|
טקסט הדף מנוקד
רְאָיָה בְּמַאי רַב הוּנָא אָמַר רְאָיָה בְּעֵדִים רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמְרִי רְאָיָה בְּקִיּוּם הַשְּׁטָר
רַב הוּנָא אָמַר רְאָיָה בְּעֵדִים קָא מִיפַּלְגִי בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יַעֲקֹב וְרַבִּי נָתָן (סִימָן מַנִּיחַ) רַבִּי מֵאִיר כְּרַבִּי נָתָן וְרַבָּנַן כְּרַבִּי יַעֲקֹב רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמְרִי רְאָיָה בְּקִיּוּם הַשְּׁטָר קָא מִיפַּלְגִי בְּמוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר מוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ וְרַבָּנַן סָבְרִי מוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ וְהָא אִיפְּלִיגוּ בַהּ חֲדָא זִימְנָא דְּתַנְיָא אֵין נֶאֱמָנִין לְפוֹסְלוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים נֶאֱמָנִין צְרִיכָא דְּאִי אִיתְּמַר הָהִיא בְּהַהִיא קָאָמְרִי רַבָּנַן מִשּׁוּם דְּאַלִּימֵי עֵדִים וּמַרְעִי שְׁטָרָא אֲבָל הָכָא הוּא דְּלָאו כָּל כְּמִינֵּיהּ אֵימָא לָא וְאִי אִיתְּמַר בְּהָא בְּהָא קָאָמַר רַבִּי מֵאִיר אֲבָל בְּהָךְ אֵימָא מוֹדֶה לְהוּ לְרַבָּנַן צְרִיכָא וְכֵן אָמַר רַבָּה רְאָיָה בְּעֵדִים אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי מַאי טַעְמָא אִי נֵימָא מִדְּכוּלְּהוּ כְּתִיב בְּהוּ כַּד הֲוָה מְהַלֵּךְ עַל רַגְלוֹהִי בְּשׁוּקָא וּבְהָא לָא כְּתִיב בָּהּ שְׁמַע מִינַּהּ שְׁכִיב מְרַע הָוֵי אַדְּרַבָּה מִדְּכוּלְּהוּ כְּתִיב בְּהוּ כַּד קְצִיר וּרְמֵי בְּעַרְסֵיהּ וְהָא לָא כְּתִיב בָּהּ שְׁמַע מִינַּהּ בָּרִיא הָוֵי אִיכָּא לְמֵימַר הָכִי וְאִיכָּא לְמֵימַר הָכִי אוֹקִי מָמוֹנָא בְּחֶזְקַת מָרֵיהּ וּבִפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר רְאָיָה בְּעֵדִים וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר רְאָיָה בְּקִיּוּם הַשְּׁטָר אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַעֲשֶׂה בִּבְנֵי בְרַק בְּאֶחָד שֶׁמָּכַר בְּנִכְסֵי אָבִיו וּמֵת וּבָאוּ בְּנֵי מִשְׁפָּחָה וְעִרְעֲרוּ לוֹמַר קָטָן הָיָה בִּשְׁעַת מִיתָה וּבָאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא מַהוּ לְבוֹדְקוֹ אָמַר לָהֶם אִי אַתֶּם רַשָּׁאִים לְנַוְּולוֹ וְעוֹד סִימָנִין עֲשׂוּיִין לְהִשְׁתַּנּוֹת לְאַחַר מִיתָה רשב"ם
ראיה במאי. בין לרבנן בין לר''מ קבעי ומשום דאיכא לפרשה בתרי גווני כדלקמן קבעי הכי: ראיה בעדים. כדמפרש לקמיה: ר''מ כר' נתן ורבנן כר' יעקב. ר''מ אזיל בתר השתא כר' נתן ומתניתין כגון שהוא בריא עכשיו והכי קאמר מתני' אמר שכ''מ הייתי ועכשיו אני בריא וחוזרני בי והן אומרים בריא היית עליו להביא ראיה בעדים ששכיב מרע היה וחכ''א הנותן מוחזק הוא בנכסים ועל המקבל מתנה שהוא מוציא מחבירו עליו הראיה בעדים שיביא שבריא היה: ראיה בקיום השטר. ראיה שאמרו חכמים המוציא מחבירו עליו הראיה בקיום השטר קאמרי רבנן שצריך לקיים שטרו שלא יוכל נותן לטעון ולומר מזויף הוא וכיון דנתקיים שלא ע''פ הנותן דאין כאן הפה שאסר הוא הפה שהתיר שהרי לא נתקיים ע''פ הנותן דנימא מיגו יבא בעל השטר ויזכה במתנתו דכ''ע אזלינן בתר השתא כרבה ורבי נתן וכיון דבריא הוא עכשיו זכה בעל השטר אך יקיים שטרו שלא יוכל נותן לפסלו אבל ראיה דר''מ ראיה בעדים היא כדמפרש עליו להביא ראיה ששכ''מ היה דברי ר''מ: במודה. לוה בשטר שכתבו ואינו מזויף אלא שטוען פרעתיו או שכ''מ הייתי או שטר אמנה או שטר פסים הוא: צריך המלוה לקיימו. ע''פ אחרים שלא יוכל לוה לפסלו במיגו קמיפלגי: ר''מ סבר א''צ לקיימו. דסתם שטרות הרי הם כשרים ובשטרות לא נימא הפה שאסר הוא הפה שהתיר לפסלו והכי קאמר מתני' צריך להביא ראיה בעדים ששכ''מ היה דברי ר''מ מאחר שמודה הוא בשטר שכתבו ונתקיים השטר בכך דאזלינן בתר השתא שהוא בריא כר' נתן וחכ''א המוציא מחבירו שהוא בעל השטר צריך להביא ראיה קיום השטר שיתקיים בחותמיו דהודאת נותן שטוען כתבתיו לא מהניא מידי דהא קאמר שכ''מ הייתי והפה שאסר הוא הפה שהתיר והלכך צריך בעל השטר לקיימו ויזכה במתנתו דאזלינן בתר השתא שהוא בריא כר' נתן ומתרי לישני ומתרי אמוראי שמעינן דאזלינן בתר השתא כרבה ור' נתן כדפרישית: והא איפליגו בה חדא זימנא. במודה בשטר שכתבו צריך לקיימו: דתניא. בפרק ב' דכתובות: אין נאמנין כו'. דתנן התם העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו קטנים היינו פסולים היינו הרי אלו נאמנין שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ותניא בגמרא אין נאמנין לפסלו דברי ר''מ ופליג אמתני' דלא חייש להפה שאסר גבי שטרות דלא נחשדו ישראל על כך ומפרש התם במסקנא טעמא דקסבר ר''מ מודה בשטר שכתבו לוה שא''צ מלוה לקיימו וכיון שאמר לוה אני כתבתיו תו לא מהימני עדים למפסליה שהרי אין לך קיום גדול מזה שהלוה מודה שכתבו דמסתמא לא נעשה בפסלות וכמו שכתב ידו יוצא ממקום אחר דמי דתנן התם אין נאמנין דאין כאן הפה שאסר: וחכ''א נאמנין. דאע''ג דמודה לוה שכתבו צריך לקיימו וכיון שאינו מתקיים כי אם ע''פ עדים הללו שאומרים כתב ידינו הוא זה הא קאמרי נמי קטנים היינו ונאמנים דהפה שאסר הוא הפה שהתיר: בההיא קאמרי רבנן. דאע''ג שמודה לוה שכתבו לא חשיב כקיום כיון דעדים עצמן פוסלין חתימתן משום דאלימי עדים לאורועי שטרא ולא מהניא הודאת לוה אבל במתני' אימא לאו כל כמיניה לאורועי שטרא ולמימר שכ''מ היה כיון דמודה שכתבו ועדים לא קא פסלי חתימתן: אילימא. היינו טעמייהו דרבנן מדכולהו מתנות בריא כתיב בהו כד מהלך על רגלוהי בשוקא והאי לא כתיב ביה ש''מ שכ''מ היה והלכך אמרי רבנן המוציא מחבירו דהיינו מקבל מתנה עליו להביא ראיה שבריא היה דמסתמא י''ל ששכ''מ היה: איכא למימר הכי כו'. רבה הוא דקא משני לאביי הכי היינו טעמייהו דרבנן משום דאיכא למימר הכי והכי ומספקא לן אם מתנת בריא הוא אם מתנת שכ''מ הלכך אוקי ממונא בחזקת מריה בחזקת נותן והלכך המוציא מחבירו דהיינו בעל השטר עליו להביא ראיה בעדים שבריא היה להוציא הממון מחזקת הנותן: ובפלוגתא. דרב הונא ורב חסדא פליגי ר' יוחנן ור''ל: בבני ברק. מקום: ועמדו עליו בני משפחה. וקס''ד השתא נכסי בחזקת יורשין קיימי ולא באו עדיין ליד לקוחות ואתו לקוחות וקא מערערו להוציא מן היורשין לפי שקנאום מן המת והיורשין עוררין ומשיבין דבר ללקוחות ואומרים קטן היה קרובנו בשעת מיתה וקי''ל לקמן (דף קנה.) דאינו יכול למכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים ולא נוציא הנכסים מחזקתנו והלקוחות לא מצאו עדים שיאמרו גדול היה ולכך הוצרכו לבודקו וכשלא יוכלו לבודקו וגם העדים לא מצאו הפסידו דר''ע כדרבנן דאמרי המוציא מחבירו עליו הראיה בעדים שבריא היה וה''נ על הלקוחות להביא ראיה שגדול היה: באו. לקוחות ושאלו את ר''ע: עשויין להשתנות. ואפי' אם דומין עתה לסימני גדול י''ל אילו היה קיים הוה שומא:
תוספות
ונראה לר''י לפרש ל''ש דבקעה רה''ר לטומאה אלא שלא עברו עליה ימות הגשמים פי' על הטומאה שנודע שלא עברו עליו ימות הגשמים משעבר שם ולא ידע אם בימות החמה נכנס או בימות הגשמים נכנס שאם בא לשאול לפנינו יש לנו לחושבה רה''ר דבתר השתא אזלינן אבל אם עברו עליה בימות הגשמים פי' שלא נודע לו אם בימות החמה או בימות הגשמים נכנס ומשבאה ספיקא עברו עליה ימות הגשמים אפילו הוא בא לשאול בימות החמה הוי רה''י לטומאה דליכא למימר בתר השתא אזלינן כיון שקרוב היה לימות הגשמים יותר ורשות היחיד לכאן ולכאן הכי פירושא לגבי שם טומאה כמו לגבי שבת והשתא ניחא דמייתי הכא הך מילתא אי אזלינן בתר השתא דאיירי בה בהך שמעתא: ראיה במאי כו' רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ראיה בקיום השטר. פירש רבינו שמואל דבין לר''מ ובין לרבנן בעי ראיה במאי ואין נראה דהא פשיטא לר''מ דהוי ראיה בעדים וכן פירש רבינו שמואל אחר כן דלר''מ הוה ראיה בעדים: וכן אמר רבה ראיה בעדים. תימה אמאי מוקי רבה למתני' ראיה בעדים דמוקי רבנן כר' יעקב ור''מ כר' נתן והא איהו גופיה ס''ל כר' נתן ולוקמא בקיום שטרות וכולהו כרבי נתן מיהו אי אשכחן בשום מקום דאית ליה מודה בשטר שכתבו א''צ לקיימו הוה אתי שפיר דאי הוה מוקי לפלוגתייהו נמי בקיום שטרות הוה להו רבנן דלא כוותיה א''נ יש לומר דמשמע ליה ראיה דרבנן דומיא דראיה דר''מ דהיינו בעדים: ועוד סימנין עשויין להשתנות לאחר מיתה. וא''ת למאי דס''ד שהלקוחות היו בודקין אותו אם היה גדול אם לאו היאך יכול להיות שאם נראה קטן בחייו שיראה גדול לאחר מיתה ופירש ר''ת שבחייו היו השערות לבנות והוו שומא ועכשיו הושחרו לאחר מיתה ונראות כסימנים ואין נראה דלא אשכחן בשום מקום בשערות שהם סימן חילוק בין לבנות לשחורות ואומר ר''י דשמא בחייו לא היו גומות ומחמת מיתה יש שם גומות כדאמרי' בנדה גומות אע''פ שאין שערות בפ' בא סימן (דף נב. ושם)
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|