|
טקסט הדף מנוקד
לְדִידִי אֲמַר לִי גּוֹי דְּמִינָּךְ זַבְנַהּ מְהֵימַן מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּאִילּוּ גּוֹי אָמַר לָא מְהֵימַן וְאִילּוּ אָמַר יִשְׂרָאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּגוֹי מְהֵימַן
אֶלָּא אָמַר רָבָא אִי אָמַר יִשְׂרָאֵל קַמֵּי דִּידִי זַבְנַהּ גּוֹי מִינָּךְ וְזַבְּנַהּ נִיהֲלִי מְהֵימַן מִיגּוֹ דְּאִי בָּעֵי אֲמַר לֵיהּ אֲנָא זְבֵינְתַּהּ מִינָּךְ וְאָמַר רַב יְהוּדָה הַאי מַאן דְּנָקֵיט מַגָּלָא וְתוּבַלְיָא וְאָמַר אֵיזִיל אֶיגְזְרֵהּ לְדִקְלָא דִפְלָנְיָא דִּזְבֵנְתֵּיהּ מִינֵּיהּ מְהֵימַן לָא חֲצִיף אִינִישׁ לְמִיגְזַר דִּקְלָא דְּלָאו דִּילֵיהּ וְאָמַר רַב יְהוּדָה הַאי מַאן דְּאַחְזֵיק מִגּוּדָא דַעֲרוֹדֵי וּלְבַר לָא הָוֵי חֲזָקָה מַאי טַעְמָא מֵימָר אָמַר כֹּל דְּזָרַע נָמֵי עֲרוֹדֵי אָכְלִי לֵיהּ וְאָמַר רַב יְהוּדָה אֲכָלָהּ עׇרְלָה אֵינָהּ חֲזָקָה תַּנְיָא נָמֵי הָכִי אֲכָלָהּ עׇרְלָה שְׁבִיעִית וְכִלְאַיִם אֵינָהּ חֲזָקָה אָמַר רַב יוֹסֵף אַכְלַהּ שַׁחַת לָא הָוֵי חֲזָקָה אָמַר רָבָא וְאִי בְּצַוַּאר מָחוֹזָא קָיְימָא הָוֵי חֲזָקָה אָמַר רַב נַחְמָן תַּפְתִּיחָא לָא הָוֵי חֲזָקָה אַפֵּיק כּוֹרָא וְעַיֵּיל כּוֹרָא לָא הָוֵי חֲזָקָה וְהָנֵי דְּבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא לָא מַחְזְקִי בַּן וְלָא מַחְזְקִינַן בְּהוּ וְהָעֲבָדִים וְכוּ' עֲבָדִים יֵשׁ לָהֶם חֲזָקָה וְהָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הַגּוֹדְרוֹת אֵין לָהֶן חֲזָקָה אָמַר רָבָא אֵין לָהֶן חֲזָקָה לְאַלְתַּר אֲבָל יֵשׁ לָהֶן חֲזָקָה לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים אָמַר רָבָא אִם הָיָה קָטָן מוּטָּל בַּעֲרִיסָה יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה לְאַלְתַּר פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא דְּאִית לֵיהּ אִימָּא מַהוּ דְּתֵימָא נֵיחוּשׁ דִּלְמָא אִימֵּיהּ עַיֵּילְתֵּיהּ לְהָתָם קָמַשְׁמַע לַן אִימָּא לָא מְנַשְּׁיָא בְּרָא הָנְהוּ עִיזֵּי דַּאֲכַלוּ חוּשְׁלָא בִּנְהַרְדְּעָא אֲתָא מָרֵי חוּשְׁלָא תַּפְסִינְהוּ וַהֲוָה קָא טָעֵין טוּבָא אֲמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל יָכוֹל לִטְעוֹן עַד כְּדֵי דְּמֵיהֶן דְּאִי בָּעֵי אָמַר לְקוּחוֹת הֵן בְּיָדִי וְהָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הַגּוֹדְרוֹת אֵין לָהֶן חֲזָקָה שָׁאנֵי עִיזֵּי דִּמְסִירָה לְרוֹעֶה וְהָא אִיכָּא צַפְרָא וּפַנְיָא בִּנְהַרְדְּעָא טַיָּיעִי שְׁכִיחִי וּמִיְּדָא לִידָא מְשַׁלְּמִי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְכוּ' לֵימָא נִיר אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר נִיר לָא הָוֵי חֲזָקָה וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר נִיר הָוֵי חֲזָקָה וְתִסְבְּרָא לְרַבִּי עֲקִיבָא מַאי אִירְיָא חוֹדֶשׁ רשב"ם
לדידי אמר לי עכו''ם דמינך זבנה מהימן. דמדאסיק אדעתיה למיטען הכי ה''נ הוה מצי למיטען אנא זבינתה מינך ואכלתי' שני חזקה דמהימן הלכך מה לו לשקר וקושטא קאמר: מי איכא מידי דאילו אמר עכו''ם לא מהימן כו'. השתא נמי חזקה שאין עמה טענה היא דאפי' אם טענתו אמת היא דאמר ליה עכו''ם דמישראל זבנה הלא אין בדבריו של עכו''ם כלום בלא שטר: קמאי דידי. כלומר שאני יודע בבירור היינו חזקה שיש עמה טענה: האי מאן דנקיט כו'. כבר פרישית לה לעיל: האי מאן דאחזיק מגודא דערודי ולבר לא הוי חזקה. חיות השדה שבאות ואוכלות הזרעים שבקצות השדה ויש שעושין קירות וגודרין השדה ומניחין קרקע חוץ לקיר מעט בשדות הסמוכות ליער ומשליכים שם זרע ומה שצומח באות החיות ואוכלות אותו ואינן נכנסות בשדה עכשיו ואם בא אדם והחזיק באותו הקרקע חוץ לגדר אינה חזקה דיכול לומר דכיון דכל מה דזרע בההוא קרקע ערודי אכלי ליה לא איכפת ליה למחות דלא אחזיק כדמחזקי אינשי לפיכך לא הויא חזקה: אכלה ערלה. אחת מן השלש שנים הויא שנת ערלה אינה חזקה דלא איכפת ליה לבעל השדה בשנת ערלה ולכך לא מיחה וכ''ש אם שלשתן שני ערלה ערלה וכלאים אכילתן באיסור שביעית הפקר לכל לכך לא מיחה ולא הויא חזקה ובפירוש ר''ח גרסינן הכי אכלה ערלה ושביעית וכלאים הרי זו חזקה ולא נהירא: אכלה שחת. שלא המתין עד שתגדל התבואה אלא ג' שנים קצרה כשהיא שחת ומאכיל לבהמתו אינה חזקה דשמיט ואכיל ולא היה אוכל כשאר בני אדם ולפיכך לא חשש זה למחות בו שיש רגלים לדבר שירא הוא להחזיק כשאר בני אדם לפי שבגזל ירד בה: ואמר רבא ואי. קאי האי שחת: בצואר מחוזא. בבקעת מחוזא הוי חזקה לפי שעשירים הם ובהמות להם הרבה ודרכם להאכיל השדות לבהמות כשהן שחת: תפתיחא. קרקע פתוחה ומלאה בקעים ואינה מוציאה פירותיה לא הויא חזקה דמפני רעתה לא הקפיד למחות ורבי' חננאל פירש תפתיחא שדה שלא חרש אותה אלא הוגשמה ונשבה הרוח וזרחה השמש ונתבקעה כגון פתחי חרישה וזרע בה כגון זה אינה חזקה: אפיק כורא. זרע כור: ועייל כורא. וליקט בו כור והכניס לביתו דכיון דליכא הרווחה לא הוי חזקה דלא תשש זה למחות: לא מחזקי בן. אם החזיק אחד מהן בשדותינו אינה חזקה וצריך להזהר בשטרו דמחמת יראתן לא מיחו בהן: ולא מחזקינן בהו. שמתוך שהם עשירים ויש להם בתים ושדות הרבה מניחין בני אדם לדור בבתיהם ושותקים ושמחים כדי להשביח קרקע שלהם וימצאום מתוקנים וגם למחות אינן חוששים לפי שבזרוע יטלו את שלהם כל זמן שירצו וי''מ לפי שעסוקין בצרכי צבור אין יודעין מי מחזיק בשלהן ולא נהירא: הגודרות אין להן חזקה. גודרות צאן וכל דבר המהלך בדרכים ובשווקים שיכול לומר מעצמו נכנס או אתה הכנסתו לביתך והחזקת בו אינה חזקה ואין יכול לומר לקוח הוא בידי והעבדים מהלכים הם בכל מקום ותנן דיש להם חזקה: ומשני הא דאמר ר''ל אין להן חזקה ה''מ לאלתר. שהמחזיק בהן בביתו אין יכול לטעון לקוח הוא בידי בלא עדים ובלא ראיה כשאר מטלטלין שאין יכולין להלך ואין עשוין להשאיל ולהשכיר דנאמן בהן לומר לקוח הוא [בידי] הואיל וישנו בביתו דבשאר מטלטלין הוי חזקה לאלתר דהמוחזק בהן יכול לטעון שלי הוא שלקחתיו אבל יש להן לעבדים ולגודרות חזקה לאחר ג' שנים שהיה לו לזה המערער למחות ולא מיחה: אמר יבא. עבד כנעני קטן המוטל בעריסה: יש לו חזקה לאלתר. אם החזיק בו אחד ואמר לקוח הוא בידי נאמן הואיל ואין יכול להלך ולא דמי לגודרות וגם אין עשוי להשאיל ולהשכיר: פשיטא. דודאי מעצמו לא הלך: דעיילא אימיה. דעבד בבית אותו המחזיק תדיר: אימיה עיילתיה. ושכחתיה שם דהשתא היינו גודרות: הני עיזי דאכלו חושלא. שעורים קלופים שנכנסו בשדה [וראו] אותה תבואה השטוחה שם לשמש וקיימא לן שן מועדת היא לעולם וכי הויא ברשות הניזק נזק שלם משלמת ואין עדים מעידין מה אכלו מעט או הרבה וטוען בעל השדה כי הרבה אכלו יותר מכדי דמיהן של עזים הללו: יכול לטעון עד כדי דמיהן. של עזים מ''ט מיגו דיכול למימר בעל השדה לקוחין הן בידי דהא תפיס בהו ומהימן כי קאמר נמי כך וכך אכלו מהימן וקיימא לן האי מהימן בשבועה אבל בטפי מכדי דמיהן דליכא מיגו לא מהימן אלא בעדים: והאמר ר''ל כו'. ואמאי יכול לטעון עד כדי דמיהן הא ליכא מיגו דלא מצי למימר לקוחין הן בידי: שאני עיזי. דאע''ג דגודרות נינהו כיון דמסירי לרועה מתוך שמשונות הן יותר מאילים וכבשים ואין אדם יכול להחזיק בהן בדרך לפיכך יש להן חזקה: והאיכא צפרא. שהולכים יחידות מבית הבעלים עד בית הרועה: ופניא. שהרועה מביאן מן השדה עד תוך העיר וכל אחת הולכת מעצמה לבית הבעלים: טייעי. ישמעאלים גנבים: מידא לידא משלמי. מיד הבעלים ליד הרועה שחרית ומיד הרועה ליד הבעלים ערבית ואין הולכות יחידות כלל: ניר. חרישה כדכתיב נירו לכם ניר (הושע י): רבי ישמעאל סבר ניר לא הוי חזקה. אלא גמר פירי הלכך צריך ג' חדשיס בראשונה וג' באחרונה דבהכי גדל פרי כל צרכו וי''ב חדשים באמצע דבעינן רצופין: ורבי עקיבא סבר ניר הוי חזקה. הלכך בחדש אחד סגי כדי לעשות ניר:
תוספות
הכי גריס ר''ח אכלה ערלה שביעית וכלאים הויא חזקה. וכן נראה לר''י עיקר ואיירי כשאכלה זמורות וכן מוכח בהאשה שנפלו (כתובות דף פ.) דתנן המוציא הוצאות על נכסי אשתו הוציא הרבה ואכל קימעא קימעא ואכל הרבה מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל ואמר בגמרא עבד רב יהודה עובדא בחבילי זמורות ורב יהודה לטעמיה דאמר רב יהודה אכלה ערלה שביעית וכלאים הויא חזקה ואין לומר דלעולם גרס הכא אינה חזקה והתם כשאכלה זמורות והכא כשאכלה פירות שהן אסורים ולכך לא הויא חזקה שלא אכל כדרך האוכלים דאם כן הוה ליה לאיתויי ההיא דהתם נמי הכא דאיירי בדיני חזקה וא''ת דהכא משמע דזמורות ועצי כלאים שרו ומ''ש מהא דאמרינן בפרק כל שעה (פסחים דף כו:) תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם חדש יותץ מכלל דאסירי ואמרינן נמי התם (דף כה.) כלאי הכרם עיקרן נאסר ומיהו הא לא קשה דאיכא למימר דעיקרן נאסר משום דכתיב (דברים כב) הזרע וי''ל דהתם איירי בזרוע מעיקרן שנזרעו הזרעים עם נטיעות הכרם שגדלו הזמורות באיסור אבל הכא איירי בזמורות שהיו כבר גדולים קודם שנזרעו כלאים שאותן אינן נאסרים אלא כשהוסיפו מאתים כדאמר בפרק כל שעה (שם דף כה.) ובפרק כל הבשר (חולין דף קטז.) זרוע ובא הוסיף מאתים אין לא הוסיף מאתים לא ומיירי הכא שזמורות לא הוסיפו מאתים והפירות הוסיפו ולכך לא הויא חזקה אלא בזמורות ואין זה דוחק דהכי הוי אורחא דמילתא שקודם מוסיפין הפירות מאתים מן הזמורות לפי שהזמורות כבר היו גדולות קודם זריעת כלאים:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|