|
טקסט הדף מנוקד
לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ חַיָּיב וְשָׁאנֵי הָכָא דִּכְמָנֶה לְאַחֵר בְּיָדְךָ דָּמֵי
מֵת יַחְזְרוּ נְכָסִים לִמְקוֹמָן בָּעֵי רָבָא שֶׁבַח שֶׁשָּׁבְחוּ נְכָסִים מֵאֲלֵיהֶם מַהוּ בְּשֶׁבַח הַמַּגִּיעַ לַכְּתֵפַיִם לָא תִּיבְּעֵי לָךְ דְּכִי נָפְלוּ לוֹ נְכָסִים מִמָּקוֹם אַחֵר דָּמֵי כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ בְּשֶׁבַח שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ לַכְּתֵפַיִם כְּגוֹן דִּיקְלָא וַאֲלֵים אַרְעָא וְאַסְּקָא שִׂרְטוֹן מַאי תֵּיקוּ מַתְנִי' מִי שֶׁמֵּת וְנִמְצֵאת דְּיָיתֵיקֵי קְשׁוּרָה עַל יְרֵיכוֹ הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ כְּלוּם זִיכָּה בָּהּ לְאַחֵר בֵּין מִן הַיּוֹרְשִׁין בֵּין שֶׁאֵינָן מִן הַיּוֹרְשִׁין דְּבָרָיו קַיָּימִין גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן אֵיזֶה הִיא דְּיָיתֵיקֵי כֹּל שֶׁכָּתוּב בָּהּ דָּא תְּהֵא לְמֵיקַם וְלִהְיוֹת וְאֵיזֶה הִיא מַתָּנָה כֹּל שֶׁכָּתוּב בָּהּ מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה אֶלָּא מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה הוּא דְּהָוְיָא מַתָּנָה מֵעַכְשָׁיו לָא הָוְיָא מַתָּנָה אָמַר אַבָּיֵי הָכִי קָאָמַר אֵיזוֹ הִיא מַתְּנַת בָּרִיא שֶׁהִיא כְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע דְּלָא קָנֵי אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה כֹּל שֶׁכָּתוּב בָּהּ מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה יָתֵיב רַבָּה בַּר רַב הוּנָא בְּאַכְסַדְרָא דְּבֵי רַב וְיָתֵיב וְקָאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר כִּתְבוּ וּתְנוּ מָנֶה לִפְלוֹנִי וּמֵת אֵין כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין שֶׁמָּא לֹא גָּמַר לְהַקְנוֹתוֹ אֶלָּא בִּשְׁטָר וְאֵין שְׁטָר לְאַחַר מִיתָה אֲמַר לְהוּ רַבִּי אֶלְעָזָר אִיזְדְּהַרוּ בַּהּ רַב שֵׁיזְבִי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרָה וַאֲמַר לְהוּ רַבִּי יוֹחָנָן אִיזְדְּהַרוּ בַּהּ אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק כְּוָתֵיהּ דְּרַב שֵׁיזְבִי מִסְתַּבְּרָא אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא רַבִּי אֶלְעָזָר אַמְרַהּ אִצְטְרִיךְ רַבִּי יוֹחָנָן לְאַסְהוֹדֵי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ רַבִּי יוֹחָנָן אַמְרַהּ אִצְטְרִיךְ רַבִּי אֶלְעָזָר לְאַסְהוֹדֵי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן רַבֵּיהּ וְעוֹד תָּא שְׁמַע דְּרַבִּי אֶלְעָזָר אַמְרַהּ דִּשְׁלַח רָבִין מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ הֱווּ יוֹדְעִים שֶׁשָּׁלַח רַבִּי אֶלְעָזָר לַגּוֹלָה מִשּׁוּם רַבֵּינוּ שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר כִּתְבוּ וּתְנוּ מָנֶה לִפְלוֹנִי וּמֵת אֵין כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין שֶׁמָּא לֹא גָּמַר לְהַקְנוֹתוֹ אֶלָּא בִּשְׁטָר וְאֵין שְׁטָר לְאַחַר מִיתָה וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר תִּיבָּדֵק מַאי תִּיבָּדֵק כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר דְּיָיתֵיקֵי מְבַטֶּלֶת דְּיָיתֵיקֵי שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר כִּתְבוּ וּתְנוּ מָנֶה לִפְלוֹנִי וּמֵת רוֹאִין אִם כִּמְיַפֶּה אֶת כֹּחוֹ כּוֹתְבִין וְאִם לָאו אֵין כּוֹתְבִין מֵתִיב רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל בָּרִיא שֶׁאָמַר כִּתְבוּ וּתְנוּ מָנֶה לִפְלוֹנִי וּמֵת אֵין כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין הָא שְׁכִיב מְרַע כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ בִּמְיַפֶּה אֶת כֹּחוֹ הֵיכִי דָּמֵי מְיַפֶּה אֶת כֹּחוֹ רשב"םלעולם חייב. דברי ושמא ברי עדיף ושאני הכא דהספק עצמו אינו יודע ואינו יכול לטעון טענת ודאי וספק וספק הוא והלכך אוקי ממונא בחזקת מריה אבל האח טוען בשביל הספק מנה לאחי בידכם הלכך אמרי ליה לאו בעל דברים דידן את: בשבח המגיע לכתפים לא תיבעי לך. שנתן זה לספק קרקע ריקנית וטרח בה זה הספק לחרוש ולזרוע והרי היא עתה כשחוזרת לו לנותן מלאה פירות לא תיבעי לך דהא ודאי כולהו חולקים בהאי שבח דכי נפלו לו נכסים ממקום אחר דמי דהא לא קרינא ביה יחזרו נכסים למקומן שהרי לא נתן לו פירות אלא קרקע ריקנית: ואלים. דלא נשתנה שמו מכבתחלה: ואסקא שרטון. מעצמה שלא זיבלה הספק ולא טרח בכך: מתני' דייתיקי. שטר צוואת שכיב מרע כדדריש ליה בגמרא דא תהא למיקם ולהיות: על יריכו. רבותא נקט דליכא למימר אחר כתב ונתנה לשם כדי לזכות בנכסי המת: הרי זו אינה כלום. שאפי' אם החזיק אחר מיתה באותו השטר אותו שנכתבה לו המתנה לא קני דאע''ג דצוואת שכיב מרע קונה לאחר מיתה הני מילי כדי שלא תטרף דעתו עליו אבל כח השטר לא עדיף כצוואתו שהרי לא גמר להקנותו אלא בקבלת השטר ואין שטר לאחר מיתה: זיכה בה. השכיב מרע: לאחר. מחיים אע''פ שלא נכתב לשם אותו האיש אלא כך אמר לו נכסים הכתובים בשטר זה אני מקנה לך בקבלת השטר שתקבל ממני הרי זה קנה דלא גרע מצוואת פיו ורבותא קתני לאחר גרסינן בסדר המשנה: דבריו קיימין. אע''ג דאין ראוי ליורשו קני לאחר מיתה בלא קנין דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו: גמ' איזו היא דייתיקי. איזו היא מתנת שכיב מרע שגובה לאחר מיתה אע''ג דלא כתב בה מהיום: דא תהא למיקם ולמיהוי. אחר מיתתי והיינו לשון דייתיקי: ואיזו היא מתנת בריא שתקנה כל שכתוב בה מהיום כו'. דמשמע הכי גופה קנוי לך מהיום ופירי לאחר מיתה אבל אי לא הוה כתב בה מהיום אינו קונה דאין מתנה לאחר מיתה שהרי אין כח לאדם ליתן מקודם לכן דבר שלא יוכל להקנות באותו הזמן שהוא רוצה שתתקיים המתנה ואחר מיתה היאך יכול אדם ליתן אחרי שמת ונקבר: ומתמהינן טעמא דהויא מתנה משום דכתב לאחר מיתה בהדי מהיום אבל אם כתב מהיום גרידא לא הויא מתנתו מתנה והלא קל וחומר הוא דהוי מתנה גמורה מעכשיו שהרי נתן לו גוף ופירות מהיום: דלא קני. פירות אלא לאחר מיתה דומיא דמתנת שכיב מרע שאינו קונה אלא לאחר מיתה ומיהו בהכי עדיפא משכיב מרע דמתנת שכיב מרע יכול לחזור בו וליתן לאחר כדלקמן דייתיקי מבטלת דייתיקי אבל מתנת בריא דמהיום ולאחר מיתה אינו יכול למכור עוד הגוף כל ימי חייו אלא פירות: כתבו ותנו מנה. מנכסי לפלוני ומת השכיב מרע קודם שכתבו ונתנו לו את השטר למקבל מתנה שוב אין כותבין ונותנין לו את המנה: שמא לא גמר כו'. והאי דנקט כתבו ותנו לאו דוקא דהוא הדין אם אמר תנו וכתבו כדמוכח לקמן דלא חשיב ליה מיפה את כחו לקנות בלא שטר עד דאמר להו תנו אף כתבו כדלקמן: אזדהרו בה. שכן הלכה: אצטריך ר' יוחנן לאסהודי עליה דרבי אלעזר. תלמידו שיאמינו בו: אצטריך רבי אלעזר. בתמיה והלא דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין: משום רבינו. רב: ורבי יוחנן אומר תיבדק. לאו לאיפלוגי עליה דרבי אלעזר אתא דהא אסהיד רבי יוחנן עליה דרבי אלעזר כדאמרינן לעיל אלא לפרושי אתא שצריך לבדוק היאך צוה האי שכיב מרע לכתוב שטר זה משום דזמנין דכותבין ונותנין אף לאחר מיתה כגון במיפה שכיב מרע כחו של מקבל מתנה כדמפרש ואזיל דאמר תנו אף כתבו וכו': כי אתא רב דימי אמר. שני דברים והשניה מפרשת להך בדיקה: דייתיקי מבטלת דייתיקי. שכיב מרע שכתב נכסיו לאחד וחזר וכתב לאחר שני קנה ראשון לא קנה שהרי שכיב מרע יכול לחזור במתנתו כדאמרינן בפרק מי שמת וכיון שכתב לשני חזר בו מן הראשון ודוקא בכתיבה בלא זיכוי כדאמרינן לקמן בפרקין דמי שמת פשיטא כתב לזה וכתב לזה היינו דכי אתא רב דימי אמר דייתיקי מבטלת דייתיקי כתב וזיכה לזה וכתב וזיכה לזה רב אמר ראשון קנה כו' אבל גבי מתנת בריא שאינו יכול לחזור בו ראשון קנה ולא שני: אם כמיפה את כחו כו'. אם כדי ליפות כחו של מקבל מתנה צוה השכיב מרע לכתוב לו את השטר להיות לו לעדות על מתנה זו ולא לעכב המתנה נתכוין דלא יקנה אלא בשטר כותבין ונותנין אפי' לאחר מיתה ולקמן מפרש היכי דמי והיינו תיבדק דלעיל: הא שכיב מרע כותבין ונותנין. דכי היכי דאמרינן גבי צוואת שכיב מרע דדבריו ככתובין וכמסורין דמו משום דלא תטרף דעתו עליו ה''נ אמרינן גבי שטר שלו דיש שטר אפילו לאחר מיתה דכנכתב מחיים דמי: והוא מפרק לה. להך דוקיא במיפה את כחו ומיהו בריא אע''ג שמיפה את כחו כענין זיכוי שכיב מרע דקאמר תנו אף כתבו אפילו הכי אין כותבין ונותנין לאחר מיתה דבבריא אמרינן משום דדבריו אינן ככתובין הוצרך לזכות לו בשטר ולא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה: תוספותכל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה. פירש בקונטרס דהוי כמתנת בריא שאין יכול לחזור בה וקשה דתנן בפרק קמא דב''מ (דף יח.) מצא דייתיקי מתנות ושוברים הרי זה לא יחזיר שאני אומר כו' ודייק בגמרא הא אמר תנו נותנין ומוקי לה בשכיב מרע דליכא למיחש שמא נתנו לאחר דאפי' נתנו לאחר מצי הדר ביה והשתא הא קתני מתנה דהיינו מהיום ולאחר מיתה דהוי כמתנת שכיב מרע דלא קני עד לאחר מיתה ואי אינו יכול לחזור בו אמאי אם אמר תנו נותנין ומפרש רבינו תם מהיום ולאחר מיתה היינו מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה ומיירי כגון שפירש בפירוש מהיום אם לא יחזור עד לאחר מיתה דמסתמא אם אמר מהיום ולאחר מיתה הוי מהיום קני גופו ולאחר מיתה קני פירות כדמשמע במתני' בסמוך ואע''ג דנקט הכא כלישנא דלקמן מכל מקום לא איירי בחד גוונא וה''נ אשכחנא בפרק כל הגט (גיטין דף כו: ושם ד''ה לכשאכניסנה) אמר ללבלר כתוב לאשתי לכשאכניסנה אגרשנה אינו גט משום שמא יאמרו גיטה קודם לבנה וביבמות פ' ר''ג (דף נב. ושם ד''ה לכשאכניסנה) כתוב גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה הרי זה גט וצ''ל דבגיטין איירי שכתב זמן שעומד בו וביבמות איירי שכתב זמן שלאחר נשואין אע''פ שהלשון שוה מיהו התם י''ל דאינו גט לכתחלה כלומר מדרבנן אבל מדאורייתא הוי גט: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|