|
טקסט הדף מנוקד
מוּתָּר בִּקְנִיבַת יָרָק (וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן יוֹם כִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּחוֹל) מְפַצְּעִין בֶּאֱגוֹזִים וּמְפַרְכְּסִין בְּרִימּוֹנִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה מִפְּנֵי עׇגְמַת נֶפֶשׁ דְּבֵי רַב יְהוּדָה מְקַנְּבִי כְּרָבָא דְּבֵי רַבָּה גָּרְדִי קָארֵי כֵּיוָן דַּחֲזָא דַּהֲווֹ קָא מְחָרְפִי אֲמַר לְהוּ אֲתַאי אִיגַּרְתָּא מִמַּעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן דַּאֲסִיר
מַתְנִי' כׇּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן וּבֵין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁכְּתוּבִים בְּכׇל לָשׁוֹן טְעוּנִים גְּנִיזָה וּמִפְּנֵי מָה אֵין קוֹרִין בָּהֶם מִפְּנֵי בִּיטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ גְּמָ' אִיתְּמַר הָיוּ כְּתוּבִים תַּרְגּוּם אוֹ בְּכׇל לָשׁוֹן רַב הוּנָא אָמַר אֵין מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה וְרַב חִסְדָּא אָמַר מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר נִיתְּנוּ לִקְרוֹת בָּהֶן דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּמַצִּילִין כִּי פְּלִיגִי אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר לֹא נִיתְּנוּ לִקְרוֹת בָּהֶן רַב הוּנָא אָמַר אֵין מַצִּילִין דְּהָא לֹא נִיתְּנוּ לִקְרוֹת בָּהֶן רַב חִסְדָּא אָמַר מַצִּילִין מִשּׁוּם בִּזְיוֹן כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ תְּנַן כׇּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן בֵּין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁכְּתוּבִין בְּכׇל לָשׁוֹן מַאי לָאו שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן נְבִיאִים וְשֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן כְּתוּבִים אַף עַל פִּי שֶׁכְּתוּבִין בְּכׇל לָשׁוֹן דְּלֹא נִיתְּנוּ לִקְרוֹת בָּהֶן וְקָתָנֵי מַצִּילִין וּתְיוּבְתָּא דְרַב הוּנָא אָמַר לְךָ רַב הוּנָא וְתִסְבְּרָא אֵימָא סֵיפָא טְעוּנִין גְּנִיזָה הַשְׁתָּא אַצּוֹלֵי מַצִּילִּינַן גְּנִיזָה מִיבְּעֵי אֶלָּא רַב הוּנָא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ וְרַב חִסְדָּא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ רַב הוּנָא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶם נְבִיאִים וּבֵין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶם כְּתוּבִים בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁכְּתוּבִין בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אֲבָל בְּכׇל לָשׁוֹן אֵין מַצִּילִין וַאֲפִילּוּ הָכִי גְּנִיזָה בָּעוּ רַב חִסְדָּא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן נְבִיאִים וּבֵין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן כְּתוּבִים אַף עַל פִּי שֶׁכְּתוּבִין בְּכׇל לָשׁוֹן נָמֵי מַצִּילִין וְהָכִי קָאָמַר וּמְקָק שֶׁלָּהֶן טְעוּנִין גְּנִיזָה מֵיתִיבִי הָיוּ כְּתוּבִים תַּרְגּוּם וְכׇל לָשׁוֹן מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה תְּיוּבְתָּא דְרַב הוּנָא אָמַר לְךָ רַב הוּנָא הַאי תַּנָּא סָבַר נִיתְּנוּ לִקְרוֹת בָּהֶן תָּא שְׁמַע הָיוּ כְּתוּבִין גִּיפְטִית מָדִית עִיבְרִית עֵילָמִית יְווֹנִית אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִיתְּנוּ לִקְרוֹת בָּהֶן מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה תְּיוּבְתָּא דְרַב הוּנָא אָמַר לְךָ רַב הוּנָא תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא הָיוּ כְּתוּבִין תַּרְגּוּם וּבְכָל לָשׁוֹן מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה אָמַר רַבִּי יוֹסֵי מַעֲשֶׂה בְּאַבָּא חֲלַפְתָּא שֶׁהָלַךְ אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִיבִּי לִטְבֶרְיָא וּמְצָאוֹ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל יוֹחָנָן הַנָּזוּף וּבְיָדוֹ סֵפֶר אִיּוֹב תַּרְגּוּם וְהוּא קוֹרֵא בּוֹ אָמַר לוֹ זָכוּר אֲנִי בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל אֲבִי אָבִיךָ שֶׁהָיָה עוֹמֵד עַל גַּבֵּי מַעֲלָה בְּהַר הַבַּיִת וְהֵבִיאוּ לְפָנָיו סֵפֶר אִיּוֹב תַּרְגּוּם וְאָמַר לַבַּנַּאי שַׁקְּעֵהוּ תַּחַת הַנִּדְבָּךְ אַף הוּא צִוָּה עָלָיו וּגְנָזוֹ רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עֲרֵיבָה שֶׁל טִיט כָּפוּ עָלָיו אָמַר רַבִּי שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת בַּדָּבָר חֲדָא וְכִי טִיט בְּהַר הַבַּיִת מִנַּיִן וְעוֹד וְכִי מוּתָּר לְאַבְּדָן בַּיָּד אֶלָּא מַנִּיחָן בִּמְקוֹם הַתּוּרְפָּה וְהֵן מַרְקִיבִין מֵאֲלֵיהֶן מַאן תַּנָּאֵי רש"ימותר בקניבת ירק. דשבות לאו איסורא דאורייתא הוא אלא דרבנן והכא משום עגמת נפש שמתקן ואינו אוכל והרי קרוב לעינוי שרי ודווקא מן המנחה ולמעלה שהוא שואף ומצפה לעת אכילה ואיכא עגמת נפש טפי: כיון דחזי דהוי קא מחרפי. מקדימין לפני המנחה דהשתא לאו עגמת נפש הוא: אמר להו. לאינשי ביתיה: אתא איגרתא ממערבא כו'. כי היכי דלקבלו מיניה: מתני' כל כתבי הקדש. כגון תורה נביאים וכתובים ולא תימא תורה לחוד הוא דשרי למיטרח ולאצולי ולא שאר ספרים: מצילין אותן. כדקתני לקמן למבוי שאינו מפולש וטירחא בעלמא הוא דשרי בה וחסרון עירוב כדמפרש בגמרא: בין שקורין בהן. כגון נביאים שמפטירין בהן בשבת בבית הכנסת: בין שאין קורין בהן. כגון כתובים ורבינו הלוי אמר דאפי' יחידים אין קורין בהן כדקתני טעמא משום ביטול בית המדרש דמשכי לבא ובשבת היו דורשין דרשה לבעלי בתים שעסוקין במלאכה כל ימות החול ובתוך הדרשה היו מורין להן הלכות איסור והיתר וטוב להן לשמוע מלקרות בכתובים: ואע''פ שכתובין בכל לשון. ואיכא למאן דאמר לקמן לא ניתנו לקרות בהן מצילין אותן: טעונין גניזה. אסור להניחן במקום הפקר ובגמרא מתרץ לה ורבותי פירשו דהאי בכל לשון דקאמר אכתובים קאי ולא אנביאים ומדומה אני מפני שמצינו ביונתן בן עוזיאל שאמרו תרגום הן מפרשין כך ואני אומר אף בנביאים אם אמר יונתן לא כתבו ולא ניתנו ליכתב והכי מפרש במסכת מגילה (דף ט.) ומאן דאסר בכולהו אסר בר מס''ת יוונית משום מעשה דתלמי המלך ולא מפליג התם בין נביאים לכתובים: מפני בטול בית המדרש. שהיה קבוע בשבת כדפרישית לעיל: גמ' איתמר היו כתובין תרגום. אכתובים קאמר ול''נ אכל כתבי הקדש קאי: אליבא דמאן דאמר ניתנו לקרות בהן. מותר לקרות בכתבי הקדש הכתובין בכל לשון במסכת מגילה (דף ח:) ואין בין ספרי' ותפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבין בכל לשון: לא ניתנו. (רבן גמליאל) פליג עלה ואמר אף ספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית: ואע''פ שכתובין בכל לשון. ולא ניתנו לקרות דמדקאמר אף על פי מכלל דלא ניתנו לקרות בהן דאי ניתנו מאי גריעותייהו: אימא סיפא. לדידך דאמרת אע''פ שכתובין בכל לשון אמצילין קאי אימא סיפא על כרחיך מילתא באנפיה נפשיה הוא וטעונין גניזה בחול פשיטא השתא בשבת מצילינן להו גניזה בחול מיבעיא: ואפילו הכי בעו גניזה. ודקתני ואע''פ שכתובין בכל לשון לאו אהצלה קאי אלא אטעונין גניזה והכי קאמר אף על פי שכתובים בכל לשון ובשבת אין מצילין אותן בחול מיהא טעונין גניזה: ומקק שלהם. אם בלו ונעשו רקבון אף המקק רקבובית של אכילת התולעים טעונין גניזה: עברית. כתב של עבר הנהר: אבא חלפתא. אבא של רבי יוסי חלפתא שמו: רבן גמליאל בריבי. לא שהיה בנו של רבי אלא אדם גדול קרי בריבי: רבן גמליאל אבי אביך. הוא רבן גמליאל הזקן ורבן גמליאל שהיה בדורו של חלפתא הוא אבי אביו של רבינו הקדוש: גב מעלה בהר הבית. שבהר הבית היו מעלות כשהוא הולך וגבוה כדתנן במסכת מדות (פ''ב מ''ג): נדבך. שורת אבני הבנין: טיט בהר הבית מנין. וכי בטיט היו בונין והלא בטרכסיד היו בונים חול וסיד מעורבין וטיט לא הוי אלא עפר ומים: התורפה. גלוי והפקר: מאן תנאי. דקאמר רב הונא לעיל תנאי היא מאן מהני תנאי קאי כרב חסדא ומאן כרב הונא: תוספותמתני' כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדליקה כו'. אומר ר''ת דכולא האי פירקא איירי כשנפלה דליקה באותו בית או באותו חצר דכיון שהאש שם ודאי בהול הוא ואי שרית ליה אתי לכבויי כדמפרש בגמרא אבל נפלה דליקה בבית אחר מותר להציל הכל: אליבא דמ''ד ניתנו לקרות בהן כ''ע לא פליגי דמצילין. והשתא ספרים שלנו מצילין דנתנו לקרות בהן משום עת לעשות לה' הפרו תורתך כדאמרינן בהניזקין (גיטין ס.): לא ניתנו לקרות בהן. פירש רש''י דהיינו רבן שמעון בן גמליאל דפליג במתניתין בפ''ק דמגילה (דף ח:) דאף ספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית ופירש הרב פור''ת דהיינו טעמא כיון דלא ניתנו ליכתב אסור לקרות בהן משום דדברים שבכתב אסור לאומרן בעל פה וקשה דאין זה אי אתה רשאי לאומרו בעל פה כיון שאינו אומרו בלשון הקדש אלא באותו לשון כשהן כתובין דהא שרי למימר בעל פה תרגום כדמתרגם רב יוסף: עילמית יוונית. אומר ר''י דאתיא כרבי יהודה דאסר שאר ספרים לכתוב יוונית ולא התיר אלא בס''ת בלבד אבל רבנן שרו אף בשאר ספרים כדאמר בפ''ק דמגילה (דף מ.): ובידו ספר איוב תרגום. משמע שבימי התנאים כבר נעשה תרגום כתובים וכן תניא במגילה (דף כא:) במגילה ובהלל אפילו עשרה קורין . ועשרה מתרגמין מה שאין כן בתורה אע''פ שיונתן לא עשאו מ''מ שוב נעשה בימי התנאים ודלא כאומרים דתרגום של כתובים רב יוסף עשאו: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|