|
טקסט הדף מנוקד
הַמֶּלַח וְאֶת הַסִּיד וְאֶת הַסְּלָעִים מִכּוֹתְלוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ סָד בְּסִיד טַעְמָא דְּאִיכָּא כּוֹתֶל הָא לֵיכָּא כּוֹתֶל סוֹמֵךְ
לָא כִּי לֵיכָּא כּוֹתֶל נָמֵי לָא סָמֵיךְ וְאֶלָּא מַאי קָא מַשְׁמַע לַן הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּהָנֵי קָשׁוּ לְכוֹתֶל תָּא שְׁמַע מַרְחִיקִים אֶת הַזְּרָעִים וְאֶת הַמַּחֲרֵישָׁה וְאֶת מֵי רַגְלַיִם מִן הַכּוֹתֶל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים טַעְמָא דְּאִיכָּא כּוֹתֶל הָא לֵיכָּא כּוֹתֶל סָמֵיךְ לָא כִּי לֵיכָּא כּוֹתֶל נָמֵי לָא סָמֵיךְ וְאֶלָּא מַאי קָא מַשְׁמַע לַן הָא קָא מַשְׁמַע לַן דִּמְתוּנְתָּא קָשֶׁה לַכּוֹתֶל תָּא שְׁמַע וְאֶת הָרֵיחַיִם שְׁלֹשָׁה מִן הַשֶּׁכֶב שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הָרֶכֶב טַעְמָא דְּאִיכָּא כּוֹתֶל הָא לֵיכָּא כּוֹתֶל סָמֵיךְ לָא כִּי לֵיכָּא כּוֹתֶל נָמֵי לָא סָמֵיךְ וְאֶלָּא מַאי קָא מַשְׁמַע לַן הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּטִירְיָיא קָשֶׁה לַכּוֹתֶל תָּא שְׁמַע וְאֶת הַתַּנּוּר שְׁלֹשָׁה מִן הַכִּלְיָא שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הַשָּׂפָה טַעְמָא דְּאִיכָּא כּוֹתֶל הָא לֵיכָּא כּוֹתֶל סָמֵיךְ לָא כִּי לֵיכָּא כּוֹתֶל נָמֵי לָא סָמֵיךְ אֶלָּא מַאי קָא מַשְׁמַע לַן הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּהַבְלָא קָשֶׁה לַכּוֹתֶל תָּא שְׁמַע לֹא יִפְתַּח אָדָם חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִין וְשֶׁל צַבָּעִין תַּחַת אוֹצָרוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ וְלֹא רֶפֶת בָּקָר טַעְמָא דְּאִיכָּא אוֹצָר הָא לֵיכָּא אוֹצָר עָבֵיד דִּירָה שָׁאנֵי דַּיְקָא נָמֵי דְּתָנֵי עֲלַהּ אִם הָיְתָה רֶפֶת בָּקָר קוֹדֶמֶת לָאוֹצָר מוּתָּר תָּא שְׁמַע לֹא יִטַּע אָדָם אִילָן סָמוּךְ לַשָּׂדֶה אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת וְתָנֵי עֲלַהּ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁאָמְרוּ כְּדֵי עֲבוֹדַת הַכֶּרֶם טַעְמָא דְּמִשּׁוּם כְּדֵי עֲבוֹדַת הַכֶּרֶם הָא לָאו מִשּׁוּם כְּדֵי עֲבוֹדַת הַכֶּרֶם סָמֵיךְ וְאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא שׇׁרָשִׁין דְּקָא מַזְּקִי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּמַפְסֵיק צוּנְמָא דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי הָיָה גָּדֵר בֵּינָתַיִם זֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן וְזֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא הָיוּ שׇׁרָשָׁיו יוֹצְאִין בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ מַעֲמִיק לָהֶן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעַכֵּב הַמַּחֲרֵישָׁה וְאִי דְּמַפְסֵיק צוּנְמָא מַאי בָּעוּ הָתָם הָכִי קָאָמַר וְאִי לָאו צוּנְמָא וְהָיוּ שׇׁרָשָׁיו יוֹצְאִין לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ מַעֲמִיק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעַכֵּב הַמַּחֲרֵישָׁה תָּא שְׁמַע מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הַבּוֹר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה טַעְמָא דְּאִיכָּא בּוֹר הָא לֵיכָּא בּוֹר סָמֵיךְ לָא כִּי לֵיכָּא בּוֹר נָמֵי לָא סָמֵיךְ וְהָא קָמַשְׁמַע לַן דְּעַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה אָזְלִי שׇׁרָשִׁים וּמַזְּקִי לְבוֹר אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא וְאִם אִילָן קָדַם לֹא יָקוֹץ וְאִי דְּלָא סָמֵיךְ הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כִּדְאָמַר רַב פָּפָּא בְּלוֹקֵחַ הָכִי נָמֵי בְּלוֹקֵחַ תָּא שְׁמַע מַרְחִיקִין אֶת הַמִּשְׁרָה מִן הַיָּרָק וְאֶת הַכְּרֵישִׁין מִן הַבְּצָלִין וְאֶת הַחַרְדָּל מִן הַדְּבוֹרִים טַעְמָא דְּאִיכָּא יָרָק הָא לֵיכָּא יָרָק סָמֵיךְ לָא כִּי לֵיכָּא יָרָק נָמֵי לָא סָמֵיךְ וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּהָנֵי קָשׁוּ אַהֲדָדֵי אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּחַרְדָּל מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ עַד שֶׁאַתָּה אוֹמֵר לִי הַרְחֵק חַרְדָּלֶךָ מִן דְּבוֹרַאי הַרְחֵק דְּבוֹרֶךָ מִן חַרְדָּלַאי שֶׁבָּאוֹת וְאוֹכְלוֹת לִגְלוּגַי חַרְדָּלַאי רש"ימתונתא. דבר לח: טירייא. איטוני''ר בלע''ז כמו דטרייא לרישיה באלו טריפות (חולין דף מה.): חנות של נחתומין. מוכרי לחם שמסיקין שם אור תמיד: אוצר. עלייה שאוצרין בה תבואה ושמן ויין והעשן קשה להן: ולא רפת בקר. הריח קשה להן: דירה שאני. חנות ורפת בקר דירתן של אדם הן ואין לנו לאסור דירתו עליו אא''כ ההיזק מוכן: דיקא נמי. דדירה שאני: דקתני עלה. דההיא אם היתה הרפת בקר קודמת לאוצר מותר ובכולהו שאר הרחקות דמתני' לא תנא הכי ש''מ הכא משום דדירה שאני אבל אינך אף הראשון צריך להרחיק: אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות. כדמפרש טעמא כדי עבודת הכרם שהיו חורשים הכרם במחרישה וכן בשעת הבציר בוצרין אותם בעגלות וצריך להן מקום פנוי ארבע אמות שלא תיכנס עגלת מחרישתו בקרקע חבירו: טעמא משום עבודת הכרם. שהוא מזיקו בידים הא לאו הכי סמיך ואע''ג שיתפשטו שרשיו ויזיקו בשדה בין לעכב המחרישה בין לחפירת הבור: צונמא. סלע חזק שלא יתפשטו שרשיו לשם: גדר בינתים. שאין מזיקו עוד לעבודת הכרם זה סומך אילנות לגדר מכאן וזה סומך אילנות לגדר מכאן ואי נמי אחד מהן שדה לבן אין כאן כלאים כדאמר בעירובין (דף יא.) אם גפנים מכאן מותר לזרוע כאן גבי נעץ ארבעה קונדיסין ומתח זמורה על גביהן דדמיא לצורת הפתח קתני מיהא זה סומך ואע''ג דאזלי שרשים תחת הגדר ומתפשטין לתוך השדה: מעמיק להן. בעל השדה קוצץ את השרשין שיצאו בשדהו בעומק שלשה טפחים: ואי לאו צונמא. וזה נוטע שם שלא כדת מעמיק להו זה כשיזיקו הן: עשרים וחמשה אמות. כך שיערו שהשרשין נמשכין והולכין ומקלקלין את כותלי הבור: הוא הדין כו'. והא קמ''ל דעד כ''ה אמה אזלי שרשין ומזקי לבור: ה''ג אי הכי אימא סיפא אם האילן קדם לא יקוץ אי לא סמיך היכי משכחת להו. דהאילן קדם ואי שלא כדין סמך אמאי לא יקוץ מה לי בור קדם דקתני קוצץ ומאי שנא אילן קדם דתנא לא יקוץ: כדאמר רב פפא. לקמן בשמעתין: הכא נמי בלוקח. אדם שנטע אילן בתוך שדהו ואח''כ מכר חצי שדהו לאיש אחר ובא הלוקח וחפר בור אין זה צריך לקוץ אילן שנטעו ברשותו: את המשרה. מים ששורין בו את הפשתן: מן הירק. של מיני מאכל כרוב ושומין וכרישין: ואת הכרישין. כרתי פוריל''ש: ואת החרדל מן הדבורים. שאוכלין את החרדל ומחדד את פיהם ואוכלות את דבש שלהן: כי ליכא ירק נמי לא סמיך. והא קמ''ל דהנך קשו אהדדי: עד שאתה אומר הרחק את חרדליך מדבוריי. שעל המזיק להרחיק עצמו הרחק אתה דבורייך מן חרדליי שאף אתה נקרא מזיק: תוספותדטירייא קשה לכותל. אע''ג דלקמן (דף כ:) הדר ביה מטעמא דטירייא ומפרש אלא משום קלא מכל מקום נקט ליה הכא משום דמעיקרא הוה בעי לפרושי טעמא משום טירייא ולספרים דלא גרסי אלא אתי שפיר הכא דלההיא גירסא טירייא וקלא חד טעמא הוא: לא יפתח אדם חנות של נחתומין. פ''ה משום שהעשן קשה לאוצר וקשה לר''ת דלקמן אמר ביין התירו שמשביחו ועשן ודאי מזיק ליין דהא יין מעושן פסול לנסכים אלא נראה לר''ת דהיזק עשן ליכא כיון דאיכא שם תקרה ומעזיבה לא יכנס שם העשן אלא טעמא שההבל מזיק את האוצר אבל את היין משביח וגרסי' לקמן אמר רב יוסף והאי דידן אפילו שרגא קשיא ליה כלומר הבלא דשרגא ולא גרסי' קוטרא דשרגא: הא ליכא אוצר עביד. הוי מצי לשנויי ה''ה כי ליכא לא סמיך והא קמ''ל דהבלא קשיא לאוצר: דיקא נמי דקתני אם היתה רפת בקר קודמת כו'. ובכולהו הרחקות דמתני' לא תני הכי והוה ליה לאשמועינן בשאר וכ''ש בדירה ותימה דלעולם בשאר הרחקות נמי מותר לסמוך והא דנקטיה הכא לאשמועינן רבותא דאע''ג דהוי גירי דיליה אם היתה קודמת לאוצר מותר דהשתא הוי חידוש אפילו לרבי יוסי ואי אשמועינן בשאר לא הוי חידוש אלא לרבנן אבל לרבי יוסי דקסבר על הניזק להרחיק לא הוי שום חידוש: דיקא נמי דקתני כו'. ולאביי לא קשיא האי דיקא דלא משמע ליה שיהא חידוש בשאר טפי מבדירה: ואם היתה רפת בקר כו'. והוא הדין חנות של נחתומין ושל צבעין וחדא מינייהו נקט: ותני עלה ד' אמות שאמרו כדי עבודת הכרם. הוה ליה למינקט כדי עבודת האילן אלא נקט עבודת הכרם לפי שנזכר לשון זה במסכת כלאים גבי כרם שצריך הרחקה ד' אמות: טעמא משום עבודת הכרם כו'. בלאו האי דיוקא מצי למפרך בפשיטות דסגי בהרחקת ארבע אמות ואי אסור לסמוך היה צריך להרחיק כ''ה אמות כדתנן לקמן (דף כה:) שמרחיקין את האילן מן הבור אלא ניחא ליה למידק דאפילו תוך ארבע אמות מותר לסמוך: דמפסיק צונמא. וא''ת אמאי צריך ד' אמות פשיטא שחוץ לצונמא לא יחרוש שלא יועיל כלום לאילן וי''ל כשיחרוש עד הצונמא וירצה להפוך המחרישה לצד אחר המחרישה יכנס לשדה חבירו: היו שרשיו יוצאין כו'. וא''ת היאך סמך אי שלא ברשות א''כ יקוץ וצריך לאוקמי בלוקח ולריצב''א אין נראה להעמיד בלוקח מדלא מסיק לה כדבסמוך אלא נראה דמיירי בסמך שלא ברשות דאינו קוצץ האילן אלא בנתינת דמים ובזה לא רצה להאריך ולהשמיענו: הכא נמי בלוקח. פ''ה שהאילן ביד מוכר ואין נראה לר''י בר' מרדכי דא''כ הול''ל במוכר אלא נראה לו לפרש שהאילן ביד לוקח ולשני הפירושים אלו אין להקשות מאי איריא שהאילן קדם אפילו קדם בור נמי כגון שאדם אחד עשה הבור ואח''כ נטע האילן ומכר הבור לפ''ה או אילן לפי' ר''י ברבי מרדכי לא יקוץ שהרי בהיתר עשאן דבכה''ג אילן קדם קרינא ביה שקדמה נטיעת האילן לערעור בעל הבור דערעור אינו בא אלא ע''י מכירת בור או מכירת האילן אבל לפר''ת שפי' בלוקח שלקח מאדם אחד את אילן וטוענין ללוקח קשה לר''י מאי איריא אילן קדם אפילו קדם בור נמי ועוד כיון דהחזיק באילן ג' שנים איירי דבחזקת ג' שנים טוענין ללוקח לוקמה נמי בלא לוקח ובחזקה שיש עמה טענה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|