|
טקסט הדף מנוקד
עַד דַּאֲמַרִי לֵיהּ הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה מֶצֶר שֶׁהֶחֱזִיקוּ בּוֹ רַבִּים אָסוּר לְקַלְקְלוֹ לְבָתַר דִּנְפַק אֲמַר אַמַּאי לָא אֲמַרִי לֵיהּ כָּאן בְּתוֹךְ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה כָּאן חוּץ לְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה
הָיָה חוֹפֵר בּוֹר שִׁיחַ וּמְעָרָה קוֹצֵץ וְיוֹרֵד וְהָעֵצִים שֶׁלּוֹ (וְכוּ') בְּעָא מִינֵּיהּ יַעֲקֹב הַדְיָיבָא מֵרַב חִסְדָּא עֵצִים שֶׁל מִי אֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ שׇׁרְשֵׁי אִילָן שֶׁל הֶדְיוֹט הַבָּאִין בְּשֶׁל הֶקְדֵּשׁ לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בָּתַר אִילָן אָזְלִינַן מִשּׁוּם הָכִי לֹא מוֹעֲלִין אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בָּתַר קַרְקַע אָזְלִינַן אַמַּאי לֹא מוֹעֲלִין אֶלָּא מַאי בָּתַר אִילָן אָזְלִינַן אֵימָא סֵיפָא שֶׁל הֶקְדֵּשׁ הַבָּאִים בְּשֶׁל הֶדְיוֹט לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין וְאִי בָּתַר אִילָן אָזְלִינַן אַמַּאי לֹא מוֹעֲלִין מִידֵּי אִירְיָא בְּגִידּוּלִין הַבָּאִין לְאַחַר מִכָּאן עָסְקִינַן וְקָא סָבַר אֵין מְעִילָה בְּגִידּוּלִין רָבִינָא אָמַר לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּתוֹךְ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה כָּאן חוּץ לְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה אָמַר עוּלָּא אִילָן הַסָּמוּךְ לַמֶּצֶר בְּתוֹךְ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה גַּזְלָן הוּא וְאֵין מְבִיאִין מִמֶּנּוּ בִּכּוּרִים מְנָא לֵיהּ לְעוּלָּא הָא אִילֵּימָא מִדִּתְנַן עֶשֶׂר נְטִיעוֹת הַמְפוּזָּרוֹת בְּתוֹךְ בֵּית סְאָה חוֹרְשִׁין כׇּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן עֵד רֹאשׁ הַשָּׁנָה כַּמָּה הָווּ לְהוּ תְּרֵי אַלְפִין וַחֲמֵשׁ מְאָה גַּרְמִידֵי לְכׇל חַד וְחַד כַּמָּה מָטֵי לֵיהּ מָאתַן וְחַמְשִׁין הָא לָא הָוֵי דְּעוּלָּא וְאֶלָּא מִדִּתְנַן שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת שֶׁל שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין וְחוֹרְשִׁין כׇּל רש"ישהחזיקו בו רבים. לעשותו להן דרך אסור לקלקלו אע''פ שהוא של יחיד ואנא נמי הא אחזיקי ליה: לבתר דנפק. רב פפא: אמר. רב הונא אמאי לא אמרי ליה: בתוך שש עשרה אמה. לאילן הויא חזקה דאילן אבל חוץ לשש עשרה אמה אין חזקתו חזקה שאע''פ ששרשיו מתפשטין כ''ה אמה אינן יונקין אלא בתוך ט''ז אמה סמוך לאילן וכדאמרינן לקמן ואנא הוא חוץ לט''ז אמה קייצנא: הדייבא. דמן הדייב: לא נהנין. מדרבנן: ולא מועלין. אם נהנה לא מעל אלמא לא קדשי: מידי איריא. מסקנא דקושיא הוא כלומר מכולה לאו איריא היא לא למשמע מינה בתר אילן ולא למשמע מינה בתר קרקע דטעמא משום דהנך שרשים גידולים הבאים לאחר שהוקדש האילן הוא ואיכא למ''ד במס' מעילה אין מועלין בגידולין אפי' שרשי הקדש בשדה הקדש: לא נהנין איצטריכא ליה: רבינא אמר ל''ק. רישא דקתני בתר אילן אזלינן היינו בתוך ט''ז אמה וסיפא דקתני של הקדש באין בתוך של הדיוט לא מועלין היינו חוץ לט''ז: גזלן הוא. שיונק משדה חבירו: ואין מביאין ממנו בכורים. אין צריך להביא ממנו בכורים דבעינן אשר תביא מארצך (דברים כו): עשר נטיעות מפוזרות בבית סאה. לארכו ולרחבו כולן בשוה יונקות מכל בית סאה וכולם צריך להם ומותר לחורשו ערב שביעית עד ראש השנה שהלכה למשה מסיני הוא ובית סאה חמשים אמה על חמשים אמה שחצר המשכן קרוי בית סאתים והוא מאה על חמשים: כמה הוי להו. בית סאה כי עבדת להו רצועה של אמה רוחב: תרי אלפים וחמש מאה גרמידי. שהרי יש כאן נ' רצועות של חמשים אמה ועולות לאלפים וחמש מאות אמה חלוק אותן לעשר אילנות תמצא צירוף קרקע יניקת כל אילן ואילן בין הכל מאתן וחמשין אמה אורך באמה רוחב: הא לא הוי כדעולא. דשיעור עולא נפיש דאמר דאילן יונק שש עשרה לכל צד הרי ל''ב על ל''ב עשה מהן רצועה אחת של אמה רוחב כאשר עשית מבית סאה תמצאנה של אלף וכ''ד אמה שהרי יש כאן שלשים ושתים רצועות כל אחת ואחת ל''ב אמה: ואלא מדתנן שלשה אילנות. גדולים שיונקים יותר מן הנטיעות ומפוזרין בבית סאה לארכו ולרחבו בשוה אע''פ שאינו של אדם אחד אלא של שלשה בני אדם מצטרפין להיות שדה אילן ולחרוש כל בית סאה בשבילן ערב שביעית עד עצרת כדין שדה אילן ואם לאו אין חורשין אלא כל אחד כדי צרכו דהיינו תחתיו וחוצה לו כמלא אורה וסלו והשאר הוי שדה הלבן ואין חורשין אותו אלא עד הפסח: תוספותעד דאמרי ליה הא דאמר רב יהודה מיצר שהחזיקו כו'. תימה מאי מייתי מרב יהודה דרבים שאני דאי לאו הכי קשיא מתני' דקתני קוצץ ויורד ופירש ר''ח וריב''ם דרבים החזיקו במצריה דרב הונא וברשותו דאי לאו הכי אין חזקתו מועלת כדמשמע בהמניח (ב''ק דף כח. ושם) ואתא רב הונא וקא חפר ברשות הרבים וקצץ שרשים דרב פפא ומשום הכי פריך מדרב יהודה דכיון שהחזיקו בו רבים אינו רשאי לחפור והא דקאמר אמאי לא אמרי ליה כאן בתוך שש עשרה אמה וכו' ה''פ כלומר כי קאמר רב יהודה מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ה''מ תוך ט''ז אמה אבל חוץ לט''ז אמה מותר לקלקלו כיון שמניח ט''ז אמה כדין רשות הרבים ובסוף חזקת הבתים (לקמן דף ס:) דאסר רבי יוחנן לאדם שכנס תוך שלו להחזיר כתלים במקומן אע''ג דאיכא רווחא כדמשמע התם אליבא דר''ל הכא איכא רווחא רווחא דקאמר התם שאינו סותם כל רשות הרבים אבל ליכא רווחא ט''ז אמה אבל אי איכא רווחא ט''ז אמה מודה רבי יוחנן דמותר לקלקלו ומחזיר כתלים למקומן כדאמר הכא ומיהו קשה מאי קאמר רב פפא אמרי ליה מכולהי מאי כולהי ומפרש ה''ר מנחם דמכולהי היינו מכל הני דתנן אם האילן קדם לא יקוץ ספק כו' ולא יכלי ליה שהיה דוחה אותו דמיירי באילן עצמו אבל השרשים יקוץ ור''ת מפרש דרב הונא היה קוצץ ולוקח השרשים לעצמו וא''ל רב פפא מאי האי כלומר למה אתה לוקח השרשים לעצמך א''ל דתנן קוצץ ויורד וכיון שבדין אני קוצץ כמו כן יהו העצים שלי ואמרי ליה מכולהי היינו הנהו דמייתי הכא וההיא דמיית'. לקמן שרשי אילן הדיוט הבאים כו' דמינה מוכח לקמן דהעצים שלו דקתני במתני' היינו של בעל האילן ולא יכלי ליה שדחה לו כדדחי ליה לקמן עד דא''ל מרב יהודה כו' דנהי שלא תועיל חזקתי כחזקת רבים לענין שלא תהא רשאי לקוצצו לענין זה מיהא תועיל שיהו העצים שלי ומסיק אמאי לא אמרי ליה חוץ לשש עשרה יש להיות העצים שלי כדאמר רבינא לקמן כאן תוך שש עשרה כו': אלא הכא בגידולין הבאין לאחר מכאן. ויש ספרים דגרסי מידי איריא הא בגידולין וכל זה מדברי המקשה כלומר על כרחך לא תוכל לפשוט מכאן דבגידולין הבאין לאחר מכאן איירי ואי בתר אילן אזלינן רישא אשמועינן דאין נהנין וסיפא אשמועינן דאין מועלין ואי בתר קרקע אזלינן רישא אשמועינן דאין מועלין וסיפא דאין נהנין בגידולין וא''ת ההיא בבא דאשמועינן דאין מעילה בגידולין לשמעינן של הקדש הבאין בשל הקדש דהוי רבותא טפי וי''ל דנקט הכי משום אידך בבא דאשמועינן דאין נהנין דהוי רבותא טפי שאין הכל של הקדש ור''ח לא גריס אלא והמתרץ הוא דקאמר הכי דמוקי סיפא דאין מעילה בגידולין והא דלא נקט דשל הקדש בשל הקדש משום דבעי למינקט דומיא דרישא דאין הכל דהקדש אלא חד דהקדש וחד דהדיוט אבל אי בתר קרקע אזלינן ורישא אשמועינן דאין מעילה בגידולין ליתני רישא של הקדש בשל הקדש דאין מיושב כל כך לומר תנא רישא אגב סיפא כמו תנא סיפא אגב רישא: רבינא אמר לא קשיא כאן תוך ט''ז כו'. רישא בתוך ט''ז אמה דבתר אילן אזלינן וסיפא חוץ לט''ז אמה דבתר קרקע אזלינן ואם תאמר וליתני אידי ואידי תוך ט''ז וליתני סיפא מועלין אי נמי אידי ואידי אחר ט''ז וליתני ברישא מועלין וי''ל דתנא הכי לאשמועינן דבתרוייהו בין בתוך ט''ז אמה בין חוץ לט''ז אמה לא נהנין ולא מועלין: גזלן הוא ואין מביאין ממנו בכורים. פי' ר''ח משום דאין מביאין גזל על גבי המזבח שנאמר אני ה' שונא גזל בעולה (ישעיה סא) וכתיב והבאתם גזול וגו' (מלאכי א) ולית לן דעולא דהא בהדיא פסקינן כרבי יוסי דאמר זה נוטע בתוך שלו כו' וא''ת לפירושו עולא כמאן סבר דכרבנן נמי לא הוי דרבנן לא בעו הרחקה אלא ד' אמות ולעולא שש עשרה אמה וי''ל דעולא הוי מוקי מתניתין בצונמא כדמוקי לה בריש פירקין ולהכי לא בעי אלא ד' אמות ומיהו קשיא לרבי יצחק דפריך לקמן לעולא מהקונה אילן וקרקעו מביא וקורא מאי לאו כל שהוא ומאי קושיא שאני התם שקנאו ולא הוה גזלן ונראה כפי' הקונטרס דאע''ג דמותר לסמוך אין מביאין ממנו בכורים דבעינן אשר תביא מארצך ולקמן דאמר אילן הסמוך מביא וקורא שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ לא קאמר שעל מנת כן הנחיל שיהא מותר לסמוך דבלאו הכי שרי אלא על מנת כן הנחיל שיהא חשוב כמו מארצך ויכול לומר אשר נתת לי: עשר נטיעות המפוזרות כו'. בסוכה (דף לד.) אמר עשר נטיעות וערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני ודוקא עשר לתוך בית סאה אבל פחות אין צריכין חרישה כל כך וכן נמי אם היו בבית סאה יותר מעשר נטיעות אין חורשין לפי שעומדין ליעקר: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|