|
טקסט הדף מנוקד
תַּקִּיפֵאי קַדְמָאֵי לְעִינְוְותָנֵי בָּתְרָאֵי
דְּתַנְיָא מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל גַּב מַעֲלָה בְּהַר הַבַּיִת וְהָיָה יוֹחָנָן סוֹפֵר הַלָּז עוֹמֵד לְפָנָיו וְשָׁלֹשׁ אִיגְּרוֹת חֲתוּכוֹת לְפָנָיו מוּנָּחוֹת אָמַר לוֹ טוֹל אִיגַּרְתָּא חֲדָא וּכְתוֹב 'לַאֲחַנָא בְּנֵי גָּלִילָאה עִילָּאָה וְלַאֲחַנָא בְּנֵי גָּלִילָאה תַּתָּאָה שְׁלוֹמְכוֹן יִסְגֵּא מְהוֹדְעִין אֲנַחְנָא לְכוֹן דִּזְמַן בִּיעוּרָא מְטָא לְאַפְרוֹשֵׁי מַעְשְׂרָא מִמַּעְטָנָא דְזֵיתָא' וְטוֹל אִיגַּרְתָּא חֲדָא וּכְתוֹב 'לַאֲחַנָא בְּנֵי דָרוֹמָא שְׁלוֹמְכוֹן יִסְגֵּא מְהוֹדְעִין אֲנַחְנָא לְכוֹן דִּזְמַן בִּיעוּרָא מְטָא לְאַפְרוֹשֵׁי מַעְשְׂרָא מֵעוּמְרֵי שׁוּבְלַיָּא' וְטוֹל אִיגַּרְתָּא חֲדָא וּכְתוֹב 'לַאֲחַנָא בְּנֵי גָּלְווֹתָא בְּבָבֶל וְלַאֲחַנָא דִּבְמָדַי וְלִשְׁאָר כֹּל גָּלְווֹתָא דְּיִשְׂרָאֵל שְׁלוֹמְכוֹן יִסְגֵּא לְעָלַם מְהוֹדְעִין אֲנַחְנָא לְכוֹן דְּגוֹזָלַיָּא רַכִּיכִין וְאִימְּרַיָּא (עַרְקִין) [דַּעְדְּקִין] וְזִמְנָא דַאֲבִיבָא לָא מְטָא וּשְׁפַרָא מִילְּתָא בְּאַנְפַּאי וּבְאַנְפֵּי חֲבֵירַיי וְאוֹסֵיפִית עַל שַׁתָּא דָּא יוֹמִין תְּלָתִין' דִּילְמָא בָּתַר דְּעַבְּרוּהּו תָּנוּ רַבָּנַן עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה עַל הָאָבִיב וְעַל פֵּירוֹת הָאִילָן וְעַל הַתְּקוּפָה עַל שְׁנַיִם מֵהֶן מְעַבְּרִין וְעַל אֶחָד מֵהֶן אֵין מְעַבְּרִין וּבִזְמַן שֶׁאָבִיב אֶחָד מֵהֶן הַכֹּל שְׂמֵחִין רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר עַל הַתְּקוּפָה אִיבַּעְיָא לְהוּ עַל הַתְּקוּפָה שְׂמֵחִין אוֹ עַל הַתְּקוּפָה מְעַבְּרִין תֵּיקוּ תָּנוּ רַבָּנַן עַל שְׁלֹשָׁה אֲרָצוֹת מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה יְהוּדָה וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְהַגָּלִיל עַל שְׁתַּיִם מֵהֶן מְעַבְּרִין וְעַל אַחַת מֵהֶן אֵין מְעַבְּרִין וּבִזְמַן שֶׁיְּהוּדָה אַחַת מֵהֶן הַכֹּל שְׂמֵחִין שֶׁאֵין עוֹמֶר בָּא אֶלָּא מִיהוּדָה תָּנוּ רַבָּנַן אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנִים אֶלָּא בִּיהוּדָה וְאִם עִיבְּרוּהָ בַּגָּלִיל מְעוּבֶּרֶת הֵעִיד חֲנַנְיָה אִישׁ אוֹנוֹ אִם עִיבְּרוּהָ בַּגָּלִיל אֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי מַאי טַעְמָא דַּחֲנַנְיָה אִישׁ אוֹנוֹ אָמַר קְרָא לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה כׇּל (דְּרִישָׁה) [דְּרִישׁוֹת] שֶׁאַתָּה דּוֹרֵשׁ לֹא יִהְיוּ אֶלָּא בְּשִׁכְנוֹ שֶׁל מָקוֹם תָּנוּ רַבָּנַן אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא בְּיוֹם וְאִם עִיבְּרוּהָ בַּלַּיְלָה אֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת וְאֵין מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ אֶלָּא בַּיּוֹם וְאִם קִידְּשׁוּהוּ בַּלַּיְלָה אֵינוֹ מְקוּדָּשׁ אָמַר רַב אַבָּא מַאי קְרָא תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ אֵיזֶהוּ חַג שֶׁהַחֹדֶשׁ מִתְכַּסֶּה בּוֹ הֱוֵי אוֹמֵר זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה וּכְתִיב כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב מָה מִשְׁפָּט בַּיּוֹם אַף קִידּוּשׁ הַחֹדֶשׁ בְּיוֹם תָּנוּ רַבָּנַן אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה רש"י
תקיפי קמאי. רבן גמליאל שהיה נוהג שררה וזורק מורא בתלמידים כדאשכחן בבכורות (דף לו.) ובברכות (דף כז:) ובראש השנה (דף כה.) דצעריה לר' יהושע ואפ''ה קתני ביה ושפרא מילתא באנפאי ובאנפי חבראי ורבן שמעון בריה דהוה מעינוותני בתראי כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב''מ דף פה.) לא אמר באנפי חבראי: דזמן ביעורא מטא. שנה שלישית או ששית לשמיטה כל מי ששיהה מעשרותיו של שנה ראשונה ושניה חייב לבערן עכשיו תרומה ניתן לכהן ומעשר ראשון ללוי ומעשר עני לעני ומעשר שני מתבער בכ''מ שהוא שאם לא העלהו לירושלים קודם פסח היה מבערו ערב פסח ומתודה בערתי הקודש: ממעטני זיתא. מקום קיבוץ הזיתים להתחמם זה על זה בגליל הוי זיתים מרובין ובדרום חטים מרובין גליל ודרום מא''י הן ואין צריך להודיען על העיבור שקרובים הן לב''ד אבל לבני גולה שרחוקים מא''י צריך להודיעם על העיבור שלא יאכלו חמץ בפסח: דילמא בתר דעברוהו. לרבן גמליאל מנשיאותו נעשה עניו: על האביב. אם לא בישלה התבואה מעברין דקרא כתיב (שמות יג) בחדש האביב ואית דמפרשים לפי שאין להם מהיכן להקריב העומר וקשה לי דאמרינן לקמן על שלש ארצות מעברין את השנה על שתים מהן מעברין ואם בישלה תבואה ביהודה ולא בישלה בעבר הירדן ובגליל מעברין השנה ואי טעמא משום עומר הוא הרי בישלה התבואה ביהודה: ועל פירות האילן. אם מתאחר בישולם יותר מזמן העצרת מעברין שעצרת זמן הבאת ביכורים דכתיב (במדבר כח) וביום הביכורים ואם לא יביאם בבואו לרגל צריך לטרוח ולעלות פעם אחרת: ועל התקופה. בין על תקופת תמוז שמתעכבת ונמשכת שאין תקופת תשרי נופלת עד עבור החג מעברין דנפקא לן לקמן מקרא בין על תקופת טבת שנמשך זמנה עד ט''ז בניסן שהבאת העומר דילה בתוך תקופת טבת מעברין לדחות את המועדות כדלקמן (דך יג:): ובזמן שאביב אחד. מן השנים שמתעברת שנה עליהן הכל שמחין שאין חוששין בדחיית הפסח לפי שאין התבואה ראויה ואין איסור חדש נארך עליהם אבל כשאביב ראוי ליקצר והשנה מתעברת על הפירות והתקופות עציבין שזמן איסור חדש נארך עליהן: ה''ג רשב''ג אומר על התקופה ול''ג אף: איבעיא להו על התקופה שמחין. שאם התקופה נופלת כתיקונה בתחלת תשרי והם מעברין השנה בשביל דברים אחרים ודוחין את החג בתוך ימות החורף חודש נמצאו עולי רגלים מצטערין בגשמים לפי שהעיתים הולכין אחר תקופת החמה לפיכך כשהיא צריכה לעבר על פירות האילן וזה מצטרף עמו היו שמחין או דילמא על התקופה לחודה מעברין ומפני שעיבורה מן התורה אתא רשב''ג למיפלג: על שלש ארצות. שלא הגיע אביב שלהן או שרואין ב''ד שמתאחר בהן זמן בישול פירות האילן מעברין שלשתן מא''י הם: על שתים מהן. אפילו על עבר הירדן והגליל מעברין דהואיל וברובא דא''י לא מטא אביב לא קרינן ביה חדש האביב ועל אחת מהן אין מעברין אפילו לא הגיע ביהודה והגיע בעבר הירדן והגליל אין מעברין דהואיל ומביאין עומר מעבר הירדן או מגליל דתנן במנחות (דף סד:) כרמל רך ומלא בעינן מיכן אמרו אין מביאין עומר אלא מן הקרוב לירושלים דהיינו יהודה לא ביכר הקרוב לירושלים מביאין אותו ממקום רחוק ומעשה שבא עומר מגנות צריפין כו' ושתי הלחם מבקעת עין סוכר: ובזמן שיהודה אחד. מן המאוחרות הכל שמחין לפי שאין עומר בא להיות מצוה מן המובחר אלא מיהודה הלכך אם בישל ביהודה ועיברוה בשביל השתים כשמגיע זמן העומר כבר יבשו תבואות שביהודה ואנו רך ומלא בעינן וצריך להביאו משאר ארצות ועוד שאם ביכר יהודה ורואין ציבור שראוי להביא העומר וב''ד מעברין בשביל השתים מאריכין עליהם זמן איסור חדש קשה להם הדבר אבל בשלא ביכר יהודה ובאחת מהשתים אין קשה להם אע''פ שראוי להביא מהג' לפי שמצותו להביא מיהודה: אין מעברין את השנה אלא. בב''ד הקבוע ביהודה: שכנו של מקום. ירושלים והוא ביהודה: שהחדש מתכסה בו. שהלבנה אינה נראית בעליל לכל העולם דכתיב חדש בכסה: הוי אומר זה ראש השנה. שחגה בראש חדש הוא אבל שאר חגים באמצע החדש הם וכתיב כי חק כלומר חק שישראל עושין באותו חג דהיינו קידוש החדש הרי הוא כמשפט ומשפט ביום דכתיב ביום הנחילו את בניו כדדרשינן באחד דיני ממונות (לקמן דף לד:):
תוספות
ממעטני דזיתא. מה שהקשתי על פירוש הקונטרס בסוף כירה (שבת מז. ד''ה בגלילא) והמוציא יין (שם עח.) מפורש שם: מן עומרי שיבליא. והא דתניא בפרק בתרא דמעשר שני (מ''ח) אמר ר' יהודה בראשונה היו שולחין אצל בעלי הבתים שבמדינות מהרו והתקינו פירותיכם עד שלא הגיע שעת ביעור עד שבא ר' עקיבא ולימד כל פירות שלא באו לעונות מעשרות פטורים מן הביעור הכא ר''ג קודם לרבי עקיבא היה: בתר דעברוהו. פירוש והיה לו חבר ר' אלעזר בן עזריה שהיה נשיא עמו לכך אמר באנפי חבראה: או דילמא מעברין. פירש בקונטרס משום דתקופה דאורייתא כדכתיב (שמות לד) חג האסיף תקופת השנה וקשה דאביב נמי דאורייתא כדכתיב (דברים טז) שמור את חדש האביב וכן פירות האילן (שמות כג) וחג הקציר בכורי מעשיך ונראה דהיינו טעמא דתקופה משום דאי אפשר לטעות בה אבל בפירות האילן ובאביב עבידי דטעו בהו: אין מעברין השנה אלא ביהודה. והא דר' עקיבא עיבר השנה בנהרדעא בריש פרק האשה שלום (יבמות דף קטו. ושם) ונהרדעא מחוצה לארץ שאני רבי עקיבא שלא הניח כמותו בארץ ישראל כדאמרינן בסוף ברכות (דף סג.) וא''ת והא אמרינן בזה בורר (לקמן דף כו. ושם) ר' חייא בר זרונקי ור''ש בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר השנה בעסיא ועסיא חוצה לארץ כדמוכח בחזקת הבתים (ב''ב דף מו. שם) דאמר כל שהראה הקב''ה למשה חייב במעשר למעוטי עדרסקים עסיא ואספמיא ואין לומר דלא הניחו כמותם דהא ר''ל קרי להו רועי בקר ויש לומר דעיבורא דהתם היינו חישוב בעלמא כמו ועיבר ג' שנים זו אחר זו דרבי עקיבא לקמן (דף יב.) דחזרו ב''ד וישבו וקבעו בארץ ישראל תדע דהתם שנה שביעית היתה ותניא לקמן דאין מעברין בשביעית וא''ל דר' עקיבא חושבנא בעלמא עבד בנהרדעא אלא דאדרבי עקיבא שלא הניח כמותו סמכו ואדר''ש בן יהוצדק לא סמכו והדור עבוד חושבנא דבברכות (דף סג.) משמע מעובדא דחנניה דקביעות ממש עבד ובירושלמי אמרינן בהדיא דכשאין יכולין לעבר אותה בארץ ישראל מעברין אותה בחוצה לארץ ירמיה יחזקאל ברוך בן נריה עיברו בחוץ לארץ והדר מייתי עובד' דחנניה וקשה קצת דבברכות (שם:) נפקא לן מדכתיב כי מציון תצא תורה וגו' והכא מייתי מלשכנו תדרשו:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|