|
טקסט הדף מנוקד
דְּלָא סַיְּימוּהָ קַמֵּיהּ
תַּנְיָא אָמְרוּ עָלָיו עַל בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק שֶׁהָיָה מְמוּנֶּה עַל קוּפָּה שֶׁל צְדָקָה פַּעַם אַחַת בָּאתָה אִשָּׁה לְפָנָיו בִּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת אָמְרָה לוֹ רַבִּי פַּרְנְסֵנִי אָמַר לָהּ הָעֲבוֹדָה שֶׁאֵין בְּקוּפָּה שֶׁל צְדָקָה כְּלוּם אָמְרָה לוֹ רַבִּי אִם אֵין אַתָּה מְפַרְנְסֵנִי הֲרֵי אִשָּׁה וְשִׁבְעָה בָּנֶיהָ מֵתִים עָמַד וּפִרְנְסָהּ מִשֶּׁלּוֹ לְיָמִים חָלָה וְנָטָה לָמוּת אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַתָּה אָמַרְתָּ כׇּל הַמְקַיֵּים נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל כְּאִילּוּ קִיֵּים עוֹלָם מָלֵא וּבִנְיָמִין הַצַּדִּיק שֶׁהֶחֱיָה אִשָּׁה וְשִׁבְעָה בָּנֶיהָ יָמוּת בְּשָׁנִים מוּעָטוֹת הַלָּלוּ מִיָּד קָרְעוּ לוֹ גְּזַר דִּינוֹ תָּנָא הוֹסִיפוּ לוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה עַל שְׁנוֹתָיו תָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְמוֹנְבַּז הַמֶּלֶךְ שֶׁבִּזְבֵּז אוֹצְרוֹתָיו וְאוֹצְרוֹת אֲבוֹתָיו בִּשְׁנֵי בַּצּוֹרֶת וַחֲבֵרוֹ עָלָיו אֶחָיו וּבֵית אָבִיו וְאָמְרוּ לוֹ אֲבוֹתֶיךָ גָּנְזוּ וְהוֹסִיפוּ עַל שֶׁל אֲבוֹתָם וְאַתָּה מְבַזְבְּזָם אָמַר לָהֶם אֲבוֹתַי גָּנְזוּ לְמַטָּה וַאֲנִי גָּנַזְתִּי לְמַעְלָה שֶׁנֶּאֱמַר אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף אֲבוֹתַי גָּנְזוּ בִּמְקוֹם שֶׁהַיָּד שׁוֹלֶטֶת בּוֹ וַאֲנִי גָּנַזְתִּי בִּמְקוֹם שֶׁאֵין הַיָּד שׁוֹלֶטֶת בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ אֲבוֹתַי גָּנְזוּ דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשֶׂה פֵּירוֹת וַאֲנִי גָּנַזְתִּי דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה פֵּירוֹת שֶׁנֶּאֱמַר אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ אֲבוֹתַי גָּנְזוּ [אוֹצְרוֹת] מָמוֹן וַאֲנִי גָּנַזְתִּי אוֹצְרוֹת נְפָשׁוֹת שֶׁנֶּאֱמַר פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים וְלוֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם אֲבוֹתַי גָּנְזוּ לַאֲחֵרִים וַאֲנִי גָּנַזְתִּי לְעַצְמִי שֶׁנֶּאֱמַר וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה אֲבוֹתַי גָּנְזוּ לָעוֹלָם הַזֶּה וַאֲנִי גָּנַזְתִּי לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ וְאִם קָנָה בָּהּ בֵּית דִּירָה הֲרֵי הוּא כְּאַנְשֵׁי הָעִיר מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּתַנְיָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אִם קָנָה בָּהּ קַרְקַע כׇּל שֶׁהוּא הֲרֵי הוּא כְּאַנְשֵׁי הָעִיר וְהָא תַּנְיָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אִם קָנָה שָׁם קַרְקַע הָרְאוּיָה לְבֵית דִּירָה הֲרֵי הוּא כְּאַנְשֵׁי הָעִיר תְּרֵי תַּנָּאֵי וְאַלִּיבָּא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתְנִי' אֵין חוֹלְקִין אֶת הֶחָצֵר עַד שֶׁיְּהֵא אַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה וְאַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה וְלֹא אֶת הַשָּׂדֶה עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ תִּשְׁעָה קַבִּין לָזֶה וְתִשְׁעָה קַבִּין לָזֶה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ תִּשְׁעַת חֲצָיֵי קַבִּין לָזֶה וְתִשְׁעַת חֲצָיֵי קַבִּין לָזֶה וְלֹא אֶת הַגִּינָּה עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ חֲצִי קַב לָזֶה וַחֲצִי קַב לָזֶה רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר בֵּית רוֹבַע וְלֹא אֶת הַטְּרַקְלִין וְלֹא אֶת הַמּוֹרָן וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ וְלֹא אֶת הַטַּלִּית וְלֹא אֶת הַמֶּרְחָץ וְלֹא אֶת בֵּית הַבַּד וְלֹא אֶת בֵּית הַשְּׁלָחִין עַד שֶׁיְּהֵא בָּהֶן כְּדַי לָזֶה וּכְדַי לָזֶה זֶה הַכְּלָל כׇּל שֶׁיֵּחָלֵק וּשְׁמוֹ עָלָיו חוֹלְקִין וְאִם לָאו אֵין חוֹלְקִין אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵין שְׁנֵיהֶם רוֹצִים אֲבָל בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם רוֹצִים אֲפִילּוּ פָּחוֹת מִכָּאן יַחְלוֹקוּ וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם רוֹצִים לֹא יַחְלוֹקוּ גְּמָ' אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁאָמְרוּ חוּץ מִשֶּׁל פְּתָחִים תַּנְיָא נָמֵי הָכִי אֵין חוֹלְקִים אֶת הֶחָצֵר עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת לָזֶה וּשְׁמוֹנֶה אַמּוֹת לָזֶה וְהָא אֲנַן תְּנַן אַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה וְאַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ כִּדְרַבִּי אַסִּי שְׁמַע מִינַּהּ וְאִיכָּא דְּרָמֵי לְהוּ מִירְמֵא תְּנַן אֵין חוֹלְקִין אֶת הֶחָצֵר עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה וְאַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה וְהָתַנְיָא שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת לָזֶה וּשְׁמוֹנֶה אַמּוֹת לָזֶה אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁאָמְרוּ חוּץ מִשֶּׁל פְּתָחִים אָמַר רַב הוּנָא חָצֵר מִתְחַלֶּקֶת לְפִי פְּׂתָחֶיהָ וְרַב חִסְדָּא אָמַר נוֹתְנִין אַרְבַּע אַמּוֹת לְכׇל פֶּתַח וּפְתַח וְהַשְּׁאָר חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא פְּתָחִים שֶׁבֶּחָצֵר יֵשׁ לָהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת הָיָה לָזֶה פֶּתַח אֶחָד וְלָזֶה שְׁנֵי פְתָחִים זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּתַח אֶחָד נוֹטֵל אַרְבַּע אַמּוֹת וְזֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְתָחִים נוֹטֵל שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וְהַשְּׁאָר חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה הָיָה לָזֶה פֶּתַח רָחָב שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת נוֹטֵל שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת כְּנֶגֶד הַפֶּתַח וְאַרְבַּע אַמּוֹת בֶּחָצֵר אַרְבַּע אַמּוֹת בֶּחָצֵר מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ אָמַר אַבָּיֵי הָכִי קָאָמַר נוֹטֵל שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת בְּאוֹרֶךְ הֶחָצֵר וְאַרְבַּע אַמּוֹת בְּרוֹחַב הֶחָצֵר אָמַר אַמֵּימָר הַאי פֵּירָא דְסוּפְלֵי יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת לְכׇל רוּחַ וָרוּחַ וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא מְיַיחַד לֵיהּ פִּתְחָא רש"ידלא סיימוה קמיה. דר' אמי דלעניי עובדי כוכבים חלקן רבא והנך דאמרן לעיל (דף ח.) דשדרה נמי איפרא הורמיז למצוה רבה משום שלום מלכות נמי קבלינהו ולא אפשר ליה לחלקן לעניי עובדי כוכבים דאסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עובד כוכבים אבל במעות המתחלקות לעניים אין גניבת דעת דאינהו נמי ידעי שישראל רגילים לפרנס עניי עובדי כוכבים כדאמרי' במס' גיטין (דף סא.) מפרנסין עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום: אתה אמרת כו'. מתורתך למדנו לפיכך נברא אדם יחידי לומר לך כל המקיים נפש אחת [מישראל] כאילו קיים העולם מלא וכתיב (בראשית ד) קול דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו אף כשאתה מקיים דמי אחיך עמך מעלה עליך חייו וחיי זרעיותיו שמדה טובה מרובה ממדת פורענות: מונבז המלך. בנה של הילני המלכה מזרע החשמונאים: כשאמת מארץ תצמח. אף משמים נשקף הצדק לשלם גמול: נשקף. מביט כמו נשקפה ותייבב (שופטים ה) כלומר זכות הצדקה מביט ומסתכל למטה: מכון כסאך. גניזתן תחת מכון הכסא: (במקום) [דבר] שעושה פירות. והקרן קיים לעוה''ב והפירות אוכל בחייו שנאמר כי פרי מעלליהם יאכלו: אוצרות נפשות. שנאמר ולוקח נפשות חכם בהאי קרא: מתני' טרקלין ומורן. מיני פלטין: בית השלחין. מתוך שיש לו מעיין ובידו להשקותו תדיר אם אין בו ט' קבין זורעין בו שאר זרעים לפיכך אפילו בפחות מכאן יש בו דין חלוקה: אפילו בפחות מכאן יחלוקו. משום דבעי למיתני ובכתבי הקדש אע''פ ששניהם רוצים לא יחלוקו תני רישא: כתבי הקדש. כ''ד ספרים והיו רגילים לכותבן בגליון כס''ת שלנו לפיכך גנאי הדבר לחתכן: גמ' חוץ משל פתחים. חצר של שניהם שני בתים פתוחין לתוכה ולפני הפתח ארבע אמות צורך הבית הן לפרק משאו מעל חמורו וחוץ מאותן ד' אמות צריך שיהא ארבע אמות לשאר תשמישין: חצר מתחלקת לפתחי'. היתה לו חצר ובה שני בתים ואחד מהן פתוחין לו שני פתחים לחצר ולבית השני אין פתוח לחצר אלא פתח אחד וחולק נכסיו על פיו ונותן האחד לראובן בנו והשני לשמעון וחצר לא חילק אם באו לחלוק את החצר זה שיש לו שני פתחים נוטל שני חלקים בחצר ואחיו נוטל חלק אחד: נותן לכל פתח ד' אמות. ברוחב החצר להלן מן הפתח כנגד הרוחב כפי רוחב הפתח: נוטל שמונה אמות. דהיינו כנגד רוחב הפתח וארבע אמות ברוחב החצר להלן מן הפתח: האי פירא דסופלי. מי שיש לו חפירה בחצר שנותנין בה גרעיני תמרים למאכל בהמה יש לו ארבע אמות בחצר לכל סביבותיה: דלא מייחד ליה פיתחא. שלא היה לו פתח אצל חפירה אלא דרך פתח ביתו שהוא יוצא ונכנס בו היה לו דרך לצאת לחצר ולילך אחר החפירה שלפני סוף ביתו ומשתמש: תוספותולא את השדה עד שיהיה בה ט' קבין וכו'. אף על גב דבכל דהו מקרי שדה כדאמרינן בפרק האומר בקידושין (דף סא.) אין לי אלא בית כור זרע חומר שעורים מנין לרבות סאה וחצי סאה תרקב וחצי תרקב ת''ל שדה מ''מ אינו חשוב לטרוח לחרוש ולזרוע בפחות מט' קבין והא דאמר בסוף כתובות (דף קיב.) אמר ההוא מינא לר' חנינא יאות משבחיתו בארעייכו בית סאה הניח לי אבא ממנה משח [ממנה חמר] ממנה עיבור ממנה קטנית כו' התם היה במקום שמתברך ביותר: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|