סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְנִקְנִין עִמָּהּ נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחְרָיוּת הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּחִיטֵּי
דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי כׇּל שֶׁהוּא שְׁמַע מִינַּהּ
תָּא שְׁמַע אִילָן מִקְצָתוֹ בָּאָרֶץ וּמִקְצָתוֹ בְּחוּץ לָאָרֶץ טֶבֶל וְחוּלִּין מְעוֹרָבִין זֶה בָּזֶה דִּבְרֵי רַבִּי
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַגָּדֵל בְּחִיּוּב חַיָּיב הַגָּדֵל בִּפְטוּר פָּטוּר
עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא דְּמָר סָבַר יֵשׁ בְּרֵירָה וּמַר סָבַר אֵין בְּרֵירָה
אֲבָל גָּדֵל בִּפְטוּר דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּמַפְסִיק צוּנְמָא אִי הָכִי מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי דְּהָדְרִי עׇרְבִי
וּבְמַאי קָא מִיפַּלְגִי מָר סָבַר אַוֵּירָא מְבַלְבֵּל וּמָר סָבַר הַאי לְחוֹדֵיהּ קָאֵי וְהַאי לְחוֹדֵיהּ קָאֵי
וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וְתוּ לָא וְהָא תְּנַן מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הַבּוֹר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה אָמַר אַבָּיֵי מֵיזָל טוּבָא אָזְלִי אַכְחוֹשֵׁי לָא מַכְחֲשִׁי אֶלָּא עַד שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה טְפֵי לָא מַכְחֲשִׁי
כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר בְּעָא מִינֵּיהּ רֵישׁ לָקִישׁ מֵרַבִּי יוֹחָנָן אִילָן הַסָּמוּךְ לַמֶּיצֶר בְּתוֹךְ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מַהוּ אֲמַר לֵיהּ גַּזְלָן הוּא וְאֵין מְבִיאִין מִמֶּנּוּ בִּכּוּרִים
כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֶחָד אִילָן הַסָּמוּךְ לַמֶּיצֶר וְאֶחָד אִילָן הַנּוֹטֶה מֵבִיא וְקוֹרֵא שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִנְחִיל יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ
מַתְנִי' אִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה לִשְׂדֵה חֲבֵירוֹ קוֹצֵץ מְלֹא הַמַּרְדֵּעַ עַל גַּבֵּי הַמַּחֲרֵישָׁה וּבֶחָרוּב וּבַשִּׁקְמָה כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקוֹלֶת בֵּית הַשְּׁלָחִין כׇּל הָאִילָן כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקוֹלֶת אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר כׇּל אִילַן סְרָק כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקוֹלֶת
גְּמָ' אִיבַּעְיָא לְהוּ אַבָּא שָׁאוּל אַרֵישָׁא קָאֵי אוֹ אַסֵּיפָא קָאֵי
תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא בֵּית הַשְּׁלָחִין אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר כׇּל הָאִילָן כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקוֹלֶת מִפְּנֵי שֶׁהַצֵּל רַע לְבֵית הַשְּׁלָחִין שְׁמַע מִינַּהּ אַרֵישָׁא קָאֵי שְׁמַע מִינַּהּ
אָמַר רַב אָשֵׁי מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא דְּקָתָנֵי כׇּל אִילַן סְרָק אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא אַרֵישָׁא קָאֵי הַיְינוּ דְּקָתָנֵי כׇּל אִילָן אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ אַסֵּיפָא קָאֵי אִילַן סְרָק מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ אַרֵישָׁא קָאֵי שְׁמַע מִינַּהּ
מַתְנִי' אִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים קוֹצֵץ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא גָּמָל עוֹבֵר וְרוֹכְבוֹ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר גָּמָל טָעוּן פִּשְׁתָּן אוֹ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כׇּל הָאִילָן כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקוֹלֶת מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה
גְּמָ' מַאן תְּנָא דְּבִנְזָקִין בָּתַר אוּמְדָּנָא דְּׂהַשְׁתָּא אָזְלִינַן
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ בְּמַחֲלוֹקֶת שְׁנוּיָה וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא דִּתְנַן אֵין עוֹשִׂין חָלָל תַּחַת רְשׁוּת הָרַבִּים בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר בִּכְדֵי שֶׁתְּהֵא עֲגָלָה מְהַלֶּכֶת וּטְעוּנַהּ אֲבָנִים
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן הָתָם זִימְנִין דְּמַפְחִית וְלָאו אַדַּעְתֵּיהּ אֲבָל הָכָא קַמָּא קַמָּא קָא קְיִיץ לֵיהּ
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר גָּמָל טָעוּן פִּשְׁתָּן אוֹ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת אִיבַּעְיָא לְהוּ שִׁיעוּרָא דְרַבִּי יְהוּדָה נְפִישׁ אוֹ דִּלְמָא שִׁיעוּרָא דְרַבָּנַן נְפִישׁ
פְּשִׁיטָא דְּשִׁיעוּרָא דְרַבָּנַן נְפִישׁ דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ שִׁיעוּרָא דְרַבִּי יְהוּדָה נְפִישׁ רַבָּנַן בְּשִׁיעוּרָא דְרַבִּי יְהוּדָה הֵיכִי עָבְדִי וְאֶלָּא מַאי שִׁיעוּרָא דְרַבָּנַן נְפִישׁ רַבִּי יְהוּדָה בְּשִׁיעוּרָא דְּרַבָּנַן מַאי עָבֵיד אֶפְשָׁר דִּגְחִין וְחָלֵיף תּוּתֵיהּ
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כׇּל הָאִילָן כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקוֹלֶת מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה תָּנָא מִפְּנֵי אֹהֶל הַטּוּמְאָה פְּשִׁיטָא מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה תְּנַן
אִי מִמַּתְנִיתִין הֲוָה אָמֵינָא דִּלְמָא מַיְיתֵי עוֹרֵב טוּמְאָה וְשָׁדֵי הָתָם וְסַגְיָא בְּדַחְלוּלִי בְּעָלְמָא קָא מַשְׁמַע לַן
הַדְרָן עֲלָךְ לָא יַחְפּוֹר

רש"י

ונקנין עמה נכסים שאין להם אחריות. דתנן בקדושין (דף כו.) נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה שהמטלטלין אין נקנין אלא במשיכה וקרקע נקנה בכסף ואם מכר לו קרקע ומטלטלין יחד כיון שנתן דמי הקרקע או מסר לו שטר מכירת קרקע או החזיק בקרקע מדעת מוכר נקנו המטלטלין בלא משיכה קתני מיהא קרקע כל שהוא חייב בביכורים וקס''ד ביכורי אילן קאמר: הכא במאי עסקינן בחטין. שכל ז' המינים חייבים בביכורים: מעורבין זה בזה. שאין סומכין על הברירה לחלקו לחצאים ולומר שלצד הארץ חייבין ושלצד החוץ פטורין: אבל דכ''ע הגדל בפטור פטור. שאם היו כל שרשיו בחו''ל פטור ואפילו עומד האילן בתוך שש עשרה אמה לארץ ולא אמרינן מן הארץ ינק: דמפסיק צונמא. באמצע שרשים שאין שני צדדין יכולין לינק זה מזה: דהדרי וערבי. האילן נעשה אחד למעלה בעביו: אוירא מבלבל. אע''פ שבתוך הקרקע כשני אילנות הואיל ולמעלה באויר העולם נעשה אחד מתערבין יונקותיו: כ''ה אמה. קשה לעולא דאמר י''ו אמה ותו לא: אכחושי לא מכחשי. בשדה חבירו אלא עד שיתסרי הלכך טפי מהכי לאו גזלן הוא: הנוטה. נופו לתוך שדה של חבירו: שעל מנת כן הנחיל יהושע. התנה עמהם שלא יקפידו על כך: מתני' מרדע. מלמד בקר: קוצץ. הענפים עד גובה מלא מרדע שלא יעכבוהו מלהוליך מחרשתו שם: החרוב והשקמה. שצילם מרובה וקשה לשדה: כנגד המשקולת. כל מה שנוטה לתוך שדהו: משקולת. חוט האמרכולין שבונין חומה ותולין בה משקולת של אבר: ואם בית השלחין היא כל האילן. אפי' אינו חרוב ושקמה קוצץ כנגד המשקולת שהצל רע לבית השלחין: אבא שאול אומר כו'. בגמ' מפרש אהייא קאי: גמ' ארישא קאי. דקאמר ת''ק קוצץ מלא מרדע ואפי' אילן סרק חוץ מחרוב ושקמה ואמר ליה אבא שאול כל אילן סרק נמי כנגד המשקולת: או אסיפא קאי. דקאמר ת''ק כל האילן כנגד המשקולת ואפילו אילן העושה פירות ואמר ליה אבא שאול כל אילן סרק הוא דכנגד המשקולת אבל אילן העושה פירות נמי מלא מרדע ותו לא: כל האילן. כל האילנות: אי אמרת בשלמא ארישא קאי. ולטפויי אתא [מחרוב ושקמה דקאמר ת''ק] היינו דקאמר כל: אלא אי אמרת אסיפא קאי. מאי כל הא לגרועי אתא: מתני' אילן הנוטה לרשות הרבים קוצץ. מן הענפים התחתונות כדי שיהא גמל עובר תחת העליונות: מפני הטומאה. מפרש בגמ': גמ' בתר [אומדנא] דהשתא אזלינן. דקתני קוצץ מן הענפים כדי שיהא גמל עובר ורוכבו והרי חוזרין וגדלים לאחר זמן: כדי שתהא עגלה מהלכת. אם תקרתה חזקה כל כך מותר ואע''ג שסופה שתתליע ותפחת: קמא קמא קייץ ליה. כל ענף וענף שיקדים ויצמיח יקצצנו: בשיעורא דרבי יהודה מאי עבדי ליה. כשיבא גמל טעון פשתן היאך יעבור: מפני אהל הטומאה. שמא יפול כזית מת אצל האילן והרי הענפים ארוכים מאהילין עליו ועל עוברי הדרכים ומביאים עליהם את הטומאה: ושדי התם. על האילן ומתוך שענפיו רבים הטומאה עומדת שם ואינה נופלת לארץ ובני אדם עוברים תחתיה ואי לא חיישינן אלא להכי בדחלולי בעלמא סגי ליה לקוץ אחד אחד מבינתים כדי להרחיק אויר ביניהם ולא תעמוד שם טומאה: קמ''ל. מתניתא דאפילו לא נותר בו אלא ענף אחד מזיק הוא את הרבים:

תוספות

בחטה. וא''ת והא חטה יניקתה ג' טפחים כדמוכח בשבת פרק אמר ר''ע בשמעתין דערוגה (דף פה.) ואין לומר דכל שהוא דהכא לאו דוקא דהא בפ''ק דקדושין (דף כו.) קא מייתי לה בשמעתא דאי בעי צבורין בה או לאו וקאמר כל שהוא למאי חזי ומשני כגון שנעץ בה מחט וקאמר איכפל תנא לאשמועינן מחט מי לא עסקינן דתלי ביה מרגניתא משמע דכל שהוא דוקא וי''ל דנהי דיניקתה ג' מ''מ עיקר יניקתה אינו אלא כנגדה ואילן נמי יניקתו כ''ה אפ''ה עיקר יניקתו י''ו: ואחד אילן הנוטה מביא וקורא. בפרק המקבל (ב''מ דף קז. ושם) פליגי רב ושמואל באילן הנוטה על המיצר רב אמר הנוטה לכאן לכאן והנוטה לכאן לכאן ושמואל אמר חולקין ופירש בקונט' התם דבנטיית שרשים איירי ולפיכך שמעתין דהכא כרב דאזיל בתר שרשין ורשב''א פירש שם בענין אחר: שעל מנת כן הנחיל יהושע וכו'. במרובה (ב''ק דף פב.) פריך אמאי לא חשיב לה בהדי עשרה תנאין של יהושע ומשני לה: בדחלולי סגי. פי' ר''ח דחלולי לשון יראה שעושים צורה של עץ ונראין כבני אדם ואין העוף רשאי לישאר שם קמ''ל דאע''פ שברח העוף פעמים שמשאיר שם בשר המת שמביא בפיו ונשאר שם בענף הלכך אין לו תקנה אלא בקציצת ענפים כולם:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר