: 'חַסְּרֵיהּ לְגַנָּבָא, נַפְשֵׁיהּ לִשְׁלָמָא נָקֵיט'. אָמַר לְהוּ: קִרְאוּ לִי לְבַת שֶׁבַע. וּכְתִיב: "וַתָּבא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ הַחַדְרָה" (מלכים א' א, טו). אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קִינְּחָה בַּת שֶׁבַע בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מַפּוֹת. אָמַר רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא: בּא וּרְאֵה כַּמָּה קָשִׁין גֵּירוּשִׁין, שֶׁהֲרֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ הִתִּירוּ לוֹ לְיַיחֵד, וְלֹא הִתִּירוּ לוֹ לְגָרֵשׁ. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כָּל הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה, אֲפִילּוּ מִזְבֵּחַ מוֹרִיד עָלָיו דְּמָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְזאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח ה', בְּכִי וַאֲנָקָה, מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם" (מלאכי ב, יג), וּכְתִיב: "וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי ה' הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ" (מלאכי ב, יד). אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְאִיתֵימָא רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵין אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם מֵתָה אֶלָּא אִם כֵּן מְבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ מָמוֹן וְאֵין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ" (משלי כב, כז). וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל אָדָם שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה, כְּאִילּוּ חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "בֶּן אָדָם הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה, וְלֹא תִסְפּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ" (יחזקאל כד, טז), וּכְתִיב: "וָאֲדַבֵּר אֶל הָעָם בַּבּקֶר וַתָּמָת אִשְׁתִּי בָּעָרֶב" (יחזקאל כד, יח), וּכְתִיב: "הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי גְּאוֹן עֻזְּכֶם מַחְמַד עֵינֵיכֶם" (יחזקאל כד, כא). אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי: כָּל אָדָם שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ בְּיָמָיו, עוֹלָם חָשֵׁךְ בַּעֲדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אוֹר חָשַׁךְ בְּאָהֳלוֹ וְנֵרוֹ עָלָיו יִדְעָךְ" (איוב יח, ו). רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר: פְּסִיעוֹתָיו מִתְקַצְּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "יֵצְרוּ צַעֲדֵי אוֹנוֹ" (איוב יח, ז). רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר: עֲצָתוֹ נוֹפֶלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְתַשְׁלִיכֵהוּ עֲצָתוֹ" (איוב יח, ז). אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קָשֶׁה לְזַוְּוגָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת" (תהלים סח, ז), אַל תִּיקְרִי "מוֹצִיא אֲסִירִים" אֶלָּא "כְּמוֹצִיא אֲסִירִים", ואַל תִּיקְרִי "בַּכּוֹשָׁרוֹת" אֶלָּא "בְּכִי וְשִׁירוֹת" אִינִי? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַרְבָּעִים יוֹם קוֹדֶם יְצִירַת הַוָּלָד בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: בַּת פְּלוֹנִי לִפְּלוֹנִי! לָא קַשְׁיָא: הָא בְּזִוּוּג רִאשׁוֹן, הָא בְּזִוּוּג שֵׁנִי. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: לַכּל יֵשׁ תְּמוּרָה, חוּץ מֵאֵשֶׁת נְעוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס" (ישעיה נד, ו). מַתְנֵי לָהּ רַב יְהוּדָה לְרַב יִצְחָק: אֵין אָדָם מוֹצֵא קוֹרַת רוּחַ אֶלָּא מֵאִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת


רש"י

וכתב הנשתוון. כתב שנשתנה והאי קרא בעזרא כתיב שהיו כותבין בימיו כתב משונה שנשתנה ע''י מלאך שכתב מנא מנא תקל ופרסין בימי דניאל כתב דארמי ולשון ארמי ואומר לא כהלין כתבא למיקרא (דכיון שחטאו) לא היו יכולין לקרות כתב שכתב המלאך בימי בלשצר והיו שם יהודים הרבה ש''מ נשתנה להם אותו כתב באותו היום: את משנה התורה. רמז לנו משה רבינו שכתב שבימיו עתיד להשתנות מן עברי לאשורית שנתן להם בימי דניאל ובא עזרא וכתב בו את התורה בכתב אשורית: בכתב זה נתנה תורה לישראל. בימי משה ולמה לא כהלין כתבא למקרא דכיון שחטאו בבית ראשון ובזו את התורה נהפך להם לרועץ לשון תרעץ אויב (שמות טו) ששכחוהו: שובו לביצרון. לעיר מבצר שלכם לירושלים ואבית שני קא מתנבא: גם היום מגיד משנה. מה ששכחת את משנה התורה הזאת: אשיב לך. אחזיר לך מה ששכחת את משנה התורה הזאת: ווי העמודים. יתדות כסף העשוין כמין אונקלות וקבעום בעמודים שבהם תוחבין לולאות קלעי החצר והמסך וכל אונקלאות דומין לווין אלמא בימי משה עשויין הווין כגון שלנו: והעמודים לא נשתנו ל''ג לה בתוספתא ה''ג בתוספתא מה לשונם לא נשתנה דהא ד''ה בלשון הקודש נאמרה ועדיין בלשון הקודש היא: כמו קמיע. קטנה בכתב דק שהיא קלה לשאת: שויתי ה' לנגדי. סיפיה דקרא כי מימיני בל אמוט דוד המלך על שם ספר תורה שבזרועו אמר: לא נשתנה כל עיקר. משמע לא נשתכח מהם כלל דהא עליה דר' אתי לאיפלוגי ומאי לא כהלין כתבא למיקרי: יטת. בא''ת ב''ש מנא מניח את זו וכתב מה שבצד במקום מ''ם כותב יו''ד הסמוכה לה ובמקום נו''ן כותב טי''ת ובמקום אל''ף כותב תי''ו: ופרסין. שתי פריסות משמע וזו היא פריסת מלכותו ויהיבת למדי ופרס: ממתוס ננקפי אאלרן. עשאן שלש תיבות של חמשה אותיות צירף אותיות הראשונות של כל תיבה ועשאן תיבה אחת ואחר כך צירף השניות ושלישיות: גמ' אסירת לי. שכבר נשאתי שמונה עשרה: חסריה לגנבא נפשיה לשלמא נקט. כשהגנב חסר שאינו מוצא מקום לגנוב מחזיק עצמו בענוה כאיש שלום כלומר מפני שזקנת ותשש כחך אתה אומר שאני אסורה לך: קנחה בת שבע. שבא עליה י''ג ביאות ומקנחת בין תשמיש לתשמיש ובמקרא זה כתובים שלש עשרה תיבות ותבא בת שבע אל המלך החדרה והמלך זקן מאד ואבישג השונמית משרת את המלך: התירו לו ליחד. עם אבישג ואע''פ שנאסר ייחוד של פנויה: ולא התירו לו לגרש. אחת מי''ח וישאנה: אור חשך באהלו. בשביל אהלו ואין אהלו אלא אשתו: יצרו צעדי אונו. בתריה כתיב:

תוספות

ארבעים יום קודם יצירת הולד. ומ''מ מועיל תפלה בתוך מ' ימים להופכו או לזכר או לנקבה כדאמרינן בברכות (דף ס.) מ' יום קודם יצירת הולד אדם מתפלל על אשתו שתלד זכר אפילו זווג ראשון מתהפך בתפלה כדאיתא במועד קטן (דף יח:) אין נושאין נשים במועד אבל מארסין שמא יקדמנו אחר ברחמים:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר