|
טקסט הדף מנוקד
מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת מַאי לָאו דְּלָא אֲכַל לָא דַּאֲכַל שַׁחֲרִית מַצִּילִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת מַאי לָאו דְּלָא אֲכַל לָא דַּאֲכַל בְּמִנְחָה מַצִּילִין מְזוֹן סְעוּדָה אַחַת מַאי לָאו דְּלָא אֲכַל לָא דַּאֲכַל וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לְעוֹלָם מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא שָׁלֹשׁ סְבִירָא לֵיהּ אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי חִידְקָא
וְהָא דִּתְנַן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לֹא יִטּוֹל מִן הַתַּמְחוּי מְזוֹן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה לֹא יִטּוֹל מִן הַקּוּפָּה מַנִּי לָא רַבָּנַן וְלָא רַבִּי חִידְקָא אִי רַבָּנַן חַמְסְרֵי הָוְיָין אִי רַבִּי חִידְקָא שֵׁית סְרֵי הָוְיָין לְעוֹלָם רַבָּנַן דְּאָמְרִינַן לֵיהּ מַאי דְּבָעֵית לְמֵיכַל בְּאַפּוֹקֵי שַׁבְּתָא אִכְלֵיהּ בְּשַׁבְּתָא לֵימָא רַבָּנַן הִיא וְלָא רַבִּי חִידְקָא אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי חִידְקָא דְּאָמְרִינַן לֵיהּ מַאי דְּבָעֵית לְמֵיכַל בְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא אִכְלֵיהּ לְאוּרְתָּא וְכוּלֵּי יוֹמָא דְמַעֲלֵי שַׁבְּתָא בְּתַעֲנִיתָא מוֹתְבִינַן לֵיהּ אֶלָּא הָא מַנִּי רַבִּי עֲקִיבָא הִיא דְּאָמַר עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חוֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת וְהָא דִּתְנַן אֵין פּוֹחֲתִין לְעָנִי הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מִכִּכָּר בְּפוּנְדְּיוֹן מֵאַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע לָן נוֹתְנִין לוֹ פַּרְנָסַת לִינָה וְאִם שָׁבַת נוֹתְנִין לוֹ מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת לֵימָא רַבָּנַן הִיא וְלָא רַבִּי חִידְקָא לְעוֹלָם רַבִּי חִידְקָא כְּגוֹן דְּאִיכָּא סְעוּדָה בַּהֲדֵיהּ דְּאָמְרִינַן לֵיהּ הָא דְּאִיכָּא בַּהֲדָךְ אִכְלֵיהּ וְכִי אָזֵיל בְּרֵיקָן אָזֵיל דִּמְלַוִּוינַן לֵיהּ סְעוּדָה בַּהֲדֵיהּ מַאי פַּרְנָסַת לִינָה אָמַר רַב פָּפָּא פּוּרְיָא וּבֵי סַדְיָא תָּנוּ רַבָּנַן קְעָרוֹת שֶׁאָכַל בָּהֶן עַרְבִית מַדִּיחָן לֶאֱכוֹל בָּהֶן שַׁחֲרִית שַׁחֲרִית מַדִּיחָן לֶאֱכוֹל בָּהֶן בַּצׇּהֳרַיִם בַּצׇּהֳרַיִם מַדִּיחָן לֶאֱכוֹל בָּהֶן בַּמִּנְחָה מִן הַמִּנְחָה וְאֵילָךְ שׁוּב אֵינוֹ מַדִּיחַ אֲבָל כּוֹסוֹת וְקִיתוֹנִיּוֹת וּצְלוֹחִיּוֹת מַדִּיחַ וְהוֹלֵךְ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ לְפִי שֶׁאֵין קֶבַע לִשְׁתִיָּה אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא כָּל הַמְקַיֵּים שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בְּשַׁבָּת נִיצּוֹל מִשָּׁלֹשׁ פּוּרְעָנִיּוֹת מֵחֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וּמִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם וּמִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג מֵחֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ כְּתִיב הָכָא יוֹם וּכְתִיב הָתָם הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם וְגוֹ' מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם כְּתִיב הָכָא יוֹם וּכְתִיב הָתָם יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא מִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג כְּתִיב הָכָא יוֹם וּכְתִיב הָתָם בְּיוֹם בֹּא גּוֹג אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי כָּל הַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת נוֹתְנִין לוֹ נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים שֶׁנֶּאֱמַר אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בׇּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ רש"י
לעולם מצילין מזון ג' סעודות. מדלא אמר ארבע לית ליה דרבי חידקא: מכלל דתנא קמא שלש סעודות סבירא ליה. דבהאי לא איפליגו אלא דת''ק סבר מה שעבר כבר לא יציל ולרבי יוסי יציל: תמחוי. קערה גדולה היא וגובין בה גבאים מאכל מבעלי בתים ומחלקין לעניים ב' סעודות ליום מיום ליום: לא יטול. כיון דיש לו נמצא גוזל לעניים: קופה. מעות הן לפרנס עניים בני טובים דזיל להו מילתא דתמחוי ומתחלקין מע''ש לע''ש: י''ד סעודות לא יטול מן הקופה. שהרי יכול להמתין לע''ש הבאה אבל כשיש לו מזון י''ב יטול שהרי לא תחלק עוד עד שיגיע ע''ש והרי לשבעה ימי שבת צריכין י''ד סעודות: אכליה בשבתא. שהרי תאכלנה סמוך לערב ולא תצטרך לאכול בלילה ואף על גב דאמרינן לקמן לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת ה''מ למאן דאפשר ליה: בתעניתא מותבינן ליה. בתמיה: אלא הא מני ר' עקיבא היא. ולענין סעודת שבת במאן דאפשר ליה איכא למימר כרבנן ואיכא למימר כרבי חידקא ומיהו האי דצריך לבריות יעשה שבתו חול ולא יטיל על אחרים כבוד שבתותיו: אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום. שאינו לן בלילה אצלם: מככר. הלקוח בפונדיון כשהשער ד' סאין בסלע והפונדיון אחד מי''ב בדינר דהוא אחד ממ''ח בסלע ושיערו לו חכמים ככר זו לשתי סעודות היום והלילה: לן נותנין לו פרנסת לינה. לקמן מפרש מאי היא שהרי סעודה של לילה בכלל ככר היא וככר זו משערינן בעירובין (דף פב:) למזון שתי סעודות לעירובי תחומין: ואם שבת. אצלם בשבת: מאי פרנסת לינה. הא קבל ליה סעודת הלילה: בי סדיא. לבדין פולטר''א להניח תחת מראשותיו: שוב אינו מדיחן. דאין הדחה זו אלא לחול: חבלו של משיח. כדאמרי' בכתובות (דף קיב:) דור שבן דוד בא בו קטיגוריא בתלמידי חכמים שנאמר ועוד בה עשיריה וגו' חבלי לשון חבלי יולדה (הושע יג): בלי מצרים. כלומר אין לה קץ: אז תתענג. בתר וקראת לשבת עונג כתיב:
תוספות
במנחה מצילין מזון סעודה אחת. מכאן משמע דזמן אכילה שלישית בשבת היא מן המנחה ולמעלה דלא כאותם שמחלקין סעודת שחרית ומברכין בינתים ומיהו מהא דאמרינן בפסחים בפ''ק (דף יג.) י''ד שחל להיות בשבת משייר מזון שתי סעודות אין ראיה מדאין משיירין מזון ג' סעודות שאין לעשות ב' סעודות שחרית דהא כיון שאוכל הכל שחרית חשיב כסעודה אחת ועוד אומר ר''י שיש כאן איסור ברכה שאינה צריכה כדאי' בפ' בא לו (יומא דף ע.) גבי ובעשור שבחומש הפקודים דקאמר וניתי ס''ת אחרינא ונקרי א''ר שמעון בן לקיש מפני ברכה שאינה צריכה: מככר בפונדיון כו'. היינו כר' יוחנן בן ברוקא דחשיב ככר בפונדיון מד' סאין בסלע שתי סעודות דעירוב ופליג התם (עירובין דף פב:) ארבי מאיר ורבי יהודה שאומרים התם שיעור אחר: והא דתנן אין פוחתין כו' נימא רבנן היא ולא רבי חידקא. אומר ר''י דאין לפרש שבת נותנין לו מזון ג' סעודות דהיינו כשבא שם בע''ש לעת האוכל דמסתמא ישבות שם שאין רגילות כל כך ללכת ערב שבת ובשביל שבת נותנים לו סעודה אחת יותר ממה שנותנין לו בשאר ימים דא''כ היכי ניחא לרבנן והלא מן הכל אין לו כי אם ד' סעודות אחת שהביא עמו דמלוינן בהדיה ושלשה שנתנו לו וכשיאכל אחת בערב שבת לא ישארו בידו רק ג' סעודות ואותן יאכל בשבת וא''כ תיקשי נמי לרבנן וכי אזיל ריקן אזיל כדפריך בסמוך ומיהו איכא למימר דבסמוך לרבנן נמי פריך אבל קשה דכי משני דמלוינן ליה סעודה בהדיה לא תירץ כלום לר' חידקא דאין לו לשבת כ''א שלש סעודות ולר' חידקא צריך ד' ונראה לר''י דכשבא בע''ש לעת האוכל נותנין לו מזון ב' סעודות כמו בשאר ימים ואם בא לשבות שם מוסיפין לו עוד ג' סעודות וקאמר לימא רבנן היא ולא רבי חידקא דלרבנן ניחא שיש בידו ה' סעודות בתחילת שבת ואותה שהביא עמו יאכל בע''ש ומאותן ה' סעודות יאכל ג' בשבת ואחת במוצאי שבת ואחת יוליך עמו אלא לרבי חידקא כשיאכל ד' בשבת ואחת להוליך עמו למחר א''כ מה יאכל במוצאי שבת וליכא למימר דאמרינן ליה מה דהוה לך למיכל באפוקי שבתא אכול בשבתא כדאמרי' לעיל דהתם אמרינן ליה כדי שלא יהא ניזון מן הצדקה אבל הכא כבר הוא ניזון ולהכי נוטל כל צורכו ומשני דאיכא סעודה בהדיה המתרץ היה סבור שהיה פשוט למקשה שהסעודה שיוליך עמו נותנין לו באחד בשבת אע''פ שבשאר ימים נותנין לו סעודה שיוליך עמו עם אחרות בע''ש אין נותנין לו אותה עד שילך לפי שאינו הולך מיד עד אחר השבת ולכך היה סבור שהמקשה לא היה יודע שהביא סעודה עמו ואין לו בתחלת השבת אלא ד' להכי משני ליה דאיכא סעודה בהדיה והמקשה משיב דפשיטא ליה דאיכא סעודה בהדיה אך קשה ליה כיון דמתרצת דאכיל לכולהו וכי אזיל בריקן אזיל שכמו שהביא עמו לכאן כן ישאנה עמו בצאתו מכאן ומשני דמלוינן ליה כו': דמלוינן סעודה בהדיה. וא''ת א''כ אמאי נותנים לו ב' סעודות כיון שמביא אחת עמו יתנו לו אחת ויאכל אחת והאחת יוליך עמו וי''ל דאין מחלקין תמחוי בלילה אלא ביום בזמן הסעודה ולכך נותנין לו שנים שיאכל אחת מיד ואחת בלילה במקום שיהיה ואחת להוליך עמו למחר: לפי שאין קבע לשתיה. מכאן יש ללמוד בלילה כשרוצה להתענות למחר לאחר אכילה אע''פ שאינו יכול לאכול אם לא התנה לפי שמסתמא כשבירך סילק דעתו מלאכול מלשתות ודאי לא סילק דעתו כדאמר הכא דאין קבע לשתיה והיכא דלא שכיח יין אע''ג דסילק דעתו מן היין מ''מ ממים לא סילק דעתו ומיהו אומר ר''י דשמא דוקא בימיהם שהיו קובעין עצמן לשתיה אחר אכילה אמרו דאין קבע לשתיה אכל לדידן לא וריב''א פירש במסכת תענית (דף יב.) שאף לאחר שישן מותר לשתות על פי הירושלמי ואין ר''י רוצה להקל כל כך כיון שלא נזכר בהדיא בש''ס שלנו
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|