|
טקסט הדף מנוקד
מַתְנִיתִין
הָא קָא מַשְׁמַע לַן דִּשְׁנַיִם בִּמְקוּשָּׁר כְּעֵד אֶחָד בְּפָשׁוּט מָה הָתָם פְּסוּלָא דְאוֹרָיְיתָא אַף הָכָא נָמֵי פְּסוּלָא דְאוֹרָיְיתָא תִּדַּע דִּשְׁלַחוּ מִתָּם חַבְרַיָּיא לְרַבִּי יִרְמְיָה עֵד אֶחָד בִּכְתָב וְעֵד אֶחָד עַל פֶּה מַהוּ שֶׁיִּצְטָרְפוּ אַלִּיבָּא דְּתַנָּא קַמָּא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה לָא תִּיבְּעֵי לָךְ דַּאֲפִילּוּ שְׁנַיִם בִּכְתָב וּשְׁנַיִם עַל פֶּה לָא מִצְטָרְפִי אֶלָּא כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה שְׁנַיִם בִּכְתָב וּשְׁנַיִם עַל פֶּה הוּא דְּמִצְטָרְפִי אֲבָל עֵד אֶחָד בִּכְתָב וְאֶחָד עַל פֶּה לָא מְצָרְפִינַן אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא שְׁלַח לְהוּ אֲנִי אֵינִי כְּדַיי שֶׁשְּׁלַחְתֶּם לִי אֶלָּא כָּךְ דַּעַת תַּלְמִידְכֶם נוֹטֶה שֶׁיִּצְטָרְפוּ אֲמַר לֵיהּ אֲנַן הָכִי מַתְנֵינַן לָהּ דִּשְׁלַחוּ לֵיהּ חַבְרַיָּיא לְרַבִּי יִרְמְיָה שְׁנַיִם שֶׁהֵעִידוּ אֶחָד בְּבֵית דִּין זֶה וְאֶחָד בְּבֵית דִּין זֶה מַהוּ שֶׁיָּבוֹאוּ בֵּית דִּין אֵצֶל בֵּית דִּין וְיִצְטָרְפוּ אַלִּיבָּא דְּתַנָּא קַמָּא דְּרַבִּי נָתָן לָא תִּיבְּעֵי לָךְ דַּאֲפִילּוּ בְּחַד בֵּית דִּינָא נָמֵי לָא מִצְטָרְפִי אֶלָּא כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבִּי נָתָן בְּחַד בֵּי דִינָא הוּא דְּמִצְטָרְפִי אֲבָל בִּתְרֵי בֵּי דִינָא לָא מִצְטָרְפִי אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא וּשְׁלַח לְהוּ אֲנִי אֵינִי כְּדַיי שֶׁאַתֶּם שְׁלַחְתֶּם לִי אֶלָּא כָּךְ דַּעַת תַּלְמִידְכֶם נוֹטֶה שֶׁיִּצְטָרְפוּ מָר בַּר חִיָּיא אָמַר הָכִי שְׁלַחוּ לֵיהּ שְׁנַיִם שֶׁהֵעִידוּ בְּבֵית דִּין זֶה וְחָזְרוּ וְהֵעִידוּ בְּבֵית דִּין זֶה מַהוּ שֶׁיָּבוֹא אֶחָד מִכׇּל בֵּית דִּין וְיִצְטָרְפוּ אַלִּיבָּא דְּרַבִּי נָתָן לָא תִּיבְּעֵי לָךְ הַשְׁתָּא עֵדִים מְצָרְפִינַן דַּיָּינֵי מִיבַּעְיָא אֶלָּא כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּתַנָּא קַמָּא דְּרַבִּי נָתָן עֵדִים הוּא דְּלָא מְצָרְפִינַן אֲבָל דַּיָּינֵי מְצָרְפִינַן אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא שְׁלַח לְהוּ אֲנִי אֵינִי כְּדַיי שֶׁאַתֶּם שְׁלַחְתֶּם לִי אֶלָּא כָּךְ דַּעַת תַּלְמִידְכֶם נוֹטֶה שֶׁיִּצְטָרְפוּ רָבִינָא אָמַר הָכִי שְׁלַחוּ לֵיהּ שְׁלֹשָׁה שֶׁיָּשְׁבוּ לְקַיֵּים אֶת הַשְּׁטָר וּמֵת אֶחָד מֵהֶן צְרִיכִי לְמִכְתַּב בְּמוֹתָב תְּלָתָא הֲוֵינָא וְחַד לֵיתוֹהִי אוֹ לָא שְׁלַח לְהוּ אֲנִי אֵינִי כְּדַיי שֶׁאַתֶּם שְׁלַחְתֶּם לִי אֶלָּא כָּךְ דַּעַת תַּלְמִידְכֶם נוֹטֶה שֶׁצְּרִיכִין לְמִכְתַּב בְּמוֹתַב תְּלָתָא הֲוֵינָא וְחַד לֵיתוֹהִי וְעַל דָּא עַיְּילוּהוּ לְרַבִּי יִרְמְיָה בְּבֵי מִדְרְשָׁא מַתְנִי' כָּתוּב בּוֹ זוּזִין מְאָה דְּאִינּוּן סִלְעִין עֶשְׂרִין אֵין לוֹ אֶלָּא עֶשְׂרִין זוּזִין מְאָה דְּאִינּוּן תְּלָתִין סִלְעִין אֵין לוֹ אֶלָּא מָנֶה כְּסַף זוּזִין דְּאִינּוּן וְנִמְחַק אֵין פָּחוֹת מִשְּׁתַּיִם כְּסַף סִלְעִין דְּאִינּוּן וְנִמְחַק אֵין פָּחוֹת מִשְּׁתַּיִם דַּרְכּוֹנוֹת דְּאִינּוּן וְנִמְחַק אֵין פָּחוֹת מִשְּׁתַּיִם כָּתוּב בּוֹ מִלְּמַעְלָה מָנֶה וּמִלְּמַטָּה מָאתַיִם מִלְּמַעְלָה מָאתַיִם וּמִלְּמַטָּה מָנֶה הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּחְתּוֹן אִם כֵּן לָמָה כּוֹתְבִין אֶת הָעֶלְיוֹן שֶׁאִם תִּמָּחֵק אוֹת אַחַת מִן הַתַּחְתּוֹן יִלְמַד מִן הָעֶלְיוֹן גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן אָמַר כֶּסֶף אֵין פָּחוֹת מִדִּינָר כֶּסֶף כֶּסֶף דִּינָרִין וְדִינָרִין כֶּסֶף אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנֵי דִּינָרִין כֶּסֶף כֶּסֶף בְּדִינָרִין אֵין פָּחוֹת מִבִּשְׁנֵי דִינָרִין דְּהַב כֶּסֶף אָמַר מָר כֶּסֶף אֵין פָּחוֹת מִדִּינָר כֶּסֶף וְאֵימָא נְסָכָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר דְּכָתוּב בֵּיהּ מַטְבֵּעַ וְאֵימָא פְּרִיטֵי אָמַר רַב פָּפָּא בְּאַתְרָא דְּלָא סָגֵי פְּרִיטֵי דְכַסְפָּא תָּנוּ רַבָּנַן דְּהַב אֵין פָּחוֹת מִדִּינָר דְּהַב דְּהַב דִּינָרִין וְדִינָרִין דְּהַב אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנֵי דִינָרִין דְּהַב דְּהַב בְּדִינָרִין אֵין פָּחוֹת מִבִּשְׁנֵי דִינָרִין כֶּסֶף דְּהַב אָמַר מָר דְּהַב אֵין פָּחוֹת מִדִּינָר דְּהַב אֵימָא נְסָכָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר דִּכְתִב מַטְבֵּעַ רשב"םומשני הא קמ''ל. מתני' דקתני פשוט שכתוב בו עד אחד פסול שילמד מקושר ממנו ולהכי תנייה לעד אחד למימרא מה עד אחד פסול דאורייתא כדכתיב (דברים יט) לא יקום עד אחד באיש כו' אף שנים שבמקושר הטילו עליו חכמים פסולא דאורייתא ואם גט אינה מגורשת ואם שטר מלוה הוא אינו טורף ממשעבדי אבל אם יש שם עד אחד בעל פה עם עד אחד החתום בשטר אז יהיה השטר כשר לגמרי דמצטרפין: תדע דשלחו ליה כו'. ושלח להו דמצטרפין דשלחו ליה חכמים לר' ירמיה לבתר דאפקוהו מבי מדרשא כדאמר בפרק לא יחפור (לעיל דף כג:) אפקוה לר' ירמיה מבי מדרשא ועל דא עיילוהו כדאמרינן במסקנא: מהו שיצטרפו. דנימא כמאן דחתימי תרוייהו בשטרא דמי: אליבא דת''ק דר' יהושע בן קרחה כו' פלוגתייהו בסנהדרין בפרק זה בורר (דף ל.) דתניא אין עדותן מצטרפת בב''ד עד שיראו שניהם כאחד רבי יהושע בן קרחה אומר אפי' בזה אחר זה אין עדותן מתקיימת עד שיעידו שניהם כאחד רבי נתן אזמר שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין דבריו והני שני מחלוקות של ר''י בן קרחה ורבנן ודרבי נתן ורבנן התם מפרש טעמא איבעית אימא קרא ואב''א סברא: השתא. השנים החתומים בשטר ורוצין אנו לקיים עדותן בשטר שהן חתומין בו או שנים בעל פה לענין לגבות ממון בעדותן בלא שטר אין מצטרפין אם לא שראו שניהם כאחד את עדותן ואע''ג דממה נפשך תרוייהו אחד מנה קא מסהדי: אליבא דר' יהושע. שנים בכתב ושנים בעל פה מצטרפין אפי' אם בזה אחר זה ראו עדותן אבל אם עד אחד בכתב כו': אמר ליה. רב אשי לאמימר אנן הכי מתנינן לה כו' ולא תקשי מיניה לאביי דאמר אין מצטרפין: מהו שיבואו ב''ד. זה אצל ב''ד אחר לצרף עדותן ששמעו וישפטו לפי העדות: אליבא דת''ק דרבי נתן. למעלה פירשתיה ובשראו שניהם כאחד אפס לא העידו בבית דין כאחד בהכי פליגי רבי נתן ורבנן: ומת אחד מהן. לאחר שהעידו העדים על חתימת ידם בפני שלשה ואין קיום השטר אלא בג' דבעינן ב''ד לקבל העדות: וחד ליתוהי. דלא מתחזי כשיקרא מאי דכתיב ברישא במותב תלתא הוינא ובסופו לא נחתמו אלא שנים: על דא עיילוהו. שהשיב להם כהוגן דהא דאפקוהו ששאל שלא כהוגן רגלו אחת חוץ לתחום ורגלו אחת בתוך התחום ועל דא אפקוהו מבי מדרשא בפרק לא יחפור והשתא הוא דעיילוהו: מתני' כתוב בו. בשטר מלוה זוזים מאה דאינון עשרים סלעים לוה פלוני מפלוני ואף על פי שמאה זוזי הרי הן (בכלל) כ''ה סלעים אין למלוה אלא (מנה) כ' ו) זוזים דיד בעל השטר על התחתונה והמוציא מחבירו עליו הראיה ושמא כך פי' מאה זוזים גרועים וחסירים שאינן שוין אלא כ' סלעים: אין לו אלא מנה. מאה זוזים שיש לפרש כך זוזים מאה דאינון תלתין סלעים קלים שאינן שוין אלא כ''ה סלעים דיד בעל השטר על התחתונה הסלע ארבעה דינרין המנה כ''ה סלעים: ונמחק. המנין שכתוב בו אחר דאינון: דרכונות. בלע''ז קינונ''ש והם דרכמונות שבספר עזרא: ומלמטה מאתים. כשכפל דבריו בשטר: הכ הולך אחר התחתון. אלא שלא יהא כתוב בשיטה אחרונה: למה כותבין את העליון. הואיל ובסוף השטר חוזר וכופל את דבריו שכותבין ושונין אחריות ממון זה כך וכך קבלתי עלי ועל ירתיי כו': גמ' ת''ר כסף אין פחות מדינר כסף. כסף לוה פלוני מפלוני: כסף דינרין או דינרין כסף אין פחות משני דינרין כסף. לוה דהכי משמע כסף שני דינרין לוה פלוני מפלוני: כסף בדינרין אין פחות משני דינרין זהב כסף. דכסף בדינרין משמע כסף לוה פלוני מפלוני שוה שני דינרין של זהב וכדמפרש לקמן שכתוב כסף בדינרי משמע בדינרי זהב אבל בדינרין היינו שני דינרין של כסף (אין פחות מכסף בשוה שני דינרין של זהב): זהב בדינרין אין פחות משוה שני דינרין של כסף. אותו זהב שלוה וכדמפרש לקמן דדינרין משמע של כסף: תוספותמה התם פסולא דאורייתא. למאן דאמר בפרק המגרש (גיטין פו.) גבי יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד הולד כשר בכתב ידו ועד דוקא אבל כתב סופר ועד פסול לגמרי אתי שפיר אבל למ''ד נמי התם כתב סופר ועד נמי כשר הולד ואפי' בסופר דלא מובהק קשה אמאי קרי ליה הכא פסול דאורייתא וי''ל דההיא כאביי דהכא סבירא ליה אי נמי הכא מיירי שהסופר בעצמו חתם או שכתבו קרוב או פסול: הכא נמי פסולא דאורייתא. לאו דאורייתא ממש דגט מקושר מדרבנן הוי כדאמר לעיל אלא מה שהולד ממזר מדרבנן כי היכי דהוי ממזר בפסול פשוט קרי ליה דאורייתא ולאו דוקא ורשב''ם פירש פסול דאורייתא דלא גבי מבני חרי ואין נראה לרבי דאפי' כי הוי פסולא דרבנן לא היה גבי מבני חרי: אימא נסכא. תימה לרבי מאי קושיא תפסת מועט תפסת והכי הוי מצי לדחויי דנסכא פחות מדינר מיהו עוד קשה דבכתובות פרק בתרא (דף קי:) אמרי' כתוב בו בבל מגבהו ממעות שבבבל כתוב בו כסף סתם כל מה שירצה לוה מגבהו פירוש מטבע פחותה של כסף ופריך ואימא נסכא ותימה וכי נסכא פחותה מאיסר שאין בה רק [שמונה] פרוטות ומאי שנא נסכא ממיני פרוטות דהא מה שירצה קאמר התם היינו מטבע פחות של כסף מדפריך עלה ואימא פריטי ומשני פריטי דכספא לא עבדי אינשי מכלל דמטבע פחותה של כסף דעבדי אינשי נותן לו והכא נמי בשמעתין משמע הכי דגריעי מאיסר אם נפרש דמכח גריעותא מקשה אימא נסכא דאי לא גריע טפי מאיסר ברישא הוי ליה לאקשויי ואימא פריטי הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|